הסיפור האישי שלך – שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

פורום פרופיל חדש פורומים רשת הליווי לסרבנים ונמנעים הסיפור האישי שלך – שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

מוצגות 8 תגובות – 121 עד 128 (מתוך 128 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #197544
    Anonymous
    חבר

    שלום,
    רציתי לדעת מתי אקבל הודעה לכך שאני לא מתגייסת או כן מתגייסת באופן סופי או לא.

    הסיפור של הצו הראשון שלי ארוך מאוד, להסתכם בתשע פעמים שמתוכם הגעתי ללישכה ונישארתי שם מפתיחה עד סגירה.

    לקחו לי 4 התייחסויות בתל השומר להשלים את ההליך שרוב האנשים מכירים (התאמת נתונים, מבחן, בדיקה רפואית , וראיון מוזר שעשו לי שתי חיילות לבד בו שאלו אותי שאלות אישיות, כניראה הפיילוט הזה לראיון אישי לבנות. למרות שכמעט איחרתי בגללו לתור לרופא שעמדתי בו שעתיים….)

    בקיצור לאחר פעמים נוספות רבות שזומנתי אך הצו התבטל משום מה כי המקום היה סגור וניקבע לי צו חדש, דחיות בגלל שלא הייתי בארץ ואיום שיפנו אותי עם ניידת, למרות שדיווחתי כי לא אגיע…. הגעתי לסימון לקב"ן

    לאחר עוד פעמים רבות שהגעתי לתור אליו אך ההליך לא הושלם, הגשתי תלונה להציב תלונות הציבור וניפגשתי עם האנשים בראש משרד הקב"נים.

    ניתן לי אישור, שהחיילת שהביאה לי אותו אמרה לי שהוא פטור (מה שנראה נכון כי קראתי אותו וניכתב ככה)
    אמרו לי לפקסס אותו אליהם חתום על ידי אימא שלי ואני, וכי וועדה תדבר בענייני ללא נוחכותי ותחליט בענייני

    האישור פוקסס כבר ליפני חודש ואני לא יודעת מתי ואם אתגייס, מה גם שהפרופיל שלי באתר שלהם לא שונה מאז הפעמים שהגעתי לקבן בכלל.

    מישהו יודע מתי אני אמורה לקבל הודעה על מה שהוחלט בעיניים הגיוס שלי?

    #197554
    Sunshine
    חבר

    לקבל את הפטור הסופי יכול לקחת כמה חודשים. במיוחד אם את מחכה לפטור שיגיע בדואר
    אין שום סיבה לא להציק למיטב בטלפון חודש אחרי שנאמר לך שקיבלת פטור ולבדוק איתם מה איתו והאם הוא רשום אצלהם, האם הוועדה הרפואית כבר התדיינה בעניינך ונתנה את הפטור הסופי
    לאחר מכן בדרך כלל לוקח כ3 חודשים עד שהפטור מגיע אלייך

    #197663
    Anonymous
    חבר

    אהלן כולם, הסיפור שלי קצת שונה ומסובך יותר אבל זה מראה שעם קצת רצון והרבה רצון אפשרי להשתחרר. במיוחד כשזה מוצדק

    אז כבר מההתחלה היו לי סייגים כלפי הצבא אבל זה התגבר ככל שהשנים עברו. לא התגייסתי ישר אחרי התיכון- דחיתי את הגיוס בשנה (הצלחתי איכשהו) וישר התחלתי עתודה. כבר אז הבנתי שהמקום שלי הוא לא בצבא, ותכלס עשיתי עתודה רק כדי לדחות את הצבא כמה שיותר (מה שלא היה חכם בדיעבר, אבל oh well). אחרי השנה הזאת החלטתי שאני רוצה לעבור מסלול ועדיין היו סייגים כלפי הגיוס לצבא אבל אז הבנתי שכמה שהם זורקים עליי ז** מבחינת ההתנהלות שלהם מולי ככה אני זורק עליהם וזה הרגע בו החלטתי סופית שאני רוצה לצאת.
    בשלב הזה הייתי מטופל אצל פסיכותרפית כבר כמה חודשים, והיה לי כבר מכתב ממנה שהיא אמרה שלגייס אותי יעשה נזק. יאמר לזכותי שאף פעם לא הסתדרתי עם מערכות אז זה היה אחלה רקע, וגם ההתעללויות שעברתי בתיכון, וכו וכו אז יש היגיון בשחרור. כי תכלס, מי שעבר את זה יודע מה זה ויודע שזה לא ירפה ממנו לכל מקום שיילך.

