אני במצב שלך, יש לי תור לקבן עוד שבועיים וגם אבא שלי לא אהיה מוכן לתמוך בי כלכלית.
בקשר ללימודים, לא אכפת לאף אחד וכדאי לך לעשות פה תואר ראשון כי זה זול וברמה גבוהה יחסית לעולם ואחרי זה לחפש מלגה לתואר שני בח"ול או בשנה האחרונה שלך להגיש מועמדות לויזה. הסיבה שהם שואלים כי הם לא רוצים שיבואו עריקים (אני ממליץ לא לערוק כי זה פוגע בתעודת יושר שזה כן פוגע בלהגר לחו"ל)
בעבודה זה בולשיט, הרבה עסקים לא יהיה אכפת להם במיוחד אם זה מלצרות או אפילו משהו שאתה יודע מעצמך כמו בניית אתרים, גרפיקה וכו אז אל תפחד בקטע הזה.
לא אהיה לך תווית של משוגע במצב שחצי לא מתגייסים בכלל. אתה יכול לומר שקיבלת פטור מסיבות רפואיות וזהו.
אבא שלך הוא אבא שלך, תחשוב על מה היה קורה אם היית יוצא מהארון או נכנס לכלא על עברה פלילית, הוא עדיין אבא שלך, זה פשוט הדרך שלו להתמודד במצב שהבן שלו עושה משהו שלו יעלה על הדעת (אבא שלי הוא בן לניצולי שואה והוא גדל עם המדינה, הוא הכריח אותי לצפות אתמול בטקס יום העצמאות ושקמתי והלכתי לחדר הוא אמר "לא אכפת לילד הזה מהמדינה שלו"). זה הכול איומים ואם הוא באמת לא יתמוך בהתחלה תחסוך, תעבוד ותהיה עצמאי.
לא אמורה להיות בעיה אם זה שלא עשית צבא כאן אם אתה רוצה להגר לחו"ל, זה פשוט עוד מסמך שצריך לתרגם ולהראות וחתום על ידי נוטריון אני חושב.
חברים שלך או אנשים בכללי שישפטו אותך על זה שלא עשית צבא גם ישפטו אותך לפי המוצא שלך, איפה גדלת, ואלף אחד דברים שלא קשורים. תגיד ברוך שפטרנו ותכיר אנשים חדשים ביציאות, בלימודים או כל מקום או מסגרת אחרת.

גם אני בנושא הקודם חששתי שזה ידפוק סיכויים להגיע לחו"ל אבל מסתבר שלא (אפילו לארה"ב) פשוט תאמר להם בראיון שישאלו שלא עשית צבא בגלל שרצית לטייל לעבוד וללמוד או משהו כזה. ולרופא שבודק אותך שישאל אותך למה יצאת תגיד שהיה לך אפיזודת דיכאון בגיל 18 אבל הכול עבר אם הוא רעול ותוכל להיות גם כנה איתו אם הוא לא, מקסימום תראה פסיכיאטר שיאשר לך שאתה בסדר.

אני במצב שלך, פשוט אל תגיד לאף אחד כלום תבקש קב"ן ואפילו תגיד למפקד שלך שיש לך חששות מפגיעה עצמית אם אתה רוצה לזרז את זה (אני לא עשיתי את זה כי לא רציתי שישבו לי על הראש עד הקבן), אצלו תעשה לפי טרגט 21 ושחרור קל ^^^.

זה סיכון, וזה קשה. אבל זה יום העצמאות וזה הזמן לעשות את ההחלטות שלך, תתכנן, תילחם, תאמין.
כל מה שאני אומר זה מחברים שלי שיצאו וחיים בסבבה גם עם הורים יותר או פחות ליברליים, אל תוותר על השמחת חיים שלך!!! והכי חשוב אל תפגע בעצמך!!!

ערב טוב וחג שמח !

שמי ליאור ( שם בדוי ) .
אני קורא את מה שאתה כותב ומרגיש כאילו מדובר בי לפני מס' שנים .
אני קורא את התגובות , שהן מאוד ענייניות ומנוסחות לטעמי בבחינת " מתכון " .
יש לי כמה דברים לומר ברוח קצת שונה .

