הבחור אכן צודק, סאנשיין.

קצת יותר מסובך. התימוכין שלי בעיקר התבססו על זה שהצבא הוא גוף דורס, לכן הוא מכניס אותי להתקפי דכאון וזעם.
יותר זעם, פחות דכאון. תסכול מתמשך כזה.
לכן פיתחתי שנאה עצומה כלפיו וכלפי כל מה שהוא מייצג. אמרתי שאני שונא את הצבא,
שונא את החיילים, שונא את ההתנהלות, קצת קללות לתיאור יותר אומנותי,
אמרתי שאני לא מוכן לשרת, ויהי מה. אם היא תוציא אותי, אדרבה. אם היא לא תוציא אותי, יש כלא. יש אי התאמה.
יש דרכים לגרום לצבא לפלוט אותי.
אמרתי שהלכתי מכות עם חבר שלי ,בכוונת תחילה, כי ככה בעזרת כאב הרגשתי חיי כי כל הזמן שהייתי בבסיס הייתי מת מבפנים.
אמרתי שדפקתי את הראש בקיר מתסכול. אמרתי שאני רוצה להכניס למפקד שלי עט לתוך העין, רק כי הוא לובש מדים.
אמרתי שבכל שמירה אני מתפלל שיבוא מחבל. אני אכניס אותו בעצמי, ואגיד לו בעצמי איפה נמצאים החברים שלי,
שהוא יירצח אותם כמו חזירים. ואז, בפגישה השנייה, עברתי ממילים למעשים.
משם הדרך הייתה סלולה באבנים צהובות.

גימלים, פגיעה עצמית.
ריססתי לעצמי מסיר שומנים קר על הרגל, ואמרתי לקב"נית
'שמעי, ככה זה. מעדיף ללכת עם חור ברגל, מאשר לחזור לבסיס.
תחליטי להחזיר אותי בלי כלום? בכיף, ישלי עוד רגל. ישלי אצבעות לשבור,
ישלי גוף שלם לצלק'.
וכן, קיבלתי שבועיים גימלים, אחריהם השתחררתי, הכוויה לא הייתה שגעון,
נשארה לי צלקת, והייתי בסכנת חקירה במצ"ח על פגיעה עצמית.
אבל על הזין, בשלב הזה כבר לא היה אכפת לי מכלום.

😉 חח spor אתה באמת תותח!!!

spor אתה מלך,כל הכבוד לך.

אפשר גם לומר משפט כמו "לא מוכן לשרת בצבא צמא לדם ורצח ילדים".תשתמש בביטויים דרמתיים,תחדש לפסיכולוג/פסיכיאטר תגרום לו לשמוע משהו שעדיין ייתכן שלא שמע מכל החיילים שפגש עד כה.

דיכאון ותסכול אלה מילים שנאמרות הרבה צריך לחדש קצת.

גם אם יש לך בעיה רצינית עדיין תצטרך לדעת איך "לשווק" אותה.