ש.לאומי אחרי טירונות.

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 07:13

חברה שלי עושה עכשיו טירונות, בסיום הטירונות היא יכולה להצהיר שהיא פציפיסטית ולעשות ש.לאומי?
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 10:00

הי,



אם החברה שלך חושבת שהיא יכולה פשוט להצהיר שהיא פציפיסטית ולצאת לחופשי, אז היא לא יודעת על מה היא מדברת.



אם היא תפנה לועדת המצפון, מחכה לה מריטת עצבים של כמה חודשים (שבמהלכם
היא גם אמורה להמשיך לשרת בצבא) עד שבכלל היא תגיע לועדה, אם היא תגיע
לועדה. כי יכולים גם לא לאשר לה בכלל. ואם היא תגיע לועדה, יהיה לה מאוד
קשה לעבור אותה (במיוחד בהתחשב בכך שהיא כבר בצבא). להגיד "אני רוצה לעשות
שירות לאומי במקום" זה לא מספיק.



בכלל, פניה לועדת המצפון היא עניין למשוגעים לדבר בלבד. רק אם היא מוכנה
לעבור שבעת מדורי גיהנום ולהסתכן בישיבה ממושכת בכלא, והכל בשביל שהיא
תוכל להודיע בציבור הרחב: "השתחררתי מטעמי מצפון", רק אז שווה בכלל לפנות
לועדה הזו.



אם היא לא מתכוונת לשבת בכלא, ורוצה לצאת בדרך הקלה, אז בשלב הזה נשארה לה רק האפשרות של פרופיל 21.



לגבי שירות לאומי - הכל הרבה יותר פשוט. אם כבר יש לה פטור מהצבא, או
דחיית שירות, אז עד גיל 21 היא יכולה לפנות לכל אחת מעמותות השירות
הלאומי, להירשם, ולעשות שירות לאומי. זה לא משנה אם היא עשתה טירונות או
לא או מה שזה לא יהיה. חשוב רק שתהיה לה תעודת פטור משירות צבאי, מכל סוג
שהוא. אחרת לא יוכלו בכלל לדבר אתה.



בי,

סרגיי.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 10:27


--היא בכלל לא שמאלנית--
אז הסיכוי היחיד שלה לצאת זה פרופיל 21?
הבעיה היא שהיא מקשקשת כל מני שטויות על זה שצבא יבגר אותה ויעשה אותה הרבה יותר עצמאית - אז היא לא רוצה לצאת בכלל. אני לא יודע מה לעשות. אני מחכה להורים שלי שיחזרו כבר מאמסטרדם ונתחיל בכל התהליך של הפרופיל 21. היא הייתה יומיים בטירונות וחזרה לשבת והייתי בטוח שהיא הייתה חודש. אתמול כל היום דיברתי איתה על לצאת מהצבא והיא בכלל לא מוכנה להקשיב. זה נגמר אצלי ההתקף דיכאון עצבני כשחזרתי הביתה. הצבא הארור הזה!!!
בבקשה תעזרו - מה להגיד לה? איך להסביר לה שהצבא זה לא חלק מהמכלול ההתבגרותי של הישראלי?
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 10:56

לא ממש הבנתי, מי רוצה לצאת מהצבא אתה או היא?
לה טוב בצבא (בנתיים)?
לגבי מה אפשר להגיד לה?, תספר לה שברוב מדינות העולם המערבי הצעירים מתבגרים יפה מאוד גם בלי ללכת לצבא. אם היא מחפשת חוויות שיעזרו לה להתבגר ולהפוך לאישה עצמאית היא יכולה לסוע לטייל בעולם לבד או עם חברים, היא יכולה להרשם ללמוד בעיר אחרת (בארץ או בעולם), לשכור דירה ולהתחיל לחיות באופן עצמאי.
אתה יכול גם להראות לה סרטים שמדברים על איך הצבא הישראלי משפיע לרעה על הצעירים שמשרתים בו ואיך זה מוציא מהם את הצדדים הרעים ביותר. אם אתה גר באיזור המרכז אתה יכול למצוא באוזן השלישית סרטים כמו הסרט ''נקם אחת משתי עיני'' של אבי מוגרבי או "ג'נין, ג'נין", של מוחמד בכרי. שני סרטים שמראים את התוצאות של הכיבוש על שני העמים. ויש עוד כמה.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 11:17