    הקיצר, כשהחלטתי שהיה לי נמאס שלחתי מכתב למדור עתודה בו פירטתי על מצבי הנפשי ושאני רוצה לראות קבן וזה, מפה לשם תוך כמה שבועות הייתי אצל קבנית. לפני זה הייתי אצל פסיכיאטרית פרטית והוצאתי מכתב. אז הייתי אצל הקבנית שהפנתה אותי לפסיכיאטר הצבאי שהיה מניאק לא קטן והביא לי קהס 41, שמי שלא יודע זה לישון לילה אחד בבית. ממש עוזר אחשלו.
    שלחתי עליו קבילה ועל ההחלטה שלו לקבילות חיילים בנוסף לעוד מכתב מההורים שלי. הלכתי לפסיכיאטרית שוב, הוצאתי עוד מכתב ולאחר מכן הלכתי לפסיכיאטר צבאי שקבע שמשחררים אותי.

    בקיצור, הייתי עתודאי בלימודים והשתחררתי, היו לי טרטורים כאלה ואחרים אבל בסופו של דבר השתחררתי על 21. זה לא היה פשוט וצמצמתי פה הרבה אבל זה העיקר

    #197689
    Golani1
    חבר

    טוב אז בשעה טובה הנה הסיפור שלי

    עוד בעודי מלשב אפשר היה להגיד שהייתי מורעל, התמיינתי לטיס ולדברים בחיל המודיעין, עשיתי יום סיירות ושאפתי גבוה
    התגייסתי באוג' 20 לחטיבת גולני והתחלתי טירונות קרבית, מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי, כבר לפני הגיוס היו לי חרדות לגבי הסיכון שבלוחמה וזה רק החמיר עם הזמן. שלא לדבר על הדכאון שהתפתח עצם העובדה שבקושי ראיתי בית ולא היה לי זמן לכלום (אפשר להאשים קצת את הקורונה בזה, מרץ ואוג שסבלו מעוצר יציאות כל יומיים…)

    ביום בהיר אחד פניתי למפקד האישי שלי וביקשתי קבן והחלטתי שזהו, לא משנה מה אני יוצא מקרבי. הייתי פשוט כבוי מול כולם, מהחייל המצטיין בפלוגה עם מלא חברים לילד שקט שמתבודד ובקושי מוציא מילה מהפה. ראיתי קבן מהר מאוד וקיבלתי קה"ס 41, הייתי בהלם, הייתי בטוח במינימום אוציא קהס 43 עם כל מה ששפכתי בפניה, מה שיעיף אותי מחוץ לחטיבה לתפקיד יומיות קליל. טעיתי בגדול, מסתבר שבצבא אלא אם כן אתה אובדני שכח מיחס. לדבר ולדבר זו הייתה הטעות ורצו לשבץ אותי בתור טבח, איכשהו לא יודע מי עמד מאחורי זה אבל "סידרו" לי להיות חמליסט בבסיס של החטיבה שזה קצת פחות גרוע מלהיות טבח, יציאות שבוע-שבוע כלומר לסגור כל שבת שניה, שלא לציין את זה שהבסיס בערך 5 שעות נסיעה מבית שלי, כיף עצום!

    ביקשתי קבן מהמפקדת שלי ישר איך שהגעתי לבסיס בראיון איתה, בהתחלה לא הייתי סגור אם אני רוצה לצאת מהצבא אבל רציתי לפחות לקבוע פגישה לנסות לקבל תנאים יותר טובים, בקושי הייתה לי אינרטקאציה עם המפקדת שלי ובכלל עם אנשים, הייתי יושב בחדר מטר על מטר לבד ונותן אישורי כניסה ושאר היום מסתגר בחדר. לאט לאט החרדה והדכאון החמירו, הגעתי למצב שאני מפחד מאינטראקציה עם אנשים, הייתי מתלבט אם ללכת לאכול, לפעמים מוותר על מקלחת, בוכה בחדר לפעמים, לא היה לי חברים בבסיס והייתי בודד, האמת דיי מבחירה לא אהבתי את האנשים שם. באיזהשהו שלב זה הספיק לי, החלטתי שאני משתחרר. התחלתי לשאול את המפקדת שלי מה נסגר עם התור לקבן ולמה אני לא רואה אותה, היא אמרה שזה לוקח זמן (עבר כבר חודש בערך בשלב הזה) החלטתי שאני לא מוכן לחכות יותר אז אמרתי לה שהקבנית הקודמת אמרה שאני צריך לראות קבן ביחידה החדשה בדחיפות(לא מה שהיא אמרה באמת) וגם כל פעם שיצא לי לראות את המפקדת שלי נראתי רקוב מבפנים. זה עזר וראיתי קבן שבוע אחרי זה.

