פרופיל חדש - תנועה לאזרוח החברה בישראל

היי, התגייסתי לפני שבוע וחצי בערך. הייתי בטוח שאני מתגייס למג"ב כי רציתי כל כך להגיע ליחידות בילוש. שהגעתי לבקום אמרו לי שאני לא יכול להתגייס בגלל שיש נגדי חקירה פלילית. (על זה ש 8 ערבים נכנסו בי והלכו למחרת להגיש נגדי תלונה).
בכל מקרה אני בחיים לא לקחתי בחשבון לשרת במקום אחר חוץ מהבילוש, והתכוננתי קשה מאוד בשביל זה.
שהגעתי לבקום היחס שלהם והמגע הראשוני עם המערכת הצבאית פשוט שברו אותי. אמרו לי: " אין מג"ב, תתמודד".
ניסיתי לדבר עם כל אחד שבא וצעק עליי למה אני יוצא החוצה, אף אחד לא הקשיב.
השפלתי את עצמי וניסיתי להסביר לכל מ"כ שהתחיל לשאול אותי מה אני עושה פה ושאני חייב להיכנס את הבעייה שלי אבל אף אחד לא עזר לי. ניסיתי לדבר עם כל אחד אבל אף אחד לא עזר לי.
אחרי כל זה החליטו לגייס אותי לנח"ל. הסיוט שלי התחיל פה.
הגעתי לנח"ל ופשוט קיבלתי הלם. לא להיות שבועיים בבית. מה גם שאם האנשים שם אני לא מסתדר ולא מוצא שום מכנה משותף. אין עם מי לדבר, אף אחד לא מקשיב.
הדבר שקשה לי מכל שאין לי אפשרות להתעסק במוזיקה שזה החיים שלי.
נכנסתי לדכאונות מטורפים, פשוט הם בשבוע וחצי הזה שברו אותי. אני מרגיש כאילו אני חיי סתם. כאילו אין לי משמעות. אין לי עם מי לדבר על זה, אני מתבייש לספר את זה להורים שלי.
אני פשוט לא יכול להיות במערכת כזאת. אני חייב לצאת משם. כי אני מפחד שאני שוב פעם יתחיל לחשוב על להתאבד, היו לי מלא תקופות שהייתי ממש ממש קרוב לעשות את זה, גם אז לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד. מבחינת כולם אני בסדר גמור, אבל פשוט אף אחד לא מבין אותי.
אני חייב לצאת משם, אני מאוד רוצה לשרת את המדינה אבל אני לא יכול לחיות ככה 3 שנים.
אני מעדיף כמובן לשרת בתור ג'ובניק יומיות, אבל אם זה לא אפשרי אז אני רוצה לצאת.
הסיבה שאני כותב פה כי אני פשוט מפחד מעצמי. אני מאוד משתדל להנות מהמוזיקה ולשמוח מהדברים הטובים שיש לי. אני משתדל להיות הפסיכולוג של עצמי כי אני מתבייש לדבר על זה עם מישהו אחר.
אני מפחד שאני יחזור לתקופות שרציתי להתאבד.
אני פשוט מפחד מעצמי ואני לא יודע מה לעשות.
אני מבקש ממכם שתעזרו לי איכשהו.

טוב קודם כל זה לא הכי קשה לצאת מקרבי. פשוט תלך לקב"ן ותנסה לצאת מקרבי או תעשה עריקות קצרה יחסית. עשו את זה מלא לפניך ומלא אחריך.

