סיפור אישי, ונושא לדיון

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 08 ינואר 2013 15:57

אספר את הסיפור שלי בקצרה, גויסתי כמסופח ב4/11, את הסיפוח עברתי בהצלחה יחסית. השתחררתי מוקדם, כמובן אחרי בלאגנים ובעיות ופרוטקציות, אבל אחר כך הגיעה הטירונות. והנה, הדיכאון והיאוש התחיל. והרצון לסיים השירות כמה שיותר מהר גובר וגובר. באמצע הטירונות הגיעו אלינו קציני מיון מטעם מז"י, שאמרו לנו שאנחנו נהיה נהגי משאית. כל אחד בבסיס אחר. אמרתי לקצינת המיון, והתחננתי אליה, "יש לי קב"א גבוהה, תני לי לעשות משהו טוב, משהו נורמלי, משהו עם השכל שלי" היא אמרה שהיא תבדוק את זה (עאלק), והיא גם אמרה שהיא תקח חוות דעת מהקבן. הלכתי לקבן, הקבן אמר שהוא לא יודע על שום חוות דעת שהוא צריך להעביר לקצינת המיון. בסוף הטירונות, קיבלנו צווי סיפוח, ואני קיבלתי צו סיפוח לשיבטה, להיות נהג משאית של תותחנים.
איזה כיף.
ביום ראשון הייתי צריך להתייצב, אבל הוצאתי שלושה גימלים על חרדות ודיכאון. ביום שני, הגעתי למיון פסיכאטרי בתל השומר, וקיבלתי חוות דעת מהפסיכיאטר שאני נכנס לדיכאון כשאני רחוק מהבית, יש לי חרדות, אני חסר חברים. בקיצור, אפיזודת הדיכאון. והיא הפנתה אותי לפסיכאטר בבקום. הלכתי לפסיכיאטרית בבקום, ושפכתי לה את כל אפיזודת הדיכאון שלי, היא כתבה חוות דעת, אבל אמרה שאני חייב להגיע לשיבטה לקבנית שם, כי רק היא יכולה להחליט אם אני מתאים או לא. לא משנה כמה התעקשתי לא ללכת, בעטתי בקירות וביקשתי כדורי הרגעה כמו שנתנו לי במיון, לא הלך. היא אמרה שאני חייב להגיע.
בכל מקרה, עכשיו התקשר אלי המפקד, אמר שאני צריך להקלט לפני קבן. אמרתי לו שאני לא מוכן להקלט לפני שאני רואה קבן. הוא אמר לי שאין טעם לבוא, ושהוא רושם לי נפקדות. הוא יכול לעשות את זה? אני יכול לקבול אותו על זה? ביקשתי כבר מיום ראשון קבן, ואני לא מוכן לחתום טופס טיולים (שברור שיתקע אותי) לפני שהקבן משחרר אותי מהיחידה.

אני באמת באמת לא יודע מה לעשות, לא בא לי לנסוע שעתיים לשבטה כדי לחזור ולעשות בלאגנים. אני מעדיף להגיע למיון היום ולהתאשפז מאשר לעשות את כל הבעיות מחר, מצידי שהבית חולים יעמוד מול שיבטה.
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 08 ינואר 2013 17:11

Gal12 כתב:אספר את הסיפור שלי בקצרה, גויסתי כמסופח ב4/11, את הסיפוח עברתי בהצלחה יחסית. השתחררתי מוקדם, כמובן אחרי בלאגנים ובעיות ופרוטקציות, אבל אחר כך הגיעה הטירונות. והנה, הדיכאון והיאוש התחיל. והרצון לסיים השירות כמה שיותר מהר גובר וגובר. באמצע הטירונות הגיעו אלינו קציני מיון מטעם מז"י, שאמרו לנו שאנחנו נהיה נהגי משאית. כל אחד בבסיס אחר. אמרתי לקצינת המיון, והתחננתי אליה, "יש לי קב"א גבוהה, תני לי לעשות משהו טוב, משהו נורמלי, משהו עם השכל שלי" היא אמרה שהיא תבדוק את זה (עאלק), והיא גם אמרה שהיא תקח חוות דעת מהקבן. הלכתי לקבן, הקבן אמר שהוא לא יודע על שום חוות דעת שהוא צריך להעביר לקצינת המיון. בסוף הטירונות, קיבלנו צווי סיפוח, ואני קיבלתי צו סיפוח לשיבטה, להיות נהג משאית של תותחנים.
איזה כיף.
ביום ראשון הייתי צריך להתייצב, אבל הוצאתי שלושה גימלים על חרדות ודיכאון. ביום שני, הגעתי למיון פסיכאטרי בתל השומר, וקיבלתי חוות דעת מהפסיכיאטר שאני נכנס לדיכאון כשאני רחוק מהבית, יש לי חרדות, אני חסר חברים. בקיצור, אפיזודת הדיכאון. והיא הפנתה אותי לפסיכאטר בבקום. הלכתי לפסיכיאטרית בבקום, ושפכתי לה את כל אפיזודת הדיכאון שלי, היא כתבה חוות דעת, אבל אמרה שאני חייב להגיע לשיבטה לקבנית שם, כי רק היא יכולה להחליט אם אני מתאים או לא. לא משנה כמה התעקשתי לא ללכת, בעטתי בקירות וביקשתי כדורי הרגעה כמו שנתנו לי במיון, לא הלך. היא אמרה שאני חייב להגיע.
בכל מקרה, עכשיו התקשר אלי המפקד, אמר שאני צריך להקלט לפני קבן. אמרתי לו שאני לא מוכן להקלט לפני שאני רואה קבן. הוא אמר לי שאין טעם לבוא, ושהוא רושם לי נפקדות. הוא יכול לעשות את זה? אני יכול לקבול אותו על זה? ביקשתי כבר מיום ראשון קבן, ואני לא מוכן לחתום טופס טיולים (שברור שיתקע אותי) לפני שהקבן משחרר אותי מהיחידה.

