בצו הראשון אפשר להגיד שאת לא מוכנה להתגייס (זה מה שעשיתי – אמרתי את זה לכל אחד), אבל כדאי לנסות להשיג מטרה כלשהי. אם זה שחרור נפשי – אז הפניה לקב"ן (אפשר גם לכתוב מכתב בקשה לקב"ן, זה מה שאני עשיתי (פירטתי את הסיבות לכך שאני לא יכול לשרת בצבא), ובנוסף אמרתי את זה לכולם וביקשתי קב"ן בראיון האישי (לך אין כזה) ואצל הרופא, וקיבלתי קב"ן); אם זו ועדת מצפון – אז צריך לכתוב מכתב רשמי ותצהיר, עדיף כבר לפני הצו הראשון.

יש מדריכים על כל אחת מהדרכים האלה והנהלים שלה: פרופיל נפשי – המדריך הוא טרגט 21 (לחפש בגוגל), וועדת מצפון – המדריך מופיע באתר של פרופיל חדש, בחלק "רשת הליווי".

הצו הראשון אינו בליווי ההורים, ואין צורך מיוחד לעדכן אותם, אך במוקדם או במאוחר יהיה בהם כנראה צורך. בפני ועדת המצפון יש להביא עדים (אך כנראה שההורים אינם מתאימים במקרה זה), ובשלבים האחרונים של שחרור נפשי צריך להביא את אחד ההורים לפגישה עם הקב"ן/הפסיכיאטר.

יש לציין ששחרור על רקע מצפוני מסוכן יותר (מבחינת סיכויים לדחיית הבקשה) והרבה פחות קל משחרור על רקע נפשי. לכן, על אף שאני עומד בקריטריונים לשחרור מצפוני, לא בחרתי בדרך הזו.