הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

123needhelp
הודעות: 14
הצטרף: 21 פברואר 2016 16:07
יצירת קשר:

הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי 123needhelp » 07 יוני 2016 23:44

אני למדתי ושיננתי את כל הפורום הזה קדימה ואחורה כשניסיתי להשתחרר
התחלתי את התהליך בפברואר והשתחררתי ב9 למרץ.
זה יהיה ארוך - אבל אני מתחנן, כל מי שבתהליך שחרור - בבקשה תקרא את זה! בבקשה ![b][b][/b][/b]
רציתי לכתוב פה כמה מהדברים שעברתי ולעזור למי שעדיין בתהליך, ובעצם לכתוב את מה שאני כל כך חיפשתי כשהייתי נואש :

*חשוב לציין שאני לא מעודד אף ניסיון התאבדות, אף פגיעה עצמית.
הצבא לא שווה את הקצה של הציפורן שלכם אנשים יקרים, תעשו הכל חכם ;)



- אתם צריכים להגיע להחלטה שזהו זה. זה נגמר. אתם משתחררים ואין שום דבר אחר בחיים שלכם. אתם מקדישים את כל כולם כדי לצאת
מהסיבה הפשוטה, שהצבא הוא כל חייכם, אפילו אם אתם שעתיים בצבא - אתם תמיד חיילים.

- אני שומע המון מקרים של חיילים שלא עושים צעדים מסויימים כי הם מפחדים, לא נעים להם - כך הייתי אני
עד שהבנתי שאני לבד בצבא, אני מול כל המערכת הזאת, המערכת הבירוקרטית, הקרה, האדישה הזאת
אשתף פה חלק מהדברים שנאלצתי לעשות, שלא האמנתי שאעשה.
במהלך האשכול, שימו לב להתפתחות הצעדים הקיצוניים, בכל פעם שהמפקדים התרגלו אליי, העלאתי את הרף.

הייתי בתפקיד שבו הייתי אחראי על בניית פקש לשמירות ומטבחים

עם הזמן התחלתי להרגיש חרדות - כדור גדול בגרון, צמרמורות, רעידות, כאבי בטן, הייתי רץ לשירותים כל הזמן מכאבי בטן נוראיים (על אף שלא אכלתי כלום בתקופה הזאת)
הארוחות היומיות שלי היו ארוחה ליום במקרה הטוב

המפקדת שלי לא שמה עליי, לא היה לה אכפת, התעקשה שאני אקבע לעצמי תור לקבן - מה שכמובן בלתי אפשרי.
בסוף היא הואילה בטובה לקבוע - הלכתי לקבן שאחרי 3 דקות הוציא אותי מהחדר, קבע איתי לשבוע אחר כך.
סיפרתי על כך למפקדת שלי - שאמרה "נו טוב, לא נורא".

אחרי שבועיים פחות או יותר, החלטתי שדי. א-נ-י מ-ש-ת-ח-ר-ר
דיברתי עם אמא שלי, שיחה קשה, והחלטתי שזה מה שאני אעשה
הלכתי למפקד שהייתי בעבר תחתיו, שהיינו בכאסח רציני
את כל התסכול שלי הוצאתי ודרשתי קבן, הוא הכניס אותי למשרד והתפרקתי בבכי (מזוייף למחצה)
ונאמר לי שיום למחרת יש לי פגישה איתו

יום למחרת, נודע לי שאשתו ילדה והוא לא יגיע - כמובן, לא קיבלתי את זה

מעשה קיצוני 1

נכנסתי למשרד, לקחתי את התיק שלי, וידאתי שהפקידה רואה אותי, ויצאתי. השעה הייתה 10 בבוקר, היא שאלה לאן אני הולך, לא עניתי והמשכתי ללכת.
היא יצאה אחריי החוצה ושאלה שוב לאן אני הולך וקראה לי, לא עניתי והלכתי יותר מהר, היא הלכה אחריי עד שהיא ויתרה.
התקשרה 10 פעמים, עוד חיילים התקשרו אליי ולא עניתי לאף אחד, הלכתי לנקודה אבודה בבסיס, ישבתי בתוך מיגונית.
בסוף המפקד ההוא התקשר אליי, ואמר שיש לי תור לקבנית אחרת (!!!!) באותו יום.

הגעתי אל הקבנית, דיברנו.
אני סובל מטיקים, היה לי סעיף רפואי על זה ובצבא הבעיה התגברה ממש, הייתי יושב וכל הגוף שלי רועד.
זוכרים איך בסדרה "הפיג'מות", גרי תמיד היה רועד כולו כשהטלפון היה רוטט לו בכיס ? ככה.
היא נלחצה ממני ממש, סיפרתי לה על התקפי החרדה, על הקושי לאכול, על הטיקים שמתגברים, והיא החליטה שאראה חוות דעת פסיכיאטרית.
במהלך הפגישה, גמגמתי, דיברתי חלש, מיואש, כל הקושי והסבל יצא בקול שלי, אי אפשר היה לפספס את זה.

הייתי בעננים,
אמרתי זהו - אני אראה פסיכיאטר ויאללה ביי

**********
התגייסתי במרץ 15, באוגוסט ראיתי קבן ופסיכיאטר כשהגעתי לסדיר, גם כן על דיכאון וחרדה, אבל לא במטרה לצאת - במטרה לבקש עזרה
הגעתי לפסיכיאטר בחרפ, גבוה, השם שלו מתחיל בא' למי שלצערי נאלץ להגיע אליו.
שנתן לי פטור מלילות. המפקד שלי (זה שביקשתי ממנו קבן בסיפור שסיפרתי עד עכשיו) אמר שזו רק המלצה וזה נתון להחלטת מפקדים, ומשיחה עם הקבן (אותו קבן שהעיף אותי אחרי 3 דקות) הוחלט שאני עדיין אמשיך לסגור בבסיס.
לאחר שהתעקשתי ואיימתי בקבילה, נאמר לי ש"הוחלט שבסוף אני לא אסגור".
**********

הלכתי לפסיכיאטר, כולי בהתרגשות מבפנים, אבל בחוץ ההפך, בפנים קיץ ובחוץ חורף קודר.
נכנסתי, דיברתי, רעדתי, גמגמתי, הוא הציע לי כמובן כדורים, אמרתי שאני לא מאמין בזה ולא רואה בזה טיפול
ואז הוא ענה את משפט המחץ "ואני לא רוצה לשחרר אותך".
גמר אותי.
אמר לי לחזור, עניתי שאני לא מסוגל לחזור, הוא אמר "נו טוב בסדר, אז תהיה נפקד, תצא בבקשה"
חיכיתי בחוץ וישבתי בהמתנה, ובכל פעם שיצא מהחדר שלו, אמר "סליחה למה אתה מחכה ? אמרתי לך שאתה יכול ללכת"

ברגע של יאוש ביקשתי מאמא שלי שתבוא, שנכנסה לבסיס, מבלי ששמו לב בכלל
היא רבה איתו, הוא צעק לה שאני משקר, בוכה דמעות תנין, מזייף את הטיקים (שיש לי עליהם סעיף רפואי :o ) ושהוא לא משחרר אותי, שאנחנו לא נקבל ממנו כלום.

