עתודה – מכירת הנשמה שלך לשטן.
באמת. ברגע שאתה הולך לעתודה, והצבא מוציא עליך כסף, אין מצב שתצליח להשתחרר מזה.
לא משנה מה תגיד, תמיד תתקל בתירוץ של 'שמע, הצבא השקיע בחינוך שלך, אין לך ברירה אלא לשרת'.
לא חסרים פה סיפורים כאלה. קח לדוגמה את thatothersoul,
לבחור יצאה הנשמה עד שהוא הצליח לצאת.

אוקי, העצה של האורח מקסימה. העובדה שלא צריך לשואל מראש על חו"ד ולהתעקש פותרת כמה בעיות שעלו אצלי.
עכשיו אני רק צריך ללכת לרופא משפחה, שכל הילדים שלו שירתו בקרבי והוא ממטילי הספק. טוב, ננסה.
ולגיב העתודה- שנה ראשונה הצבא לא מוציא שקל, אני מקבל החזר. אני זה שמשלם בהתחלה. עדיין לא טוב \:?

איזה עתודה? אקדמאית?

שחרור מעתודה אקדמאית יכול להיות יותר קשה אבל לא בלתי אפשרי.
זה תלוי בגורמים כאלה:
א. האם ממש נכנסת כבר לשירות
ב. האם עברת קורס קצינים.
ג. מה המסלול שלך – תכנות זה בדרך הכי קשה להשתחרר.
ד. איפה נפלת.

עקרונית, אם עוד לא ממש חתמת, גם אל תחתום, ואם כבר חתמת, חכה קצת ותתחיל עם קב"ן.
כמו שיעצו לך כאן – פגישה קשה עם פסיכיאטר אזרחי וכן הלאה.
עדיף שתקח מספר חודשים לתוך הלימודים, ואפילו תיכשל בכוונה בכמה מבחנים או תוציא ציונים גרועים (+ מועדי ב') ככה שתוכל לקשור את ההדרדרות גם ללימודים וכן הלאה.
תעשה הכל כדי לקבל קב"ן ולהציג לו באיזה מצב גרוע אתה.
תלמד ממה שכותבים כאן כל הזמן – תציג בעיות חברתיות קשות, חוסר יכולת להתמודד עם קשיים ולחץ (גם בלימודים) וכן הלאה.

אל תדאג בקשר לאוניברסיטה. השנתיים-שלוש שתחסוך שוות בערך פי 30-40 מכמה נכשלים שאפשר להשלים (ממילא כדאי לחזור על הקורסים הראשונים פעמיים)

חתמת הכוונה שכאילו התחייבת להם.

אגב,סלח לי אבל אני לא מבין את כל הסיפור הזה.איך מצד אחד אתה רוצה עתודה ומצד שני לצאת?
אתה קצת סותר את עצמך מבחינת הצבא פה.מישהו שרוצה להשתחרר לא אמור לפזול לשום כיוון בצבא בטח שלא לכזה שמחייב שירות בקבע וכולל הוצאות כספיות של הצבא עליך.

אם ככה,אז להיכנס לעתודה ולהילחם משם זה דבר חסר טעם.ואם אתה לא רוצה שום קשר לצבא שלא תעז לעשות את הטעות המרה הזאת.

כל פעם שאתה נכנס למסגרת בתוך הצבא אם זה קורס,טירונות,עתודה או כל דבר אחר אתה מקשה על עצמך.הדרך להשתחרר היא להיות חייל "תלוש" בלי תפקיד,הכשרה או כל מסגרת אחרת בסגנון.

קב"נ לא נותנים למי שיושב על הרצפה, אלא למי שיש הפרעה.
תחשוב כמו קצין – יש לך חייל טרי, הרגע הגיע מלשכת הגיוס,
והצ'חצ'ח הזה יושב על הרצפה בדרישות. לא תנפנף אותו?
מצד שני, יש לך חייל עם עיניים אדומות מדמעות, שאומר לך בפירוש
'ברגע שאני רואה מישהו, אני לוקח לו את הנשק ויורה בך ראשון, ואז בשאר'.
וגם זה, תלוי בהתנהגות שלך. אחד המאפיינים של פסיכוזה, הוא היעדר תחושת אשם ומצפון.
אז זאת אומרת, שחייל שיושב על הרצפה, בוכה ומייבב, ומאיים לרצוח פה את כולם,
לא באמת יעשה את זה. הוא סתם בסערת רגשות כי זה היום הראשון שלו על מדים, והוא מפחד.