אני באמת באמת לא יודע מה לעשות, לא בא לי לנסוע שעתיים לשבטה כדי לחזור ולעשות בלאגנים. אני מעדיף להגיע למיון היום ולהתאשפז מאשר לעשות את כל הבעיות מחר, מצידי שהבית חולים יעמוד מול שיבטה.


הוא יכול לעשות את זה, לקבול אין טעם. אבל אם תגיע לשם זה לא יפריע לך לצאת. אשפוז זה לא דבר מומלץ.

נפקדות זה ממש לא משהו שיקצר את תהליך היציאה או קבלת מה שאתה רוצה, זה ממש לא מומלץ.

הפסיכיאטר במיון יכול לכתוב בחוות הדעת שהוא ממליץ שתקבל פסיכיאטר צבאי כמה שיותר מהר, מה שיקצר משמעותית את התור לפסיכיאטר, אבל עדיין תיאלץ לחזור לשם. אין איך להשתחרר בלי להגיע לשם, כי גם אתה תקבל פסיכיאטר, לדוגמא, אם תלך לברה"ן\ירפ"א אז ממש לא בטוח שהוא ישחרר, להיפך הסיכויים נמוכים והוא יעדיף להפנות אותך לקב"ן היחידה.

אני מציע לך פשוט לא לתפקד אם אתה חוזר לשם, לשדר מצוקה ולבקש קב"ן וללכת למיון בלילה או ביום חופש.
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי vishskin » 08 ינואר 2013 18:15

הקב"ן מתייחס אליך חרא, קצין מיון מתייחס אליך חרא, המפקד מתייחס אליך חרא, מה גורם לך לחשוב שקצין קבילות יתייחס אחרת? אתה חושב שהם לא יודעים מה היחס לחיילים, קבילות זה עבור עבירות חמורות (נניח אלימות או מעשה פלילי) אחרת המקסימום שיכול לקרות במקרה ממש קיצוני זה נזיפה וזה ממש לא הולך לקרות במקרה שלך.

בעקרון חיילים אמורים לראות קב"ן רק של היחידה שלהם, מכיוון שאתה כבר לא בסיפוח וכבר לא בטירונות היחידה שלך זה שיבטה, תהליך הקליטה הוא הכרחי כדי שבאמת תיחשב חלק מהיחידה.

תכלס הם יכולים לתת לך קב"ן גם בלי שתיקלט, אל תלך למיון כל שני וחמישי כאשר התגובה של המפקדים לא לטעמך אלא אם כן אתה רוצה להכנס לאשפוז ברצון/כפוי מה שלא ייחשב כנפקדות ד.א.


לגבי הקטע עם קצין המיון - מיונים לתפקידים לא מתבצעים לפי קב"א ודפ"ר, הם מתבצעים קודם כל לפי פרופיל (קרבי בעדיפות) ואז לפי תפקידים נדרשים. בעוד מש"קי חרטה בקריה יש בעודפים נהגי מסע 12/15 טון בשיבטה אין מספיק. כבר הרבה זמן שיש מחסור בנהגים והרבה חיילים בגיוס כל"צ נשלחים לתפקיד הזה.
הקב"א שלך היה משנה אם היית נכנס לאיתור (לפני גיוס) של תפקידים איכותיים כמו של חמ"ן, עכשיו כשאתה אחרי טירונות בלי שיבוץ שום כוח בעולם לא יביא אותך לתפקיד איכותי, זה נקרא תפקיד בשיבוץ (קצין מיון) וזה רק תפקידים פשוטים וגרועים.
ד.א. פרוטקציות יביאו אותך לכל מקום, ככה שאם אתה מכיר סא"ל ומעלה איפשהו יש לך סיכוי לשנות שיבוץ.

כדי להיות נהג צריך לעבור בדיקה רפואית וקורס, האם בשיבטה נמצא הקורס? או שאתה הולך להיות נהג בוס שזה לא דורש קורס אלא רק רישיון מהאזרחות.

בכל מקרה, עכשיו זה עדיין לא התפקיד שלך, אחרי שתעבור קורס או תהיה בתפקיד זה נקרא שיש לך מקצוע (יש מצב שבמקרה של נהג זה לא נקרא מקצוע אני לא בטוח) ואז הדרך היחידה לצאת מהתפקיד זה פסילת מקצוע שזה תהליך ארוך וקשה. לכן פסול את התפקיד כבר עכשיו, אל תחכה שקצין מיון יעשה את זה בשבילך כי העדיפות הראשונה שלו זה שתהיה נהג ולא שום דבר אחר, ממש לא איכפת לו כמה חיילים יש בתפקידים טובים ואפילו אם יש שם מחסור עצום הוא לא ישלח אותך לשם כי איכפת לו רק כמה אנשים יש בקורסים שהוא שולח אליהם (נהג, טכני, חימוש ובסגנון הזה).

* קב"ן אינו חלק מהתהליך כניסה לקורס נהיגה, אבל אם תבקש אתה תקבל קב"ן והוא יאבחן כשירות לתפקיד. מניסיון לא נדרש יותר מדי כדי לצאת מהתפקיד, נכון שעכשיו אתה תצטרך לשרוף שבוע-שבועיים בשיבטה עד שסופית תצא משם אבל אחרי שהיית במיון ויש לך חוו"ד אין מצב שתכנס לקורס ואני אומר את זה מניסיון.

מה אני הייתי עושה במקומך:
מגיע לבסיס בשעה מאוחרת - 11-12 בערך, הולך לשלישות ונותן את הצו. מחכה שמפקד יבוא או הולך אליו, נראה שבור ובמצב נפשי ירוד, דורש קב"ן אבל לא כאוליטמטום ולא הולך נגד המפקד, אתה תצטרך שהוא יעזור לך לקבל קב"ן מהר אז אין סיבה לעצבן אותו. לא לעשות שום דבר בתהליך כניסה ליחידה, להתמקד בקבלת קב"ן, עם חוות הדעת זה לא אמור לקחת הרבה זמן.
לא לבוא עם תיק ולהדגיש שאתה לא יכול לישון בבסיס, לא לחכות לערב, לומר את זה מההתחלה, תוודא ששולחים אותך הבייתה לקראת הערב.
---
תעדכן אותנו איך הולך ונעזור לך.
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 08 ינואר 2013 18:21

vishskin כתב:הקב"ן מתייחס אליך חרא, קצין מיון מתייחס אליך חרא, המפקד מתייחס אליך חרא, מה גורם לך לחשוב שקצין קבילות יתייחס אחרת? אתה חושב שהם לא יודעים מה היחס לחיילים, קבילות זה עבור עבירות חמורות (נניח אלימות או מעשה פלילי) אחרת המקסימום שיכול לקרות במקרה ממש קיצוני זה נזיפה וזה ממש לא הולך לקרות במקרה שלך.

