לגבי קב"ן ומסמכים:
1. לא צריך להציג, אלא רק לשמור ולספר שיש היסטוריה משפחתית (כנראה שגם ישאלו אותך). אז תגיד שגם יש מסמכים.
2. זה לא סתם "חרדה" – אלא חרדה שמשפיעה עליך בכל תחומי החיים. אתה בחרדה, אתה ישן לא טוב, אתה חולם חלומות לא טובים, אתה יותר עייף, פחות מרוכז, בלי שמחת חיים וכן הלאה. זה לא אומר שאתה לא מסוגל לעבוד. אתה עדיין לא מת.

3. כלא זה לא נורא. קח בחשבון שלא בטוח שתצליח לצאת מהר על קב"ן. הרבה אנשים לא רוצים, ולפעמים אין הרבה ברירות.

4. חשוב שבכל אופן תעשה כמה שיותר "בעיות", כמו קב"ן וכאלה, להוציא פטור ע"י מחלות (אמיתי או מפוברק) וכן הלאה.
וגם תתקשר למפקד ותגיד לו שאתה לא מעוניין, שזה לא אתה, שאתה לא יכול וכן הלאה.

תבין שמילואים זה אחרת מסדיר. רוב האנשים לא עושים מילואים (מאלה שאמורים לעשות, לא כולל אנשים שלא שירתו וכן הלאה).
זה מידע חשוב שכדאי שתפנים, כי במילואים יש לצבא הרבה פחות כוח או רצון להתעסק עם מילואימניקים.

הנקודה המערכת היא שלא תתפקד שם ויהי מה. כל מה שאתה מספר צריך לכוון לנקודה הזאת.

וחרדות קשורות קשר הדוק לדכאון, אז כן.
טיעונים הגיוניים הם לא צד של הדכאון, אלא ההיפך. גם לא של חרדות. אלו הם עניינים רגשיים שפועלים עליך מבלי יכולת שליטה, וחשוב שתבין את זה
את לא שולט בחרדה. אתה לא "דואג" לאיזה משהו קטן, כמו להכין אוכל לילדים בזמן, נגיד. אלא אתה בחרדה קיצונית, בלתי נשלטת. הלב שלך פועם בחזקה וכאלה דברים.

חפש בויקיפדיה.

את "טרגט 21" קראת כבר?

באופן כללי, לא באמת צריך פסיכי' אזרחי. הם סתם מנסים לחסוך לעצמם. זה די זיבול שכל, ואני אומר לך שאנשים הלכו לקב"ן במילואים גם בלי זה.

זה לא חשוב אם פרטי או לא. זה חשוב שהחוו"ד תהיה רצינית.
וכן, היה עוזר אם ה"טיפול" היה לאורך חצי שנה שבסופה היית מקבל חוו"ד שאומרת שאתה במצב מאוד לא טוב כשבין השאר הצבא הוא גורם מלחיץ ומרע את מצבך