    ראיתי את הקבנית, פעלתי בדיוק כמו המדריך, בקושי הוצאתי מילים מהפה, הקבנית רצתה להעיף אותי מהחדר ולשלוח אותי לאשפוז (טריק של מערך בריאות הנפש המדהים לזהות מי פייק ומי באמת צריך עזרה) אבל לא זזתי מהכסא ומדי פעם הוצאתי פיסת מידע חדשה, בקושי דיברתי, השיחה הייתה דיי ארוכה כי כל שניה היא הוציאה אותי לבחוץ לעשות שיחות בסוף אחרי בערך 40 דק חזרתי והיא אמרה שהיא קובעת לי תור לפסיכיאטר צבאי שיחליט אם אני כשיר לשרת, היא שלחה אותי לגימלים עד הפגישה והייתי בעננים.

    פגישה ראשונה עם פסיכיאטר צבאי
    אוקיי אז אני נכנס, לחוץ, מדבר בדיוק כמו אצל הקבנית והוא החליט לא לשחרר אותי, שאל אותי על כדורים ואמרתי שאני לא רוצה, אותו כמובן זה לא עניין והוא דחף לי מרשם ואמר לי לחזור אליו עוד חודש, הייתי בזמן הזה בגימלים.

    פגישה שניה עם אותו הפסיכיאטר
    חזרתי (לא לקחתי את הכדורים) כשנשאלתי אמרתי שלקחתי ולא עזר, בהתחלה הוא אמר שהרשיון שלי ילקח ולא אוכל להוציא רשיון לנשק (ידעתי שאלו זיבולי שכל אז אמרתי לו שלא אכפת לי) – תגובה של בן אדם בדכאון, שלא אכפת לו מכלום רק שהסבל יגמר. הוא הקליד הרבה והייתי בטוח שזהו המשפט הבא שיצא לו מהפה זה "אני מפנה אותך לוועדה רפואית עם המלצה לפרופיל 21" וזה בדיוק מה שהוא לא אמר…

    ניסיתי להתעקש שרע לי ואני לא מסוגל לחזור לבסיס והוא בתגובה אמר לי שאם אפגע בעצמי זה בעיה שלי ואם אני לא מסוגל לחזור שאהיה נפקד מבחינתו
    (בעקיפין אמר לי תתאבד לא אכפת לי)

    הייתי שבור, גם המפקדת שלי הודיעה לי שאני צריך לחזור לבסיס ושהקבנית רוצה לדבר איתי. הפעלתי את אמא שלי והיא צרחה על כל הסגל הפיקודי שלי שהיא תתבע אותם אם יקרה לי משהו והצליחה להשיג לי שבוע נוסף בבית עד הפגישה שהייתה אמורה להיות לי עם הקבנית.

    הגעתי לשיחה איתה, המשכתי באותו קו, אמרתי לה שהיו לי הרבה מחשבות אובדניות ושאני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי, שאני לא רוצה כדורים וכל מה שהפסיכיאטר עשה זה לדחוף לי עוד. היא הבינה (כנראה הצעקות מאמא עבדו יופי) וקבעה לי הפניה חדשה לפסיכיאטר חדש הפעם עם הפניה לשחרור וכמובן עוד גימלים (???הייתי בטוח פעם קודמת היא גם המליצה, אוקיי מוזר אבל לפחות עכשיו יש המלצה)