הגעתי הביתה ונשרף העולם בשבילי
הייתי בקרשים, סגרתי את החלונות ונכנסתי למיטה ולא יצאתי.
חתמתי כמה ימי חופש, עד שהמפקד שלי החליט להביא אותי לבסיס, ולא האמינו לי יותר, לדיכאון שלי
נתנו לי להעביר אבנים, ממקום למקום.
לא הייתי מגיע אליו, הייתי נכנס לבסיס, ויושב עד שהוא היה מתקשר, מסנן פעמיים שלוש - ועונה
אדיש מאוד, נשמעתי ככה :
תנסו להוריד את הראש, כאילו יש לכם כתם על החולצה ואתם רוצים לראות אותו, ותנסו לדבר בקול נמוך - לא קול חלש, קול נמוך.
ככה נשמעתי

הייתי מגיע, הוא היה צורח עליי, שואג עליי שאסתכל לו בעיניים, אבל לא הייתי מסתכל, תמיד מסתכל למשהו שלידו, על הכתפיים שלו, על התמונה מאחוריו, רק לא בעיניים שלו
ככה העברתי את הימים, איבדתי את הקלף של ההורים, הוא היה רב עם אמא שלי שהיא לא מאיימת עליו ושתעשה מה שהיא רוצה

פה הבנתי שהם לא מפחדים ממני, ואני צריך לעשות משהו

מעשה קיצוני 2

בכיתי במשרד שלו ונחנקתי מולו, מלמלתי דברים כמו "אין לי כוח, מה הטעם, מה כבר נשאר לי"
הוא נלחץ, נתן לי לחתום ימי חופש
ביקש שאדבר איתו אם אני מרגיש רע בבית

זה היה יום שבת, יצאתי מהבית, התקשרתי אליו ואמרתי לו שברחתי מהבית, חשבתי על הבסיס וברחתי, לא יודע לאן הגעתי
הוא ניסה להבין איפה אני אבל הייתי מאוד לא ברור : "יש פה עץ" "אני ליד כביש"
הוא "שכנע" אותי לחזור הביתה, כשבעצם הייתי מתחת לבניין
חזרתי הביתה ואמרתי לו שאני בבית
חזרתי לבסיס, הייתי בטוח שיש לזה השפעה - ולא.
היחס היה כרגיל
הייתי בשוק !
אמרתי בוא ניתן יום יומיים לראות מה קורה
בכל הזמן שהוא העביד אותי בלהעביר אבנים, הייתי הולך לאט לאט לאט סופר סופר לאט, מעביר אבן אחת ב5 דקות
אחרי 4-5 אבנים, הייתי נכנס למבנה הרוס בבסיס, שבמקרה היו בו מיטות ומזרונים, ונח שם
כמובן שמהרגע שביקשתי קבן בהתחלה, לא הלכתי לחדר אוכל בכלל

ישבתי אצלו במשרד יום אחר,בעודי מחכה לעוד פגישה עם הקבן
נאמר לי שתהיה לי פגישה בעוד שבועיים !
קולטים ? שבועיים
פה אתה מבין שלא שמים עלייך ואתה לא מפחיד אף אחד
NO NO NO
לא מוכן לקבל את זה, ואז, משום מקום באה אליי הזדמנות, שבאותו הרגע ראיתי איזה סיוט זה - היום אני מודה לאלוהים שזה קרה:

אחת החיילות שלו התלוננה אליו לידי שהיא לא רוצה לצאת לסיור שאמור לצאת יום למחרת- והוא אמר, " יאללה (השם שלי) הרווחת"
הסתכלתי עליו בחצי מבט,
הוא : "אתה יוצא מחר לסיור"
אני : "לא אני לא יוצא"
הוא : "אתה יוצא"
אני : "לא"
הוא : "כן"
אני : "לא"

הוא אמר " או שתצא, או שתעשה את האבנים, תחליט עד 17:00"
יצאתי מהמשרד, נסער, אמרתי אין מצב שזה קורה.
והגענו ל............................

מעשה קיצוני 3
***********
שוב מזכיר, אני לא מעודד אף ניסיון התאבדות, אף פגיעה עצמית
בבקשה - אל תעשו לעצמכם שום דבר, הכל צריך לעשות חכם
***********
הלכתי לנקודה אבודה בבסיס, וראיתי שלולית בוץ
אמרתי שמע ישראל ונפלתי על הבוץ, כל המדים היו מלוכלכים.
הייתה לי סכין יפנית בכיס, והחלטתי לעשות מעשה
התלבטתי ורבתי עם עצמי אם לעשות את זה או לא, רציתי לבכות רק מהמחשבה הזאת
בסוף החלטתי שאני עושה את זה כי אין ברירה - הם התרגלו למצב שלי ולא מפחדים !

התקשרתי אליו, בקול רועד ובוכה "אני עם סכין על היד שלי"
הוא שאל איפה אני, ותוך 2 דקות על השעון הוא הגיע עם רכב, ניסה לקחת לי את הסכין, נאבקתי קצת ושחררתי
נכנסנו לאוטו ונסענו למרפאה, חיכיתי שם מלא זמן עם חיילת ששמרה עליי
ונסענו למיון פסיכיאטרי בבאר יעקב
הייתי שם בלחץ אטומי, חיכינו בתור לפסיכיאטרית אזרחית
במשך 6 שעות ישבתי מכווץ, לא זזתי, לא דיברתי, לא אכלתי או שתיתי
הוא ועוד חיילת שמרו עליי (פה הבנתי שאני בנוהל התאבדות)

בסוף הגיע תורי, דיברתי איתה סיפרתי לה על החרדות, על הקשיים
יצאתי, המפקד נכנס, ואז יצא והיא קראה לי שוב
שאלה למה לא סיפרתי לה על הסכין, עניתי שפחדתי לספר
היא שאלה אם עשיתי את זה כי אני רוצה למות - זו שאלה מאוד מאוד טריקית, בבקשה לשים לב טוב טוב לתגובה שלי !

עניתי שאני לא יודע, שאני רק רוצה שהסבל הזה יגמר, בגלל זה התקשרתי אל המפקד שלי, פחדתי מעצמי, ממה שאני עלול לעשות לעצמי, אבל אני רק רוצה שהסבל יפסק

מה בעצם מבינים מהתשובה הזאת ?
אין תשובה חד משמעית להאם אתה רוצה להתאבד- לא אמרת כן, אבל לא אמרת לא.
התשובה הזאת אומרת שרע לך, ואתה מוכן לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב - יצר הישרדותי

היא כתבה לי המלצה, אך לא המלצה לשחרור
נכתב שם שאהיה בליווי צמוד של חיילים עד שאראה פסיכאטר
באותו יום נאלצתי לישון בבסיס (הייתי בבסיס פתוח), הלכנו לסודוך בראשון - הזמינו לי משהו אבל לא אכלתי (והייתי מת מרעב, אבל אסור היה לי לאכול)
בסוף זה נזרק

ישנתי על כיסא בבסיס, ולמחרת נסענו לפסיכ.................קבן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נסענו לפאקינג קבן הרע שהפיל אותי ודפק אותי
שאמר שאני בסדר והנה הציעו לי כדורים ואני לא רוצה טיפול, כנראה שאני לא רוצה לטפל בעצמי באמת ושאין קשר בין הברה"ן לבין שחרור.
המפקד שלי הוציא אותי מהחדר שלו, ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, נפלתי על הרצפה מול החדר שלו - כמובן שאת הקבן זה לא הלחיץ, המפקד שלי נסע לבסיס.
אחרי כמעט שעה שאני על הרצפה, הלכתי, וחזרתי עצבני
דפקתי לו על השולחן, התעקשתי על חוות דעת נוספת, הוא איים להזמין משטרה צבאית, התקשר למפקדת הקודמת שלי (רסן, המפקד הוא סגן, הוא תחתיה) שאמרה שאני לא מפחיד אף אחד עם הפרובוקציות שלי, ושחבל שזה ילך לכיוון רע.
לא ראיתי בעיניים, דפקתי לו על השולחן והקפצתי לו את הכוס קפה והמחשב וכל מה שהיה שם
עד שהוא קטע אותי ואמר "אבל אתה תראה פסיכיאטר", מה שלא נאמר בשיחה מקודם

שאלתי מתי והוא אמר שהוא לא יודע, בזלזול, והלכתי הביתה. זה היה יום רביעי.

הגיע יום ראשון, ונודע לי שבאותו שבוע יש לי פסיכיאטר. המפקד שלי אמר "ביום רביעי יש לך תור לפסיכיאטר, נלך מכאן ב11 בבוקר."

נלך ??????????? מה זאת אומרת "נלך" ? הוא בא איתי ? זה סימן טוב ? זה סימן רע ?
חשבתי מיליון מחשבות
הגיע יום רביעי - הוא היה בכנס משתחררים, וכמובן לא בא איתי
הגעתי לברהן, ישבתי שם, מכווץ, עצוב, בודד בצד.
הפסיכיאטר א' הגבוה, בא אליי וקרא לי בשם
פסיכיאטר : "(השם שלי)"
אני :
פסיכיאטר : "אתה פה לבד? "
אני : "כן"
פסיכיאטר : "לא אמרו לך לבוא בליווי מפקדים ? "
אני : "לא"
פסיכיאטר : "הקבן שלך לא אמר לך לבוא בליווי מפקדים ?!"
אני : "לא "

הוא היה כועס, הוא היה רותח, הוא כנראה הבין כמה המפקד והקבן מזלזלים בי באותו הרגע.
הוא אמר שהוא לא מקבל אותי, הוא לא רוצה שזה יגמר כמו פעם קודמת (עם אמא שלי), ושאחזור ליחידה.

