יש לי שאלה נוספת..במידה ואני רוצה לחזור לשרת זה אפשרי?
אם כן, כיצד עושים את זה כמה זמן זה לוקח והאם הפז"ם דופק עד החזרה שלי?
תודה

אישית אני כמובן חושב שעדיף מאוד לא לחזור לצבא. בעקרון זה אפשרי, אבל לא בטוח שיסכימו לקבל אותך בחזרה. אז אפשר להתנדב אבל אז כבר אתה לא יכול לחזור בך וגם לקבן כבר לא תוכל לחזור כדי שישחרר אותך. קודם כל תזכור שהיתה לך סיבה טובה לצאת משם, וגם אם להיות בחוצ נראה לך רע זה לא אומר שחזרה בפנים זה לא רע. לדעתי בצבא רע הרבה יותר מאשר באזרחות, מהמון סיבות די ברורות. רוב מה שאני מניח שמפריע לך לגבי השחרור הזה זה דברים שנובעים בעיקר מהחששות שלך מהעתיד, שניזונים מכל מיני מיתוסים על כמה החיים נוראיים למי שלא משרת בצבא (מומלץ מאוד לקרוא את הודעת הפתיחה "מי מפחד מפרופיל 21" שעונה יפה לשאלות הנפוצות בעניין). לי בלט למשל שכתבת שאולי תהיה לך בעיה עם להכיר בחורה. זה בלט לי כי זה פחד שאני מכיר אישית אבל לא סביב סוגית "לא יאהבו אותי כי לא עשיתי צבא" אלא מכמה סוגיות אחרות, לא-באמת-משנות באותה מידה כמו שירות צבאי. כיום אני יודע שהפחדים הללו לא מבוססים (כמעט) על דברים מסוכנים או מאיימים במציאות, הם מבוססים על חוסר הביטחון שלנו ביכולתנו להתמודד אם משהו ישתבש. כלומרת, הפחד פה הוא לא מחשבה הגיונית שיש מאות אלפי בחורות מורעלות שידחו אותך על הסף רק בגלל שלא עשית צבא, הפחד הוא פחד מכשלון במציאת בתזוג באופן כללי שפשוט מכוון אצלך להתמקדות סביב סוגית השירוצ כי זה מה שכרגע עומד על הפרק בחייך.  אני מניח שאתה ניצב בפרשת דרכים בחייך. רוב הסיכויים שגם כשכבר הבנת שאתה עומד להשתחרר עדיין לא הפנמת את זה ובטח שלא ממש חשבת על מה לעשות הלאה. אבל אלה החיים, יש לנו צמתי החלטה שבהם צריך לעשות בחירות מסוימות, שזה גם אומר לוותר על בחירות אחרות וגם להתחייב לבחירות מסוימות שיכולות להיות מפחידות (סתם לדוגמה, להרשם ללימודים, ולהילחץ מכל הבירוקרטיה, ולא לדעת מה הולך שם, ולפחד מלהכשל, ולפחד מלבזבז כסף וזמן סתם, ולחשוש מללמוד משהו שלא מעניין ואז איך מחליפים, ומה עם מקצוע). אין לי מה לומר לך חוצמה שלפעמים צריך פשוט לקחת אחריות על החיים וללכת איתם, גם אם זה טיפה מפחיד. ברגע שתעשה את הצעד הראשון תראה שבעצם אין לך באמת ממה לפחד, זה רק החוסר ביטחון שמזין את הפחדים שמשתקים אותך (מניסיון). חוצמזה, צבא זה אולי המקום הכי פחות מנחם ובטוח שיכול להיות, ולהתפתות לחזור לשם כי העתיד המיידי שלך בלי שירוצ נראה מפחיד זה ממש מסוכן. 
במילא רגוע38763.8637037037

לגבי שירולמבחינת זכויות, אין שום הבדל, זהה לחלוטין, חוצ אולי מזה שמי שמשרת 3 שנים ההטבות (שממילא הן די קטנות) יותר גדולות ממי שמשרת שנה או שנתיים. מבחינת נקודת מבט של אנשים, לבנות שעושות שירול אפחד לא אומר כלום. בנים זה אולי טיפה יותר בעייתי אבל גם אז נראה לי שהכלל של "העיקר שתרמת למדינה" תופס. לדעתי לרוב האנשים גם לא מאוד אכפת אם שירתת בצבא או בשירול או בכלל לא, זה יותר תגובה רפלקסיבית ממשהו שמאוד חשוב להם שממש יכעסו עליך או יתגאו בך בגללו. גם תראה שככל שתתרחק מהגיל הרלוונטי העניין בשירות הופך הרבה הרבה פחות רלוונטי. כמישהו שמתעסק כל חייו הבוגרים עם התמודדות עם פחדים ולקיחת אחריות, אני יודע שזה לא קל, אבל גם שאין פתרונות קסם. יש כל מיני טכניקות שעוזרות יותר או פחות לאנשים שונים (אני קורא לפחד "המוות הקטן" וכל פעם משתדל להזכיר לעצמי שאני לא מוכן למות אם יש לי ברירה. אני ממש מעלה כעס כלפי הפחד החצוף שהורס לי ומפריע לי לעשות מה שאני רוצה ונותן לאנרגיה של הכעס לדרבן אותי לפעולה. לי זה עובד טוב) אבל בסופו של דבר הפתרון הממשי היחידי זה להשתיק את הפחד מספיק זמן ולעשות את מה שמפחדים ממנו עד שרואים שאין ממה לפחד. אולי דווקא מה שאתה צריך לעשות זה להרגע קצת, לקחת חופש לכמה זמן שבו בהגדרה אתה לא צריך לחשוב על מה יהיה ומה אתה הולך לעשות, פשוט לנוח. בכל זאת עברת עכשיו תקופה לא נעימה.

