קודם בוא אסביר לך איך זה הולך לקרות –
אתה מגיע בבוקר ללשכת הגיוס האזורית שלך, עם ההורים, החברים, מי שתרצה.
שם, אתה מחכה כמו מניאק שעתיים וחצי לאוטובוס.
האוטובוס לוקח אותך, אותך לבד, ואת שאר המתגייסים לבקו"ם. בבקו"ם אתה לבד, בלי הורים, בלי חברים.
הכניסה אסורה להם.
קב"נ אתה מבקש בבקו"ם, כי לשכת הגיוס מאבדת קשר אליך ביום הגיוס. אתה כבר לא מלש"ב.
שני פאקים שאני מנבא שיעשו לך בעיות –
האחד, אתה בלי חו"ד.
השני, אתה כבר מיועד למשטרה הצבאית. מקום שממש קשה לצאת ממנו.
בגלל השיבוץ, ובגלל החו"ד, הקב"נ רחוק ממך שנות אור.
הם לא ימהרו לתת לך אותו, והגישה שלך, "לא להגזים", רק תלך לרעתך. אתה רוצה קב"נ? תגזים.
תפרוץ שם בבכי על הרצפה, תדפוק עם הידיים על הקירות, תחזיק במשקוף של הדלת.
אתה אמור להראות לא שפוי, לא בדכאון "תראו, רצחו את אמא של באמבי".
זכור – אתה לא זז מהבקו"ם בלי קב"נ.
יינסו להסיט אותך, יגידו שאין, שלא מגיע לך, שאתה תקבל בבסיס שלך אחרי שתתחייל – בולשיט.
אחרי שתתחייל הדבר היחיד שתקבל יהיה גזע ארוך בתחת. ואני אומר את זה כי ישלי לא מעט חברים במשטרה הצבאית.
תזכור – אם אתה זז מהבקו"ם – הלך עליך.
עשה הכל ואת תפחד מהתוצאות.

לגבי הפגישה עצמה – כמו שאמרתי, אל תהיה צנוע.
תתפרק בצורה הכי דרמטית שלך.
הוא רואה מאות חיילים מדוכאים בשבוע,
תמשוך את תשומת הלב.
במידה והצלחת – הוא יקבע לך עוד פגישה, ויישלח אותך הביתה בינתיים.
במידה ולא הצלחת – הוא יחזיר אותך לבקו"ם להתחייל. משם, אתה יכול לצאת וללכת ישר למטחנה,
או לנסות פיזית להשאר בתוך החדר. תחזיק בכסא, תבכה,
אל תתן לו לראות שזהו, הרצון שלך נשבר.

בהצלחה.

אם תלך לאנשהו יכריזו עליך בעל נפקד, וישימו אותך בכלא. פה זה לא בצפר.
אף אחד לא יבוא לחפש ולשאול אותך מה קרה.

Spor אמר את מה שאמר לא בשביל להפחיד אותך או לבאס אותך, אלא בשביל שתתפוס את עצמך בידיים ותהיה מודע למצב.

אין לך מה "לפחד נורא" סה"כ אם אתה רוצה אתה תשתחרר מקסימום יקח לך הרבה זמן אבל בטח לא 3 שנים.

לפחד נורא צריך רק מכמה דברים מאוד ספציפיים בטח לא צבא

תעבור על כל הרשימה של הפסיכיאטרים בספר טלפונים.

אבל גם בלי חו"ד אין לך מה לדאוג.לפני כל לילה וכל בוקר שאתה קם תגיד 50 פעמים "אני לא זז מהבקום,אני לא עולה על האוטובוס למ"צ".ביום הגיוס עצמו פשוט אל תדפוק להם חשבון ואל תשים על הצרחות שלהם.

תזכור,אתה לא צריך שהם יאהבו אותך אתה לא הולך להתחתן איתם.להיפך כמה שתהיה שנוא עליהם ותימאס עליהם יותר ככה תראה מהר יותר קבן ובכלל תצא מהצבא.

פשוט תשתגע תדמיין שאתה לבד בחדר ותעשה את הדברים הכי הזויים,לא נורמליים ופרובוקטיביים שהמוח מעלה על דעתו.

כמו שספור אמר,אל תאמין לכל מיני הבטחות סרק שלהם.כי מהרגע שאתה עולה לאוטובוס לטירונות הכל אבוד.

בצבא קיים הבדל בין סירוב לבין אי-מסוגלות לביצוע ההוראה.

סירוב=כלא/מעצר.
אי מסוגלות=קבן–>פסיכיאטר לצורך איבחון.

זאת המשוואה בערך.

עכשיו איך אתה מגיע למצב שבו הובן ע"י המפקדים שם שאתה לא מסוגל ולא לא רוצה?פשוט מאוד.דכאוני או לא דכאוני זה לא מעניין אותם,הרי כולם חוששים מיום הגיוס.אתה צריך משהו מיוחד מעבר לרף הרגיל.

אתה צריך לתת להם את ההרגשה שאם הם מעלים אותך לאוטובוס יקרה משהו שהם עלולים להצטער עליו ולא לישון בגללו בלילות,משמע נטיות אובדניות.תרמוז להם שאם אתה מתחייל זה עלול להסתיים לא טוב ומסוכן כרגע לתת לך להמשיך בתהליך החיול מבלי לאבחן אותך אצל מומחה(קבן–>פסיכיאטר).

בשביל לצאת מהצבא אתה צריך תעוזה אל תפחד אין לך מה להפסיד.

תתעקש.

תזכור שיש מספר דברים שהם נהלים מחייבים.כלומר,יש התנהגות מסוימת שמחייבת שהחייל יראה קבן,תאמין לי שאף רב"ט מסכן מהבקום לא יסתכן בכך שהוא ישב בכלא בגלל שהוא לא זיהה חייל במצב נפשי קשה.כי זה מה שיקרה לו,פשוט אסור להתעלם מחייל כזה חייבים לתת לו לראות קבן.

שוב,תהיה אופטימי תבוא ואל תראה בענייים אם לא מאמינים לך תעלה לרמה קיצונית יותר במקרה חירום שאתה מרגיש רגע לפני כלא תיתן איום מפורש.

לא בהכרח אני חיכיתי בדיוק 2 דקות