    פגישה שלישית עם פסיכאטר
    שלשום ראיתי פסיכאטרית בתל השומר, היא הייתה ממש חמודה אמרתי לה שתמיד לא הסתדרתי ועברתי מספר כיתות ובתי ספר, שלא רציתי להתגייס מלכתחילה ועל כל מה שאני עובר, היא ראתה שהייתי בבית כבר חודשיים וחצי בגימלים ואמרה שבדרך כלל היא הייתה מציעה תפקיד פשוט קרוב לבית יומיות אבל זה גם משהו שדורש השקעה וזה מלא עבודה, וזה לא מה שאני רוצה אז היא לא רוצה להחמיר לי את המצב (פסיכאטרית מותק הלוואי הראשון היה כזה אמפתי) והיא המליצה על פרופיל 21. אני כרגע מחכה לוועדה רפואית ולהשתחרר מהחרא מערכת זאת.

    הקטע הדפוק בכל הסיפור שסבלתי בכל שניה, אני לא יודע מה היה קורה אם לא הייתי משתחרר, הרגשתי באמת אבוד ושבסופו של דבר לא אצליח להתמודד ואפגע בעצמי, עצוב לי שהייתי צריך ללכת לפי "ספר" מסויים ולפי חוקים מסויימים כדי שיתייחסו אליי, אבל הנה לכם הצבא המדהים שלנו והיחס הרקוב שלו כלפי חיילים, יצאתי מהצבא עם כאבי גב וברכיים ובעיות נפשיות שאני מקווה שלא ימשיכו לכל החיים.

    תמיד קינאתי שהסתכלתי על סיפורים של אנשים באינטרנט, איך תוך מפגש אחד השתחררו ורק לי הרגיש כאילו עשו לי דווקא. מהפעם הראשונה שראיתי קבן עד שהשתחררתי לקח בערך 4 חודשים. מתוכם בערך חודשיים וחצי שרציתי להשתחרר. השתחררתי אחרי 7 חודשים של שירות.

    בהצלחה לכולם!

    #197710
    Anonymous
    חבר

    היי, אני במצב דומה מאוד לשלך, כרגע בתהליכים מיציאה בקרבי ובהמשך לצאת מהצבא. אני עכשיו בנח"ל

    #197717
    Anonymous
    חבר
    quote ראנדי מארש:

    היי, אני במצב דומה מאוד לשלך, כרגע בתהליכים מיציאה בקרבי ובהמשך לצאת מהצבא. אני עכשיו בנח"ל

    איך הולך לך? תעדכן

    #197765
    Anonymous
    חבר

    אז כבר הרבה זמן שאני קורא פה כמעט כל נושא שפורסם בפורום וסוף סוף אני יכול לספר לכם כאן את החוויה האישית שלי.
    לצבא התגייסתי עם ממש קצת מוטיבציה, אבל לא הייתי באנטי.
    ממש לא חשבתי שאני הולך לסבול כמו שסבלתי שם. חשבתי שיתחשבו בי (הייתי תמים) ובאמת באתי בלי רקע על המערכת ולא ידעתי עד כמה המערכת הזו רקובה מהיסוד.
    אני אגיע לעיקר ואומר שהייתי 3 פעמים במעצרים בצבא (שזה כמו כלא למי שלא יודע, רק ביותר קטן)
    פחדתי שבגלל המעצרים האלה אני לא אוכל לצאת בעזרת קבן כי יחשבו שאני רק מנסה לברוח מהצבא (וזה באמת מה שחשבו, אבל בסופו של דבר כן יצאתי)
    אז אומר משהו חשוב שגם קראתי פה.
    אין מישהו שרוצה לצאת ובסוף לא מצליח! אם אתה רוצה מספיק זה יקרה.
    הייתי אצל קבן לפני המעצרים וזה לא עזר כי לא קראתי כאן מדריכים וחשבתי שאם אספר על הרגשות שלי ועל הרצונות שלי זה יעזור.
    אז לא. זה לא עוזר!!!
    קבנים יודעים שלכולם קשה במערכת הזאת. זאת מערכת רקובה!
    אתם צריכים להבין דבר אחד.
    כדי לצאת על 21 דרך קבן הוא צריך למצוא אצלכם הפרעה נפשית.
    אם אתם לא תבואו עם תסמינים של הפרעה נפשית ופשוט תגידו ״לא רוצה להיות פה ובא לי לצאת מהצבא״ הקבן פשוט יתן לכם קהס או פרופיל נמוך קצת במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב הוא לא יעשה עם זה כלום וישחרר אתכם חזרה ליחידה.
    בפעמים הבאות שבאתי לקבן זה היה באמת כי היה לי קשה, חלק ממה שהרגשתי היה באמת נכון, השתמשתי בתסמינים של הפרעת הסתגלות כדי שיאמינו לי ב100% שאני סובל. למרות שבתכלס 80% מזה היה אמיתי.