בעקרון חיילים אמורים לראות קב"ן רק של היחידה שלהם, מכיוון שאתה כבר לא בסיפוח וכבר לא בטירונות היחידה שלך זה שיבטה, תהליך הקליטה הוא הכרחי כדי שבאמת תיחשב חלק מהיחידה.

תכלס הם יכולים לתת לך קב"ן גם בלי שתיקלט, אל תלך למיון כל שני וחמישי כאשר התגובה של המפקדים לא לטעמך אלא אם כן אתה רוצה להכנס לאשפוז ברצון/כפוי מה שלא ייחשב כנפקדות ד.א.


לגבי הקטע עם קצין המיון - מיונים לתפקידים לא מתבצעים לפי קב"א ודפ"ר, הם מתבצעים קודם כל לפי פרופיל (קרבי בעדיפות) ואז לפי תפקידים נדרשים. בעוד מש"קי חרטה בקריה יש בעודפים נהגי מסע 12/15 טון בשיבטה אין מספיק. כבר הרבה זמן שיש מחסור בנהגים והרבה חיילים בגיוס כל"צ נשלחים לתפקיד הזה.
הקב"א שלך היה משנה אם היית נכנס לאיתור (לפני גיוס) של תפקידים איכותיים כמו של חמ"ן, עכשיו כשאתה אחרי טירונות בלי שיבוץ שום כוח בעולם לא יביא אותך לתפקיד איכותי, זה נקרא תפקיד בשיבוץ (קצין מיון) וזה רק תפקידים פשוטים וגרועים.
ד.א. פרוטקציות יביאו אותך לכל מקום, ככה שאם אתה מכיר סא"ל ומעלה איפשהו יש לך סיכוי לשנות שיבוץ.

כדי להיות נהג צריך לעבור בדיקה רפואית וקורס, האם בשיבטה נמצא הקורס? או שאתה הולך להיות נהג בוס שזה לא דורש קורס אלא רק רישיון מהאזרחות.

בכל מקרה, עכשיו זה עדיין לא התפקיד שלך, אחרי שתעבור קורס או תהיה בתפקיד זה נקרא שיש לך מקצוע (יש מצב שבמקרה של נהג זה לא נקרא מקצוע אני לא בטוח) ואז הדרך היחידה לצאת מהתפקיד זה פסילת מקצוע שזה תהליך ארוך וקשה. לכן פסול את התפקיד כבר עכשיו, אל תחכה שקצין מיון יעשה את זה בשבילך כי העדיפות הראשונה שלו זה שתהיה נהג ולא שום דבר אחר, ממש לא איכפת לו כמה חיילים יש בתפקידים טובים ואפילו אם יש שם מחסור עצום הוא לא ישלח אותך לשם כי איכפת לו רק כמה אנשים יש בקורסים שהוא שולח אליהם (נהג, טכני, חימוש ובסגנון הזה).

* קב"ן אינו חלק מהתהליך כניסה לקורס נהיגה, אבל אם תבקש אתה תקבל קב"ן והוא יאבחן כשירות לתפקיד. מניסיון לא נדרש יותר מדי כדי לצאת מהתפקיד, נכון שעכשיו אתה תצטרך לשרוף שבוע-שבועיים בשיבטה עד שסופית תצא משם אבל אחרי שהיית במיון ויש לך חוו"ד אין מצב שתכנס לקורס ואני אומר את זה מניסיון.

מה אני הייתי עושה במקומך:
מגיע לבסיס בשעה מאוחרת - 11-12 בערך, הולך לשלישות ונותן את הצו. מחכה שמפקד יבוא או הולך אליו, נראה שבור ובמצב נפשי ירוד, דורש קב"ן אבל לא כאוליטמטום ולא הולך נגד המפקד, אתה תצטרך שהוא יעזור לך לקבל קב"ן מהר אז אין סיבה לעצבן אותו. לא לעשות שום דבר בתהליך כניסה ליחידה, להתמקד בקבלת קב"ן, עם חוות הדעת זה לא אמור לקחת הרבה זמן.
לא לבוא עם תיק ולהדגיש שאתה לא יכול לישון בבסיס, לא לחכות לערב, לומר את זה מההתחלה, תוודא ששולחים אותך הבייתה לקראת הערב.
---
תעדכן אותנו איך הולך ונעזור לך.


באמת נראה לך שיתנו לו קב"ן לפני שהוא נקלט?
אולי כדאי שיפנה לרשת הליווי גם...
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 08 ינואר 2013 19:19

מחר יש לי קב"ן בעשר בבוקר בשיבטה לפני הקליטה שלי. יש לי חוות דעת מהפסיכיאטר במיון שאני נכנס לדיכאון אם אני רחוק מהבית, יש לי את הטופס של הגימלים שהייתי בדיכאון בסופש, ויש לי את החוות דעת של הפסיכיאטר מתל השומר (מקווה שהיא רצינית מספיק). בכל מקרה, לא משנה מה יגיד הקב"ן, אני לא אחתום להם על טופס טיולים בשום פנים ואופן, ולא אקלט ביחידה, אבוא לשם בלי תיק ובלי כלום ופשוט ללכת הביתה אחרי הקב"ן.

מקווה שיהיה בסדר...

