אני בד"כ לא חושף פרטים מהחיים האישיים שלי, אבל למי כבר אכפת- העיקר שהכאב לב הזה ייעלם.. אני לא יכול יותר..בנות, אתן מוזמנות לחוות כאן דעה, ולהסביר- what the hell wrong with you..הסיפור המלא:הקדמה:מדובר בסיפור עמוק מאוד, עם הרבה מתח והמון אמוציות שנמשך על פני כ10(!!) שנים.בסיפור הבא אני מביא את הצד שלי, ואת הצד שלה (כולל ניתוחי שפת גוף שלה)סיפורנו מתחיל בשנת 97'-98'. בגיל 13 יצרתי את הקשר הראשון שלי עם בחורה מדהימה והייתי מאוהב בה מעל הראש.מה הבעיה אתם שואלים?אה כן.. היא פשוט לא ידעה שאני מאוהב בה.כששאלתי אותה (בגיל 13) אם היא היתה רוצה בי כחבר- היא אמרה לי- שלא. נפגעתי, אבל ניסיתי להמשיך הלאה.בגיל 13 כשרציתי להתמקד בלימודים שלי- לא יכולתי- כי הייתי מפוקס רק עליה. בעקבות זה, קבלתי העפות מהבית ספר על בסיס יומי/שבועי וסיימתי איכשהו את הלימודים.בגיל 13 היינו מדברים המון, נפגשים המון (בתי הספר שלנו היו צמודים) ובכלל , זה היה נראה כאילו יש בינינו הרמוניה.למה נראה?כי כל פעם שניסיתי להוציא ממנה מה היא באמת חושבת עלי- היא היתה ממדרת אותי!היא היתה קוראת את המכתבים שהייתי רושם לה ומתעלמת, או מחייכת בנימוס, היא היתה פוגעת בי מאוד בכל מיני אופנים (אחד האופנים היה להיות חברה של כל מי שהסתובבתי איתו ביסודי, שזה פגע בי הכי הרבה) וממשיכה בחייה מבלי לדעת שהיא משאירה בחור פגוע.בעקבות כל ההתנהגות הזאת שלה נוצר אצלי הרושם שהיא פשוט לא מעוניינת בי, ושממש לא אכפת לה ממני (למרות שלעזאזל, ואני שם כסף על זה, זה היה נראה שהיא מאוהבת בי ,רק שהיא לא רצתה להראות את זה) וניסיתי להוציא אותה מהראש- מה שכמובן לא עלה בידי.בגיל 14 עשיתי את אחת הטעויות הדי גדולות שלי.מה היתה הטעות?בגיל 14 "התאהבתי" באחותה. חכו, זה עוד לא נגמר- כדי להגיע אליה!נשמע מטומטם? נכון. אנשים עושים דברים מטומטמים בחיים (ולא חסרות דוגמאות).עכשיו, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל אני לגמרי בטוח שזה פגע בה. לא התכוונתי לפגוע בה, רציתי תשומת לב ממנה. רק שבעקבות זאת השגתי את ההיפך- קיבלתי ציניות ועוקצנות מכיוונה (שזה מאוד לגיטימי ומובן מבחינתי).הבעיה עם אחותה היתה- שאחותה היתה באותו זמן כבר מטורפת עלי ולא ידעתי איך אני יוצא מזה ומה"קשר" איתה.. ה"קשר" שלי עם אחותה נגמר לאחר כמה חודשים, בהם הבנתי, וגם אחותה הבינה, שאני לא באמת אוהב את אחותה ושהיא היתה האחת שאהבתי. לאחר שיצאתי מהקשר עם אחתה, לא מצאתי אותה יותר. היא עברה בית ספר. וכן- גם אני.9 שנים אח"כ:אני מגיע ופוגש את הבחורה שאהבתי (באמת), ברחוב. אומר שלום שלום וממשיך הלאה (כנראה פחדתי עוד פעם להיפגע, מן התניה כזאת). לפני כחודש היא עצרה אותי ואמרה לי "היי, זה לא אתה?" אמרתי לה "כן, אני בטוח שזה אני, כמו שאני בטוח שקוראים לך …" "וואי, כמה זמן לא נפגשנו.." וכו'..הקטע הטוב ביותר בסיפור מתחיל כאן:לאחר כל מה שעברתי עם בחורות אחרות, כבר יכולתי לדעת איך אני מגיע לקשר וכן, גם למספר טלפון. אמרתי לעצמי, מה כבר יקרה אם תנסה לעשות את זה נכון? מקסימום לא הצלחת, אבל לפחות נתת צ'אנס.. ולקחתי ממנה מס' טלפון.