"תחזור ליחידה" ככה הוא היה אומר תמיד, זוג מילים רעות, שמסכמות את התסכול שלך והפספוס. "תחזור ליחידה".

ישבתי ולא זזתי, ואז הוא אמר לפקידה שלו שתקבע לי תור מחדש, ושהוא ידבר עם הקבן שלי.
נקבע לי תור למחרת ב10 בבוקר, יום חמישי, והפקידה התעקשה שאבוא עם המפקד.
התקשרתי למפקד שלי, אמרתי לו שהוא דחה אותי למחר כי הוא לא בא איתי
והמפקד ? "הכל בגללך !!! למה לא אמרת לי שאתה הולך ! בגללך דחו אותנו, בגלל שאתה לא מקשיב, אף פעם לא מקשיב ! עכשיו אתה חוזר לבסיס ממשיך עם האבנים עד שתהיה שם כמות משביעת רצון, אחרת מצידי אתה לא הולך הביתה !"

הלכתי לבסיס, סידרתי עוד 3 - 4 אבנים, והוא שחרר אותי בשבע בערב

לא ישנתי בלילה ההוא, הגעתי לבסיס, ונסענו משם לפסיכיאטר, פה הייתי במצב של לא אכפת לי, שיחקתי איתו, שיגעתי אותו
הוא לא ידע איפה הברהן נמצא בחרפ, אז בלבלתי אותו
ירדנו מהאוטו והלכנו לכיוון הש.ג.
הלכתי סופר לאט, והוא השתגע כי הוא הלך ועצר, הלך ועצר.
הגענו לצומת הזאת בתוך החרפ, שיש שמאלה לאיפה הבית מרקחת, ברהן ושקם, קדימה לוועדות רפואיות וימינה לאורטופדים וכו'
פניתי ימינה, הוא המשיך מלא מלא ואז פניתי שמאלה, והוא התשגע חחחח
הגענו לברהן, חיכינו, והוא נכנס לחדר של א' הפסיכיאטר הרע.
חיכיתי מלא זמן, והוא יצא, קרא בשמי, וסימן לי עם היד להיכנס, בלי לדבר, בלי כלום, במבט מושפל.
נכנסתי לחדר של א' הפסיכיאטר, וזה לא היה הוא !!!!!!!!!!!
היה שם פסיכיאטר אחר !!!! שדיבר איתי, שאל אותי שאלות מנחות כאלה "ואתה אף פעם לא הסתדרת באף מסגרת, נכון ? עניתי "כן".
אמר שיילקח לי הרישיון, ובלה בלה בלה, ואמר שהוא רוצה לשחרר אותי, כדי שאטפל בעצמי, שהוא רואה איך המצב שלי התדרדר
הוא גם שאל על הסכין, עניתי את אותה התשובה של הפסיכיאטרית האזרחית, והוא עזב את זה.
חיכיתי בחוץ, קיבלתי שבוע גימלים עד הוועדה הרפואית, ומכאן הכל היסטוריה.

לסיכום, דברים שלמדנו מהסיפור שלי :

1. להיות חכמים, לעשות הכל במחשבה, ולקחת סיכונים !

2. לא לפחד מאף אחד, תבינו, אתם תחת אחריות של קצינים. מה שאומר - שכל מה שקורה לכם - על אחריותם !
הם אולי עושים פוזות שאתם לא מפחידים ובעיה שלכם - אבל רועדות להם הביצים !
חשבתם פעם למה חיילים מקבלים תור לקבן לעוד חודש, בעוד שחייל אחר מקבל ליום למחרת ?
אין באמת תורים תפוסים, ככל שהתור רחוק יותר, ככה פחות מאמינים לך, או שככה המצב שלך נראה פחות מדאיג.

3. לאורך התהליך, דאגתי תמיד להעלות את הרף, תמיד לתת שיא חדש, לוודא שלא יתרגלו למצב שלי, כי אז התהליך מתארך, והאמינות יורדת.

4. אף פעם, אבל אף פעם לא לצאת מהדמות !
תחשבו בראש שכל אחד בבסיס הוא מרגל של הקבן שבוחן אתכם.
אליי נדבקו 2 חיילים חדשים במחלקה שנדבקו אליי איזה יום, תוך כדי שאני מעביר את האבן היומית שלי, והציקו לי "מה קורה לך, למה אתה ככה, דבר נו, תביא את המספר טלפון שלך שנדבר"
ואחד מהם אמר לשני "עזוב הוא דפוק זה תראה הוא זומבי מה אתה מדבר איתו הוא לא איתך המעופף הזה"
הם לא ידעו שאני משחק, שאני שומע ומבין כל מה שהם אומרים, אבל לא נעלבתי ולא נפגעתי - להפך ! ראיתי שזה עובד
לא יצאתי מזה לרגע, לא עניתי ולא הסתכלתי עליהם, הייתי בשלי, כאילו אני לבד בעולם
אסור לצאת מהדמות אף פעם !!!!!!!!!
תצאו מהדמות רק כשתחזירו את המדים ;)

הלוואי שזה יעזור למישהו, אני יודע שאני הייתי רוצה אשכול כזה כשהייתי בתהליך השחרור

לקח לי 4 שבועות מהרגע שביקשתי מהמפקד ההוא קבן - עד ליום שקיבלתי המלצה ל21.
APR
הודעות: 131
הצטרף: 23 יוני 2015 17:10
יצירת קשר:

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי APR » 08 יוני 2016 10:14

123needhelp כתב:אני למדתי ושיננתי את כל הפורום הזה קדימה ואחורה כשניסיתי להשתחרר
התחלתי את התהליך בפברואר והשתחררתי ב9 למרץ.
זה יהיה ארוך - אבל אני מתחנן, כל מי שבתהליך שחרור - בבקשה תקרא את זה! בבקשה ![b][b][/b][/b]
רציתי לכתוב פה כמה מהדברים שעברתי ולעזור למי שעדיין בתהליך, ובעצם לכתוב את מה שאני כל כך חיפשתי כשהייתי נואש :

*חשוב לציין שאני לא מעודד אף ניסיון התאבדות, אף פגיעה עצמית.
הצבא לא שווה את הקצה של הציפורן שלכם אנשים יקרים, תעשו הכל חכם ;)



- אתם צריכים להגיע להחלטה שזהו זה. זה נגמר. אתם משתחררים ואין שום דבר אחר בחיים שלכם. אתם מקדישים את כל כולם כדי לצאת
מהסיבה הפשוטה, שהצבא הוא כל חייכם, אפילו אם אתם שעתיים בצבא - אתם תמיד חיילים.

- אני שומע המון מקרים של חיילים שלא עושים צעדים מסויימים כי הם מפחדים, לא נעים להם - כך הייתי אני
עד שהבנתי שאני לבד בצבא, אני מול כל המערכת הזאת, המערכת הבירוקרטית, הקרה, האדישה הזאת
אשתף פה חלק מהדברים שנאלצתי לעשות, שלא האמנתי שאעשה.
במהלך האשכול, שימו לב להתפתחות הצעדים הקיצוניים, בכל פעם שהמפקדים התרגלו אליי, העלאתי את הרף.

הייתי בתפקיד שבו הייתי אחראי על בניית פקש לשמירות ומטבחים

עם הזמן התחלתי להרגיש חרדות - כדור גדול בגרון, צמרמורות, רעידות, כאבי בטן, הייתי רץ לשירותים כל הזמן מכאבי בטן נוראיים (על אף שלא אכלתי כלום בתקופה הזאת)
הארוחות היומיות שלי היו ארוחה ליום במקרה הטוב

המפקדת שלי לא שמה עליי, לא היה לה אכפת, התעקשה שאני אקבע לעצמי תור לקבן - מה שכמובן בלתי אפשרי.
בסוף היא הואילה בטובה לקבוע - הלכתי לקבן שאחרי 3 דקות הוציא אותי מהחדר, קבע איתי לשבוע אחר כך.
סיפרתי על כך למפקדת שלי - שאמרה "נו טוב, לא נורא".

