אני כל כך צריך עזרה.
פורסם: 10 אפריל 2009 18:57
היי, התגייסתי לפני שבוע וחצי בערך. הייתי בטוח שאני מתגייס למג"ב כי רציתי כל כך להגיע ליחידות בילוש. שהגעתי לבקום אמרו לי שאני לא יכול להתגייס בגלל שיש נגדי חקירה פלילית. (על זה ש 8 ערבים נכנסו בי והלכו למחרת להגיש נגדי תלונה).
בכל מקרה אני בחיים לא לקחתי בחשבון לשרת במקום אחר חוץ מהבילוש, והתכוננתי קשה מאוד בשביל זה.
שהגעתי לבקום היחס שלהם והמגע הראשוני עם המערכת הצבאית פשוט שברו אותי. אמרו לי: " אין מג"ב, תתמודד".
ניסיתי לדבר עם כל אחד שבא וצעק עליי למה אני יוצא החוצה, אף אחד לא הקשיב.
השפלתי את עצמי וניסיתי להסביר לכל מ"כ שהתחיל לשאול אותי מה אני עושה פה ושאני חייב להיכנס את הבעייה שלי אבל אף אחד לא עזר לי. ניסיתי לדבר עם כל אחד אבל אף אחד לא עזר לי.
אחרי כל זה החליטו לגייס אותי לנח"ל. הסיוט שלי התחיל פה.
הגעתי לנח"ל ופשוט קיבלתי הלם. לא להיות שבועיים בבית. מה גם שאם האנשים שם אני לא מסתדר ולא מוצא שום מכנה משותף. אין עם מי לדבר, אף אחד לא מקשיב.
הדבר שקשה לי מכל שאין לי אפשרות להתעסק במוזיקה שזה החיים שלי.
נכנסתי לדכאונות מטורפים, פשוט הם בשבוע וחצי הזה שברו אותי. אני מרגיש כאילו אני חיי סתם. כאילו אין לי משמעות. אין לי עם מי לדבר על זה, אני מתבייש לספר את זה להורים שלי.
אני פשוט לא יכול להיות במערכת כזאת. אני חייב לצאת משם. כי אני מפחד שאני שוב פעם יתחיל לחשוב על להתאבד, היו לי מלא תקופות שהייתי ממש ממש קרוב לעשות את זה, גם אז לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד. מבחינת כולם אני בסדר גמור, אבל פשוט אף אחד לא מבין אותי.
אני חייב לצאת משם, אני מאוד רוצה לשרת את המדינה אבל אני לא יכול לחיות ככה 3 שנים.
אני מעדיף כמובן לשרת בתור ג'ובניק יומיות, אבל אם זה לא אפשרי אז אני רוצה לצאת.
הסיבה שאני כותב פה כי אני פשוט מפחד מעצמי. אני מאוד משתדל להנות מהמוזיקה ולשמוח מהדברים הטובים שיש לי. אני משתדל להיות הפסיכולוג של עצמי כי אני מתבייש לדבר על זה עם מישהו אחר.
אני מפחד שאני יחזור לתקופות שרציתי להתאבד.
אני פשוט מפחד מעצמי ואני לא יודע מה לעשות.
אני מבקש ממכם שתעזרו לי איכשהו.
בכל מקרה אני בחיים לא לקחתי בחשבון לשרת במקום אחר חוץ מהבילוש, והתכוננתי קשה מאוד בשביל זה.
שהגעתי לבקום היחס שלהם והמגע הראשוני עם המערכת הצבאית פשוט שברו אותי. אמרו לי: " אין מג"ב, תתמודד".
ניסיתי לדבר עם כל אחד שבא וצעק עליי למה אני יוצא החוצה, אף אחד לא הקשיב.
השפלתי את עצמי וניסיתי להסביר לכל מ"כ שהתחיל לשאול אותי מה אני עושה פה ושאני חייב להיכנס את הבעייה שלי אבל אף אחד לא עזר לי. ניסיתי לדבר עם כל אחד אבל אף אחד לא עזר לי.
אחרי כל זה החליטו לגייס אותי לנח"ל. הסיוט שלי התחיל פה.
הגעתי לנח"ל ופשוט קיבלתי הלם. לא להיות שבועיים בבית. מה גם שאם האנשים שם אני לא מסתדר ולא מוצא שום מכנה משותף. אין עם מי לדבר, אף אחד לא מקשיב.
הדבר שקשה לי מכל שאין לי אפשרות להתעסק במוזיקה שזה החיים שלי.
נכנסתי לדכאונות מטורפים, פשוט הם בשבוע וחצי הזה שברו אותי. אני מרגיש כאילו אני חיי סתם. כאילו אין לי משמעות. אין לי עם מי לדבר על זה, אני מתבייש לספר את זה להורים שלי.
אני פשוט לא יכול להיות במערכת כזאת. אני חייב לצאת משם. כי אני מפחד שאני שוב פעם יתחיל לחשוב על להתאבד, היו לי מלא תקופות שהייתי ממש ממש קרוב לעשות את זה, גם אז לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד. מבחינת כולם אני בסדר גמור, אבל פשוט אף אחד לא מבין אותי.
אני חייב לצאת משם, אני מאוד רוצה לשרת את המדינה אבל אני לא יכול לחיות ככה 3 שנים.
אני מעדיף כמובן לשרת בתור ג'ובניק יומיות, אבל אם זה לא אפשרי אז אני רוצה לצאת.
הסיבה שאני כותב פה כי אני פשוט מפחד מעצמי. אני מאוד משתדל להנות מהמוזיקה ולשמוח מהדברים הטובים שיש לי. אני משתדל להיות הפסיכולוג של עצמי כי אני מתבייש לדבר על זה עם מישהו אחר.
אני מפחד שאני יחזור לתקופות שרציתי להתאבד.
אני פשוט מפחד מעצמי ואני לא יודע מה לעשות.
אני מבקש ממכם שתעזרו לי איכשהו.