עוד משהו, מה אתם ממליצים להגיד לקב"ן? בינתיים אני מעוניין לשרת קרוב לבית ולצאת יומיות.
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 08 ינואר 2013 19:22

Gal12 כתב:מחר יש לי קב"ן בעשר בבוקר בשיבטה לפני הקליטה שלי. יש לי חוות דעת מהפסיכיאטר במיון שאני נכנס לדיכאון אם אני רחוק מהבית, יש לי את הטופס של הגימלים שהייתי בדיכאון בסופש, ויש לי את החוות דעת של הפסיכיאטר מתל השומר (מקווה שהיא רצינית מספיק). בכל מקרה, לא משנה מה יגיד הקב"ן, אני לא אחתום להם על טופס טיולים בשום פנים ואופן, ולא אקלט ביחידה, אבוא לשם בלי תיק ובלי כלום ופשוט ללכת הביתה אחרי הקב"ן.

מקווה שיהיה בסדר...

עוד משהו, מה אתם ממליצים להגיד לקב"ן? בינתיים אני מעוניין לשרת קרוב לבית ולצאת יומיות.


אוקיי, כנראה שהם הבינו שהמצב שלך הוא יחסית חמור.

טוב, אני כבר יודע מה יגיד לך הקב"ן, שצריך מעקב וטיפולים וכו' לפני שמאשרים לך הת"ש וקל"ב. סיכויים נמוכים שהוא ישר יסכים, וגם אם הוא יסכים, זה יהיה הת"ש לא משמעותי.
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי vishskin » 08 ינואר 2013 20:04

אורח כתב:
Gal12 כתב:מחר יש לי קב"ן בעשר בבוקר בשיבטה לפני הקליטה שלי. יש לי חוות דעת מהפסיכיאטר במיון שאני נכנס לדיכאון אם אני רחוק מהבית, יש לי את הטופס של הגימלים שהייתי בדיכאון בסופש, ויש לי את החוות דעת של הפסיכיאטר מתל השומר (מקווה שהיא רצינית מספיק). בכל מקרה, לא משנה מה יגיד הקב"ן, אני לא אחתום להם על טופס טיולים בשום פנים ואופן, ולא אקלט ביחידה, אבוא לשם בלי תיק ובלי כלום ופשוט ללכת הביתה אחרי הקב"ן.

מקווה שיהיה בסדר...

עוד משהו, מה אתם ממליצים להגיד לקב"ן? בינתיים אני מעוניין לשרת קרוב לבית ולצאת יומיות.


אוקיי, כנראה שהם הבינו שהמצב שלך הוא יחסית חמור.

טוב, אני כבר יודע מה יגיד לך הקב"ן, שצריך מעקב וטיפולים וכו' לפני שמאשרים לך הת"ש וקל"ב. סיכויים נמוכים שהוא ישר יסכים, וגם אם הוא יסכים, זה יהיה הת"ש לא משמעותי.

אל תהיה כזה פסימי, אחוזי נשר מנהיגה גבוהים, הם לא מחזיקים כל כך חזק במקרים כאלה, אני דווקא מנבא שהוא יצא מהיחידה ממש מהר ויפלט לבקום אפילו בלי שום פטור.
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 08 ינואר 2013 20:50

לבוא לשם בלי תיק, ולא לחתום על שום טופס טיולים.. כן?
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 08 ינואר 2013 21:07

Gal12 כתב:לבוא לשם בלי תיק, ולא לחתום על שום טופס טיולים.. כן?

עדיף, כן.
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 09 ינואר 2013 19:31

אוקיי אז הגעתי לשיבטה, ישר נכנסתי לקב"ן. ולפי דעתי זה היה סוג של אמבוש. הוא ישר אמר לי "אתה גל? יופי" המשכתי באי עשיית קשר עין גם אצל הפסיכיאטר האזרחי, גם הצבא, ועכשיו גם אצל הקבן. והקבן פשוט התחיל לצעוק עלי. הוא אמר לי שאני מביך, ולמרות שבכיתי לו הוא אמר לי תסתכל על עצמך איך אתה נראה. הוא בכלל לא התייחס אל החוות דעת הפסיכיאטרית מהמיון והוא אמר לי שאני אמשיך טיפול ביחידה, כמו שאחד פה אמר. אמרתי לו שאני לא יכול להגיע יותר ליחידה והגעתי שהוא יבין שאני צריך קרוב לבית ושאני לא ישן בלילות מהפחד להגיע לשיבטה. הוא אמר "אתה צריך לישון רק בחמישי שישי שבת בבית ואז ראשון עד חמישי פה" אמרתי לו כבר שאין לי ערך לחיים, שאני רוצה למות ושנמאס לי, והוא אמר לי "טוב, טוב". הוא ראה את הטפסים של אמא שלי (גם מהפסיכיאטרית) והוא אמר שזה לא רלוונטי וזה לת"ש. למרות שבן משפחה קרוב שעבר תקופת דיכאון ונוטל כדורים יכול להיות הוכחה מספיק משמעותית שהדיכאון שלי אמיתי. והוא גם איים להוציא אותי בכוח מהחדר. אחר כך הכניסו אותי לישיבה, אמרו לי לחתום על טופס טיולים, לא חתמתי למרות ההתעקשויות שלהם. אז הם אמרו לי אתה יכול ללכת הביתה ומצידנו אתה נפקד. הלכתי והסתובבתי איזה שעה וחצי בבסיס, אף אחד שם לא חיפש אותי, רק התקשרו אלי והתכתבו איתי בסמסים (ביקשתי את השם של הקבן, והמפקד לא הביא לי, הוא רצה שאני אחתום על טופס טיולים ורק אז הוא יביא לי.. מה זה קשור?), ואז ניתקתי את הטלפון וסבתא שלי התקשרה למפקד בצעקות, והיא אמרה שלא מוצאים אותי ואף אחד לא יודע איפה אני. המפקד נלחץ והוא אמר שהוא מצטער ושהוא היה צריך לחפש אותי. ובינתיים הסיפור באוויר...

אני מתייאש כבר מכל זה.. מה אני צריך את זה? כבר לא יצא לי כלום מהצבא, עדיף לי לצאת.