יש מידה של אמת בדברים של חברתך בעניין ההתבגרות - לרבים שירות צבאי הוא
חוויה שונה משמעותית שבה הם לראשונה יוצאים מהבית של ההורים בצורה
משמעותית, עוסקים בתפקידים שנחשבים של מבוגרים וחלקם אפילו יותר נושאי
אחריות והשקעתיים מרוב מקצועות המבוגרים (איפה עוד יזכה בן 18 להזדמנות
להתעמר בגסות לב בחייהם של אלפי פלסטינאים בוגרים?).



אחד הטיעונים הנגדיים הוא שאת רוב ההתבגרות שחווים בצבא אפשר לחוות גם
במסגרות אזרחיות. טיעון משלים לזה הוא שהמסגרת הצבאית היא מסגרת מאוד
שלילית וממש לא מקום טוב להתבגר בו. מקום שבו מוחקים לך את הזהות, מצפים
ממך לציית לכל טיפש שהתגייס 3 חודשים לפניך, מתייחסים אליך כשקרן ומנסים
באופן קבוע לנצל אותך, שבו שוררת אווירה תיכוניסטית מאצ'ואיסטית
שוביניסטית אינטנסיבית במיוחד, זה בעיניי ממש לא מקום טוב להתבגר בו.
התפיסה שסבל מבגר היא תפיסה דפוקה ומסוכנת, אפשר בהחלט להתבגר בצורה שלמה
ובריאה הרבה יותר במסגרות הרבה פחות אלימות ודכאניות.



טיעון נוסף נגד הוא שבמובנים רבים השירות הצבאי לא רק שלא מבגר, הוא ממש
מיילד. קודם כל ההתייחסות של ההורים והסביבה לחיילים היא בעיקר בתור
ילדים, כאנשים שצריך לדאוג להם, לטפל בהם, לשמור עליהם, ברמות של רגרסיה
לגיל 5. מה שבעיקר לא מבגר פה זה שבפועל מה שנחשב בעיניי כבגרות, לחיות את
חייך ברשות עצמך, זה בדיוק מה שלא קורה בשירות צבאי. בשירות צבאי מספקים
לך צרכים מינימליים כדי לחיות, אתה לא לומד להיות עצמאי כלכלית (וגם לא
תזכה בשום עצמאות כלכלית בסוף השירות, תוכנית הפיצויים שלהם ממש עלובה),
אתה לא לומד את כישורי החיים הבסיסיים שכרוכים בבגרות (למצוא מקום לגור,
למצוא עבודה ולהתקיים, להחליט מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך ולא שמישהו
אחר יתן לך רשות לצאת להשתין), בצבא מלמדים אותך לא לחשוב עצמאית, מלמדים
אותך גירסה מבוגרת יותר של צייתנות ועדריות, ומה שהכי חשוב בבגרות ולא
נלמד בצבא זה העניין של לקחת אחריות על חייך (לא אחריות על ביצוע תפקיד
כראוי שזה רק חלק מאוד קטן מאחריות על החיים).



בקיצור, אם מה שחשוב לחברה שלך בתהליך ההתבגרות זה כמה סממנים חיצוניים של
בגרות כמו יציאה מהבית וזה שצבא נחשב עניין של מבוגרים, שיבושם לה, אבל אם
התבגרות באמת חשובה לה, הצבא הוא אחד המקומות האחרונים שבהם כדאי להתבגר.
אבל רוב הסיכויים שכל מה שכתבתי פה לא כל כך משנה לה. הסיבה היא שרוב
האנשים שהולכים לצבא לא באמת רוצים ללכת לשם, אבל זה חובה והם לא רואים את
עצמם יוצאים מזה, אז הם נכנסים לעמדה שלפיה אמנם הגיוס הוא חובה אבל אני
עושה את זה מתוך בחירה, כי חשובה לי המולדת או כי זה מבגר או כי ככה אני
אשיג מקצוע או כל תרוץ מפגר אחר, שקיים רק כדי שאותו אדם לא ירגיש כמו
פראייר שכופים עליו לעשות דברים קשים ומגעילים. יש אנשים שקוראים לזה
למצוא צידוק, יש אנשים שיקראו לזה הכחשה עמוקה. בכל מקרה, ספק אם מה שבאמת
חשוב לחברה שלך זה להתבגר. הרבה יותר סביר שהיא פשוט לא מסוגלת ברמה
הרגשית להתמודד עם המחשבה של לא לשרת בצבא ולהצטרך לעמוד מאחורי החלטה
כזאת.


