הייתי לוחם, קב"נית המליצה להעביר אותי למפקדה של הגדוד לתקופת ניסיון, בתום תקופת הניסיון דיברתי עם הקב"ן שתחתה שהסכים לדבר עם מפקד הגדוד והחליטו להעביר אותי לחטיבה. מאז אני כחצי שנה בחטיבה והיו תקופות טובות. אני עושה חמשושים קבוע עם אפטר אבל לאחרונה חזר הדיכאון ואני מרגיש חסר יכולת טעם ותועלת במרבית הזמן. יש לי התקפי זעם מפגרים. בבית אני מרגיש חסר טעם. בבסיס אני עצבני כמעט לאורך כל היום. אני ישן לא טוב. קיצר הכול חרא.
במהלך כל החודשים האחרונים דיברתי עם קב"ן מדי פעם. הסכמתי לקחת תרופות בשם רסיטל שלאחר חודש הפסקתי לקחת אותם. עכשיו הוא מנסה לדחוף לי תרופות אחרות בטענה ש"צריך למצוא את התרופה שמתאימה לך" ואני ממשיך לסרב בתוקף. סיפרתי לקב"ן שלי על מצבים שבהם אני מכה את עצמי מרוב דיכאון ועצבים. על מחשבות חולפות על התאבדות. והוא מצדו טוען כי 'אמנם המערכת הצבאית היא קשה ויכולה אף להזיק במצבים מסויימים, אבל אתה חי במדינת ישראל, ובמדינת ישראל חובה לשרת, וכמו כן אני מאמין שהשירות יעשה לך טוב ומסגרת' וכל זה. שאלתי אותו "אוקי, אז מה עם יומיות?" והוא אמר לי שזה ביני לבין המפקדים שלי. אז דיברתי עם המפקד שלי, שאמר שאין לו שום בעיה להעביר אותי והוא רק צריך המלצה בכתב מהקב"ן. אז דיברתי עם הקבן והוא לא מוכן לתת דבר כתוב. קיצר את האוננות הזאת אני יכול להמשיך עד סוף השירות שלי אבל אני אתמוטט עד אז.

אני צריך לעשות משהו קיצוני מאוד, אין לי ברירה אחרת. אחרת לא מקשיבים לי . אבל אני לא בנאדם של צעקות ובלאגנים. אין סוף לכמות הפעמים שניסיתי לשכנע את עצמי להיכנס לקב"ן ולהתפרע וברגע שנכנסתי לחדר התקפלתי ונהייתי ביישן. אני צריך משהו קיצוני שלא דורש ממני לעשות הצגות. חשבתי כבר לבלוע כדורים, ליסוע למיון, ולהגיד שבלעתי כדורים כי ניסיתי להתאבד. חשבתי גם פשוט ליסוע בלי לקחת כדורים ולבקש שיאשפזו אותי, ולאחר שיחה עם הפסיכיאטר שבטח ייתן איזה המלצה חריפה וכמות נחמדה של גימלים. אני לא יודע מה לעשות. אני מרגיש דיי אבוד בכל הנוגע לעניין הזה אז אני פונה אליכם בבקשה להמלצות.