מה אתם אומרים? איך להמשיך? מה לעשות?
כדאי ללכת שוב לפסיכיאטר בתל השומר?
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 09 ינואר 2013 19:40

Gal12 כתב:אוקיי אז הגעתי לשיבטה, ישר נכנסתי לקב"ן. ולפי דעתי זה היה סוג של אמבוש. הוא ישר אמר לי "אתה גל? יופי" המשכתי באי עשיית קשר עין גם אצל הפסיכיאטר האזרחי, גם הצבא, ועכשיו גם אצל הקבן. והקבן פשוט התחיל לצעוק עלי. הוא אמר לי שאני מביך, ולמרות שבכיתי לו הוא אמר לי תסתכל על עצמך איך אתה נראה. הוא בכלל לא התייחס אל החוות דעת הפסיכיאטרית מהמיון והוא אמר לי שאני אמשיך טיפול ביחידה, כמו שאחד פה אמר. אמרתי לו שאני לא יכול להגיע יותר ליחידה והגעתי שהוא יבין שאני צריך קרוב לבית ושאני לא ישן בלילות מהפחד להגיע לשיבטה. הוא אמר "אתה צריך לישון רק בחמישי שישי שבת בבית ואז ראשון עד חמישי פה" אמרתי לו כבר שאין לי ערך לחיים, שאני רוצה למות ושנמאס לי, והוא אמר לי "טוב, טוב". הוא ראה את הטפסים של אמא שלי (גם מהפסיכיאטרית) והוא אמר שזה לא רלוונטי וזה לת"ש. למרות שבן משפחה קרוב שעבר תקופת דיכאון ונוטל כדורים יכול להיות הוכחה מספיק משמעותית שהדיכאון שלי אמיתי. והוא גם איים להוציא אותי בכוח מהחדר. אחר כך הכניסו אותי לישיבה, אמרו לי לחתום על טופס טיולים, לא חתמתי למרות ההתעקשויות שלהם. אז הם אמרו לי אתה יכול ללכת הביתה ומצידנו אתה נפקד. הלכתי והסתובבתי איזה שעה וחצי בבסיס, אף אחד שם לא חיפש אותי, רק התקשרו אלי והתכתבו איתי בסמסים (ביקשתי את השם של הקבן, והמפקד לא הביא לי, הוא רצה שאני אחתום על טופס טיולים ורק אז הוא יביא לי.. מה זה קשור?), ואז ניתקתי את הטלפון וסבתא שלי התקשרה למפקד בצעקות, והיא אמרה שלא מוצאים אותי ואף אחד לא יודע איפה אני. המפקד נלחץ והוא אמר שהוא מצטער ושהוא היה צריך לחפש אותי. ובינתיים הסיפור באוויר...

אני מתייאש כבר מכל זה.. מה אני צריך את זה? כבר לא יצא לי כלום מהצבא, עדיף לי לצאת.

מה אתם אומרים? איך להמשיך? מה לעשות?
כדאי ללכת שוב לפסיכיאטר בתל השומר?

אל תלך עדיין לפסיכיאטר נוסף, אתה עוד לא שם ונקווה שגם לא תצטרך. אני מסכים שאם המצוקה היא אמיתית, עדיף לצאת מהצבא ולא לחכות עד שיתנו לך את ההקלות, דבר שיכול לקחת הרבה זמן. כבר תצא הרבה יותר מהר.
אל תקח את זה קשה, יש פסיכיאטרים וקב"נים שזו השיטה שלהם - לצעוק ולהתנהג באגרסיביות כדי להפחיד אנשים שלדעתם משקרים.
גם עליי הפסיכיאטר שלי צעק ואיים - בתגובה הקצנתי את המצוקה, לרמות של אבסורד. הוא לא יוכל להמשיך לצעוק על מישהו שמתפרק, במלוא המובן המילולי, לגמרי. אתה צריך לשתף פעולה, אבל לא לשתף פעולה. לדוגמא הוא אומר לך לצאת, אתה יוצא, אחר כך נכנס מתיישב ומתחיל לבכות ולהגיד שאתה מוכן לעשות הכל, כל מה שהוא אומר העיקר לצאת, ואם הוא דורש למשל קשר עין, אתה מנסה, וישר מוריד את הראש. תחשוב חריג, תחשוב איך בן אדם שבאמת רע לו גורם לסביבה שלו להבין את זה. אתה פשוט צריך להמשיך לא לתפקד, להחריף את המצוקה (תהיה יצירתי, אל תפחד להיות יצירתי).
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 09 ינואר 2013 19:42

אורח כתב:
Gal12 כתב:אוקיי אז הגעתי לשיבטה, ישר נכנסתי לקב"ן. ולפי דעתי זה היה סוג של אמבוש. הוא ישר אמר לי "אתה גל? יופי" המשכתי באי עשיית קשר עין גם אצל הפסיכיאטר האזרחי, גם הצבא, ועכשיו גם אצל הקבן. והקבן פשוט התחיל לצעוק עלי. הוא אמר לי שאני מביך, ולמרות שבכיתי לו הוא אמר לי תסתכל על עצמך איך אתה נראה. הוא בכלל לא התייחס אל החוות דעת הפסיכיאטרית מהמיון והוא אמר לי שאני אמשיך טיפול ביחידה, כמו שאחד פה אמר. אמרתי לו שאני לא יכול להגיע יותר ליחידה והגעתי שהוא יבין שאני צריך קרוב לבית ושאני לא ישן בלילות מהפחד להגיע לשיבטה. הוא אמר "אתה צריך לישון רק בחמישי שישי שבת בבית ואז ראשון עד חמישי פה" אמרתי לו כבר שאין לי ערך לחיים, שאני רוצה למות ושנמאס לי, והוא אמר לי "טוב, טוב". הוא ראה את הטפסים של אמא שלי (גם מהפסיכיאטרית) והוא אמר שזה לא רלוונטי וזה לת"ש. למרות שבן משפחה קרוב שעבר תקופת דיכאון ונוטל כדורים יכול להיות הוכחה מספיק משמעותית שהדיכאון שלי אמיתי. והוא גם איים להוציא אותי בכוח מהחדר. אחר כך הכניסו אותי לישיבה, אמרו לי לחתום על טופס טיולים, לא חתמתי למרות ההתעקשויות שלהם. אז הם אמרו לי אתה יכול ללכת הביתה ומצידנו אתה נפקד. הלכתי והסתובבתי איזה שעה וחצי בבסיס, אף אחד שם לא חיפש אותי, רק התקשרו אלי והתכתבו איתי בסמסים (ביקשתי את השם של הקבן, והמפקד לא הביא לי, הוא רצה שאני אחתום על טופס טיולים ורק אז הוא יביא לי.. מה זה קשור?), ואז ניתקתי את הטלפון וסבתא שלי התקשרה למפקד בצעקות, והיא אמרה שלא מוצאים אותי ואף אחד לא יודע איפה אני. המפקד נלחץ והוא אמר שהוא מצטער ושהוא היה צריך לחפש אותי. ובינתיים הסיפור באוויר...