שבועיים לאחר מכן (כשאנחנו בשיחות יומיומיות כמעט) היא נתקה קשר. לאחר שבועיים שלא היינו בקשר היא מתקשרת שוב ואומרת "יו.. נזכרתי בך" ובערב היא מבקשת לראות אותי.אתמול נפגשתי איתה, והחלטתי שלי נמאס כבר לחיות כל הזמן עם הכאב לב הזה, ועם המחשבות בלילה, ושאני רוצה שהיא תדע מה שאני מרגיש! כמו כן, לא רציתי לעבור את אותו סיוט של הלימודים (כשאני בקשר איתה, בלי ידיעה לאן זה מוביל) שאני מתחיל אותם עוד כמה חודשים.ישבנו כמה שעות טובות שבתוך כך, היא "גלתה" ש"התאהבתי" באחותה באותו זמן רק כדי להגיע אליה. חבר'ה, לא יודע מה אתכם, אבל באחת היא הפכה להיות עצובה.שאלתי אותה "אבל למה את עצובה, הרי לא היה לך רגשות כלפיי.." אז היא ענתה לי "מי אמר לך שלא היה לי רגשות כלפיך" (כאן קיבלתי שוק. לא חלמתי שיש מצב כזה, אז ניסיתי בעדינות לגשש)שאלתי אותה "תגידי, אהבת אותי?" אז היא ענתה שלא (שקר! השפת גוף שלה והטון בו היא אמרה את זה- מראה שהיא משקרת!), אז שאלתי אותה "אז מה את עצובה?" (בשלב הזה היא כבר התבלבלה וזה היה נראה שהיא נכנסה לשוק) "אני מנסה להבין מה ניסית להשיג בזה שהתחלת עם אחותי.." היא ענתה. "אותך" אמרתי, מסיר מעלי מה שהרגשתי כל השנים (זהו, כבר לא אני ועצמי שותפים לסוד הזה. עכשיו- גם היא סופסוף יודעת)וכן מגיע הקטע המוזר ביותר בסיפור!הקדמה קלה: יש לי תכונה (חיובית) שאני זוכר כל מה שאני עושה, ובד"כ כל מה שאני אומר. וכן- גם חוויות מהגן אני זוכר לפרטי פרטים. אני זוכר שמות ופרצופים ומקומות, ואין לי שום דרך למחוק את המידע הנ"ל.לכן כשהיא שאלה אותי בסיבוב אתמול "למה לא אמרת לי אז?" עניתי לה ששאלתי, ושבאותו זמן היא ענתה לי שהיא לא מעוניינת בי.ואז היא אמרה לי דבר שהדהים אותי:"לא, אתה אף פעם לא אמרת לי דבר כזה" כאילו, לא מספיק שאני סבלתי ממנה, היא עוד אפילו לא זוכרת שדברתי איתה על זה?עכשיו, היות ואני זוכר את הסצנה באותו זמן (גיל 13), וזה צרוב אצלי למען האמת, די התעצבנתי אבל לא הראתי את זה, וניסיתי לתת לה מרווח כדי לנסות ולהיזכר.לפי מה שנראה לי, לפי מה שאני חושב- היא נזכרה, וכל מה שהיא יכלה לומר זה "אני חייבת ללכת"- והלכה.עד כאן הסיפור!כעת, לפי מה שנראה לי, ישנן שתי אופציות (שלא ממש משנות לה, אבל מאוד משנות מבחינתי)-או שהיא אהבה אותי ולא הראתה את זה (תגובת הלב הפגוע: כן, בטח.. רק זה.. good thinking asshold..), או שהיא בכלל לא אהבה אותי (שזה יותר סביר לאור ההתנהגות שלה כלפי- וכאן מגיעה תגובת התקווה) ומבחינתה הייתי אוויר (מה שכמובן גורם לי שוב להתקף לב שבהשוואה למה שעברתי בצבא- הצבא זה כלום לעומתו.)עכשיו, היא עם המידע הזה לא יכולה לעשות הרבה כי היא מבולבלת לגמרי, ולא ברור לי מה היא רוצה. לא להזכיר בכלל שהיא לא יודעת שאני עדיין מאוהב בה (כן כן)..אין לי מושג לאן הקשר הזה יתפתח, כי לי נראה (לאור כמה נסיונות כושלים בעבר) שזה לא הולך טוב- למרות שהלב שלי מקווה שיש עוד סיכוי..אני אשמח לשמוע רעיונות, הארות והערות מכם, כי אני כבר לגמרי מבולבל..בתודה,רמי
RAMI725039282.6028240741