אחרי שבועיים פחות או יותר, החלטתי שדי. א-נ-י מ-ש-ת-ח-ר-ר
דיברתי עם אמא שלי, שיחה קשה, והחלטתי שזה מה שאני אעשה
הלכתי למפקד שהייתי בעבר תחתיו, שהיינו בכאסח רציני
את כל התסכול שלי הוצאתי ודרשתי קבן, הוא הכניס אותי למשרד והתפרקתי בבכי (מזוייף למחצה)
ונאמר לי שיום למחרת יש לי פגישה איתו

יום למחרת, נודע לי שאשתו ילדה והוא לא יגיע - כמובן, לא קיבלתי את זה

מעשה קיצוני 1

נכנסתי למשרד, לקחתי את התיק שלי, וידאתי שהפקידה רואה אותי, ויצאתי. השעה הייתה 10 בבוקר, היא שאלה לאן אני הולך, לא עניתי והמשכתי ללכת.
היא יצאה אחריי החוצה ושאלה שוב לאן אני הולך וקראה לי, לא עניתי והלכתי יותר מהר, היא הלכה אחריי עד שהיא ויתרה.
התקשרה 10 פעמים, עוד חיילים התקשרו אליי ולא עניתי לאף אחד, הלכתי לנקודה אבודה בבסיס, ישבתי בתוך מיגונית.
בסוף המפקד ההוא התקשר אליי, ואמר שיש לי תור לקבנית אחרת (!!!!) באותו יום.

הגעתי אל הקבנית, דיברנו.
אני סובל מטיקים, היה לי סעיף רפואי על זה ובצבא הבעיה התגברה ממש, הייתי יושב וכל הגוף שלי רועד.
זוכרים איך בסדרה "הפיג'מות", גרי תמיד היה רועד כולו כשהטלפון היה רוטט לו בכיס ? ככה.
היא נלחצה ממני ממש, סיפרתי לה על התקפי החרדה, על הקושי לאכול, על הטיקים שמתגברים, והיא החליטה שאראה חוות דעת פסיכיאטרית.
במהלך הפגישה, גמגמתי, דיברתי חלש, מיואש, כל הקושי והסבל יצא בקול שלי, אי אפשר היה לפספס את זה.

הייתי בעננים,
אמרתי זהו - אני אראה פסיכיאטר ויאללה ביי

**********
התגייסתי במרץ 15, באוגוסט ראיתי קבן ופסיכיאטר כשהגעתי לסדיר, גם כן על דיכאון וחרדה, אבל לא במטרה לצאת - במטרה לבקש עזרה
הגעתי לפסיכיאטר בחרפ, גבוה, השם שלו מתחיל בא' למי שלצערי נאלץ להגיע אליו.
שנתן לי פטור מלילות. המפקד שלי (זה שביקשתי ממנו קבן בסיפור שסיפרתי עד עכשיו) אמר שזו רק המלצה וזה נתון להחלטת מפקדים, ומשיחה עם הקבן (אותו קבן שהעיף אותי אחרי 3 דקות) הוחלט שאני עדיין אמשיך לסגור בבסיס.
לאחר שהתעקשתי ואיימתי בקבילה, נאמר לי ש"הוחלט שבסוף אני לא אסגור".
**********

הלכתי לפסיכיאטר, כולי בהתרגשות מבפנים, אבל בחוץ ההפך, בפנים קיץ ובחוץ חורף קודר.
נכנסתי, דיברתי, רעדתי, גמגמתי, הוא הציע לי כמובן כדורים, אמרתי שאני לא מאמין בזה ולא רואה בזה טיפול
ואז הוא ענה את משפט המחץ "ואני לא רוצה לשחרר אותך".
גמר אותי.
אמר לי לחזור, עניתי שאני לא מסוגל לחזור, הוא אמר "נו טוב בסדר, אז תהיה נפקד, תצא בבקשה"
חיכיתי בחוץ וישבתי בהמתנה, ובכל פעם שיצא מהחדר שלו, אמר "סליחה למה אתה מחכה ? אמרתי לך שאתה יכול ללכת"

ברגע של יאוש ביקשתי מאמא שלי שתבוא, שנכנסה לבסיס, מבלי ששמו לב בכלל
היא רבה איתו, הוא צעק לה שאני משקר, בוכה דמעות תנין, מזייף את הטיקים (שיש לי עליהם סעיף רפואי :o ) ושהוא לא משחרר אותי, שאנחנו לא נקבל ממנו כלום.

הגעתי הביתה ונשרף העולם בשבילי
הייתי בקרשים, סגרתי את החלונות ונכנסתי למיטה ולא יצאתי.
חתמתי כמה ימי חופש, עד שהמפקד שלי החליט להביא אותי לבסיס, ולא האמינו לי יותר, לדיכאון שלי
נתנו לי להעביר אבנים, ממקום למקום.
לא הייתי מגיע אליו, הייתי נכנס לבסיס, ויושב עד שהוא היה מתקשר, מסנן פעמיים שלוש - ועונה
אדיש מאוד, נשמעתי ככה :
תנסו להוריד את הראש, כאילו יש לכם כתם על החולצה ואתם רוצים לראות אותו, ותנסו לדבר בקול נמוך - לא קול חלש, קול נמוך.
ככה נשמעתי

הייתי מגיע, הוא היה צורח עליי, שואג עליי שאסתכל לו בעיניים, אבל לא הייתי מסתכל, תמיד מסתכל למשהו שלידו, על הכתפיים שלו, על התמונה מאחוריו, רק לא בעיניים שלו
ככה העברתי את הימים, איבדתי את הקלף של ההורים, הוא היה רב עם אמא שלי שהיא לא מאיימת עליו ושתעשה מה שהיא רוצה

פה הבנתי שהם לא מפחדים ממני, ואני צריך לעשות משהו

מעשה קיצוני 2

בכיתי במשרד שלו ונחנקתי מולו, מלמלתי דברים כמו "אין לי כוח, מה הטעם, מה כבר נשאר לי"
הוא נלחץ, נתן לי לחתום ימי חופש
ביקש שאדבר איתו אם אני מרגיש רע בבית

זה היה יום שבת, יצאתי מהבית, התקשרתי אליו ואמרתי לו שברחתי מהבית, חשבתי על הבסיס וברחתי, לא יודע לאן הגעתי
הוא ניסה להבין איפה אני אבל הייתי מאוד לא ברור : "יש פה עץ" "אני ליד כביש"
הוא "שכנע" אותי לחזור הביתה, כשבעצם הייתי מתחת לבניין
חזרתי הביתה ואמרתי לו שאני בבית
חזרתי לבסיס, הייתי בטוח שיש לזה השפעה - ולא.
היחס היה כרגיל
הייתי בשוק !
אמרתי בוא ניתן יום יומיים לראות מה קורה
בכל הזמן שהוא העביד אותי בלהעביר אבנים, הייתי הולך לאט לאט לאט סופר סופר לאט, מעביר אבן אחת ב5 דקות
אחרי 4-5 אבנים, הייתי נכנס למבנה הרוס בבסיס, שבמקרה היו בו מיטות ומזרונים, ונח שם
כמובן שמהרגע שביקשתי קבן בהתחלה, לא הלכתי לחדר אוכל בכלל

ישבתי אצלו במשרד יום אחר,בעודי מחכה לעוד פגישה עם הקבן
נאמר לי שתהיה לי פגישה בעוד שבועיים !
קולטים ? שבועיים
פה אתה מבין שלא שמים עלייך ואתה לא מפחיד אף אחד
NO NO NO
לא מוכן לקבל את זה, ואז, משום מקום באה אליי הזדמנות, שבאותו הרגע ראיתי איזה סיוט זה - היום אני מודה לאלוהים שזה קרה:

אחת החיילות שלו התלוננה אליו לידי שהיא לא רוצה לצאת לסיור שאמור לצאת יום למחרת- והוא אמר, " יאללה (השם שלי) הרווחת"
הסתכלתי עליו בחצי מבט,
הוא : "אתה יוצא מחר לסיור"
אני : "לא אני לא יוצא"
הוא : "אתה יוצא"
אני : "לא"
הוא : "כן"
אני : "לא"

הוא אמר " או שתצא, או שתעשה את האבנים, תחליט עד 17:00"
יצאתי מהמשרד, נסער, אמרתי אין מצב שזה קורה.
והגענו ל............................

