יום שני אני מזומן לועדה נפשית וכנראה שם, אם אפעל עפ"י ההוראות, אצא על 21 נפשי. בהתחלה התלהבתי מלצאת מהצבא וזה, חשבתי שזה חופש וכיף ולא ממש חשבתי על מה יהיה בעתיד. כמובן שהסבירו לי כולם כולםםםםםםםם שאין כמו החוויות בצבא וכו', שאני לא אמצא עבודה נורמלית אח"כ(אולי בתור מלצר ועבודות שהם ניצול) וחוץ מזה מה יש לי לעזאזל לעשות בבית 24 שעות?? אני לא מאמין ש"אין בעיה" לאנשים לעבוד וללמוד אם לא השתמטו. בכל זאת למשרה ממשלתית נחשקת אף אחד על 21 לא יתקבל ובטח שלא יוכל ללמוד רפואה ביולוגיה או משו.
חשוב להגיד שכבר עברתי את כל התהליכים לשחרור-חוו"ד מפסיכיאטר, בעיות ביום גיוס וכו' על מנת שאוכל לצאת. וברגע האחרון אני מתחרט. כי כל!!! החברים שלי מתגייסים. אני מתחיל לקנא בחוויות שלהם שם-שבשום מקום לא אוכל לחוות, גם לא בטיולים ומסעות בחו"ל. חוץ מזה, על מה אדבר איתם? מה אומר למורים שלי שאני הולך כל יום זיכרון וטקסים לבצפר שבו למדתי? הרי אין הרבה שלא מתגייסים. זה די נדיר. אני בהתלבטות קשה מאודדדדדדד! מצד אחד אני רוצה לחוות חוויות של צבא, אבל לא יכול להיות 24 שעות עם אנשים וזקוק לתנאים של בית וכו'. מצד שני אני כמו זיקית ומסוגל לשרוד בכל מקום שבו ישימו אותי, ומצד שני אין לי כוח "להלחם" אם אפשר פשוט לצאת על 21. אבל בלי חוויות וזיכרונות שיישארו לי למשך החיים. שיהיה למה להתגעגע. שיהיו חברים כי הבנתי שאין חברים שיהיו איתך באש ובמים כמו חברים מצבא! וכלום לא ישנה זאת!
אז מה לעשות, מה אתם ממליצים לי? אני צעד אחד החוצה, יכול מחרתיים לצאת על 21 ואין לי שום בעיות נפשיות וכאלה. פשוט פינוק ורצון לעשות מה שבא לי.
אך מצד שני לא רוצה להיות "נבדל" מחבריי ורוצה לחוות את מה שהם חוו גם, כי למה הם ולא אני?!
כ"כ חבל שאנשים צריכים לבחור 21 מלא או שירות צבאי, אין באמצע.
מה לעשות אנשיםםםםםםםםםםםםם?!?!
לך תידע חח
מקווה שתקשיב לי.