במילא רגוע38613.5446875
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 11:24

אני מאוד רוצה לצאת - ואני אצא!
היא משום מה לא רוצה. היא סובלת בטירונות - בטכני. פשוט בוכה לי שמתעללים בה.
 
אני דיי בטוח שיש לה קב"א נמוך (לא הציעו לה עתודה והמנילה שלה הייתה ), אז אני מנסה להסביר לה שיכולים לשים אותה רק בתפקידים מסריחים - 90% זה "מזכירות מתוחכמת" בסגנון "רכזת קשר ומסמכים" (איך אני אוהב את מגוון השמות שהם נותנים לתפקיד הזה). אני מנסה להסביר לה שמסגרת צבאית זה לא בשבילה - שהיא שבירה מדי. והיא לא מוכנה להקשיב - "החברות שלי עושות את זה, אז למה אני צריכה להיות שונה מהן?". ועוד החברות הפקצות שלה שמשרתות כבר חצי שנה אומרות לה שזה כיף. אני פשוט לא יודע מה לעשות! אני לא רוצה שחברה שלי תחזור פעם בשבועיים - אני רוצה שהיא תהיה זמינה כל יום (היינו עד עכשיו שלוש וחצי שנים יחד 24\7) כל היום. בבקשה תעזרו לי - אני חייב לגרום לה להבין שלא יהיה לה טוב בצבא.
NeKro , הסרטים שהצעת מדברים יותר על הכיבוש ולא השרות, כמו שאמרת. יותר מזה, הם גם מדברים על חיילי קרבי ולא סיירת ניירת. כך שזה לא ממש יעזור.
 
-מצטער על הTOPIC החריג.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 11:30

במילא רגוע כתב:יש מידה של אמת בדברים של חברתך...

 
תודה רבה על התשובה הזאת! אני אדפיס את זה ואקריא לה את זה כשהיא תתקשר עלי בשעת ט"ש שלה. אני מקווה שזה ישפיע עליה.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 11:32

תראה, היא בן אדם מבוגר, אם היא כ"כ נעולה על זה שהיא צריכה להיות שם, אז למרות כל הקושי וזה שאתם כבר למא זמן 24/7 בייחד, בבקשה, שתלמד את השיעור שלה.
לגבי הסרטים אני לא כ"כ בטוח שאתה צודק, הם באמת מדברים על חיילים בקרבי, אבל שחברה שלך תהייה מזכירת ניירת וקשר ויבוא אליה למשרד איזה רס"ן שבא מקרבי איך אתה חושב שהוא יתייחס אליה? ובכלל הסרטים האלה מספרים לנו את מה שלא מראים בחדשות ונותנים לנו להסתכל על המציאות לא דרך העיניים של דובר צהל, ככה שהשאלות שאני שואל את עצמי אחרי צפייה בסרטים כאלה הן האם הכיבוש מסתכם רק בחיילים בקרבי שבמחסום? כי גם ליחידות האלה יש מפקדה, וגם שם צריך פקידת קשר ניירת. והאם אחרי שרואים את התמונה המלאה יותר עדיין יש רצון להיות בורג בצבא הכיבוש?
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 11:51

תשמע, הטענות האלו היו יכולות באמת לעזור במקרה ש
א. החברות שלה לא היו מרעילות לה את המוח שצבא זה כיף. (משום מה הן ממש נהנות שם)
ב. כל הקטע של הכיבוש לא ממש יעזור כי הדעות של שנינו נוטות יותר ימינה. האמת היא שניסיתי באמת לדבר איתה על זה - והיא פשוט הסתכלה עלי במבט של "אני לא מאמינה שהדברים האלו יוצאים לך מהפה".
* שתלמד את השיעור שלה? מה איתי? לא אכפת לי ממנה, שהיא תסבול - זה אני זה שלא רוצה לסבול בלעדיה - ואולי זה נשמע פטתי, אבל אני ממש סובל כשהיא רחוקה.
Anonymous