    רוב האנשים בוחרים לצאת על דיכאון כי זה מפורט בכל מקום ויש על זה מלא מדריכים ומהסיבה שדיכאון יכול להתפתח בלי שום גורם נראה לעין. אבל כדאי לקחת בחשבון שדווקא בדיכאון יש סיכוי שיחשבו שאתם משקרים הרבה יותר מהפרעות אחרות.
    תחפשו הפרעה שאתם הכי מזדהים איתה, הפרעת הסתגלות הייתה הפרעה שמאוד הזדהתי איתה ולכן השתמשתי בה ובדיכאון.

    גם בבסיס הייתי מאוד בדיכאון כי ככה הרגשתי. אחרי המעצרים קיבלתי יומיות ומאז שהתחלתי את התפקיד תמיד חיפשתי איך לצאת מוקדם כמה שיותר, אפילו ניצחתי בתחרויות שהפרסים שלהם היו יום ד׳ וכדומה. בשבילי זה היה הכל רק לא להגיע! לא רציתי לבוא לבסיס, לא היה לי טוב והייתי תמיד מרגיש כמו חרא.
    הייתי בקושי מדבר עם אנשים, תמיד עם הראש על השולחן, פשוט הייתי מותש ממה שעברתי במערכת הזאת בשלב הזה שכבר לא יכולתי יותר לנשום דקה אחת בבסיס. היו לי בעיות זיכרון שלפעמים הייתי שוכח דברים שאנשים אמרו לי. היו לי התקפי חרדה. כל הזמן הלחיצו אותי שהם צריכים אותי בשמירות בבסיס מה שעוד יותר גרם לי לרצות למות כי לא רציתי להשאר שם בבסיס. העדפתי לשבור לעצמי רגל ולא להגיע.
    אלו חלק מהתסמינים שאם יש לכם אותם כדאי לספר לקבן! אבל כמובן לא לספר ישר כמו תוכי, אלא בצורה אלגנטית וכחלק משאלות ששואלים.

    למרות שאני דיי בטוח שהייתה לי את ההפרעה הזאת- הקבן יעדיף לחשוב קודם שאתה שקרן ולכן אתם חייבים לעשות הכל בזהירות ובצורה הכי אמינה שיש.

    הדבר הקלאסי שעושים הוא לא להסתכל לקבן בעיניים. להשפיל מבט.
    זה משהו שחייבים לדבוק בו לא משנה מה קורה כי קשר עין זה סימן טוב מבחינתם ושהכל בסדר אצלכם (אצל הקבן הראשון הייתי עם קשר עין).
    ואתן לכם דוגמה אישית.

    בשיחה האחרונה עם הפסיכיאטר הוא ניסה לבחון אותי רגע לפני שקיבלתי 21.
    לקראת סוף השיחה הוא פשוט אמר לי שאני שקרן ושאני יודע ליצור קשר עין, שאני בסך הכל לא רוצה להשאר בצהל כי אני אגואיסט מסריח ושלפי מה שהוא רואה במחשב אני לא הייתי ככה בשיחות הראשונות שלי (לפני המעצרים, בקבן הראשון) ושהייתי חייל טוב וחברותי והייתי מצליח בלימודים.
    ואז הוא שאל אותי ״מה מונע ממך לשרת? במה אתה שונה מאחרים שאתה לא יכול לשרת?״
    מה אני אמרתי בתגובה?
    ״מה זה קשור? קשה לי״
    והתחלתי לומר לו שוב מה אני מרגיש ואת התסמינים שלי בטון הכי עצוב שהיה לי.
    תזכרו שקשה לכם **עכשיו**!!! לא לפני חודשיים. ושאין שום סיבה הגיונית למשהו שמונע ממכם לשרת, פשוט קשה לכם עם כל התסמינים.
    תזכרו שדיכאון יכול להתפתח ביום בהיר אחד, בלי שום הסבר הגיוני. לעולם אל תחפשו הסבר ללמה זה קרה, בן אדם בדיכאון לא יתחיל עכשיו להסביר למה הוא בדיכאון, נכון? הוא רק רוצה עזרה ולחזור להרגיש טוב.
    אז אתם בדיכאון ורע לכם ואתם לא רוצים להשאר עוד רגע אחד שם. רק להיות בבית במיטה.

