לאחרונה נשמעות בקול רם יותר ויותר קריאותיהם של חלק מהפוליטיקאים הקוראים להחמיר עם אלה שקיבלו פטור מהשרות בצה"ל.
אחת ההצעות שהובאו היא לכפות על אלה שקיבלו פטור לעשות שרות לאומי, על מנת "לתרום למדינה" לדבריהם.

סתם בולשיט. דרך זולה לתפוס כותרת. אין פוליטיקאי שלא מרטיב מלראות את השם שלו בעיתון. וכמו 99% ממה שאומרים הפוליטיקאים, הם כלל לא מיועדים למימוש ונאמרים סתם כדי לתפוס כותרות או ליצור רושם שהם "פועלים" או עושים משהו שם מלבד לחמם את הכיסא.

אינני יודע מדוע החליטו על השרות הלאומי בתור אלטרנטיבה לשרות בצה"ל.
אצלי באופן אישי קיימת תחושה שעשו זאת על מנת לא לקפח את הבנות הדתיות אשר אינן יכולות לשרת בצה"ל מטעמי דת ומצפון.
אולם, בזמן האחרון הפך המושג שירות לאומי למין "כלי התעללות", אשר משתמשים בו הפוליטיקאים בכלל ואנשי הימין בפרט. כלומר, התחמקת מהשרות בצה"ל וקיווית שנעזוב אותך? לא, לא ולא! נכריח אותך לעשות משהו בחינם בכל מקרה. אם לא בצה"ל, אז בכל מקום אחר.

סתם בולשיט… לאף אחד לא מפריע קיפוח, ובטח לא קיפוח של בנות דתיות (פחחח!).

את הסיבה לגיוס החובה לצה"ל לפחות אפשר להבין (אמנם הגיוס עצמו אינו צודק, אך אפשר לפחות להבין את הסיבה לאי הצדק הנורא הזה). אך את הגיוס לשרות הלאומי אפילו להבין אי-אפשר!
בעצם, למה אי-אפשר? ההסבר הוא לא מסובך, ממש לא. למדינה חסר כוח עבודה, לכן מנצלת המדינה את אזרחיה הצעירים והתמימים על ידי הפיכתם למין "בהמות עבודה" – עבדים אשר עוסקים בעבודות הכי שחורות, מלוכלכות ומגעילות, ולא די בזה, גם אינם מקבלים שום תמורה (השכר בשרות הלאומי הוא אם זכרוני אינו מטעני בסביבות 800 שקלים לחודש – סכום זעום ומצחיק עד דמעות, אשר לא ניתן להתקיים ממנו, אלא אם מוותרים על בילויים, סיגריות, סקס, אהבה, מוסיקה ומה לא).

אנשים רבים סבורים כי הן השרות בצה"ל והן השרות הלאומי נועדו לשמו של מתן האפשרות לתרום למדינת ישראל לכל אזרחה. הייתי מאוד רוצה להאמין במנטרה החלולה הזאת. הייתי באמת רוצה להאמין בכך שאם קיבלת דבר-מה מהמדינה שלך, עליך להשיב לה טובה.
אך כאשר אני מנתח את המציאות, רואות עיניי כמה אי-התאמות וכשלים לוגיים. אביא כמה מהם:

כן תתרום למדינה, אבל אם משהו קורה אז כדאי לך שתמות. כי אם תיפצע קשה ולא תמות אז אתה תראה איך המדינה "מחזירה לך טובה". תסתכל על הכתבות של עובדה ועל האנשים שיצאו בסדר וחזרו משותקים, עיוורים, חסרי רגליים וידיים, מפוצצי פנים, תראה מה הם קיבלו בתמורה "לתרומה" שלהם.

1) אם כבר לתרום למדינה, מדוע דווקא בגילאים 18-20, בגילאים שבהם סקס ואהבה נראים (ובצדק!) כדברים החשובים מכל בעולם הזה? ומה אם אני רוצה לתרום למדינה שלי כאשר אגיע לגיל 40, למשל? מדוע לא אז? לי התשובה ברורה. בגיל 40 רוב האנשים הופכים לחדורי חכמת החיים ולבטח ישאלו את עצמם שאלה : מי בכלל צריך את זה ולמה? זה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, חלקם פשוט יספיקו לעזוב את הארץ בטרם הגיעם לגיל 40 וימצאו לעצמם מדינה נאורה יותר ומפותחת יותר לגור בה ולבלות בה את שארית חייהם.

2) מדוע "לתרום למדינה" חייב להיות דווקא "לעשות משהו לא נעים ובחינם"? אדם אשר עובד ומשלם מסים תורם למדינה לא פחות מאשר חייל אשר נלחם כדי להגן על המדינה. גם סטודנט שלומד כדי להפוך למומחה בעתיד, כן, גם הוא תורם למדינה בסופו של דבר.

3) ראיתם פעם עולה מרוסיה שמשרת בלהקה צבאית? לא, מפני שהעולים תורמים למדינה בעבודות פרך, ואילו בני העשירון העליון ובנותיו תורמים למדינה כאשר הם שרים ורוקדים וממשים את הפוטנציאל שלהם להיות אמנים ויוצרים.

4) הרצון לתרום למדינה צריך לבוא מתוך בחירה ומתוך מודעות, אחרת אין לו ערך. אדם שמתגייס רק מהסיבה שקיים גיוס חובה הוא לא באמת תורם למדינה. פשוט אין לו ברירה והוא נאלץ לעשות את מה שאומרים לו, ולא תמיד שואל את עצמו "האם זהו הדבר הנכון לעשותו?".

5) שמתם לב לכך שבמדינות המפותחות יותר ממדינתנו לא קיים גיוס חובה לצבא וגם לא לשרות האלטרנטיבי? כמה מסכנות המדינות הללו! הן נתנו כמעט הכל לאזרחיהן והאזרחים לא טרחו להחזיר דבר. והנקודה המעניינת ביותר היא שהמדינות האלה לא חושבות את עצמן מסכנות. ככל הנראה, המחלה היא אצלנו ולא אצלן.

לאור כל הנאמר לעיל, אינני רואה בגיוס חובה לצה"ל או לשרות לאומי, אלא משחק פוליטי מלוכלך של אנשי פוליטיקה וממשל אשר אינם שלמים עם עצמם ועם תסביכיהם בהם לא טיפלו בזמן.