למעשה עברתי את אותו התהליך : הורדת פרופיל > קורס משקי לוגיסטיקה > וכו' …
הגעתי למצב שלא היה משנה לי " כתם " או לא " כתם " , כן אתקבל או לא אתקבל למקום כזה או אחר .
פשוט המאסתי את עצמי על המערכת והיא נמאסה עליי .
ממש סבלתי והחלטתי להשתחרר .

אני זוכר שאמרתי לעצמי :"תעצור לרגע!" ותנצור את הרגע הזה שבו אתה כל כך סובל , בכדי שבעתיד תדע שלא הייתה לך ברירה ולא תצטער על זה שהשתחררת כי זה היה בלתי נמנע .

ואכן , השתחררתי !
אחרי זמן קצר מאוד התחלתי לימודים קדם אקדמיים . ועבודה במקביל .
כיום אני עובד בחברת תוכנה ולומד לתואר ראשון בתחום מדעי החברה .

השחרור מהצבא לא הווה לי שום מכשול עד היום .
פרט למישור האישי – מנטאלי .

מאוד קשה לי עם העובדה שלא סיימתי שירות סדיר .
אני מרגיש פחות טוב במצבים מסויימים .
אני משקר רוב הזמן לגביי השירות הצבאי שלי , נניח כשמכיר בחורה .
ולא מצליח להזכר עד כמה זה היה בלתי נמנע .
פשוט רוצה לחזור אחורה ולהתחיל את הסרט מחדש .

מכאן , שאם השאלה היא לגביי מכשול פורמאלי כלשהו ? אז לעניות דעתי התשובה היא לא , חד – משמעית .
אך במישור האישי , רק ימים יגידו .
וכנראה שזה הוא קונפליקט בלתי ניתן לפתרון ואין תשובה חד משמעית , מאין פרדוקס , כחלק מההתבגרות בחברה הישראלית .
אחרי הכל , אין שני אנשים זהים במאה אחוז .
כל אחד מאיתנו הוא שונה .
וישנן נסיבות .

מה שלי אישית מפריע , היא העובדה שהפרופיל הוא 21 קבוע ,
כלומר שהממסד שם עלייך "תווית" כמו שאתה אומר .
אבל את ה"תווית" שם בגיל 18 ,
נכון שיש סברות שעד הגיל הזה אופיו של אדם מתעצב ,
אבל אנחנו כבר יודעים שאלה דברים ששייכים לעבר .
וכיום אנשים עוברים שינויים מהותיים גם אחרי גיל זה .

עד כאן .
אם יש לך שאלה ספציפית , או לכל אחד אחר ,
אשמח לענות / לשמוע .

שוב , חג שמח 🙂

נכון !

למעשה , בראיונות העבודה , במרבית המקרים כלל לא שאלו על תקופת השירות . כלומר לאחר גיל 21 .
במקרים שכן שאלו , או שהעליתי את הנושא כי מצאתי לנכון , הייתי מציג את מה שעשיתי בזמן שכן שירתתי , כמה שעשיתי במשך 36 חודשים . גם ככה משהו לא היה משתנה אם הייתי ממשיך בשירות 🙂

אותו הדבר בלימודים .
יתרה מזאת , במסגרת הלימודים הקדם אקדמיים , נהניתי ממלגה ממשרד הביטחון לאורך כל התקופה .
מאחר ומי שממלא 3 חודשים של שירות , זכאי לאותן הזכויות של מסיים שירות ( בעורף . כמדומני ללוחמים ישנן זכויות נוספות ) . כך זה היה לפני מס' שנים מעטות . לא ידוע לי אם דבר השתנה . מתאר לעצמי שלא .

אמנם אינני מכיר אותך , אך אתה " נשמע " יציב ובעל כושר התמודדות .
כך שהבחירה היא בין התמודדות עם מה שאתה חש עכשיו ,
לבין קשיים שילוו אותך בהמשך . יכול להיות ומינוריים ביחס למה שאתה מרגיש היום , אך עדיין קיימים .

וזה בסדר . אף אחד לא מחפש חיים שאין בהם שום קושי .
🙂

, , , , , , ,

מצחיק. גם אני בידיוק אפסנאי-מש"ק לוגיסטיקה ואני עובד פיזית קשה מרים דברים. נכון זה חרא? וגם אני אותו סיפור כמו שלך עם קב"ן. זה כזה חראאאאאאאאאאא ואני תקוע עם ערסים שלא עושים את העבודה..