לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי.

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

Zinnat
הודעות: 4
הצטרף: 19 ספטמבר 2012 19:08
יצירת קשר:

לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי.

הודעהעל ידי Zinnat » 19 ספטמבר 2012 19:32

יש לי בעיות פסיכולוגיות תורשתיות של דיכאון חרוני וחרדות. אימא שלי גם סובלת מהבעיות האלה ומטופלת כבר שנים רבות. לפני הצבא עשרות פעמים אימא שלי ניסתה לשכנע אותי ללכת לטפל בבעיות האלה אבל אני בשלי סירבתי וסירבתי כי טענתי שאני מפחד שהצבא בסופו של דבר לא יגיייס אותי (כמה טיפש הייתי...). בכל מקרה עברתי טירונות כללית וקיבלתי בסוף הטירונות שספרתי בה כל יום ימים עד שהיא תגמר קיבלתי צו הגע לבהד 20 חייל החימוש. משם כבר לא יכלתי יותר והגעתי למצב שפשוט לכמה רגעים לא רציתי לחיות יותר. הגעתי לשיא הדיכאון של החיים שלי ואז עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי הצבא לא שווא את זה וברחתי הביתה ואני כבר 10 יום בבית.
למי שלא יודע חייל החימוש זה חייל קשה מאוד שכולם רוצים לצאת ממנו כי זה חרא תפקידים. אני צריך לצאת משם כי הבעיות הנפשיות שלי הדיכאון והחרדות הלא מוסברות האלה פשוט גומרות אותי... אני פשוט לא מסוגל יותר לראות את המקום הזה, אני רק נזכר בו בא לי להכנס לקומה ולהתעורר שכל זה יגמר אבל אני מודע לזה ששום דבר לא יהיה יותר טוב. ואני שגם ככה קשה לי מאוד עם החיים כי כל דבר שאני מתעסק בו אני מתיאש ממנו ואני כל הזמן מקווה להגיע למצב שבו אני יצא מהדיכאון ויפסיק כל רגע ורגע לחפש טעם לחיים ולפחות לתקופה כלשהי יהיה בן אדם נורמלי ושמח ולא כזה שעושה את עצמו כדי שאנשים לא יתנו לי יחס מיוחד, רחמני ומשפיל. ומצד שני אני כל הזמן מפחדת לצאת מהצבא כי תיכננתי לעצמי עתיד בתפקידי ביטחון לא צה"לים. הבעיה היא שאני בן אדם לגמרי שפוי בידיוק כמו אימא וכל מי שבמשפחה שלי שסובל מהבעיה הזאת. הבעיה שלי מתבאת בזה שאני כל הזמן דיכאוני וכל הזמן מחפש טעם לחיים ואני יכול להיות סתם באיזשהו מקום ולהתחיל לפחד מכלום עד למצב שאני מתחיל לרעוד בכל הגוף. וזה מטומטם כי מצד אחד אני בעצמי לא יודע ממה אני לעזאזל מפחד ומצד שני אני רועד כמו ילדה קטנה...
אני כבר 10 יום בבית, החל מהיום ה21 אני כבר יהיה עריק, ואני פשוט לא מסוגל נפשית לחזור לבה"ד 20. אני לגמרי שפוי אבל אני כבר שקלתי לירות לעצמי ברגל במידע ויחזירו אותי איכשהו לבה"ד 20. (ומה שמצחיק שאני מודע לעד כמה אידיוטית המחשבה הזאת הבעיה היא שאשכרה שקלתי את זה ברצינות...)
אני רוצה לעשות צבא, באמת שאני רוצה, אבל בתפקיד קל, בתפקיד של יומיות, בתפקיד שיהיה לי זמן לעצמי וזמן לבעיות שלי ותוך כדי להתחיל את הטיפול הנפשי שאני הייתי צריך להתחיל כבר לפני שנים אם לא הייתי כזה טיפש.
אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא יודע מה הצעד הבא שאני אמור לעשות... אני השלמתי עם העובדה שאולי הגיע הזמן לוותר על חלומות כמו לעבוד בביטחון בעתיד למרות שזה ממש מעניין אותי. אבל המסגרת הצה"לים הסגורה ממש קשה לי, אין לי בעיה להיות חייל 3 שנים במסגרת יומיות לעשות תפקיד כלשהו ולחזור הביתה ולטפל בעצמי. אבל אני פשוט לא מסוגל, לא מסוגל לעשות עכשיו קורס של 3 וחצי חודשים של חימוש, אני לא מסוגל לעשות את הקורסים האלה. לא מסוגל להיות בבסיס סגור ולא מסוגל להיות עם אותם אנשים מסביב לשעון במשך שבועות. אני צריך להיות עם עצמי לבד לפחות פעם ביום כדי להרגע ולהתאפס קצת.
הבעיה שאני לא יודע מה לעשות מעכשיו. אני רוצה הקלות בשירות, במידע ואני לא יקבל אותם אני כבר מעדיף לצאת מהצבא לגמרי. פרופיל 21 לא מפחיד אותי גם הכלא הצבאי לא מפחיד אותי. הדיכאון,החרדות והמצב הנפשי שלי זה מה שמפחיד אותי. מצד אחד הרצון כן לשרת מצד שני הרצון שיתחשבו בי ויטפלו בי.
תעזרו לי בבקשה ותנחו אותי מה הצעד הבא שאני צריך לעשות כי הבנתי שלשבת בבית ולהגיע לעריקות זה לא הצעד החכם.
אורח