נקודה קטנה: יש לי חבר טוב שהתחלתי איתו את הלימודים לתואר ראשון. היום הוא עמוק בדוקטורט בפסיכולוגיה והוא בן 26. זה פאקן מגוחך. מישהו רוצה לנחש אם הוא שירת בצבא? לגבי שירול, אני אישית לא חסיד גדול, אבל נראה לי שעם קצת שיווק נכון אפשר להציג אותו כבחירה יותר אחראית משירוצ, כי זה מסגרת התנדבותית ולא חובה, וכי אתה בוחר לקחת יותר אחריות אישית ולתרום לחברה בתחום שלדעתך הוא משמעותי ולא מסתפק באיזה תפקיד של פקיד מסכן בקריה (והנה כמובן למה אני לא משתגע על זה, כי משתמע ששירוצ קרבי זה כן תרומה משמעותית לחברה. ניחא).

כן, גם זה יש, ולא מעט. אז עדיין יש לך את זה שלא היית חייב לעשות את זה ובחרת להתנדב. אני לא חסיד של שירול בעיקר כי התחושה שאני מקבל מרוב מי שאני מכיר שעשתה ועושה זה שהם עושים את זה כדי שיהיה להם מה לענות למקטרגים. בעיניי זאת סיבה ממש גרועה לעשות משהו בגלל מה שמישהו אחר יחשוב או יגיד עליך אם לא תעשה את זה. 

לפי דעתי אתה קודם צריך לשאול את עצמך אם אתה בכלל מרגיש שאתה תורם בשירות הלאומי שאתה מבצע כרגע. אם התשובה היא כן, אז תמשיך איתו, ואם אתה מרגיש שרע לך בשירות הלאומי, אתה לא חייב לעשות גם את זה, התרומה הכי טובה היא לעשות דברים שבאים מרצון ולא מתוך חובה.(ולא חייבים גם לתרום אם לא רוצים בדרך הזאתי יש עוד הרבה דרכים אחרות).
לגבי השירות הצבאי, אני חושב שקצת נסחפת,זה רק בגלל שזה קרוב אליך אתה עוד חושב על זה, אבל תראה שתוך כמה חודשים תשכח מהצבא בכלל, ותראה שהרווחת בזמן הזה הרבה יותר משאר החיילים, והדבר הכי חשוב – אתה תרגיש שלם עם עצמך שעשית משהו שרצית ולא משהו שלא רצית והכריחו אותך. לפי דעתי עליך לחייך ולשמוח שאתה אזרח. אהה ולגבי בחורות – נו טוב, זה כבר באמת ממש לא רציני, בחורה שתתאהב בך תאהב אותך איך שאתה וגם עם "המגרעת הנוראית" של יציאה מהצבא, כך שאתה אפילו יכול לקחת את זה בתור מבחן ולראות עד כמה הבחורה רוצה אותך, אם היא מוותרת עליך בגלל זה, כנראה שהיא לא שווה הרבה ולא איכפת לה ממך כ"ך….
אני מאחל לך חיים אזרחיים טובים
ותתעודד כמעט כולנו כאן בפורום היינו כמוך(אולי חוץ מרפי הטרול)
בהצלחה!
אזרחי זה הכי אחי!

תודה רבה לכולכם!
משהו שלא שיתפתי אתכם היה גם…הרי אני יצאתי מהצבא אחרי שהייתי מסופח חודש לבאקום ואז בטירונות יצאתי.
אז אומרים לי למה לא חיכית השירות הוא בדרך כלל חוויה ואולי פספסת..
וזה גם תחושה שאני חי איתה..שאולי בעצם יכל להיות לי טוב בסדיר..ושמה הייתי יותר מרוצה ומכיר חברים וחברות חדשים..
בגלל זה אני גם לא שקט עם עצמי….ואומר אולי היה כדאי לי לנסות בסדיר ולראות אולי אני ייהנה…מרגיש באיזשהו מקום פספוס..