היי,
אני כבר שנה בצבא (שנה שאותה עברתי בסבל ודכאונות) ולאחר הרבה התלבטויות החלטתי שאני לא מסוגל להמשיך עוד שנתיים בצורה כזאת – ואני רוצה לצאת.

הדבר היחיד שעצר אותי מלצאת על פרופיל 21 זה הקריירה בהיי-טק שאני רוצה מאוד (לאחר שאני אעשה את התואר שלי). אי יודע שבמיוחד בהיי-טק שואלים על הצבא. (חבר שעובד באינטל ועוד אחד שעובד בחברה אחרת אמר שבראיון שאלו "מה הפרופיל ומה עשית בצבא")

אבל הקדשתי לזה עוד מחשבה והבנתי שעד כמה שיהיה קשה באזרחות אחרי זה, זה הרבה יותר עדיף מלהיות שקוע בחרא הזה. להיות בתפקיד שלא ביקשת ולעשות משהו שיש לך אפס מוטיבציה ורצון לעשות אותו.

המצב רוח שלי על הפנים, אני לא רוצה לדבר עם אף אחד, אני חוזר הבייתה ולא רוצה לצאת עם חברים (רוצה להישאר לבד) ולפעמים כשאני חושב על העתיד (או חוסר העתיד) פשוט בא לי להיתאבד. הבעיה היא שאני "חייל טוב", אני לא עושה בעיות והמפקדים שלי אוהבים אותי בגלל הרושם הראשוני שעשיתי עליהים לפני כמה חודשים (כי מידי פעם – אולי שעה ביום – יש לי מצב רוח סביר).

ביקשתי לראות תקב"ן וקיבלתי פגישה איתו לפני שבוע בערך. אמרתי לו את כל הסימפטומים שלי (שאני מדוכא, לא רוצה לדבר עם אף אחד, מעדיף להיות לבד, חושב על מחשבות לא טובות). כמעט בתחילת השיחה הוא שאל: "אז אתה רוצה לשרת?" אמרתי "אחרי מה שקרה, כבר לא נראה לי" ואז הוא עשה מין פרצוף חמוץ כזה (כאילו אין מה לעשות) ואמר "אבל צריך, נכון?".

בסוף השיחה הוא אמר לי בקצרה על המצב שלי: "לא היה לך דיכאון לפני הצבא ואתה לחוץ בחברת אנשים". אז הוא רוצה עוד שיחה איתי (הוא קבע אותה לעוד שבועיים ממועד השיחה הראשונה) בנושא הלחץ שיש לי ליד אנשים. כשהוא קבע את התור לעוד שבועיים הוא אמר לי "נראה לי שאתה יכול להחזיק מעמד עוד שבועיים.. נכון?" אמרתי לו "אני לא יודע.. אולי".

בגלל שזה נקבע לעוד שבועיים אני בטוח שהוא לא חושב שיש לי נטיות אובדניות אמיתיות ולכן לא לוקח אותי ברצינות, אז לא נראה לי שיצא לי משהו מהשיחות איתו.

אני באמת מתוסכל וכבר לא יודע מה לעשות! אני לא יכול להמשיך ככה יותר, אני רוצה להתחיל את החיים ואני רוצה להיות שמח. נמאס להיות מבוזבז!

עזרו לי בבקשה.

נ.ב. בשיחה איתו אפילו בכיתי בהתחלה כשסיפרתו לו את המצב שלי, כמעט ולא הסתכלתי אליו או בעיניים שלו, ואמרתי לו שהתביישתי להגיד למפקדים שלי את המצב האמיתי שלי.אנוני39130.4100810185