Re: לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי.

הודעהעל ידי אורח » 19 ספטמבר 2012 19:50

Zinnat כתב:יש לי בעיות פסיכולוגיות תורשתיות של דיכאון חרוני וחרדות. אימא שלי גם סובלת מהבעיות האלה ומטופלת כבר שנים רבות. לפני הצבא עשרות פעמים אימא שלי ניסתה לשכנע אותי ללכת לטפל בבעיות האלה אבל אני בשלי סירבתי וסירבתי כי טענתי שאני מפחד שהצבא בסופו של דבר לא יגיייס אותי (כמה טיפש הייתי...). בכל מקרה עברתי טירונות כללית וקיבלתי בסוף הטירונות שספרתי בה כל יום ימים עד שהיא תגמר קיבלתי צו הגע לבהד 20 חייל החימוש. משם כבר לא יכלתי יותר והגעתי למצב שפשוט לכמה רגעים לא רציתי לחיות יותר. הגעתי לשיא הדיכאון של החיים שלי ואז עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי הצבא לא שווא את זה וברחתי הביתה ואני כבר 10 יום בבית.
למי שלא יודע חייל החימוש זה חייל קשה מאוד שכולם רוצים לצאת ממנו כי זה חרא תפקידים. אני צריך לצאת משם כי הבעיות הנפשיות שלי הדיכאון והחרדות הלא מוסברות האלה פשוט גומרות אותי... אני פשוט לא מסוגל יותר לראות את המקום הזה, אני רק נזכר בו בא לי להכנס לקומה ולהתעורר שכל זה יגמר אבל אני מודע לזה ששום דבר לא יהיה יותר טוב. ואני שגם ככה קשה לי מאוד עם החיים כי כל דבר שאני מתעסק בו אני מתיאש ממנו ואני כל הזמן מקווה להגיע למצב שבו אני יצא מהדיכאון ויפסיק כל רגע ורגע לחפש טעם לחיים ולפחות לתקופה כלשהי יהיה בן אדם נורמלי ושמח ולא כזה שעושה את עצמו כדי שאנשים לא יתנו לי יחס מיוחד, רחמני ומשפיל. ומצד שני אני כל הזמן מפחדת לצאת מהצבא כי תיכננתי לעצמי עתיד בתפקידי ביטחון לא צה"לים. הבעיה היא שאני בן אדם לגמרי שפוי בידיוק כמו אימא וכל מי שבמשפחה שלי שסובל מהבעיה הזאת. הבעיה שלי מתבאת בזה שאני כל הזמן דיכאוני וכל הזמן מחפש טעם לחיים ואני יכול להיות סתם באיזשהו מקום ולהתחיל לפחד מכלום עד למצב שאני מתחיל לרעוד בכל הגוף. וזה מטומטם כי מצד אחד אני בעצמי לא יודע ממה אני לעזאזל מפחד ומצד שני אני רועד כמו ילדה קטנה...
אני כבר 10 יום בבית, החל מהיום ה21 אני כבר יהיה עריק, ואני פשוט לא מסוגל נפשית לחזור לבה"ד 20. אני לגמרי שפוי אבל אני כבר שקלתי לירות לעצמי ברגל במידע ויחזירו אותי איכשהו לבה"ד 20. (ומה שמצחיק שאני מודע לעד כמה אידיוטית המחשבה הזאת הבעיה היא שאשכרה שקלתי את זה ברצינות...)
אני רוצה לעשות צבא, באמת שאני רוצה, אבל בתפקיד קל, בתפקיד של יומיות, בתפקיד שיהיה לי זמן לעצמי וזמן לבעיות שלי ותוך כדי להתחיל את הטיפול הנפשי שאני הייתי צריך להתחיל כבר לפני שנים אם לא הייתי כזה טיפש.
אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא יודע מה הצעד הבא שאני אמור לעשות... אני השלמתי עם העובדה שאולי הגיע הזמן לוותר על חלומות כמו לעבוד בביטחון בעתיד למרות שזה ממש מעניין אותי. אבל המסגרת הצה"לים הסגורה ממש קשה לי, אין לי בעיה להיות חייל 3 שנים במסגרת יומיות לעשות תפקיד כלשהו ולחזור הביתה ולטפל בעצמי. אבל אני פשוט לא מסוגל, לא מסוגל לעשות עכשיו קורס של 3 וחצי חודשים של חימוש, אני לא מסוגל לעשות את הקורסים האלה. לא מסוגל להיות בבסיס סגור ולא מסוגל להיות עם אותם אנשים מסביב לשעון במשך שבועות. אני צריך להיות עם עצמי לבד לפחות פעם ביום כדי להרגע ולהתאפס קצת.
הבעיה שאני לא יודע מה לעשות מעכשיו. אני רוצה הקלות בשירות, במידע ואני לא יקבל אותם אני כבר מעדיף לצאת מהצבא לגמרי. פרופיל 21 לא מפחיד אותי גם הכלא הצבאי לא מפחיד אותי. הדיכאון,החרדות והמצב הנפשי שלי זה מה שמפחיד אותי. מצד אחד הרצון כן לשרת מצד שני הרצון שיתחשבו בי ויטפלו בי.
תעזרו לי בבקשה ותנחו אותי מה הצעד הבא שאני צריך לעשות כי הבנתי שלשבת בבית ולהגיע לעריקות זה לא הצעד החכם.

