אהלן, אני משרת בצבא במשך כעשרה חודשים.
אספר את הסיפור שלי בקצרה:
לפני שהתגייסתי הייתי מאוד מורעל לגבי הצבא, הלכתי למס' גיבושים. רובם נכשלתי חלק עברתי וויתרתי (כי אמרו שזה קבע), בכל מקרה לא התענייתי יותר מדי בשירות שלי לפני הצבא רק רציתי שיהיה קרבי וזה היה כדי להרשים אנשים. קצת לפני שהתגייסתי ירד לי הפרופיל הרפואי ל72 (בעיות גב) והגעתי להיות חייל קרבי בתותחנים.
סיימתי טירונות, לא היה קשה במיוחד לא פיזית ולא מנטלית, אם כי כן הייתי סופר את ימי הסבל עד שאני יוצא הביתה. באימון המתקדם נקעתי את הרגל משהו רציני וקיבלתי 3 ימי מנוחה מהרופא בבית ובערך תקופה של כ3 שבועות מנוחה בבסיס. זה היה רגע המשבר וההבנה שלי. אחרי שחזרתי מ3 ימי הגימלים והייתי נח בבסיס היה לי זמן לעצמי פתאום הרגשתי חי, התחלתי לדבר בטלפון עם חברים שלי מלפני הצבא שניתקתי איתם קשר והתחלתי לעשות דברים שאני אוהב. לאחר שנגמרו לי ימי המנוחה בבסיס לא ידעתי מה לעשות. הצלחתי לעבוד על הרופא ולקבל עוד שבוע של מנוחה בבסיס, משם המצב התחיל להתדרדר ולהתדרדר ובעצם הייתי פוצע את עצמי בשביל לקבל ימי מנוחה בבסיס ובבית. אם זה לעשות לעצמי נקע, לדפוק לעצמי בלוטה בברך, לאכול דברים שיגרמו לי שלשולים והקאות. עכשיו למה עשיתי את זה? ז"א למה פצעתי את עצמי? כי מאותה תקופה לא יכולתי יותר לחזור ולהיות חייל שוב, פשוט לא הצלחתי תקף אותי איזה דיכאון נפשי כזה, ולא הצלחתי לעשות כלום (שמירות מטבחים ופקודות אחרות). אז הפתרון שלי היה בזה שסיימתי את כל האימון המתקדם בפטורים וימי מנוחה אם זה בבית או בבסיס.
משם הגעתי לגדוד והתדרדר מצבי עוד יותר לא הצלחתי להסתדר שם עם אנשים, רבתי עם כולם ולא ביצעתי מה שאומרים לי. ניסיתי לדבר עם המון אנשים ולהסביר להם שאני שרוי בדיכאון כשאני נמצא בבסיס כי אני לא מרגיש חי ואני לא מצליח לתפקד כרגיל – אני מרגיש שם כמו עבד נרצה שכל היום עושה מה שאומרים לו וגם כשדופקים אותו הוא צריך לקבל כל מה שאומרים לו, ובמקום להבין אותי סתם אמרו לי שאני עצלן ולא מנסה, אבל אמרתי להם שהבעיה שלי היא לא לנקות את השירותים או לשטוף כלים, קשה לי לעשות את זה, כי אני לא רוצה ! זה משגע ומתסכל אותי בפנים לעשות את זה ולהיות בבסיס בכלל, להרגיש עבד לא בנאדם חי שעושה מה שהוא אוהב לעשות (ושוב בהסבר שלי אני נשמע סתם איזה מפונק שלא רוצה לעשות מטבח או שמירה). בכל מקרה אחזור לעניין ואתן דוגמא לאחת הפעמים דפקו אותי: אני מדבר על זה שהייתי בקו כחול והיציאות שלי היו 16 בסיס ו5 יום בבית (מתוך ה5 יום הולך יום על נסיעה מהצפון לבית), בנוסף מבקשים על עוד 2 ימים מהבית שתגיע למשהו שהצבא מבקש, אתה מדבר עם המפקד שלך ואומר לו שלא תגיע ונכנס איתו לוויכוח, אחרי שהוא יודע שאני בעייתי וקשה לי דפק אותי בכוונה, ואמר לי: "תגיע !" ומנתק. לא הגעתי ושפטו אותי, קיבלתי 14 יום ריתוק בפועל. עכשיו אם הגעתי ל16 יום + 14 ריתוק שנפלו על 5 יום בבית + 16 יום שנשארו עד שאני אצא עוד פעם אממ.. 16+5+16 = 37 יום בבסיס ברצף !$#! וקיבלתי זין ! לא אפטר, זין !!!