יהיה טוב

יוני יוני כתב:היי, התגייסתי לפני שבוע וחצי בערך. הייתי בטוח שאני מתגייס למג"ב כי רציתי כל כך להגיע ליחידות בילוש. שהגעתי לבקום אמרו לי שאני לא יכול להתגייס בגלל שיש נגדי חקירה פלילית. (על זה ש 8 ערבים נכנסו בי והלכו למחרת להגיש נגדי תלונה).
בכל מקרה אני בחיים לא לקחתי בחשבון לשרת במקום אחר חוץ מהבילוש, והתכוננתי קשה מאוד בשביל זה.
שהגעתי לבקום היחס שלהם והמגע הראשוני עם המערכת הצבאית פשוט שברו אותי. אמרו לי: " אין מג"ב, תתמודד".
ניסיתי לדבר עם כל אחד שבא וצעק עליי למה אני יוצא החוצה, אף אחד לא הקשיב.
השפלתי את עצמי וניסיתי להסביר לכל מ"כ שהתחיל לשאול אותי מה אני עושה פה ושאני חייב להיכנס את הבעייה שלי אבל אף אחד לא עזר לי. ניסיתי לדבר עם כל אחד אבל אף אחד לא עזר לי.
אחרי כל זה החליטו לגייס אותי לנח"ל. הסיוט שלי התחיל פה.
הגעתי לנח"ל ופשוט קיבלתי הלם. לא להיות שבועיים בבית. מה גם שאם האנשים שם אני לא מסתדר ולא מוצא שום מכנה משותף. אין עם מי לדבר, אף אחד לא מקשיב.
הדבר שקשה לי מכל שאין לי אפשרות להתעסק במוזיקה שזה החיים שלי.
נכנסתי לדכאונות מטורפים, פשוט הם בשבוע וחצי הזה שברו אותי. אני מרגיש כאילו אני חיי סתם. כאילו אין לי משמעות. אין לי עם מי לדבר על זה, אני מתבייש לספר את זה להורים שלי.
אני פשוט לא יכול להיות במערכת כזאת. אני חייב לצאת משם. כי אני מפחד שאני שוב פעם יתחיל לחשוב על להתאבד, היו לי מלא תקופות שהייתי ממש ממש קרוב לעשות את זה, גם אז לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד. מבחינת כולם אני בסדר גמור, אבל פשוט אף אחד לא מבין אותי.
אני חייב לצאת משם, אני מאוד רוצה לשרת את המדינה אבל אני לא יכול לחיות ככה 3 שנים.
אני מעדיף כמובן לשרת בתור ג'ובניק יומיות, אבל אם זה לא אפשרי אז אני רוצה לצאת.
הסיבה שאני כותב פה כי אני פשוט מפחד מעצמי. אני מאוד משתדל להנות מהמוזיקה ולשמוח מהדברים הטובים שיש לי. אני משתדל להיות הפסיכולוג של עצמי כי אני מתבייש לדבר על זה עם מישהו אחר.
אני מפחד שאני יחזור לתקופות שרציתי להתאבד.
אני פשוט מפחד מעצמי ואני לא יודע מה לעשות.
אני מבקש ממכם שתעזרו לי איכשהו.

תראה, בצבא אוהבים לתת שמות מפוצצים לתפקידים כי הם יודעים שילדים בני 17 מתלהבים מזה וירצו להגיע לשם.
בגלל זה עושים גיבושים קשים, כמה שיותר קשה הגיבוש ככה יותר אנשים רוצים לעבור אותו ולהוכיח לכל העולם כמה הם קשוחים "וואו".
מה זה בילוש? להתחזות לחייל להתחבר לאנשים ואז להיות זה שמקליט אותם ותופס אותם על עבירות סמים? אתה באמת רוצה להיות שוטר סמוי?
או שזה להסתכל על זין של חיילים בזמן שהם משתינים בכוס פלסטיק קטנה? כדי שחס וחלילה לא ישימו שם שתן שהם הביאו מראש איתם לבסיס? רוצה לעשות את זה?
או שחשבת שאתה הולך לפתור חקירות מסובכות שם?

לי נראה שאין לך מושג מה זה התפקיד הזה, אז תפסיק להיות דרמטי כי מה בעצם הפסדת? כשתתבגר קצת יותר תבין ותראה דברים קצת אחרת. קצת יותר כמו שהם באמת.

אף אחד לא יעזור לך בצבא, כי לאף אחד לא איכפת ממך. אתה לא "הבן של" ואמא שלך היא לא מליונרית, וזה כל מה שחשוב.
תלמד עכשיו וכדאי שתלמד טוב טוב שאם אתה לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך. בחיים בכלל ובצבא פי 10000.

בצבא באמת אין שום משמעות... אתה לא "מתקדם בחיים שלך" ורק שומר פה שומר שם, חוזר הביתה והופ- חלפו 3 שנים ורק אז אתה מתחיל לעשות דברים ולהתקדם בחיים. לא מפליא שאתה מרגיש ככה.