אתה טוען שיש לך בעיות פסיכולוגיות?יופי, אז תחזור לבסיס ותקווה שלא יעלו אותך על 630 ותקווה שיתנו לך קב"ן. הלאה, אם אתה חושב שתבוא לקב"ן ותגיד לו "ד"ר אני סובל מדה-ריאלזציה, אינסומניה ויש לי גם מחשבות אובדניות באופן תדיר ואני מרגיש תחושת אשמה וריקנות, נכון שתשחרר אותי על דיכאון מג'ורי ד"ר?"
אז תשכח מזה, אם באמת(באמת, לא סתם :lol: ) יש לך בעיות ובאמת קשה לך, אז תקבל מה שאתה רוצה, אבל לפי ההודעה שלך אתה נשמע כמו סתם בכיין :lol:
אפלטון

Re: לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי.

הודעהעל ידי אפלטון » 23 ספטמבר 2012 13:06

Zinnat כתב:יש לי בעיות פסיכולוגיות תורשתיות של דיכאון חרוני וחרדות. אימא שלי גם סובלת מהבעיות האלה ומטופלת כבר שנים רבות. לפני הצבא עשרות פעמים אימא שלי ניסתה לשכנע אותי ללכת לטפל בבעיות
האלה אבל אני בשלי סירבתי וסירבתי כי טענתי שאני מפחד שהצבא בסופו של דבר לא יגיייס אותי (כמה טיפש הייתי...). בכל מקרה עברתי טירונות כללית וקיבלתי בסוף הטירונות שספרתי בה כל יום ימים עד שהיא תגמר
אני לא חושב שאתה מבין על מה אתה מדבר,ההוכחה שבעיות פסיכולוגיות עוברות בתורשה לא הוכח אז אל תאבחן את עצמך כמשהו שאתה לא
קיבלתי צו הגע לבהד 20 חייל החימוש. משם כבר לא יכלתי יותר והגעתי למצב שפשוט לכמה רגעים לא רציתי לחיות יותר. הגעתי לשיא הדיכאון של החיים שלי ואז עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי הצבא לא שווא את זה וברחתי הביתה ואני כבר 10 יום בבית.
למי שלא יודע חייל החימוש זה חייל קשה מאוד שכולם רוצים לצאת ממנו כי זה חרא תפקידים. אני צריך לצאת משם כי הבעיות הנפשיות שלי הדיכאון והחרדות הלא מוסברות האלה פשוט גומרות אותי... אני פשוט לא מסוגל
יותר לראות את המקום הזה, אני רק נזכר בו בא לי להכנס לקומה ולהתעורר שכל זה יגמר אבל אני מודע לזה ששום דבר לא יהיה יותר טוב. ואני שגם ככה קשה לי מאוד עם החיים כי כל דבר שאני מתעסק בו אני מתיאש
אני שירתתי עם חיילים בחימוש ואני אגיד לך את האמת הם האנשים הכי סבבה שהיו בבסיס (והייתי נהג),ובהד 20 זה בסיס ת''ש ככה שאני לא יודע על מה אתה מדבר,תוציא פטור קורסים אצל הקבן ותסיים את הסיפור של בה''ד 20...ואם כל מה שאתה מתעסק בוא אתה מתיאש אני מאוד מקווה שאתה מוכן לחיים כי החיים הרבה יותר קשים מהצבא.
ממנו ואני כל הזמן מקווה להגיע למצב שבו אני יצא מהדיכאון ויפסיק כל רגע ורגע לחפש טעם לחיים ולפחות לתקופה כלשהי יהיה בן אדם נורמלי ושמח ולא כזה שעושה את עצמו כדי שאנשים לא יתנו לי יחס מיוחד, רחמני ומשפיל. ומצד שני אני כל הזמן מפחדת לצאת מהצבא כי תיכננתי לעצמי עתיד בתפקידי ביטחון לא צה"לים. הבעיה היא שאני בן אדם לגמרי שפוי בידיוק כמו אימא וכל מי שבמשפחה שלי שסובל מהבעיה הזאת. הבעיה שלי מתבאת בזה שאני כל הזמן דיכאוני וכל הזמן מחפש טעם לחיים ואני יכול להיות סתם באיזשהו מקום ולהתחיל לפחד מכלום עד למצב שאני מתחיל לרעוד בכל הגוף. וזה מטומטם כי מצד אחד אני בעצמי לא יודע ממה אני