במהלך הריתוק הזה כמעט השתגעתי, הייתי אוכל בערך חצי מעדן ביום, לא התקלחתי כל ה37 יום ולא הייתי עושה בבסיס כלום. לא שמירה ולא מטבח ולא מד"ס, כלום וזה למה? כי אמרתם להם ככה: "אני לא מתכוון לעשות כלום עד שאני לא רואה קב"ן". למרות שדיברתי עם המון אנשים וכולם המליצו לי לא ללכת לקב"ן כי הוא ידפוק לי את החיים. בסוף החלטתי כן ללכת, כי פשוט לא יכולתי יותר. בשבועיים הראשונים של הריתוק ברחתי מהבסיס פעמיים וההורים שלי החזירו אותי אחרי יום (בשני הבריחות), שם התחילו סוף סוף להתחיל לחשוב שיש לי בעיה. על הנפקדות הראשונה לא קיבלתי כלום ועל השנייה קיבלתי תנאי 20 יום כלא. את הקב"ן קיבלתי לאחר 25 יום בערך, זה בגלל שאיימתי על המ"פ שלי שאני אכבול אותו, כי הוא חייב להראות לי קב"ן בתוך שבועיים ולאחר האיום, ראיתי קב"ן אחרי יומיים. לפני שהגעתי אל הקב"נית החלטתי שאני ינסה לגרום לה לחשוב להוציא אותי מסיבה בריאותית שגורמת לבעיה חברתית ונפשית, וזה כדי שלא תרשום לי דברים איומים על זה שאני משוגע כמו שכולם אמרו לי, אחרי הפגישה הזו הקב"נית המליצה להעביר אותי למפקדה.
וכך שיקרתי לקב"נית שהבעיות הבריאותיות שלי גורמות לי לבעיות חברתיות ונפשיות. וזה הרי ההפך המוחלט, אני מרגיש שם בדיכאון, כל פעם שאני נמצא בצבא אני מרגיש הרגשה חרא, שלא בא לי לעשות כלום ורק מחכה ליום שבו אני הולך הביתה. ז"א שהאמת היא שיש לי בעיות נפשיות שגורמות לי לבעיות בריאותיות וחברתיות, אני פוצע את עצמי בכוונה בשביל גימלים ובתים ואני פשוט לא מתחבר עם אנשים בבסיס.
עכשיו אני במפקדה היציאות שלי הם 11 בסיס ו3 בית, ואם לא הייתי מוציא גימלים הייתי משתגע. אני פשוט חושב שסבל פיזי הרבה פחות קשה מסבל נפשי. בקרוב יש לי פגישה בפעם השנייה עם הקב"נית, ובפגישה אני מתכוון להגיד לה, שלא אמרתי לה את האמת בפגישה הראשונה להסביר לה שלא אמרתי לה את האמת כי לא רציתי שהיא תכתוב לי דברים איומים בתיק האישי, ואז להסביר לה את זה שאני שרוי בדיכאון שאני מגיע לצבא ופוצע את עצמי לגימלים ובתים, ולא מתפקד כרגיל שאני שם. הרצון שלי היא שתוציא אותי מהגדוד ליומיות, כי אני לא מצליח לתפקד שאני נמצא יותר מדי זמן בבסיס. ולאחר שקראתי בפורום על שפרופיל 21 זה שקר, נורא נרגעתי.
השאלה שלי אליכם היא: האם כדאי להגיד לקבנ"ית ששיקרתי לה בפעם הראשונה? ואם היא לא תסכים להוציא אותי, מה אני אעשה?, אשמח לשמוע כל אפשרות איך אוכל לשכנע אותה כן להוציא אותי מהגדוד.