הודעהעל ידי Anonymous » 18 ספטמבר 2005 12:49







אני קורא את ההודעות שלך ומהודעה להודעה אני קולט עד כמה אתה אידיוט.
 "לא אכפת לי ממנה, שהיא תסבול - זה אני זה שלא רוצה לסבול בלעדיה"...
אין לי מילים. אני חושב שכל השרשור הזה מיותר.

אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 13:08

הי,



עומר - אני לא חושב שאליאלי שאל אותך לדעתך האישית על כישוריו השכליים. או
בניסוח פשוט יותר - תשאיר התבטאויות מהסוג הזה לפורום הכללי. שמה אפשר
להתווכח עם מי שאתה רוצה על מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה.
לפה אנשים פונים לקבלת עזרה, ולא גידופים.



לגופו של עניין - תראה, אנחנו יכולים לעזור רק למי שרוצה לצאת מהצבא. אם
היא לא רוצה, אז היא לא רוצה. אתה לא יכול להכריח אותה לעשות מה שהיא לא
רוצה לעשות. למעשה, אני מניח שהיא תתפכח קצת יותר מהר מהאשליות שלה לגבי
הצבא אם אתה תלחץ בפחות אינטנסיביות.



אם אתה מחפש בשבילה חומר למחשבה - אז הרבה יותר מעניין לתת לה לקרוא קצת
מחקרים על נשים בצבא, הטרדות מיניות וכד' (תנסה למצוא מאמרים של ד"ר אורנה
ששון-לוי, למשל). גם קצת נתונים על באמת כמה אנשים משרתים בצבא וכמה לא -
יכולים קצת לסייע.



אבל בסופו של דבר זו החלטה שלה, ורק שלה. וההשפעה של ההחלטות שלה על
היחסים ביניכם היא עניין שנמצא ביניכם והוא חלק מהיחסים שלכם. אין שום דרך
לגרום לאדם לעשות מה שהוא לא רוצה לעשות, או לגרום לאדם לרצות את מה שהוא
לא רוצה. החברה שלך היא אדם בפני עצמה, ויש לה חיים משלה, וזה מה יש. היא
לא רכוש, והיא לא כלי. ומה שהיא לא רואה ולא מבינה עכשיו - אתה לא יכול
לגרום לה לראות ולהבין בכוח. רק הניסיון ילמד אותה אחרת, וגם זה לא תמיד,
כידוע.



בי,

סרגיי.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 15:21

עומר כתב:






אני קורא את ההודעות שלך ומהודעה להודעה אני קולט עד כמה אתה אידיוט.
 "לא אכפת לי ממנה, שהיא תסבול - זה אני זה שלא רוצה לסבול בלעדיה"...
אין לי מילים. אני חושב שכל השרשור הזה מיותר.



עומר, זה נאמר בהומור. ואני בספק שאני אדיוט.
-----------------------------------
סרגיי,
מה שאני באמת מחפש זה חומר להסברה. אם היא תצא מהאשליות שלה לגבי הצבא כשהיא כבר תהיה בתוכו - יהיה לה הרבה יור קשה לצאת, אני טועה?אליאלי38613.6853009259
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 16:08

אתה לא טועה בעיקרון, אבל מצד שני, אם היא לא באמת רוצה לצאת, אז לא משנה איפה היא נמצאת, יהיה לה הרבה יותר קשה לצאת.



לגבי לצאת כשהיא כבר בצבא - נכון שזה ברוב המקרים אכן יותר קשה מאשר לפני
הגיוס, אבל זה בהחלט אפשרי. אם היא תרצה ותתמיד בכך, היא תצליח.



חוץ מזה, היא כבר בתוך הצבא. בין הטירונות למה שאחרי הטירונות אין הבדל משמעותי, אז כבר זה לא מה שמשנה.