אני מתייאש כבר מכל זה.. מה אני צריך את זה? כבר לא יצא לי כלום מהצבא, עדיף לי לצאת.

מה אתם אומרים? איך להמשיך? מה לעשות?
כדאי ללכת שוב לפסיכיאטר בתל השומר?

אל תלך עדיין לפסיכיאטר נוסף, אתה עוד לא שם ונקווה שגם לא תצטרך. אני מסכים שאם המצוקה היא אמיתית, עדיף לצאת מהצבא ולא לחכות עד שיתנו לך את ההקלות, דבר שיכול לקחת הרבה זמן. כבר תצא הרבה יותר מהר.
אל תקח את זה קשה, יש פסיכיאטרים וקב"נים שזו השיטה שלהם - לצעוק ולהתנהג באגרסיביות כדי להפחיד אנשים שלדעתם משקרים.
גם עליי הפסיכיאטר שלי צעק ואיים - בתגובה הקצנתי את המצוקה, לרמות של אבסורד. הוא לא יוכל להמשיך לצעוק על מישהו שמתפרק, במלוא המובן המילולי, לגמרי. אתה צריך לשתף פעולה, אבל לא לשתף פעולה. לדוגמא הוא אומר לך לצאת, אתה יוצא, אחר כך נכנס מתיישב ומתחיל לבכות ולהגיד שאתה מוכן לעשות הכל, כל מה שהוא אומר העיקר לצאת, ואם הוא דורש למשל קשר עין, אתה מנסה, וישר מוריד את הראש. תחשוב חריג, תחשוב איך בן אדם שבאמת רע לו גורם לסביבה שלו להבין את זה. אתה פשוט צריך להמשיך לא לתפקד, להחריף את המצוקה (תהיה יצירתי, אל תפחד להיות יצירתי).

ולהמשיך לדרוש קב"ן, כל הזמן, מכל מי שאתה רואה, ושההורים ימשיכו להתערב.
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 10 ינואר 2013 12:01

טוב עידכון: המפקד כרגע היה אצלי בבית, הם מטורפים... אני בקושי יום אחד נפקד.. אני הייתי בחדר ואמא שלי השתגעה והוא הלך... מישהו יכול להסביר את ההיגיון של ההתעקשות הזאת? מה זה הדבר הזה? אני כבר באמת משתגע
alex gerenshtein
הודעות: 328
הצטרף: 15 ינואר 2012 17:19

משהו פה נשמע לי קצת הזוי

הודעהעל ידי alex gerenshtein » 10 ינואר 2013 13:03

בדרך כלל מפקדים עושים ביקור בית לחייל אחרי שבוע ימין אבל לא במהלך ה 24 שעות הקרובות
לפי מה שאני קראתי בחוקי הצהל אולי זה התשנה עכשיו לא יודע כי אני כבר לא חייל בצבא כבר כמה שנין
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 10 ינואר 2013 13:05

Gal12 כתב:טוב עידכון: המפקד כרגע היה אצלי בבית, הם מטורפים... אני בקושי יום אחד נפקד.. אני הייתי בחדר ואמא שלי השתגעה והוא הלך... מישהו יכול להסביר את ההיגיון של ההתעקשות הזאת? מה זה הדבר הזה? אני כבר באמת משתגע

למה עשית נפקדות? מישהו כאן אמר לך שזה מומלץ? אמרו לך להגיע לשם ולא לתפקד... זהו. אף אחד לא ייעץ לך באמת להקשיב למה שהם אומרים וללכת הביתה, וגם אם אתה הולך כי בלילה אתה לא יכול להשאר שם, אתה צריך לחזור לשם ולא לתפקד או אפילו להקלט ביחידה, אמנם הפסד בקרב אבל במלחמה אתה תנצח אם לא תתפקד אחרי הקליטה.

הם לא עשו שום דבר שהצבא לא מאפשר להם לעשות אז תרגע.

תחזור לשם עם חוות הדעת ותדרוש קב"ן או שתלך לברה"ן ותתלונן שם על היחס מהקב"ן ותגיד שאתה במצוקה וחייב לראות אחד נוסף. ככל שתהיה יותר נפקד כך ייגברו הסיכויים שתרותק לבסיס.
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 10 ינואר 2013 15:03

אני לא חושב שאני יכול להיות מרותק לבסיס אם אני לא חתום על טופס טיולים. ואתמול הייתי בבסיס, אמרתי להם שאני לא חותם על כלום, והם אמרו לי אז אתה יכול ללכת. מה רצית שאעשה? הקבן יצא עלי, הוא בא אלי בגישה שלילית מההתחלה. בא בידיעה שאני משקר לו בגלל מה שהמפקדים כנראה סיפרו לו. היום לא היה לי טעם לבוא, כי אני אמור לעשות חמשושים.. אז עד שאני אבוא אצטרך ללכת. וחוץ מזה, המפקד בא אלי הביתה, ואמא שלי דיברה איתו והיא אמרה לו שאני לא אחתום על שום דבר ולא אהיה בבסיס הזה. זה יהיה אותו דבר אם אבוא יום ראשון, יגידו לי לחתום ואז אסרב ויגידו לי ללכת. הם בעצמם אומרים לי אל תבוא אם אתה לא רוצה לחתום.
אני מתכוון ללכת ביום ראשון שוב לברה"ן ולבקש שוב פסיכיאטר, מצידי לבוא כל יום לפסיכיאטר שם...
הבעיה היא שכמה כבר אני יכול לדבר כמו טמבל הם פשוט לא מבינים אותי...
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 10 ינואר 2013 15:49