מעשה קיצוני 3
***********
שוב מזכיר, אני לא מעודד אף ניסיון התאבדות, אף פגיעה עצמית
בבקשה - אל תעשו לעצמכם שום דבר, הכל צריך לעשות חכם
***********
הלכתי לנקודה אבודה בבסיס, וראיתי שלולית בוץ
אמרתי שמע ישראל ונפלתי על הבוץ, כל המדים היו מלוכלכים.
הייתה לי סכין יפנית בכיס, והחלטתי לעשות מעשה
התלבטתי ורבתי עם עצמי אם לעשות את זה או לא, רציתי לבכות רק מהמחשבה הזאת
בסוף החלטתי שאני עושה את זה כי אין ברירה - הם התרגלו למצב שלי ולא מפחדים !

התקשרתי אליו, בקול רועד ובוכה "אני עם סכין על היד שלי"
הוא שאל איפה אני, ותוך 2 דקות על השעון הוא הגיע עם רכב, ניסה לקחת לי את הסכין, נאבקתי קצת ושחררתי
נכנסנו לאוטו ונסענו למרפאה, חיכיתי שם מלא זמן עם חיילת ששמרה עליי
ונסענו למיון פסיכיאטרי בבאר יעקב
הייתי שם בלחץ אטומי, חיכינו בתור לפסיכיאטרית אזרחית
במשך 6 שעות ישבתי מכווץ, לא זזתי, לא דיברתי, לא אכלתי או שתיתי
הוא ועוד חיילת שמרו עליי (פה הבנתי שאני בנוהל התאבדות)

בסוף הגיע תורי, דיברתי איתה סיפרתי לה על החרדות, על הקשיים
יצאתי, המפקד נכנס, ואז יצא והיא קראה לי שוב
שאלה למה לא סיפרתי לה על הסכין, עניתי שפחדתי לספר
היא שאלה אם עשיתי את זה כי אני רוצה למות - זו שאלה מאוד מאוד טריקית, בבקשה לשים לב טוב טוב לתגובה שלי !

עניתי שאני לא יודע, שאני רק רוצה שהסבל הזה יגמר, בגלל זה התקשרתי אל המפקד שלי, פחדתי מעצמי, ממה שאני עלול לעשות לעצמי, אבל אני רק רוצה שהסבל יפסק

מה בעצם מבינים מהתשובה הזאת ?
אין תשובה חד משמעית להאם אתה רוצה להתאבד- לא אמרת כן, אבל לא אמרת לא.
התשובה הזאת אומרת שרע לך, ואתה מוכן לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב - יצר הישרדותי

היא כתבה לי המלצה, אך לא המלצה לשחרור
נכתב שם שאהיה בליווי צמוד של חיילים עד שאראה פסיכאטר
באותו יום נאלצתי לישון בבסיס (הייתי בבסיס פתוח), הלכנו לסודוך בראשון - הזמינו לי משהו אבל לא אכלתי (והייתי מת מרעב, אבל אסור היה לי לאכול)
בסוף זה נזרק

ישנתי על כיסא בבסיס, ולמחרת נסענו לפסיכ.................קבן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נסענו לפאקינג קבן הרע שהפיל אותי ודפק אותי
שאמר שאני בסדר והנה הציעו לי כדורים ואני לא רוצה טיפול, כנראה שאני לא רוצה לטפל בעצמי באמת ושאין קשר בין הברה"ן לבין שחרור.
המפקד שלי הוציא אותי מהחדר שלו, ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, נפלתי על הרצפה מול החדר שלו - כמובן שאת הקבן זה לא הלחיץ, המפקד שלי נסע לבסיס.
אחרי כמעט שעה שאני על הרצפה, הלכתי, וחזרתי עצבני
דפקתי לו על השולחן, התעקשתי על חוות דעת נוספת, הוא איים להזמין משטרה צבאית, התקשר למפקדת הקודמת שלי (רסן, המפקד הוא סגן, הוא תחתיה) שאמרה שאני לא מפחיד אף אחד עם הפרובוקציות שלי, ושחבל שזה ילך לכיוון רע.
לא ראיתי בעיניים, דפקתי לו על השולחן והקפצתי לו את הכוס קפה והמחשב וכל מה שהיה שם
עד שהוא קטע אותי ואמר "אבל אתה תראה פסיכיאטר", מה שלא נאמר בשיחה מקודם

שאלתי מתי והוא אמר שהוא לא יודע, בזלזול, והלכתי הביתה. זה היה יום רביעי.

הגיע יום ראשון, ונודע לי שבאותו שבוע יש לי פסיכיאטר. המפקד שלי אמר "ביום רביעי יש לך תור לפסיכיאטר, נלך מכאן ב11 בבוקר."

נלך ??????????? מה זאת אומרת "נלך" ? הוא בא איתי ? זה סימן טוב ? זה סימן רע ?
חשבתי מיליון מחשבות
הגיע יום רביעי - הוא היה בכנס משתחררים, וכמובן לא בא איתי
הגעתי לברהן, ישבתי שם, מכווץ, עצוב, בודד בצד.
הפסיכיאטר א' הגבוה, בא אליי וקרא לי בשם
פסיכיאטר : "(השם שלי)"
אני :
פסיכיאטר : "אתה פה לבד? "
אני : "כן"
פסיכיאטר : "לא אמרו לך לבוא בליווי מפקדים ? "
אני : "לא"
פסיכיאטר : "הקבן שלך לא אמר לך לבוא בליווי מפקדים ?!"
אני : "לא "

הוא היה כועס, הוא היה רותח, הוא כנראה הבין כמה המפקד והקבן מזלזלים בי באותו הרגע.
הוא אמר שהוא לא מקבל אותי, הוא לא רוצה שזה יגמר כמו פעם קודמת (עם אמא שלי), ושאחזור ליחידה.

"תחזור ליחידה" ככה הוא היה אומר תמיד, זוג מילים רעות, שמסכמות את התסכול שלך והפספוס. "תחזור ליחידה".

ישבתי ולא זזתי, ואז הוא אמר לפקידה שלו שתקבע לי תור מחדש, ושהוא ידבר עם הקבן שלי.
נקבע לי תור למחרת ב10 בבוקר, יום חמישי, והפקידה התעקשה שאבוא עם המפקד.
התקשרתי למפקד שלי, אמרתי לו שהוא דחה אותי למחר כי הוא לא בא איתי
והמפקד ? "הכל בגללך !!! למה לא אמרת לי שאתה הולך ! בגללך דחו אותנו, בגלל שאתה לא מקשיב, אף פעם לא מקשיב ! עכשיו אתה חוזר לבסיס ממשיך עם האבנים עד שתהיה שם כמות משביעת רצון, אחרת מצידי אתה לא הולך הביתה !"

הלכתי לבסיס, סידרתי עוד 3 - 4 אבנים, והוא שחרר אותי בשבע בערב

לא ישנתי בלילה ההוא, הגעתי לבסיס, ונסענו משם לפסיכיאטר, פה הייתי במצב של לא אכפת לי, שיחקתי איתו, שיגעתי אותו
הוא לא ידע איפה הברהן נמצא בחרפ, אז בלבלתי אותו
ירדנו מהאוטו והלכנו לכיוון הש.ג.
הלכתי סופר לאט, והוא השתגע כי הוא הלך ועצר, הלך ועצר.
הגענו לצומת הזאת בתוך החרפ, שיש שמאלה לאיפה הבית מרקחת, ברהן ושקם, קדימה לוועדות רפואיות וימינה לאורטופדים וכו'
פניתי ימינה, הוא המשיך מלא מלא ואז פניתי שמאלה, והוא התשגע חחחח
הגענו לברהן, חיכינו, והוא נכנס לחדר של א' הפסיכיאטר הרע.
חיכיתי מלא זמן, והוא יצא, קרא בשמי, וסימן לי עם היד להיכנס, בלי לדבר, בלי כלום, במבט מושפל.
נכנסתי לחדר של א' הפסיכיאטר, וזה לא היה הוא !!!!!!!!!!!
היה שם פסיכיאטר אחר !!!! שדיבר איתי, שאל אותי שאלות מנחות כאלה "ואתה אף פעם לא הסתדרת באף מסגרת, נכון ? עניתי "כן".
אמר שיילקח לי הרישיון, ובלה בלה בלה, ואמר שהוא רוצה לשחרר אותי, כדי שאטפל בעצמי, שהוא רואה איך המצב שלי התדרדר
הוא גם שאל על הסכין, עניתי את אותה התשובה של הפסיכיאטרית האזרחית, והוא עזב את זה.
חיכיתי בחוץ, קיבלתי שבוע גימלים עד הוועדה הרפואית, ומכאן הכל היסטוריה.