    זה יכל להרוס לי את הכל אם הייתי מתעצבן על הקבן הזה שעכשיו מטיח בי את העובדות האלו מהעבר.
    אז אחד הדברים הכי חשובים הוא לא להתעצבן ולהיות אדיש להכל! הכל זה משחק מלוכלך ואתם השחקנים הראשיים.
    תזכרו שבן אדם בדיכאון לא יתעצבן. הקבן בכלל לא מעניין. רע לו. הוא יעביר נושא כל הזמן. ירחף. יגיד הרבה ״מה זה קשור״ ומשפטים בסגנון הזה.
    המבחן הזה שהוא עשה לי והתגובה שלי היו הכרטיס יציאה שלי!!!
    אם הייתי מגיב אחרת… כנראה שהייתי עכשיו בצהל.

    דבר נוסף, חשוב מאוווווד!!!!!
    לא לאיים להתאבד. פשוט לא. בן אדם בדיכאון שרוצה להתאבד לא יאיים, הוא יבצע. ואני ממש לא אומר לכם לבצע את זה! צהל לא שווה את זה. למרות שאני שקלתי את זה בעצמי, תאמינו לי!
    מה כן לעשות? כשהקבן שואל על מחשבות אובדניות תספרו לו על זה.
    אם מעולם לא הייתם אצל קבן כדאי לומר לו שבעבר היו לכם נסיונות ואולי אפילו שמישהו עצר אתכם פעם ומאז חזרו לכם שוב המחשבות. זה מאוד יעזור לכם כי זה מראה על דפוס התנהגותי והוא לא ירצה שתעשו את זה שוב.
    אם הוא ישאל אם ניסיתם שוב לדעתי כדאי שתגידו שכרגע עדיין לא.
    ועוד דבר חשוב- תנסו בכל מפגש להראות החמרה במצב.

    חשוב לי שתדעו שבשיחות הראשונות שלי עוד לפני המעצר אני אמרתי דברים מפגרים לקבן שלי. פשוט לא סיפרתי עד הסוף את האמת כי פחדתי לקבל 21, אז אמרתי שהכל בסדר ורק קשה לי שאני לא קרוב לבית. בסופו של דבר קיבלתי יומיות אבל זה לא עזר לי. עדיין הרגשתי חרא עם עצמי בצהל.
    ובקיצור הייתי אצל הרבה קבנים ולקח לי זמן להבין את המערכת, מאז גם הבנתי שמקומי לא בצהל ושאף אחד שם לא שם עליי ולא באמת אכפת לו ממני.

    אז אלו הטיפים שחיפשתי הרבה והיו חסרים לי ומקווה שזה יעזור פה למישהו שסובל ולא יודע איך לענות לקבן על שאלות… מי כמוני יודע שגם אם אתה באמת סובל צהל מחרבן עלייך.
    אל תשכחו ששום דבר שעשיתם בעבר לא יכול להרוס לכם את היציאה.
    תמיד אפשר לתקן את השגיאות שעשיתם ודיכאון תמיד יכול להתפתח.
    בהצלחה…

    …………….
    ולסיום… רשימת קישורים שעזרו לי מאוד. כדאי לכם לקרוא את המדריכים האלו!! בזכותם אני אזרח 😉

    https://forum.newprofile.org/viewtopic.php?t=16296

    http://forum.newprofile.org/viewtopic.php?t=16765

    http://forum.newprofile.org/viewtopic.php?t=16769

    https://target21.wordpress.com/#_Toc16494831

    #197766
    Anonymous
    חבר
מוצגות 8 תגובות – 121 עד 128 (מתוך 128 סה״כ)
  • יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.

אנחנו זקוקות לתרומתך!

באמצעות:

או העברה בנקאית:

פרופיל חדש
בנק הפועלים (קוד 12)
סניף ראשי רמת השרון (קוד 630)
חשבון מספר 421120
IBAN IL210126300000000421120

פרופיל-חדש-לוגו