שלום. אני כבר בצבא שלושה חודשים, שלושה חודשים שמאותגרים כקשים ביותר בשירות שכוללים טירונות, קורס וחפיפה.
אני חשבתי עוד לפני הגיוס על להימנע מלהתגייס בגלל שהמערכת לא מתאימה לי אבל התחרטתי בגלל לחץ מההורים ומהסביבה.

אתה מאשים את ההורים והסביבה אבל בסופו של דבר אתה ילד גדול והחלטת להיכנע ולעשות את מה שרע לך, אז זאת אשמתך.

אני לא בן אדם שמתחבר עם אנשים בקלות. את החודשים בין סוף הבית ספר לגיוס העברתי בעיקר מול המחשב והטלוויזיה ויכולתי להעביר שבועות בשקט (שגם נהניתי מהם). אבל אני לא רוצה כל החיים להיות סגור ושקט, אני רוצה שאנשים יבינו מתי אני רציני ומתי אני צוחק, אני רוצה להסתדר יותר עם אנשים ולהצליח יותר עם בנות אבל זה קשה כשבקושי יוצאים ובקושי נמצאים עם אנשים. אחרי סוף הבית ספר היה לי צורך במסגרת חברתית כי נכנסתי לתוך עצמי בזמן הזה. התגייסתי כי חשבתי שזה יבגר אותי להיות מוקף באנשים בגילי כל היום, שזה יעזור להתחבר לבני נוער בגילי ולא להיות "מיוחד" או אאוטסיידר. אבל אני לא יודע אם הצבא היא המערכת המתאימה. אני מכיר כמה אנשים שיצאו והחיים שלהם ממשיכים בסבבה יוצאים, עובדים, לומדים, עושים שירות לאומי וכו. רציתי להתחיל ללמוד באוקטובר הזה מדעי המחשב אבל אני עוד בצבא (התגייסתי בסוף ינואר).

אוניברסיטה זה מקום הרבה יותר טוב לפגוש אנשים מגילך מאשר הצבא…..

אני לא יודע אם להישאר או לא. איך זה יהיה להתחיל ללמוד במקום שאנשים עשו צבא ואני לא? האם באמת יש תהליך התבגרות בצבא? כי בסופי שבוע שאני בבית אם אין לי מה לעשות אני עושה בדיוק כמו שעשיתי אז, אבא שלי אמר לי שאני נראה יותר בוגר אבל אני מרגיש יותר עייף וחלש כל פעם שאני חוזר הביתה.

באוניברסיטה כמעט חצי ערבים שלא עשו צבא, יש תיכוניסטים שלומדים שם לתואר, ויש אנשים בני 60+ וגם 80. אתה שואל אם בצבא מתבגרים? אתה אפילו לא טורח לברר איזה אנשים יש באוניברסיטה, אז כנראה שאתה עדיין תינוק שצריך לקבל פקודות מאמאבא…. איך הצבא ישנה את עמוד השדרה הלא קיים שלך?

אני יודע שאני לא יעשה שלוש שנים, לפחות אני לא מדמיין את עצמי עושה את זה.אני לפעמים עדין ורגיש מדי. פחות מדי חרא ואשכרה אכפת לי מה אנשים אחרי חושבים עליי. אחת הסיבות שאני רוצה להישאר היא שאני לא רוצה לאכזב את המפקדים שהיו לי, אני לא יודע אם זה טוב או רע.

המפקדים שלך אלה ילדים גדולים ממך בשנה, אתה לא רוצה לאכזב אותם? אתה נשמע כמו ילד כאפות (בלי להעליב), אף אחד לא מכבד סמרטוטים, ואתה נשמע כמו מגב רצפה רציני.

המפקדת שלי בחפיפה אמרה לי היום שהחברים הכי טובים שלה הם מהצבא נשמע שאלו שהתגייסו (לפחות קלבים שעושים מלא אפטרים) דווקא נהנו מהשירות והכירו את החברים הכי טובים שלהם שם. אין לי הרבה חברים טובים שאני ממש יכול לספר להם הכול, אבל הייתי רוצה (בגלל זה אני כותב הודעה בפורום שכמעט כולם אנונימים).

פתי מאמין לכל דבר, לחתול ולעכבר…..

אני יודע שאני צריך לקחת את ההחלטה הזאת עם כל ההשלכות שלה (רישיון נהיגה, אנשים מסביבי וכו) אבל אני באמת לא יודע מה לעשות מה צד אחד זה חברים ולהיות חלק מקבוצה (שאני קצת מתגעגע לתחושה הזאת) ומצד שני זה חופש ולהתקדם.

מה הקשר לרשיון נהיגה? אתה פשוט סמרטוט רצפה שפולט משפטים מפגרים שבכלל לא טרחת לבדוק (ע"ע רשיון נהיגה), והעונש שלך זה שהסביבה רואה שאתה סמרטוט ואתה תקבל יחס של סמרטוט רצפה, גם בצבא וגם אחרי הצבא.

עצות? תגובות?