לסיכום, דברים שלמדנו מהסיפור שלי :

1. להיות חכמים, לעשות הכל במחשבה, ולקחת סיכונים !

2. לא לפחד מאף אחד, תבינו, אתם תחת אחריות של קצינים. מה שאומר - שכל מה שקורה לכם - על אחריותם !
הם אולי עושים פוזות שאתם לא מפחידים ובעיה שלכם - אבל רועדות להם הביצים !
חשבתם פעם למה חיילים מקבלים תור לקבן לעוד חודש, בעוד שחייל אחר מקבל ליום למחרת ?
אין באמת תורים תפוסים, ככל שהתור רחוק יותר, ככה פחות מאמינים לך, או שככה המצב שלך נראה פחות מדאיג.

3. לאורך התהליך, דאגתי תמיד להעלות את הרף, תמיד לתת שיא חדש, לוודא שלא יתרגלו למצב שלי, כי אז התהליך מתארך, והאמינות יורדת.

4. אף פעם, אבל אף פעם לא לצאת מהדמות !
תחשבו בראש שכל אחד בבסיס הוא מרגל של הקבן שבוחן אתכם.
אליי נדבקו 2 חיילים חדשים במחלקה שנדבקו אליי איזה יום, תוך כדי שאני מעביר את האבן היומית שלי, והציקו לי "מה קורה לך, למה אתה ככה, דבר נו, תביא את המספר טלפון שלך שנדבר"
ואחד מהם אמר לשני "עזוב הוא דפוק זה תראה הוא זומבי מה אתה מדבר איתו הוא לא איתך המעופף הזה"
הם לא ידעו שאני משחק, שאני שומע ומבין כל מה שהם אומרים, אבל לא נעלבתי ולא נפגעתי - להפך ! ראיתי שזה עובד
לא יצאתי מזה לרגע, לא עניתי ולא הסתכלתי עליהם, הייתי בשלי, כאילו אני לבד בעולם
אסור לצאת מהדמות אף פעם !!!!!!!!!
תצאו מהדמות רק כשתחזירו את המדים ;)

הלוואי שזה יעזור למישהו, אני יודע שאני הייתי רוצה אשכול כזה כשהייתי בתהליך השחרור

לקח לי 4 שבועות מהרגע שביקשתי מהמפקד ההוא קבן - עד ליום שקיבלתי המלצה ל21.


כל הכבוד, אני לא יודע אם הייתי מצליח לא להתאבד אחרי כל כך הרבה דחיות.
עד מתי גיוס חובה
אורח

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי אורח » 08 יוני 2016 10:34

עצות טובות, יפה מאד. אל תפחדו מסמכות חברים, המערכת לא כזו מפחידה כמו שנראה לכם. תאמינו בעצמכם וביכולת שלכם קצת יותר, אתם יכולים בקלות לנצח את המערכת המסואבת והבירוקטית הזאת. אני באופן אישי השתחררתי לפני הגיוס, בלי שום מסמכים ובלי לעבור אפילו צו ראשון, בכוחות עצמי. איך אתם שואלים את עצמכם? דבקות במטרה, זה כל העניין.
דבקות במטרה זה הכל! מי שדבק במה שהוא רוצה, מי שממשיך להאמין ולנסות, הוא יצליח. כך העולם הזה עובד. הוא בנוי על מאמצים וחדשנות ועבודה קשה. אם אתם מצפים שמישהו בפורום יעשה עבורכם את העבודה, אתם טועים.

לעולם אל תקשיבו לאיומים ולקשקושים שמוכרים לכם. תראו מעבר. כשאני מסתכל לאחור, אני רואה את סיפור השחרור שלי בתור חוויה ובתור שיעור חשוב לחיים. וכך אני גם רואה את הסיפור שלך. בעיני זה ממש יפה. הקשיים מחדדים את המחשבה, מפרים את ההוויה, ובסוף האדם הקטן מנצח. בתור בני אדם יש לכם שני דברים: הבחירה שלכם, והייחודיות שלכם. את שניהם הצבא לוקח מכם. ואתם צריכים להיות אמיצים וחזקים כדי לקחת את זה בחזרה. אל תפלו בדעתכם מכל מיני הצגות ונפילות. תמשיכו, תטפסו, בסוף כולם משתחררים.

כמובן, ידע זה כח. אני עשיתי מחקר לאורך ולרוחב בפורום, במסמכים משפטיים, קראתי מאמרים של פסיכולוגים ופסיכיאטריים שהיו בעברם קב"נים וכתבו על הצבא. יש מאמר יפה שנקרא 'לאחוז בקרנות המזבח' הנה הוא למי שמעוניין: https://www.alhasapa.co.il/Milo.asp וכאלה יש עד הרבה.

אני יכול לומר שחוששים מאד מאדם שיודע את העניינים שלו. כן, ידע זה בהחלט כח.
לא משנה באיזו דרך תבחרו, אי התאמה או קב"ן, חשוב שתדעו מה את הולכים לעשות ותתכוננו לצרות שיבואו, ותניחו להם לקרות. סוף דבר, אתם תשתחררו, אם תתמידו ותהיו חזקים. מי שבוחר בדרך הפופולרית של קב"ן, חשוב מאד לדעת איך להתנהג מול הקב"ן ולהבין את הדברים שהוא בודק ואת הלך המחשבה שלו. אתם בעצם צריכים להגיע למקומו של הקב"ן, להסתכל על עצמכם מן הצד.

פותח האשכול נתן עצות יפות ונכונות. אל תשברו דמות, דעו איך להתנהג. על הדרמות וההתנהגות המעט מוחצנת הייתי מוותר. הרבה יותר דואגים מאנשים שמדברים פחות ועושים יותר. אם אתם מתכוונים לעשות מעשה שגעון כלשהו (בלי להגזים, כן? הכל בפרופורציות) אז תעשו, אל תעשו פוזות.

בסך הכל, לטעמי הדרך שלך הייתה יכולה להיות קצרה יותר, ללא התלאות של באר יעקב וכו'. אבל, טוב שעברת את זה, כי אם לא היית עובר את זה לא היית מבין את הדברים לעומקם.
בהצלחה באזרחות, תזכור את השיעור החשוב בחיים, סוף דבר הכל נשמע, רק תרצה ותתמיד. קשיים ומניעות וצרות זו טובה גדולה. אם היו מניחים לך ומשחררים אותך, היית סובל מעט פחות. אך היית מפסיד דברים יקרי ערך. סך הכל, עד שנה תראה את זה בתור חוויה מרעננת .
APR
הודעות: 131
הצטרף: 23 יוני 2015 17:10
יצירת קשר:

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי APR » 08 יוני 2016 12:00

אורח כתב:עצות טובות, יפה מאד. אל תפחדו מסמכות חברים, המערכת לא כזו מפחידה כמו שנראה לכם. תאמינו בעצמכם וביכולת שלכם קצת יותר, אתם יכולים בקלות לנצח את המערכת המסואבת והבירוקטית הזאת. אני באופן אישי השתחררתי לפני הגיוס, בלי שום מסמכים ובלי לעבור אפילו צו ראשון, בכוחות עצמי. איך אתם שואלים את עצמכם? דבקות במטרה, זה כל העניין.
דבקות במטרה זה הכל! מי שדבק במה שהוא רוצה, מי שממשיך להאמין ולנסות, הוא יצליח. כך העולם הזה עובד. הוא בנוי על מאמצים וחדשנות ועבודה קשה. אם אתם מצפים שמישהו בפורום יעשה עבורכם את העבודה, אתם טועים.

לעולם אל תקשיבו לאיומים ולקשקושים שמוכרים לכם. תראו מעבר. כשאני מסתכל לאחור, אני רואה את סיפור השחרור שלי בתור חוויה ובתור שיעור חשוב לחיים. וכך אני גם רואה את הסיפור שלך. בעיני זה ממש יפה. הקשיים מחדדים את המחשבה, מפרים את ההוויה, ובסוף האדם הקטן מנצח. בתור בני אדם יש לכם שני דברים: הבחירה שלכם, והייחודיות שלכם. את שניהם הצבא לוקח מכם. ואתם צריכים להיות אמיצים וחזקים כדי לקחת את זה בחזרה. אל תפלו בדעתכם מכל מיני הצגות ונפילות. תמשיכו, תטפסו, בסוף כולם משתחררים.