כמעט כולנו היינו שם- מקום מחורבן שנפלנו בו. אשליות שהתנפצו. תמימות מפגרת שהייתה לנו. מפגש עם החרא הגולמי שהוא האנשים במערכת הזאת- שהגישה שלהם היא שאם דופקים אותם בתחת, שידפקו את כולם. "אם אני סובל שיסבלו כולם".
אחרי ניפוץ האשליה אנחנו מבינים כמה המערכת דפוקה וחסרת תועלת ותכלית (הרוב לא קולטים).
אנחנו רוצים תפקיד אחר, כי אם נהיה ג'ובניקים זה יהיה סבבה ונהיה כל יום בבית.
כמעט כל מי שרצה, גם קיבל את התפקיד הג'ובניקי הנכסף. אני קיבלתי את שלי.
ואכן זה הרבה יותר טוב "יחסית" אבל מהר מאוד מתגלה כל החרא שיש בזה גם.
עדיין אין שום תכלית. אתה אמנם לא עושה כלום בתפקיד, אבל בכל זאת אתה לא מועיל וזה מאוד מתסכל.
אתה עושה שמירות טיפשיות ותורנויות. מתחשבנים איתך על שטויות. מפקדים מחורבנים. אנשים מחורבנים.

אף אחד לא באמת רוצה תפקיד של ג'ובניק, כי זה חרא ומבינים את זה אחרי שנכנסים לזה.
אבל מפחדים לצאת לגמרי, וההשלכות ומה אם זה וזה וזה....
תכלס רוב מי שעבר לג'ובניק עם 45 נפשי, יצא בסוף לגמרי כי הגיעו מים עד נפש.

אם אתה במצוקה, לך לקבן... אני ממליץ לך לא להסתמך על "הטיפול שלו בבעיות שלך" כי יש לו אינטרס אחד וזה שתישאר בצבא ותפסיק להציק לו. אבל הוא יכול להוציא מהבסיס\ הורדת פרופי\ הקלות וכו' כן להביא.

אחרי הצבא באמת לוקחים דברים בפרופורציה וצבא זה ממש כלום ביחס לחיים.
תשאל אנשים שיצאו, למרות שזה מחשיד משהו אולי תופתע מאוד לגלות שמעטים מתחרטים.

THUG LIFE כתב:טוב קודם כל זה לא הכי קשה לצאת מקרבי. פשוט תלך לקב"ן ותנסה לצאת מקרבי או תעשה עריקות קצרה יחסית. עשו את זה מלא לפניך ומלא אחריך.

יהיה טוב

ואל תעשה עריקות כי זה משהו מפגר שרק אנשים מפגרים מציעים..... לא פותר כלום וסתם מעקב ומסבך.

קב"ן - ספר לו את זה וכשישאל אם אתה רוצה להמשיך לשרת תגיד לא = נגמר הסיפור

אתם חושבים aכדאי בשלב מסויים בשיחה להגיד לו: "אם לא תעזור לי, ותביא אותי למצב שאני ירצה להתאבד אני יקח איתי את כולכם". כי אני חושב שזה באמת יגרום לו להבין שאני במצב קשה. מה דעתכם?

הקבן שמע את המשפט הזה 700 פעם בשנה האחרונה, כי כל טמבל שחושב שהוא הולך לתמרן את הקבן חושב שכל מה שצריך זה לאיים בהתאבדות, או יותר טוב לאיים בלפגוע באנשים אחרים, וישר מקבלים מה שרוצים. זה לא עובד ככה.

זה לא נכון לבוא אל הקב"ן עם גישה של "אני הולך לתמרן אותך י'מניאק!". הקב"ן נמצא שם כדי "לעזור" לך, אתה צריך לגרום לו להבין שאתה זקוק לעזרה ממנו, אל תאיים עליו, זה לא יוביל לשומקום. תקרא טרגט 21 ומשם הדרך סלולה לאזרחות/ג'ובניק.

אל תאיים שתפגע באחרים כי תוכל להגיע אחרי משפט כזה לכלא... תאיים לפגוע בעצמך... תראה את המצב שלך לקב"ן בקיצוניות ותבהיר לו כמה המצב שלך חמור... רצוי ללכת קודם לפסיכיאטר/פסיכולוג אזרחי אם אתה יכול ולהוציא ממנו מכתב... זה לא תהליך פשוט אבל אם תרצה אתה תצליחח... ואין סיבה שלאא...
בהצלחהה אחיי