לעזאזל מפחד ומצד שני אני רועד כמו ילדה קטנה...
עצה לחיים:אל תרחם על עצמך ותגדל שק ביצים,אני לא רופא אבל לפי מה שאתה רושם פה אתה לא בדיכאון,בלי ליקרוא שום דבר עצם העובדה שרשמת כלכך הרבה מוכיחה את זה
אני כבר 10 יום בבית, החל מהיום ה21 אני כבר יהיה עריק, ואני פשוט לא מסוגל נפשית לחזור לבה"ד 20. אני לגמרי שפוי אבל אני כבר שקלתי לירות לעצמי ברגל במידע ויחזירו אותי איכשהו לבה"ד 20. (ומה שמצחיק שאני מודע לעד כמה אידיוטית המחשבה הזאת הבעיה היא שאשכרה שקלתי את זה ברצינות...)
אני רוצה לעשות צבא, באמת שאני רוצה, אבל בתפקיד קל, בתפקיד של יומיות, בתפקיד שיהיה לי זמן לעצמי וזמן לבעיות שלי ותוך כדי להתחיל את הטיפול הנפשי שאני הייתי צריך להתחיל כבר לפני שנים אם לא הייתי כזה
טיפש.
בחיים אל תפגע בעצמך בשום מצב ובמיוחד לא בצבא,נפקדות לא תעזור לך,תחזור לבסיס (רוב הסיכויים שתקבל תנאי) ותתחיל ללכת לקבן באופן קבוע לקבן,שירתתי בצריפין אז מבהד 20 עד לקבן זה 5 דקות הליכה
אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא יודע מה הצעד הבא שאני אמור לעשות... אני השלמתי עם העובדה שאולי הגיע הזמן לוותר על חלומות כמו לעבוד בביטחון בעתיד למרות שזה ממש מעניין אותי. אבל המסגרת הצה"לים הסגורה ממש קשה לי, אין לי בעיה להיות חייל 3 שנים במסגרת יומיות לעשות תפקיד כלשהו ולחזור הביתה ולטפל בעצמי. אבל אני פשוט לא מסוגל, לא מסוגל לעשות עכשיו קורס של 3 וחצי חודשים של חימוש, אני לא מסוגל לעשות את הקורסים האלה. לא מסוגל להיות בבסיס סגור ולא מסוגל להיות עם אותם אנשים מסביב לשעון במשך שבועות. אני צריך להיות עם עצמי לבד לפחות פעם ביום כדי להרגע ולהתאפס קצת.
הבעיה שאני לא יודע מה לעשות מעכשיו. אני רוצה הקלות בשירות, במידע ואני לא יקבל אותם אני כבר מעדיף לצאת מהצבא לגמרי. פרופיל 21 לא מפחיד אותי גם הכלא הצבאי לא מפחיד אותי. הדיכאון,החרדות והמצב הנפשי שלי זה מה שמפחיד אותי. מצד אחד הרצון כן לשרת מצד שני הרצון שיתחשבו בי ויטפלו בי.
תעזרו לי בבקשה ותנחו אותי מה הצעד הבא שאני צריך לעשות כי הבנתי שלשבת בבית ולהגיע לעריקות זה לא הצעד החכם.
מה שאתה צריך לעשות זה לקרוא טרגט 21 הרבה פעמים וללכת לקבן, כל דבר אחר שתעשה רק יעכב את קבלת הת''ש/יציאה מהצבא,בהצלחה.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים