אז ככה, אני עוד מעט בן 19..אני כרגע נמצא במסלול של ישיבת הסדר (בו לומדים שנה וחצי מתגייסים לשנה ו4 וחוזרים ללמוד בישיבה שנה וחצי)..אך פרשתי ממנו וכנראה אקבל מיונים לצבא בקרוב (דיברתי עם מודיעין בינתיים).
יש לי פרופיל 97 עם סעיף של פלטפוס ברמה קשה אך גמישה.

יש לי בעיה שאני לא ממש רוצה להיות בקרבי מהסיבות הבאות:
א. אני לא רוצה לחזור משם עם בעיות ברכיים\גב כמו אחי הבכור.
ב. אני לא רוצה לגמור כמו אחי השני שהיום הוא בן 33 עם כדורים והוא 100% נכה צה"ל על בסיס נפשי.
ג. שני אחים שלי אחריהם משרתים כעת בתפקידים קרביים, והם חוזרים עם סיפורים על מאבקי כוח , תיזוזים מהמפקדים , על כמה קשה להם בשמירות לבד ועל כמה הם אוכלים חרא. אפילו אחד מהם שהתגייס עם סופר מוטיבציה אמר לי ברגע של חולשה: אל תעשה קרבי, זה קשה. (אני יודע מצד שני שזה יכול לבנות את הבנאדם ולעשות לו שינוי עצום- אבל אני לא חושב שאני רוצה להשתנות דרך שירות קרבי)

ד. אבא שלי הוא גם נכה צה"ל מאחת המלחמות, ואמא שלי מספרת שהוא לא חזר אותו בנאדם שהוא היה (יש לו כמה משקעים מלראות את חברים שלו מתים לידו) ואני די מפחד לגמור ככה עם צלקות נפשיות או דברים יותר חמורים.
ה. עברתי סוג של טראומה בגיל 12 ואני יודע שנשארו בי דברים שצריכים טיפול. אני לא אומר שאני לא מתפקד די טוב ביומיום-דווקא להיפך, אך לעיתים אני מוצא את עצמי במצבים של דיכאון מוחלט. אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וההפסיכולוג אמר לי שעדיף שנמשיך את הטיפול (הייתי לוקח הפסקות די ארוכות מהטיפולים בגלל קשיי לימודים וכולי).

יש לי שתי אפשרויות:

1. ללכת לקב"ן להוציא פרופיל 21. או לנסות שיוריד לי את הפרופיל ללא קרבי ואז להתמיין לדברים חשובים ומועילים בצבא.

2. ללכת לרופא משפחה\רופא מומחה ולספר לו על הפלטפוס ועם זה ללכת להוריד ללא קרבי.

אני גם ככה נמצא עם עצמי בקונפליקט:
מצד אחד, אני מרגיש לפעמים שהצבא די לקח ממני דברים מסוימים ושדי נדפקתי כבר ממנו (אבא שהוא לא בנאדם רגיל, אחי הגדול שדי איבדתי אותו), ואני יודע שזו לא בדיוק המסגרת שאפרח בה לאור הרקע שלי.. אך מצד שני כולם איכשהו עושים צבא ועוברים את זה ואפילו מתחזקים נפשית מזה ומשתנים וכו'. ומי יודע, אולי דווקא מהשירות שלי אני דווקא כן אצמח.
מה גם שיש בי חלק שכן רוצה לתרום לביטחון דרך שירות אחר מועיל (למרות שאני יודע שאני אפול כמה פעמים לדיכאון זה או אחר= שזה בכלל לא כיף ויכול להידרדר).
חוצמיזה יש לי חבר שאיבד אבא בצבא והוא הולך לשרת כמו גדול, אז מה אני אמור להגיד? מה כל הבני דודים\אחים שלי יגידו כשאספר להם שאני לא עושה צבא? אני יודע שזה לא אמור להיות מה שיגרום לי להחליט-אבל זה עדיין משפיע עליי.

לסיכום: לזרוק הכל ולהגיד- זהו, עכשיו אני חופשי בחיים שלי, אני אלך לטפל בעצמי כמו שצריך, אעשה חושבים עם עצמי לאן החיים שלי הולכים..או- לפחות לנסות ולתרום את מה שאני יכול בצבא-לראות איך אני מסתגל\לא מסתגל למערכת הזו ומשם לראות מה איתי..

אני ממש אשמח לקבל את העזרה שלכם, אם זה בצורת עצות\תשובות, או סתם מה אתם חושבים.

תודה ויום מעולה.