תקציר – יום ראשון לפני שבוע אני מקבל הודעה מהמפקד החרא שהוא רוצה שאני אצא לאבט"ש. אחרי שאמרתי לו שאני לא יכול כמה פעמים וחייב לראות קפ"סית, זכיתי רק להתעלמות ולמשפטים כמו "אני דיברתי איתה, אתה בסדר".

יום שלישי הלכתי ביוזמתי לירפ"א, שם ראיתי קפ"סית מהבסיס שלי, שלמרות שהגעתי אליה שבור לגמרי היא נתנה לי שני גימלים ואמרה לי להתכונן לאבט"ש.

יום רביעי בבוקר התקשר אליי המפקד האהוב, ואמר לי בטון נקמני "מחר אתה מסיים את הגימלים, נכון? בוא בוא, נראה מה נעשה איתך". אחה"צ הלכתי עם ההורים לביקורופא, שם שלחו אותי לפסיכיאטר במיון. אמרתי לו שאני לא יכול לצאת לאבט"ש ושעכשיו המפקד שלי, הגועל נפש בשוטף, יתייחס אליי רק יותר גרוע. הפסיכיאטר במיון רשם בהמלצה שאני צריך לראות פסיכיאטר צבאי בדחיפות ועד אז להישאר עם ההורים.

יום חמישי בבוקר הגעתי ליחידה, הרופא יחידה קבע לי תור לקפ"סית ביום ראשון בבוקר ושלח אותי הבייתה.

ואז הגיע היום בבוקר, וראיתי את אותה קפ"סית ארורה שכבר נפנפה אותי לפני שנה כשניסיתי להוציא פטור שמירות ללא הצלחה, ובגלל זה מצאתי את עצמי בתפקיד המסריח היחידי בו אני יכול להיות בלי שמירות.

היא ישר תקפה עם משפטי "אתה לא החייל הראשון מגף רס"ר שמנסה להוציא פטור משמירות, והנה הצלחת לצאת מזה למרות שאני לא רואה שום סיבה שלא תעשה את האבט"ש, אז אני לא מבינה מה אתה רוצה". אחרי שאמרתי לה שאני לא יכול לחזור וקשה לי ושתקתי קצת, היא קמה וצעקה עליי (וכנראה מהפחד מלמלה איזה "סליחה שצעקתי עלייך"). אחרי שהתחלתי לבכות אצלה היא אומרת שאני צריך להפסיק להקצין ולהתנהג כמו ילד בן 5. כשאמרתי לה שוב שאני לא יכול לחזור, היא אמרה שיש לנו כנראה הגדרות שונות למילה יכול, ושאם אני רוצה אני יכול תמיד להיות נפקד.

אמרתי לה שאני רוצה לצאת ושאין לי כבר כוח, אבל בתגובה קיבלתי רק "תתמודד. אנשים בוגרים צריכים לדעת להתמודד עם ההחלטות שלהם. אם אתה מפחד שהמפקד יתנכל לך, אתה תמיד יכול לצאת לאבט"ש". בקיצור, כל מה שאמרתי לא עניין אותה יותר מדיי. באיזשהו שלב היא אמרה שאין לה יותר איך לעזור לי, המשיכה להתעסק בעיסוקים שלה ופשוט התעלמה ממני. חיכיתי שם 3 דקות ואז פשוט קמתי והלכתי.

מה שהכי מעצבן בכל הסיפור, זה שפחות משעה אחרי שיצאתי משם, קיבלתי טלפון מהמפקד שלי, שקיבל דיווח מלא מהקפ"סית על תוכן השיחה. כולם חברים של כולם. "מה, אתה מפחד לחזור? אני יתנכל לך? אם תהיה חייל טוב אין סיבה שאני אתנכל לך (מהההההההה אתההההההההה אומרררררררררררררררר). ואם הקפ"סית לא נתנה לך פטור אתה תיצא לאבט"ש הבא, אין מה לעשות". העיקר המנוול אומר לאבא שלי יום חמישי שהוא רואה מה שהאבט"ש הזה עשה לי ושאני לא אקבל יותר.

אני עכשיו בשבוע חופש ואני מתכנן כרגע להשיג חוו"ד מפסיכיאטר אזרחי ולשלוח לירפ"א, ולהגיד שאני לא מוכן יותר לדבר עם הקפסיות מהבסיס ויהיה רשום שם על היחס המגעיל שלה כלפיי. זה ממש מתסכל. התחושה שאני מקבל מהחולרות בבסיס שלי היא שאם לא יקרה לי משהו, הם פשוט לא יאמינו.

אם יש לכם רעיון אחר, please share.