Gal12 כתב:אני לא חושב שאני יכול להיות מרותק לבסיס אם אני לא חתום על טופס טיולים. ואתמול הייתי בבסיס, אמרתי להם שאני לא חותם על כלום, והם אמרו לי אז אתה יכול ללכת. מה רצית שאעשה? הקבן יצא עלי, הוא בא אלי בגישה שלילית מההתחלה. בא בידיעה שאני משקר לו בגלל מה שהמפקדים כנראה סיפרו לו. היום לא היה לי טעם לבוא, כי אני אמור לעשות חמשושים.. אז עד שאני אבוא אצטרך ללכת. וחוץ מזה, המפקד בא אלי הביתה, ואמא שלי דיברה איתו והיא אמרה לו שאני לא אחתום על שום דבר ולא אהיה בבסיס הזה. זה יהיה אותו דבר אם אבוא יום ראשון, יגידו לי לחתום ואז אסרב ויגידו לי ללכת. הם בעצמם אומרים לי אל תבוא אם אתה לא רוצה לחתום.
אני מתכוון ללכת ביום ראשון שוב לברה"ן ולבקש שוב פסיכיאטר, מצידי לבוא כל יום לפסיכיאטר שם...
הבעיה היא שכמה כבר אני יכול לדבר כמו טמבל הם פשוט לא מבינים אותי...

אתה תיאלץ להמשיך עד שישחררו.

מה שאני כן יכול להגיד זה שאין לי מושג אם מותר להם לשפוט אותך בלי שנקלטת, אבל זה לא שיצאת מהמערכת, כך שלכלא\מעצר אתה עדיין יכול להגיע לדעתי.
rosko

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי rosko » 13 ינואר 2013 23:57

אוי ואבוי מבין אותך כל כך מכיר תלבטים שמתנהלים אצל בחור צעיר כמוך בצבא טוב תקשיב המצב שלך בעייתי מדי מהסיבה שאתה תקבל תכלא אבל אתה בדרך אל השחרור אתה נכנסתה לצומת דרכים די בעיתית כי נורא קשה לקדם את התהליך מהמקום שאתה נמצא כאשר עוד לא נקלטה ביחידה כרגע אין מישו שאחראי עלייך ויכול לקדם את זה מצד שני אני מבין את הפחד שלך להיקלט כי אז אתה כביכול תהיה נתון להחלטתם וזה מפחיד אותך (גמאני הייתי במקום הזה) לכן לדעתי תנסה תראה לאן הדברים זזים אם אתה לא רואה שינוי לדעתי תיקלט אני לא רוצה להפחיד אותך או משו אבל שיבטה מקום שנורא קשה לצאת ממנו בעייתי מאוד המקום ההוא וכדי שתתחיל להזיז תענינים כדי שתסיים תענין בהצלחה תעדכן!
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 14 ינואר 2013 06:25

אוי נו באמת . כול כך מעצבן אותי הסיפור שלך .
תקשיב אל תלך לכלא זה לא שווה את זה . תחזור ליחידה תיקלט ואז תבקש עוד פעם קבן ותגיד לו שאתה רוצה למות אתה הולך לבסיס ואתה מעדיף שמכונית תפגע בך זה יהיה עדיף מאשר לשרת בצבא וזה ככה שעה תחפור לו . אם זה לא עוזר תגיד שאתה רוצה לפגוע בעצמך וכולי אז שתקבל זימון לפסכיאטר .
ומשם אותו דבר רק תחליט כמה חמור אתה רוצה לדבר איתו אם אתה רוצה 45 נפשי או 21 ( גם ככה רוב הסיכוים שתקבל 45 ואז תצטרך לחזור אליו עוד פעם להשתחרר)
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 15 ינואר 2013 11:15

המחשבה שלי היא שגם אם אהיה בשיבטה ואשן שם, וגם אם אהיה בכלא ואשן שם, זה בערך אותו דבר. אני סומך על עצמי שאסתדר בכלא, לפחות כמה ימים עד שאראה קב"ן. אני יכול להשתחרר מהצבא גם בכלא. להקלט ביחידה זה לא בא בחשבון, שיבטה מקום שקשה מאוד לצאת ממנו גם בלי להקלט אז על אחת כמה וכמה אחרי שאחתום טופס טיולים, ועוד אחרי שעשיתי את כל הבעיות. אמא שלי דיברה עם קצינת העיר (מירב שטרן, היא סגן אלוף), והיא לא פסלה את הנפקדות. אין מה לעשות, לחתום טופס טיולים זה טרטור גדול והמפקדים של שיבטה יוכלו לעשות מה שבא להם. לייאש אותי, להציע לי תפקידים, לתת לי לישון בבסיס. לא רוצה את זה. אמרתי להם שאני לא אעשה טופס טיולים בשום אופן ואני אעמוד בהחלטה הזאת.

כן, זה מצב מסובך לגמרי. אני יודע, ויש מיליון עצות - מה לעשות, למי ללכת, עם מי לדבר. כולם גאונים בצבא, קשה להסתדר ככה. כשהצבא רוצה לזיין אותך הוא מזיין אותך, לא משנה מי אתה ומה תעשה. וכנראה שזה המצב שלי. אני עדיין פתוח לדעות והצעות ובגלל זה אני כותב כאן, גם כדי לשמוע תמיכה בקשר לשיחרור שלי.