כמובן, ידע זה כח. אני עשיתי מחקר לאורך ולרוחב בפורום, במסמכים משפטיים, קראתי מאמרים של פסיכולוגים ופסיכיאטריים שהיו בעברם קב"נים וכתבו על הצבא. יש מאמר יפה שנקרא 'לאחוז בקרנות המזבח' הנה הוא למי שמעוניין: https://www.alhasapa.co.il/Milo.asp וכאלה יש עד הרבה.

אני יכול לומר שחוששים מאד מאדם שיודע את העניינים שלו. כן, ידע זה בהחלט כח.
לא משנה באיזו דרך תבחרו, אי התאמה או קב"ן, חשוב שתדעו מה את הולכים לעשות ותתכוננו לצרות שיבואו, ותניחו להם לקרות. סוף דבר, אתם תשתחררו, אם תתמידו ותהיו חזקים. מי שבוחר בדרך הפופולרית של קב"ן, חשוב מאד לדעת איך להתנהג מול הקב"ן ולהבין את הדברים שהוא בודק ואת הלך המחשבה שלו. אתם בעצם צריכים להגיע למקומו של הקב"ן, להסתכל על עצמכם מן הצד.

פותח האשכול נתן עצות יפות ונכונות. אל תשברו דמות, דעו איך להתנהג. על הדרמות וההתנהגות המעט מוחצנת הייתי מוותר. הרבה יותר דואגים מאנשים שמדברים פחות ועושים יותר. אם אתם מתכוונים לעשות מעשה שגעון כלשהו (בלי להגזים, כן? הכל בפרופורציות) אז תעשו, אל תעשו פוזות.

בסך הכל, לטעמי הדרך שלך הייתה יכולה להיות קצרה יותר, ללא התלאות של באר יעקב וכו'. אבל, טוב שעברת את זה, כי אם לא היית עובר את זה לא היית מבין את הדברים לעומקם.
בהצלחה באזרחות, תזכור את השיעור החשוב בחיים, סוף דבר הכל נשמע, רק תרצה ותתמיד. קשיים ומניעות וצרות זו טובה גדולה. אם היו מניחים לך ומשחררים אותך, היית סובל מעט פחות. אך היית מפסיד דברים יקרי ערך. סך הכל, עד שנה תראה את זה בתור חוויה מרעננת .


יצאת על נפשי או על אי התאמה? איך נתנו לך משהו בלי חוות דעת לפני צו ראשון?
אורח

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי אורח » 08 יוני 2016 13:19

APR כתב:
אורח כתב:עצות טובות, יפה מאד. אל תפחדו מסמכות חברים, המערכת לא כזו מפחידה כמו שנראה לכם. תאמינו בעצמכם וביכולת שלכם קצת יותר, אתם יכולים בקלות לנצח את המערכת המסואבת והבירוקטית הזאת. אני באופן אישי השתחררתי לפני הגיוס, בלי שום מסמכים ובלי לעבור אפילו צו ראשון, בכוחות עצמי. איך אתם שואלים את עצמכם? דבקות במטרה, זה כל העניין.
דבקות במטרה זה הכל! מי שדבק במה שהוא רוצה, מי שממשיך להאמין ולנסות, הוא יצליח. כך העולם הזה עובד. הוא בנוי על מאמצים וחדשנות ועבודה קשה. אם אתם מצפים שמישהו בפורום יעשה עבורכם את העבודה, אתם טועים.

לעולם אל תקשיבו לאיומים ולקשקושים שמוכרים לכם. תראו מעבר. כשאני מסתכל לאחור, אני רואה את סיפור השחרור שלי בתור חוויה ובתור שיעור חשוב לחיים. וכך אני גם רואה את הסיפור שלך. בעיני זה ממש יפה. הקשיים מחדדים את המחשבה, מפרים את ההוויה, ובסוף האדם הקטן מנצח. בתור בני אדם יש לכם שני דברים: הבחירה שלכם, והייחודיות שלכם. את שניהם הצבא לוקח מכם. ואתם צריכים להיות אמיצים וחזקים כדי לקחת את זה בחזרה. אל תפלו בדעתכם מכל מיני הצגות ונפילות. תמשיכו, תטפסו, בסוף כולם משתחררים.

כמובן, ידע זה כח. אני עשיתי מחקר לאורך ולרוחב בפורום, במסמכים משפטיים, קראתי מאמרים של פסיכולוגים ופסיכיאטריים שהיו בעברם קב"נים וכתבו על הצבא. יש מאמר יפה שנקרא 'לאחוז בקרנות המזבח' הנה הוא למי שמעוניין: https://www.alhasapa.co.il/Milo.asp וכאלה יש עד הרבה.

אני יכול לומר שחוששים מאד מאדם שיודע את העניינים שלו. כן, ידע זה בהחלט כח.
לא משנה באיזו דרך תבחרו, אי התאמה או קב"ן, חשוב שתדעו מה את הולכים לעשות ותתכוננו לצרות שיבואו, ותניחו להם לקרות. סוף דבר, אתם תשתחררו, אם תתמידו ותהיו חזקים. מי שבוחר בדרך הפופולרית של קב"ן, חשוב מאד לדעת איך להתנהג מול הקב"ן ולהבין את הדברים שהוא בודק ואת הלך המחשבה שלו. אתם בעצם צריכים להגיע למקומו של הקב"ן, להסתכל על עצמכם מן הצד.

פותח האשכול נתן עצות יפות ונכונות. אל תשברו דמות, דעו איך להתנהג. על הדרמות וההתנהגות המעט מוחצנת הייתי מוותר. הרבה יותר דואגים מאנשים שמדברים פחות ועושים יותר. אם אתם מתכוונים לעשות מעשה שגעון כלשהו (בלי להגזים, כן? הכל בפרופורציות) אז תעשו, אל תעשו פוזות.

בסך הכל, לטעמי הדרך שלך הייתה יכולה להיות קצרה יותר, ללא התלאות של באר יעקב וכו'. אבל, טוב שעברת את זה, כי אם לא היית עובר את זה לא היית מבין את הדברים לעומקם.
בהצלחה באזרחות, תזכור את השיעור החשוב בחיים, סוף דבר הכל נשמע, רק תרצה ותתמיד. קשיים ומניעות וצרות זו טובה גדולה. אם היו מניחים לך ומשחררים אותך, היית סובל מעט פחות. אך היית מפסיד דברים יקרי ערך. סך הכל, עד שנה תראה את זה בתור חוויה מרעננת .


יצאת על נפשי או על אי התאמה? איך נתנו לך משהו בלי חוות דעת לפני צו ראשון?

יצאתי על אי התאמה, למרות שיכולתי להשתחרר גם על סעיף כלשהו אני מאמין, אם הייתי מביא את אמא שלי לפסיכיאטרית.

איך הם נתנו לי? פשוט מאד, כי רציתי. העקר זה הרצון. קראתי הרבה בפורום, ליקטתי מידע, התעמקתי בצורה רצינית בהרבה מאד דברים. לא הלכתי בצורה עיוורת אחרי מה שכתוב בטרגט או מה שכתבו אחרים, עשיתי לעצמי דרך חדשה ומיוחדת. כן, אין ספק שזה אחד מההישגים שאני תמיד אהיה גאה בהם, גם אם אהפוך להיות עשיר מאד ומוצלח. להתנער ממערכת גדולה ואנטי דמוקרטית, למרות כל הקשיים והאיומים, זה דבר ממלא ומספק.

אני לא מתכוון לכתוב פה את כל התהליך שעברתי, רק אומר שהדרך שלי הייתה שלי. שלי דווקא, עשיתי מה שנראה לי כנכון, רק שאבתי מעט השראה מאחרים. nהסיפור הזה לצורך העניין: http://stage.co.il/Stories/77140 סיפור אמיתי, אגב.

קחו את זה בקלות, תתמודדו עם כל התהליך של השחרור עם הרבה הומור עצמי ואל תפחדו לצאת מגבולות הנח והמוכר. עשיתי כמה מעשי שגעון שם בלשכת הגיוס, שום דבר קיצוני, אבל מספיק בכדי לקבל זימון לקב"ן ולאחר מכן לפסיכיאטרית בלי שום חוות דעת ובלי לעבור ראיון אישי. למעשה, עברתי רק אימות נתונים, זהו. אין לי עבר פלילי או כל דבר אחר שמחריג אותי מן הנורמה אם מישהו תוהה על כך.

