שלום לכולם,

היום היה יום הגיוס שלי, וככה זה בערך הלך:

הגעתי לבק"ום עם ההורים שלי בידיעה שאני הולך לבקש קב"ן וההורים שלי קיבלו את זה אבל לא ממש היו בעד.
לא ממש הייתי סגור על עצמי ב-100 אחוז אם כדאי לי לצאת (כל הלחץ מהמשפחה כנראה עשה את שלו), ואחרי שפגשתי שם כמה חברים בסופו של דבר החלטתי לעלות על האוטובוס ולראות מה יהיה.
כשירדנו מהאוטובוס הבנתי שעשיתי טעות וביקשתי קב"ן, כמובן הכל במבט מושפל ובטון דיבור חלש. שלחו אותי לחדר עם חיילים שהפחידו אותי ואמרו לי להתחייל, לא נכנעתי להם עד שהגיע איזה קצין שהתחיל לצרוח עלי ואמר להם להכניס אותי למעצר. המשכתי לסרב והוא פשוט תפס אותי בכוח ועוד כמה חיילים הכניסו אותי לתא קטן ומפחיד, נלחצתי ברמות והסכמתי להתחייל ולפגוש אח"כ קב"ן.

בשרשרת חיול ליוותה אותי כל הזמן חיילת, כי הייתי חלק מה"תא חריגים". בסופו של דבר הם שלחו אותי לקב"ן בבקו'ם (אבא שלי גם התקשר וצעק על הפקידה שם איך זה שמישהו הרים עלי שם יד). חיכיתי שם איזה 2-3 שעות ובסופו של דבר ראיתי קבנ"ית.

הפגישה היתה די קצרה. לא היו לי מסמכים (לא הייתי אף פעם בטיפול פסיכיאטרי ולא בטיפול פסיכולוגי) אז פשוט התנהגתי כמו בטרגט 21 וסיפרתי על חרדות מנשק ועל זה שאני לא מסוגל בכלל להיות במסגרת הזאת… (שניהם אמת לאמיתה).
היא ניסתה להכשיל אותי ולהוציא אותי מהדמות (פתאום היא זורקת לי "כתוב לי שאתה אוהב כדורגל", פשוט המשכתי להשפיל מבט לדבר חלש ולא להידלק מהדברים שהיא זרקה).
אין לי מושג איך הייתי, אבל מה שאני יודע זה שהם נתנו לי לצאת היום, ולחזור לשם ביום חמישי ב-8 בבוקר לפגוש שוב קב"ן (יום רביעי אני בחופש)- מה זה אומר?

אני באמת רוצה לדעת בכל מאודי- איך אני יוצא מהמקום הזה בדרך הכי חלקה?
ההורים שלי מוכנים לעזור לי, מה אני אמור לעשות? להביא את אמא שלי לפגישה עם הקב'ן (ואיך להדריך אותה להתנהג)? להגיד להם לכתוב לי מכתב? לתת לה לדבר עם הקב"ן בטלפון? ללכת לקצין העיר?
ואיך אני מוציא כמה שיותר מהר חוות דעת מפסיכיאטר אזרחי (הבנתי שזה משהו שיכול להקל על התהליך), והאם זה משהו שהוא הכרחי כדי לצאת?

אני באמת לא רואה את עצמי עובר טירונות… אפילו המצב הפיזי שלי התדרדר ואיזה שעה אחרי החיסונים ועד עכשיו אני מרגיש קשיי נשימה וכאבי גב ובטן מאוד חזקים (זה משהו שכיח?), אני רק רוצה לצאת משם ולא לחזור לשם לעולם…

תודה לכל מי שיעזור, מעריך את זה.