עוד משהו, האמת שרוב החברים שלי תומכים בי שאשתחרר. הם רואים את המצוקה ומבינים שזה דבילי, ואומרים לי להשתחרר. אבל הייתי מעוניין לעשות שירות לאומי, בשביל כיסוי תחת, אתם יודעים. מישהו יכול להסביר איך זה הולך? והאם יש כאלה שלא מתקבלים לזה בגלל שהם משתחררים מהצבא?

תודה :)
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 15 ינואר 2013 12:39

Gal12 כתב:המחשבה שלי היא שגם אם אהיה בשיבטה ואשן שם, וגם אם אהיה בכלא ואשן שם, זה בערך אותו דבר. אני סומך על עצמי שאסתדר בכלא, לפחות כמה ימים עד שאראה קב"ן. אני יכול להשתחרר מהצבא גם בכלא. להקלט ביחידה זה לא בא בחשבון, שיבטה מקום שקשה מאוד לצאת ממנו גם בלי להקלט אז על אחת כמה וכמה אחרי שאחתום טופס טיולים, ועוד אחרי שעשיתי את כל הבעיות. אמא שלי דיברה עם קצינת העיר (מירב שטרן, היא סגן אלוף), והיא לא פסלה את הנפקדות. אין מה לעשות, לחתום טופס טיולים זה טרטור גדול והמפקדים של שיבטה יוכלו לעשות מה שבא להם. לייאש אותי, להציע לי תפקידים, לתת לי לישון בבסיס. לא רוצה את זה. אמרתי להם שאני לא אעשה טופס טיולים בשום אופן ואני אעמוד בהחלטה הזאת.

כן, זה מצב מסובך לגמרי. אני יודע, ויש מיליון עצות - מה לעשות, למי ללכת, עם מי לדבר. כולם גאונים בצבא, קשה להסתדר ככה. כשהצבא רוצה לזיין אותך הוא מזיין אותך, לא משנה מי אתה ומה תעשה. וכנראה שזה המצב שלי. אני עדיין פתוח לדעות והצעות ובגלל זה אני כותב כאן, גם כדי לשמוע תמיכה בקשר לשיחרור שלי.

עוד משהו, האמת שרוב החברים שלי תומכים בי שאשתחרר. הם רואים את המצוקה ומבינים שזה דבילי, ואומרים לי להשתחרר. אבל הייתי מעוניין לעשות שירות לאומי, בשביל כיסוי תחת, אתם יודעים. מישהו יכול להסביר איך זה הולך? והאם יש כאלה שלא מתקבלים לזה בגלל שהם משתחררים מהצבא?

תודה :)


אתה ממש לא חייב לעשות שירות לאומי בשביל "כיסוי תחת". אולי בשביל "הפריביליגיות" שמקבלים כשמסיימים את השירות והרושם שעשית משהו בשביל שגם מעסיקים מורעלים חארות יקבלו אותך. תחפש בגוגל שירות לאומי ותכנס לאתר של אחת העמותות, יש שם הסברים, אחריי שאתה משתחרר אתה הולך לאחר העמותות עם המסמכים שהם אומרים לך להביא ועובר ראיון שאחריו הם ימצאו לך מקום להתנדב בו. זה לא כמו שירות צבאי, אתה יכול לשנות מקומות, לעזוב לגמרי בכל שלב אם לא טוב לך, וכו', אבל חשוב שתדע שזה גם לא חובה.

בקשר לצבא, אל תקלט. אני מציע שתמשיכו להתלונן לקצין העיר, אולי יש אפילו מקום להתלונן - באמצעות קבילה אולי? פניות הציבור? למישהו - שאתה לא מקבל טטיפול נפשי ושאתה במצוקה. עם חוות הדעת אולי יש מקום אפילו ללכת לברה"ן\ביקורופא\מיון. אם כל זה לא יעזור, אז עדיף להגיע לכלא שממנו לצאת זה קלי קלות מאשר ליחידה.
Gal12
הודעות: 21
הצטרף: 05 ינואר 2013 08:30
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי Gal12 » 16 ינואר 2013 12:09

כן, בשביל הקטע הזה אני רוצה לעשות שירות לאומי. בשביל הבעייתיות החברתית. שאלה לגבי השיחרור. נגיד והשתחררתי, לא משנה מאיזו סיבה. איזה טופס אני מקבל? מה כתוב? ואין אפשרות בכלל למעסיקים לדעת למה השתחררתי?
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 16 ינואר 2013 12:27

Gal12 כתב:כן, בשביל הקטע הזה אני רוצה לעשות שירות לאומי. בשביל הבעייתיות החברתית. שאלה לגבי השיחרור. נגיד והשתחררתי, לא משנה מאיזו סיבה. איזה טופס אני מקבל? מה כתוב? ואין אפשרות בכלל למעסיקים לדעת למה השתחררתי?

נו באמת, לכל השאלות האלה יש תשובות באשכולות בנעוץ! "מי מפחד מפרופיל 21?"
אתה לא מקבל טופס - אתה מקבל תעודת שחרור ותעודת פטור, כתוב "סיבת שחרור מטעמי בריאות". אין אפשרות לאף אחד למעט המדינה באמצעות שירותי הבטחון לדעת למה השתחררת. הסיכויים שלא יקבלו אותך לשירות ציבורי בגלל שלא שירתת בצבא הם נמוכים, כי בשירות הציבור יש גם נשים וגם ערבים, לעומת זאת בשירותי הבטחון בוודאות לא תתקבל, בדיוק כמו נשים וערבים.
אורח

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי אורח » 16 ינואר 2013 13:15

אוקיי תודה, ועוד משהו... אם ובמקרה מחליטים לאשפז אותי? אני מקווה שלא אבל תמיד יש את הסיכון הזה. יהיו לזה השלכות אזרחיות?
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: סיפור אישי, ונושא לדיון

הודעהעל ידי vishskin » 16 ינואר 2013 15:38

אורח כתב:אוקיי תודה, ועוד משהו... אם ובמקרה מחליטים לאשפז אותי? אני מקווה שלא אבל תמיד יש את הסיכון הזה. יהיו לזה השלכות אזרחיות?

אין השלכות ולא יחליטו לאשפז אותך, הכל בסדר.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים