תהליך סטנדרטי, ואני מדגיש – סטנדרטי, לא אחד שבו תאיים על עצמך עם נשק או תחתוך איברים,
לוקח בערך כחודש, מהפגישה הראשונה ועד הועדה הרפואית. בפגישה השנייה, לרוב,
אתה כבר יודע לאן נושבת הרוח. חודש, אני מאמין, זה זמן שאתה יכול לבלות בצבא, בידיעה שזה האחרון שלך. (:

איך מתחילים?
פשוט מבקשים קב"נ. אתה יכול דרך המפקד שלך, או דרך רופא יחידה, שגם לו סמכות לקבוע תור לקב"נ.
שוב, זה התהליך המקובל. לא חסרים חיילים שעשו שטויות, כמו להגיע למיון ונסיונות פגיעה בעצמם, כדי לקבל אחד מבלי לבקש.
חשוב שהבקשה תהיה מלווה בהתנהגות הולמת. לפי הדיבור שלך, אני לא חושב שביום יום בבסיס אתה צוהל משמחה ורוקד בעירום. טוב מאוד.
הגעת לקב"נ, ואתה מספר לו בדיוק את מה שסיפרת כאן.
אתה מוזמן לצרף עוד תיאורים של פגיעות עצמיות בדויות. אם יש לך צלקות בגוף,
זה יעזור. תגיד שכבר לא יכלת, וסתם לחצת לעצמך על היד עם מזלג, עד רמה של סימנים,
או סתם דפקת אגרופים בקיר. ככה אתה בורח מהמציאות.
כשתראה שהוא לא מתרשם, ומנסה לנפנף אותך, אל תפחד להציב לו אולטימטום.
אל תחשוש להגיד בבירור 'תשמע, אמרתי לך שאין לי בעיה לפגוע בעצמי. או שאני יוצא מפה לפסיכיאטר,
או לבית חולים. כאב אני יכול לסבול, את הבסיס לא'. תראה החלטיות, שאתה בטוח שאתה רוצה לצאת.

מההתרשמות דרך הכמה שורות האלה שכתבת, אני בטוח שאלה דברים שאתה מרגיש גם ככה בחיי היום יום.
לא חושב שאני צריך להדגים לך ולספר לך איך לתאר את ההרגשה שלך.
זכור – כן, אלה בהחלט דברים שהקב"נ מוטרד מהם, ואתה בהחלט יכול להשתחרר על זה.
עד אז, תהיה חזק, ואל תעשה שטויות. קח את זה מאחד שכן הגיע למחוזות האלה.

ספר לו. מידע, במקרה הזה, הוא שימושי ביותר.
בכל מקרה, הוא ינסה לתשאל אותך לגבי זה.