בי,

סרגיי.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 16:14

סרגיי,
תודה רבה!
תוכל אולי להביא לי קישורים למשהו בסגנון סיפורים עצובים מהצבא...?(לא יודע איך להגדיר את זה נכון)
אורח

הודעהעל ידי אורח » 18 ספטמבר 2005 17:24

הי,



תתחיל מחיפוש בפורום הישן... אנשים כתבו שם לא מעט סיפורים עצובים.



בי,

סרגיי.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 19 ספטמבר 2005 11:48

הקראתי לה הודעה של במילא רגוע, דיברנו על זה מלא והיא החליטה להוציא פ.21. יש לה צלקת על היד ממש ליד כף היד איפה שהוריד מדלת זכוכית שנשברה לה פעם על היד ואז תפרו לה אותה. אמרתי לה לבקש קב"ן להגיד לו שהיא ניסתה להתאבד כבר פעם , להראות לו את הצלקת ואז להגיד שאם לא ישחררו אותה היא תנסה שוב.
השאלות שלי:
א. מומלץ להצהיר על התאבדות או לרמוז (הרי יש את כל הקטע של הצלקת...)?
ב. היא עכשיו בטירונות - לבקש קב"ן כבר עכשיו?
 אליאלי38614.5346412037
אורח

הודעהעל ידי אורח » 19 ספטמבר 2005 13:18

אני ממליץ שתתן לה לקרוא את טרגט 21.
שתבקש לראות קבן כבר עכשיו, ושתתלונן שהמצב שלה מתדרדר מיום ליום מאז שהתחילה הטירונות. לא יזיק אם בימים הקרובים היא תתחיל לתפקד בצורה לקוייה ותתלונן שקשה לה ורע לה והיא לא מסוגלת לעשות כלום. אם היא תשחק את המשחק נכון סביר להניח שהיא תגיע לקבן גם בלי לבקש.
הקבן כבר ישאל אותה על הרקע שלה ושתספר לו שהיא מתקרבת למצב בו היא הייתה לפני כמה שנים, שהקבן ישאל אותה למה היא מתכוונת היא יכולה לספר לו סיפור על מצב דכאוני קשה בו היא הייתה בעבר וגם שתראה לו את הצלקת ותגיד לו שהיא פונה עכשיו לעזרה לפני שהיא תגיע למצב באמת חמור כמו שהייה פעם.
זה רמיזה מספיק ברורה.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 19 ספטמבר 2005 16:18

באופן כללי עדיף שהגישה תהיה כמה שיותר עקיפה ומרומזת מישירה. עדיף
שבסביבה יבינו שמצבה קשה וישלחו אותה לקבן מאשר שהיא תבקש. עדיף שהקבן
ישאל אותה. עדיף שהוא יבין בעצמו ויגיע למסקנות מאשר שהיא תגיד לו. ממש
עדיף לא לאיים עליו בהתאבדות או בזה שהיא במילא תלך לקבן אחר, לרוב זה
נשמע יותר מדי מגמתי ומחושב. זה לא שאסור לה בשום אופן לבקש לראות קבן או
להגיד דברים מיוזמתה או לדבר על התאבדות, אבל מדובר פה על כך שמצבה הנפשי
קשה ובמצב כזה הדגש הוא על אפאטיות, בלבול, חוסר מנוחה, קושי לתקשר וקושי
לתפקד. אנשים רבים נוטים לחשוב שמה שהם צריכים לעשות זה לספר לקבן על מצבם
ואחרי זה להגיד לה מה הם רוצים, וזה ממש לא נכון, הרעיון הוא שהקבן יתרשם
ממצבך ויגיע בעצמו למסקנה מה הפתרון למצב שאת מציגה.
אורח

הודעהעל ידי אורח » 19 ספטמבר 2005 19:49

הי,



רק תוספת אחת: לפי הקריטריונים הרשמיים, אם אי פעם היא סבלה מדיכאון קשה
מאוד, ברמה של ניסיון התאבדות, זה בפני עצמו כבר מצדיק פטור משירות צבאי.
אם תוך כדי השיחה עם הקב"ן היא תזכיר שיש משהו שהיא הסתירה מהצבא קודם
לכן... זה כנראה יספיק.



בהצלחה,

סרגיי.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים