כל חייל זכאי לראות קב"ן תוך 14 יום בדיוק כמו שהוא זכאי לראות כל רופא מומחה.
במקרה חרום יש לאפשר לחייל לראות קבן תוך מקס' 48 שעות.
אם אתה רוצה לזרז עניינים אתה יכול לגשת בלילה למיון בבית חולים רגיל (לא פסיכיאטרי), רצויי בליווי של אחד ההורים ולהתלונן על מצוקה נפשית. בנוסף ההורים או חבר קרוב יכולים לפנות לקצינת פניות הציבור ולהתלונן שאתה במצב נפשי קשה ולא נותנים לך לראות קבן, במקרה כזה סביר להניח שיצרו קשר עם המפקדים שלך, יבקשו לקחת ממך את הנשק וישלחו אותך לקבן.
וזה מה שכתבנו בהודעת הפתיחה:
– זה נכון שהצבא חייב תוך 48 שעות לתת לך לראות קב"ן אם תבקש?

קודם כל, זה נכון רק לגבי חיילים שמשרתים בשירות סדיר או נמצאים בשירות מילואים פעיל, ולא לגבי מלש"בים (כלומר נערות ונערים שתאריך הגיוס שלהם עוד לא הגיע) ושאר האנשים.דבר שני, גם במקרה של חיילים בשירות פעיל, זה נכון רק בחלק מהמקרים.פקודת מטכ"ל 33.0219 עוסקת בטיפול בחיילים הנמצאים במצוקה נפשית. שימו לב שרק במקרים שבהם המפקדים מתרשמים שחייל נמצא במצב של מצוקה נפשית (ראו סעיף 2 של הפקודה), חייבים לתת לו לראות קב"ן בתוך 48 שעות. אם המפקדים סבורים אחרת, הנוהל הוא בדיוק כמו לגבי כל פגישה עם רופא מומחה – כלומר הפגישה עם קב"ן תתקיים בתוך 14 ימים.

הי,

רק להבהיר: בצבא כל פוץ שני משוכנע שהוא המפקד של אלוהים ומלאכי השרת. מה
שנקרו כתב משקף את מה שאומר החוק ומה שאומרות הפקודות. כבר היו מקרים שבהם
אנשים מסוימים בצבא (קצינים או בעלי תפקידי פיקוד אחרים) פעלו בניגוד לכל
הפקודות וההוראות האלה. אם אתה נתקל במקרה כזה – הפיתרון הוא להפעיל לחץ
ממקום אחר במערכת (למשל דרך נציב קבילות החיילים או מוקד קצין רפואה ראשי).

בי,
סרגיי.