– רוב ההורים הם מקובעים. שלא יגידו שיצאת.- איך שום סיבה להתבייש, אני מצהיר על כוונתי שלא לשרת עוד לפני שהשתחררתי סופית (שזה עכשיו) וגם אחרכך לא אסתיר את זה. אני שמח שלקחתי את ההחלטה הזאת- נו באמת, טחנו כלכך הרבה את הנושא הזה כאן. זה לא לך בעבודה, כל עוד אתה לא מתכנן לעבוד במשרד הביטחון\שמירות\ראש הממשלה.- בחורה שתסתכל עלייך אחרת היא פוסטמה, אם כבר – זה יסנן לך את אותן הבנות שלא היית רוצה לבלות בחברתן. יש אנשים שצבא פשוט לא מתאים להם ויש אנשים שצבא סותר את האידיאולוגיה שלהם, ובנאדם עם ראש על הכתפיים אמור להבין את זה.- תנסה לדמיין את עצמך 3 שנים בצבא. זה פשוט ישחוק אותך נפשית. אתה באמת תרצה להתאבד בזמן השירות בלי הצגות לקב"ן. אתה באמת חושב שזה שווה את זה?

אני יודע שטחנו את הנושא הזה עד דק, אבל בכל זאת…
אני הייתי בפאב לפני כמה ימים, פגשתי אנשים חדשים. שאלו אותי למה לא סיימתי צבא, אמרתי שיצאתי על 21 נפשי. בחיי שכשאלו אותי את זה, הפנים שלי נהיו אדומות ורציתי לקבור את עצמי באדמה.
דקה אחרי זה דיברנו על נושא אחר, וכל הערב הנושא לא עלה שוב. אם אני אפגוש את האנשים האלה שוב, הם לא ישאלו אותי, כי הם כבר יודעים שלא סיימתי שירות. אז נכון, כל פעם שפוגשים מישהו חדש זה קשה, אבל זה עובר ממש מהר. בפשטות- לאף אחד לא אכפת מכלום. אנשים רוצים לצאת לפאב, לשתות בירה ולעשות חיים. כן צבא, לא צבא- זה נושא אחד מתוך מיליון.
עכשיו היו לי מקרים שבהם "הותקפתי", כלומר כל השולחן ניסה לקרוע אותי לגזרים בגלל שלא  סיימתי שירות. מה שחשוב זה לשמור על קור רוח, להיכנס לנעליים של האחר, ולענות משהו הגיוני. אם הייתי צריך לתת לאנשים שאני פוגש כרטיס ביקור, זה היה נראה ככה:
"לא, לא סיימתי שירות צבאי. כן, אני מכבד אנשים שסיימו צבא. בתפקיד שלי הרגשתי שאני לא תורם. אני לא שלם במאה אחוז עם ההחלטה שלי, אבל בזמנו לצאת נראתה לי ההחלטה הנכונה. כן, אמרתי לקב"ן שאני רוצה להתאבד, לא, לא התכוונתי באמת, אבל היו לי מחשבות לא טובות. כן, עבדתי. כן, אני לומד באוניברסיטה."
החיים זה איך אנחנו מציגים את עצמנו. הייתה לי תקופה שנמאס לי לספר לכולם את הסיפור הזה (שאגב, הוא האמת לאמיתה!), והייתי פשוט זורק "כן, השתמטתי!". התגובה הזו הביאה אותי להרבה מצבים לא נעימים- יש מילים עם קונוטציות שלילות. אם אתה לא תחשוב על עצמך בתור משתמט, ולא תציג את עצמך בתור משתמט, רוב האנשים לא יראו אותך בתור משתמט.
 

חלק גדול מהקשיים שבשחרור נובעים מתחושת הבושה והאשמה של זה שהשתוחרר שמרגיש לא נעים שמזכירים לו את מה שהוא חושב על עצמו

בטח גאון, אתה מציג את העובדה שיצאת משירות (ועוד על נפשי) בצורה כזאת שזה נראה שזה ממש מפריע לך. איך שלא יהיה, אתה חייב להבין שבשיחות עם אנשים על עברך הצבאי אתה חייב "להחליק" את הנושא ולומר משהו כמו "יצאתי כי היו לי בעיות בברכיים" או "יצאתי כי היתה לי פריצת דיסק" לא חסר היום.לא יודע מה אצלך, אבל אצלי כשאני מעלה את זה בפני אנשים ואני מספר להם את הסיפור שלי, רוב האנשים מבינים את זה (כי הם יודעים את האמת מה שהולך היום בצבא), ואלו שמסתייגים, לאחר שאני מסביר להם לבסוף מסכימים ואומרים לי ,כל הכבוד שהלכת עם האמת שלך עד הסוף"צריך לדעת איך להציג את הדברים. זה הכל.

