מחרתיים יש לי פגישה עם קב"ן. פגישה ראשונה, שלושה ימים לפני הגיוס, ז"א פגישה די גורלית וחשובה. כשהתקשרו אלי ואמרו לי שב-17 יש לי פגישה, לא אמרו באיזה שעה. האם כדאי להתקשר ולשאול על שעת הפגישה, או שלא צריכים את השעה המדוייקת ואפשר להגיע בשעות העבודה של לשכת הגיוס, ושם כבר יאמרו לי לחקות?עכשיו, אני התאמנתי קצת, וכל פעם יוצא לי דכאון על גבול עם פאניקה, ז"א אומרת תמיד איכשהו אני רואה את עצמי מתחיל לגמגם, נכנס לפאניקה וכל הזמן ממלמל משהו כמו "לא לא לא, רק לא זה". לא יודע, פשוט אין לי מושג איך להתחיל את השיחה, מי יתחיל ואיך יתחיל, באיזה טון כדאי להתחיל, כבר מהתחלה להכמס למצב כזה שהכל אבוד, או שבהמשך השיחה. אין לי בעיה להתחיל לבכות, זה יוצא לי די בטבעיות, כי באמת הגיוס יכול פשוט להרוס אותי. אני גם מנהל אורח חיים התואם למצב דכאוני, לבן אדם מופנם וסגור, לא יוצא, אין חברים וכל מיני דברים כאלה, באמת יש לי קושי הסתגלות, אני מרגיש רע כשאני באי אנשים. ז"א כל הדברים האלה הם אמיתיים ו אין לי בעיה לדבר עליהם. השאלה היא, האם למסור את המידע הזה, לחקות עש שישאלו אותי, לדבר על הדברים האלה, הרי במדריך כותבים לא לדבר ב'לות כזאת על הדברים האלה. אין לי מושג איך זה יתנהל בכלל, זה מאוד מלחיץ. ואני גם קורא כמה נושאים פה בפורום, ויש אנשים שמשחררים אותם אחרי 5 דקות של שיחה. לדעתי זה נס פשוט לצאת ככה בקלות, ואני מה זה דואג שאצלי הכל השתבש שם. אולי עצות אמיתיות, הדרכה כלשהיו או סתם עידוד מצדכם יעזור לי. תודה.