שלום לך,
לפי מה שאתה מספר בהחלט מקומך לא בצבא, דבר ראשון אל תתבייש לפנות לקב"ן הכל מתחיל מזה שתפנה אליו ותספר לו מה שרשמת פה ,העצה הכי טובה שאני יכולה לתת זה לא לתפקד בכלל רק ככה ישימי לב אלייך ויבינו שמשהו עובר עלייך ויתחילו להתייחס ברצינות.אנשים כאלה מגעילים יש בכל מקום אל תשים לב אליהם,אל תתייאש המון אנשים היו במצבך ואפילו יותר גרוע ויצאו מהצבא . מה שסיפרת זה אמור להספיק ואם לא אז תתחיל תקצין את הבעיות .בהצלחה ותעדכן 😉

שלום dantex
זה נשמע שאתה במצוקה אמיתית וכנה.

א. אתה חייב להבין שאם תישאר עם תפקוד רגיל (אפילו לקוי, אבל רגיל) אז אף אחד לא ישים עליך. לעתים רחוקות יש מישהו שאכפת לו, במיוחד במקומות כאלה.
אתה חייב להוריד את התפקוד בהדרגה במשך כמה ימים, עד שתגיע למצב שאתה נמצא עם הראש בין הידיים ולא מגיב לאנשים.
במידה וצריך, כנס לשירותים ותנעל את עצמך לכמה שעות שאנשים ילחצו.
אל תרגיש חובה לענות כל פעם שמישהו פונה אליך, כולל מפקדים. בטח לא להסתובב ולצחוק. להראות עייף וכן הלאה.

זה דוקא "טוב" שאנשים אמרו לך מה שאמרו לך על חבל התליה, זה אומר ששמים לב וכו'.

ב. פניה לקב"ן – אני לא יודע איך זה הולך שם אצלכם, אבל יש לך את האפשרות בכלזאת לפנות למ"מ. אפשרות שניה – לפנות לרופא (רופא רגיל) ולתאר את התסמינים בצורה שטחית (דכאון, בעיות שינה, מחשבות לא טובות וכן הלאה). ולבקש הפניה לטיפול.
אפשרות שלישית זה לפנות ישירות לקב"ן אם אתה יודע איך.
רביעית, לנסות דרך קצין העיר או בברה"ן תל השומר.

ג. בנוגע למה צריך להגיד בראיונות עם רופא/קב"ן. קודם כל, תתחיל בלקרוא את "טרגט21". שנית, אתה צריך להדגיש את הקושי הנפשי שלך ובפרט – הדרדרות. כלומר, לא להגיד שכל החיים היית ככה וסתם בא לך לצאת מהצבא (בהגיון הצבאי זה יכול לומר שאין להם סיבה לשחרר), אלא להדגיש שאתה נופל לתהום שאתה מאבד את זה, שאתה לא יכול יותר לאחוז בחיים וכאלה.
אתה לא צריך להגיד "אני רוצה להתאבד" – אנשים בדרך כלל לא אומרים את זה גם כשהם עומדים לעשות את זה (למעשה, הם בדרך כלל דוקא לא אומרים, אלא עושים בשקט, בניתוק מהעולם).
תדבר על מחשבות בסגנון אובדני והרס עצמי, כמו הרצון שלך לקחת את ההגה חזק ימינה ולזרוק את הרכב מצוק, או הרצון לשים רגל על הגז עד הסוף לעצום עיניים ולחכות. כאלה. יש עוד הרבה דברים שאפשר להגיד, אבל בתור נהג – אולי כדאי לך להדגיש דברים שקשורים לנהיגה, כי זה מגביר את הסכנה.
תתאר את העולם שלך כמו שתיארת כאן ואפילו יותר קיצוני – ללא חברים, ללא שמחה, בדידות וזרות מאוד גדולה, תתאר שאתה לא מחובר לאף אחד, שהכל נראה לך מוזר וכאלה.
נראה לי שאתה יודע למה אני מתכוון.

ד. שאלה – הורים בעניין? יודעים? תומכים? זה חשוב.