היי 🙂 ,
קודם כל זה כבר דבר מצויין שאתה מנסה לצאת בתור משל"ב,ככל שתפעל יותר מוקדם כך יגדלו סיכוייך לצאת ואתה פעלת הכי מוקדם שאפשר.אל תדאג כל אדם שרוצה בזה,מצליח בסופו של דבר להשיג את הפטור המיוחל.

1)נכון,זו הדרך היעילה ביותר.אחרת תצטרך לסמוך רק על הקבנים והפסיכיאטרים של הצבא,שלא בטוח שיזרמו איתך.פסיכיאטר אזרחי הוא סוג של מנייה בטוחה.

2)בטח ואפילו זה יותר קל.אל תשכח שאתה עדיין אזרח ולא חייל לכן אינך כפןף לפקודות כאלה ואחרות,תבוא עם המלצה ולאחר מכן תדרוש לראות קב"ן בלשכת הגיוס,אין טעם לדחות יותר מידי במקרה הגרוע תגיע לבקו"ם ותוכל גם שם לראות קב"ן אם לא תיכנע ללחצים שלהם.לא משנה באיזה שלב אתה,תהיה חזק וגם חשדן עד הרגע שבו אתה בועדה הרפואית והכל סגור.

3)הם צריכים להדגיש את העובדה שהם חוששים לבריאותך ולנזק שייגרם לך עקב הגיוס,לתאר אותך כאדם שמהחשש מהצבא לא מתפקד/יוצא מהבית/אוכל רגיל כבר זמן רב.

לגבי מה לומר,תקרא את המאמר "טרגט 21".

בגדול תתאר מחשבות אובדניות ודכאוניות אבל אל תאמר זאת בפירוש,תגיד שאתה מקווה שייקרה לך משהו כדי שלא תתצטרך להגיע לגיוס,שאתה שונא את עצמך עקב העובדה שאתה מדמיין את עצמך במדים…בקיצור פרי דימיונך.

4)לא.

מקווה שעזרתי.

מה שיותר קרוב אליך.
אם זאת דיפרסיה – לך על זה.
אם לא – אגרסיה, סוציופתיה, פציפיזם, נאקרופיליה – הכל הולך.

אתה לא מחרטט. תכניס את זה טוב טוב לראש, והכל יהיה בסדר.

באוניברסיטאות בארה"ב אף אחד לא ירצה לדעת בכלל מאיפה באת. כל עוד יש לך נתונים.
חרדות לא יעזרו לך. וגם דכאון לא ממש.
מה כן? לשלב הכל ביחד.
לבנאדם מטורף אף פעם אין מעט מדי סימפטומים.

יש לך פה את Weef לדוגמה. אם אני זוכר נכון, התכנון שלו היה ללמוד באונ' בארה"ב,
והוא בקיא בעניין.

לגבי הכלא – אין זמן אוטומטי.
אני מכיר אנשים שישבו יום, וכאלה שישבו במצטבר שנה עד שיצאו.
הכל תלוי עד כמה המצב שלך חמור וכמובן הנסיבות מהבית.