באמת לא כדאי שתפגעי בעצמך זה הכי חשוב. כל אדם הוא עולם ומלואו ואני בטוח שגם את כזאת. כן צבא לא צבא.. זה רק תקופה רעה בחיים וזה עובר. את תראי ימים יפים הרבה יותר.
 
בקשר למצבך –
אם את משרתת כמאבטחת, ויש לך כבר "עבר" עם הקב"ן תוכלי ללכת לכיוון של פחד מנשק.
תוכלי לשחק אותה חוששת מנשק, או חוששת מלשמור כי כל האבטחה נמצאת על כתפייך ואת פוחדת לפשל.
תוכלי לספר סיפורי סבתא כמו כשאת עם הנשק את משתדלת שלא לגעת בו בכלל, או שמקומות שבהם את נמצאת לבד גורמים לך לדיכאון וכו'..
זה בקשר לתפקיד

תראי , יש כמה אפשרויות –
1) לא לעשות כלום ולהמשיך הלאה ולקוות שלאחר זמן מה "תתגברי" ותמשיכי כרגיל במה שאת עושה.
2) ללכת לקב"ן שוב ושוב ולהגיד לו כמה קשה לך וכמה את לא יכולה ואף לדווח על "החמרה במצבך" – יכול להיות תהליך ארוך אבל בסופו של דבר תשיגי את מטרתך.
3) לעשות צעד דרסטי – לסרב פקודה/ לדפוק נפקדות / לריב מכות עם מישהו וכו' – יש סיכוי לקבל על זה ריתוק/כלא אבל גם נראה כמו הדרך הכי מהירה לשנות מקצוע.
אבל חשוב להדגיש שאני לא ממליץ על פגיעה עצמית (ואפילו לא על נסיון שכזה שיכול בטעות להוביל לנזק אמיתי) בתור צעד דרסטי.
4) "שביתה איטלקית" – להמשיך כרגיל אבל לעשות הכל לאט ובחוסר חשק ולהיתנהג עם כל הסביבה (מפקדים, חיילים במחלקה ועוד) כמו שאת בדיכאון קשה – צעד זה עשוי לגרום למפקד שלך לשלוח אותך שוב לקב"ן וכאשר זה נעשה ביוזמתו ועם חוות דעת שלו זה מעלה את הסיכוי שהקב"ן ישתכנע ויעזור במה שאת צריכה.
5) להיסתכסך עם המפקד – לגרום לו "לוותר על שרותייך" ולגרום לך לעבור למחלקה ותפקיד אחר.
אבל לא בטוח שהמקום האחר שתעברי אליו יהיה יותר טוב… יכול להיות שישימו אותך באותו החרא אבל במקום אחר.
 
 
זה לא האופציות היחידות שקיימות אבל זה העיקריות לטעמי.אלכס_מ2008-2-3 1:23:5