IamFree כתב:שלום חברי פרופיל חדש
אני צריך לסיים את הסיפור שלי עם הצבא.
קודם כול אני בן
השאלה היא איך לסיים את זה והאם זה יכול לקחת הרבה זמן??
או -קי קורות חיים קטנים:
התגייסתי לנתיב התחלה עם פרופיל 97 (והמפגרים לא יכלו לזהות שיש לי פלטפוס עצבני) ורציתי לפרוש מהקורס, אבל פה הצבא פתח לי את העיינים כאשר הוא "אומר דבר אחד ועושה דבר אחר". בהרצאה הם אומרים שאפשר
לצאת מתי שבא לנו ופה לא נתנו לעזוב לאף אחד. אני רצית מאוד לעזוב כי לא התחברתי עם הצוות שלי ובכלל לא רציתי להיות שם.
כול הזמן לא הרגשתי טוב, הייתי בדיכאון מתחיל קל ואחרי כול ארוחה הייתה לי בחילה (שעד היום יש לי את זה בהתחשב לזה שזה היה לפני חצי שנה)
אחרי שהקורס נגמר הייתי ממתין במחווה אלון וביקרתי שם שלושה פעמיים את הקבן וקיבלתי קהס 40 אל ביטחון עצמי נמוך וקשיי הסתגלות. לא רציתי ללכת לקרבי (וגם אני שמאלני) כאשר המערכת הדפוקה הזות משקרת ומנצלת חלשים.
אחרי זה שלחו אותי לקורס ושם פגשתי קבן ועוד פעם התלוננתי על ביטחון עצמי נמוך (כי רק אז החלטתי שאני מתכונן עוזב) ולא ניגשתי לקורס מסיבה אחרת.
אחרי זה הם שלחו אותי לטכני, ושם בהתחלה הייתי עוד בסדר וכאשר הלכתי לקפס אמרתי לו שאני מרגיש יחסית טוב ורוצה טיפול לעליית ביטחון עצמי.
אחרי שלוש שבועות הגעתי עליה אחרי שתקפה אותי התקפת דיכאון חריפה והוא ראה שאני פשוט גמור ושלח אותי לפסיכיאטר ביאר"פה אחרי שבוע ימיים.
עצל הפסיכיאטר הייתי מאוד שבור, גמגמתי ולא הסתכלתי אליו בכלל כי פשוט לא יכולתי.
הוא אמר לי שאני סובל מדיכאון ושאני צריך כדורים. הוא היה מאוד עקשן בזה ואחרי כול משפט שני שלו הוא אמר שאני חייב טיפול טרופתי
ואפילו שאמרתי שאני לא רוצה לאכול כדורים ושאני רוצה להתמודד עם זה לבד. הוא עוד אמר משפט שמאוד מאוד פגע בי:
"יהיה לך דיכאון כאשר תעזוב את הצבא, כאשר תתחתן יהיה לך דיכאון וכאשר יהו לך ילדים יהיה לך דיכאון!"
ואז עוד פעם הציעה לי כדורים.
אני לא אמרתי לו שיש לי מחשבות על מוות (והיו לי) כי פחדתי מאישפוז.
סבתה שלי סוג של התאבדה ואמרתי לו את זה.
הוא שאל אותי שאלות וכול מה שעניתי לו בשקט היה "לא יודע".
הרגשתי שהוא היה תוקפני. מה שכן כשהוא שאל אותי שאלות ואז הוא הגיעה לשאלה "האם אתה רוצה לצאת מהצבא?" עניתי בשקט "כן"
ואז בקצת יותר חזק "כן".
הוא אמר לי שעכשיו הוא לא נותן לי לצאת אבל הוא בטוח ב100% שאני יצא מאוחר יותר.
הוא אמר גם משהו שאם אני מגיעה עוד פעם אז כבר יעייף אותי -נראה לי.
האם זה יכול להיות בגלל שהיה לי פרופיל 97?
הפרופיל שלי עכשיו הוא 45 נפשי סעיף דיכאון.
עכשיו אני כבר שבועיים בבסיס חיל אוויר בתפיד של בנות אפילו שאני בן, שסוג של פקיד.
לפני שבוע הייתי פשוט שבור וממש בדיכאון.
המפקדת שלי קבע לי בדחיפות קפ"ס ובלי שהייתי מוכן ודווקה היה לי באותו יום מצב רוח סביר הייתי צריך ללכת לקפ"ס ופשוט השתנפתי ולא אמרתי לה שאני רוצה לצאת
ולא סיפרתי לה על זה שאני מרגיש אובדני (ואני מרגיש אובדני מאוד) אלה סיפרתי לה על הביטחון העצמי הנמוך שלי ועל זה שאני סובל מסיוטים (ואני סובל).
והיא עוד פעם הצעיה לי כדורים וכמובן סירבתי.
מה שעוד יותר מעצבן זה שהמפקדת שלי כול הזמן רוצה שאני יספר לה מה קרה לי ושהיא רוצה לעזור, וזה שאני עם המצב שלי יכול "חופשי" לעבוד
במשרד.
נמאס לי כבר!
המערכת הזות שבורה!
מה שלא סיפרתי לקפס ולפסיכיאטר זה שכול הזמן היו פוגעים בי בבית ספר ושהתריד אותי פעם פידופיל.
וחשבתי פעם על התאבדות ושגם עכשיו יש לי מחשבות אבל פחדתי להגיד את זה לקפס בגלל האישפוז.
מה לעשות אלה? ואיך לגרום להם לעייף אותי?
תודה
עשית הכל טוב, אפילו טוב מאוד. לדעתי אתה קרוב מאוד לשחרור, ואפילו לא הוצאת חוות דעת (אם כי, אם תראה שהתהליך נתקע עדיף כמובן שתוציא ותלך לירפ"א).
מה שאתה צריך לעשות הוא לא לתפקד (להראות שאתה מנסה לבצע פקודות אבל לא מצליח, בגלל המצצב הנפשי). כל הזמן לדרוש קב"ן. כשאתה מגיע אליו, תקצין את המצוקה שאתה משדר ותחצין אותה בעזרת שפת גוף, ואל תגיד מתי ואיך אתה הולך לפגוע בעצמך, אלא תדבר על זה במעורפל, תרמוז. ככה הוא לא יוכל לאשפז אותך וגם אם תגיע לפסיכיאטר בבית החולים פשוט תסביר לו שאתה לא רוצה אשפוז וכשהוא ישאל על אבדנות פשוט תערפל את העניין עוד יותר.
.