מהיכרות אישית איתך 🙂 אני יכול להגיד שאתה בחור שמאוד מושפע מהסביבה ומשמועות של הסובבים אותך.
אני בטוח שהרקע לשאלה שלך נובעת מאודה הודעה ששלח לכאן איזה מתחזה מורעל שבחורות לא יוצאות איתו בגלל שהוא לא שירת ואני זוכר איך צחקת והקנטת אותו וגם אתה היית בטוח שהוא מתחזה.
העצה היחידה שיש לי אלייך הוא לא לחכות לסיפורים של אחרים שיעודדו אותך אלא תיצור סיפור משל עצמך ואתה לא תאמין איך הבטחון העצמי שלך יחזור. ברור לי שאדם שלא מתקדם מחבינת קריירה או לימודים מתחיל לתהות מה יהיה עם עתידו ובולע כל מיני שקרים של אנשים אחרים על החיים, אז תדע לכל אחד חיים משלו אם הוא נכשל לא אומר שאתה צריך להיכשל אלא תאזור אומץ ותנסה להצליח במקום שבו אחרים נכשלו.
ברגע שתתחיל להזיז את עצמך ותראה תוצאות תגלה שהחיים הם לא כמו שנראים לנו מהכורסא בסלון או מהכיסא מול המחשב הם שונים לגמרי מכל דבר אחר שהסבירו לנו או דמיינו לעצמנו.
תהיה אתה עצמך ולא מי שאחרים מעצבים את דמותך.
 

סתם מחשבה. אני מסיים השנה (אינשאללה) את שלוש שנות לימודי באנגליה. וכמה שיותר זמן אני מבלה פה, ככה נדמה לי משונה שלמישהו יכולות להיות אי-אלו נקיפות מצפון לגבי זה שהם לא עשו במשך שלוש שנים את מה שהמדינה בטיפשותה ניסתה לכפות עליהם. ועוד יותר אני לא מבין – איך לעזאזל זה עניינו של מישהו, מעסיק או בן \ בת זוג פוטנציאלים שאותם אנשים לא מסרו את המוח והאישיות שלהם לאפסנאות לשלוש שנים. למי אכפת?? הנורמה בחברה אנושית שפויה היא חופש בחירה ברמה סבירה לפחות. אם החברה שלנו עוד לא התפתחה לכדי להכיר בכך, זאת בעיה של החברה (החולה אנושות) שלנו, ולא של אף אחת ואף אחד מאיתנו. אין לנו על מה להתנצל. 

מממממממ….
זה באמת  קצת  קשה לא להתחרט, אבל לדעתי זה רק כי כמו בכל החלטה בחיים ,כשאתה מחליט משהו אתה מוותר על משהו אחר , השאלה היא על מה בדיוק ויתרת? מה זה היהי אומר בישבילך  לא לצאת מהצבא?
וכן, יכול  להיות שזה קשה ומביש להודות שלא תרמת בדרך שמקובל לתרום. אבל תחשוב על זה שכמו כל דבר חדש ומהפכני , תמיד יש יותר מתנגדים בהתחלה , כלומר ,עם הזמן כשיהיו יותר אנשים שהחליטו אחרת , זה יהייה מקובל הרבה יותר.
ולך  יצא המזל או החוסר מזל להיות בין אלה שעשו את זה כשזה עוד לא הייה לגמרי מקובל.
יהייה טוב.
ואום לא , תמיד יש עוד מקומות בעולם , ישראל היא לא הפיסה היחידה שאפשא לחיות בה ,אבל זה קיצוני מידי. כי בכל מצב אפשא למצוא דרך כלשהי להסתדר.
יהייה טוב.