קיבלתי גם זימון למפקדת לשכת הגיוס בכבודה ובעצמה. לא נכנסתי אליה לשיחה, ברחתי.
בהמשך אפילו יצא לי לדבר עם סגן מפקד מיטב. יוסי משהו. הגעתי כמעט לאוטוריטה העליונה. ראיתי גם את גיל בן שאול. נראה בדיוק כמו בתמונות שראיתי בגוגל. 8-)

לא נעניתי לדרישות שלהם, הם כל פעם ביקשו משהו אחר ואמרו שאם לא אעשה כך וכך לא אוכל לקבל כך וכך וכו'. היריעה קצרה מלפרט, ספגתי איומים ודרישות, ואני שמח לומר שלא נעניתי להם, אלא הם נענו למה שאני רציתי. קיבלתי קב"ן, קיבלתי פסיכיאטרית, לא עברתי צו ראשון, דיברתי עם מפקדת הלשכה, קיבלתי פטור. :)

תכתבו, תעשו, אל תשבו בנחת. תצאו מאזור הנוחות שלכם, אל תקחו דברים בצורה קשה. אל תפחדו ואל תבהלו מנפילות. אמונה, התמדה, תקווה, עבודה ומאמצים - כמו בצבא, כך בחיים.

אני אישית שלחתי לצבא מכתבים, למפקדת הלשכה. אני יכול להעיד שזה עזר לי המון.

בהצלחה לכולם.
אורח

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי אורח » 08 יוני 2016 14:41

יפה לך זה רק מוכיח שאם רוצים מספיק ופועלים במטרה לזה מספיק אז מקבלים, וכל אלה שבוכים מה לעשות מה לעשות?? אתם יודעים מה אפשר לעשות אתם פשוט מפחדים ולא מוכנים לפעול.
אמנם הדרך שלך הייתה קשה אבל כן יצאת די מהר.
123needhelp
הודעות: 14
הצטרף: 21 פברואר 2016 16:07
יצירת קשר:

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי 123needhelp » 08 יוני 2016 15:16

אורח כתב:עצות טובות, יפה מאד. אל תפחדו מסמכות חברים, המערכת לא כזו מפחידה כמו שנראה לכם. תאמינו בעצמכם וביכולת שלכם קצת יותר, אתם יכולים בקלות לנצח את המערכת המסואבת והבירוקטית הזאת. אני באופן אישי השתחררתי לפני הגיוס, בלי שום מסמכים ובלי לעבור אפילו צו ראשון, בכוחות עצמי. איך אתם שואלים את עצמכם? דבקות במטרה, זה כל העניין.
דבקות במטרה זה הכל! מי שדבק במה שהוא רוצה, מי שממשיך להאמין ולנסות, הוא יצליח. כך העולם הזה עובד. הוא בנוי על מאמצים וחדשנות ועבודה קשה. אם אתם מצפים שמישהו בפורום יעשה עבורכם את העבודה, אתם טועים.

לעולם אל תקשיבו לאיומים ולקשקושים שמוכרים לכם. תראו מעבר. כשאני מסתכל לאחור, אני רואה את סיפור השחרור שלי בתור חוויה ובתור שיעור חשוב לחיים. וכך אני גם רואה את הסיפור שלך. בעיני זה ממש יפה. הקשיים מחדדים את המחשבה, מפרים את ההוויה, ובסוף האדם הקטן מנצח. בתור בני אדם יש לכם שני דברים: הבחירה שלכם, והייחודיות שלכם. את שניהם הצבא לוקח מכם. ואתם צריכים להיות אמיצים וחזקים כדי לקחת את זה בחזרה. אל תפלו בדעתכם מכל מיני הצגות ונפילות. תמשיכו, תטפסו, בסוף כולם משתחררים.

כמובן, ידע זה כח. אני עשיתי מחקר לאורך ולרוחב בפורום, במסמכים משפטיים, קראתי מאמרים של פסיכולוגים ופסיכיאטריים שהיו בעברם קב"נים וכתבו על הצבא. יש מאמר יפה שנקרא 'לאחוז בקרנות המזבח' הנה הוא למי שמעוניין: https://www.alhasapa.co.il/Milo.asp וכאלה יש עד הרבה.

אני יכול לומר שחוששים מאד מאדם שיודע את העניינים שלו. כן, ידע זה בהחלט כח.
לא משנה באיזו דרך תבחרו, אי התאמה או קב"ן, חשוב שתדעו מה את הולכים לעשות ותתכוננו לצרות שיבואו, ותניחו להם לקרות. סוף דבר, אתם תשתחררו, אם תתמידו ותהיו חזקים. מי שבוחר בדרך הפופולרית של קב"ן, חשוב מאד לדעת איך להתנהג מול הקב"ן ולהבין את הדברים שהוא בודק ואת הלך המחשבה שלו. אתם בעצם צריכים להגיע למקומו של הקב"ן, להסתכל על עצמכם מן הצד.

פותח האשכול נתן עצות יפות ונכונות. אל תשברו דמות, דעו איך להתנהג. על הדרמות וההתנהגות המעט מוחצנת הייתי מוותר. הרבה יותר דואגים מאנשים שמדברים פחות ועושים יותר. אם אתם מתכוונים לעשות מעשה שגעון כלשהו (בלי להגזים, כן? הכל בפרופורציות) אז תעשו, אל תעשו פוזות.

בסך הכל, לטעמי הדרך שלך הייתה יכולה להיות קצרה יותר, ללא התלאות של באר יעקב וכו'. אבל, טוב שעברת את זה, כי אם לא היית עובר את זה לא היית מבין את הדברים לעומקם.
בהצלחה באזרחות, תזכור את השיעור החשוב בחיים, סוף דבר הכל נשמע, רק תרצה ותתמיד. קשיים ומניעות וצרות זו טובה גדולה. אם היו מניחים לך ומשחררים אותך, היית סובל מעט פחות. אך היית מפסיד דברים יקרי ערך. סך הכל, עד שנה תראה את זה בתור חוויה מרעננת .


היי חבר :)
שמע, הגעתי לבאר יעקב כפי שכתבתי, בגלל שהייתי חייב לשמור על מתח
אני למדתי בבית הספר תיאטרון ברמת 5 יחידות
למדתי שתמיד צריך לשמור על מתח, שתמיד תהיה באוויר תחושה של "עוד רגע משהו הולך לקרות" ולא לתת לרוחות להירגע.
לכן נאלצתי כל פעם להעלות את הרף.

מסכים - ישנם דברים שבמבט לאחור אולי היו מיותרים - כמו לשכב מול החדר של הקבן לדוגמא.
אורח

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי אורח » 10 יוני 2016 03:31

היי חבר
חן חן על ההשקעה ..
לדעתי איבדת מהר מידי את הקלף של ההורים ,
מניסיון במקום לצעוק, אחד ההורים היה מתקשר והיה מודיע למפקד הבסיס שייקחו לך את הנשק (שמו לב שאתה לא מתפקד והם חוששים וכו')
ואם לא ייקחו לך את הנשק במיידי - הם אחראים עליך מעתה לכל דבר ועניין,
מכאן התמונה הייתה משתנה לחלוטין , למפקד הבסיס לא הייתה ברירה והוא היה ממליץ לקב"ן לשחרר אותך גם כי הוא עצמו לא רוצה לקחת אחריות
(כסת"ח צבאי - לא יכל לטעון שלא ידע) אפילו היה שולח את המפקד שלך לאסוף את הנשק ממך,
הקב"ן מפחד לקחת אחריות גדולה על עצמו כאשר אפילו המפקד שמכיר מקרוב את ההתנהלות היומית שלך ממליץ לו לשחררך,
מה גם שפטור מנשק בדרך כלל = פטור מצבא,
זה היה מקצר לך את התהליך משמעותית וחוסך את הטרטור מסביב .
בהצלחה
אורח

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי אורח » 15 יוני 2016 20:02

קודם כל תודה שחלקת.

קראתי חלקי מהסיפור לפני שקראתי את כולו, מעורר השראה ממש.

מעניין אותי הקטע של הרשיון נהיגה, על איזה סעיף השתחררת? זה היה רלוונטי באיזושהי רמה או 100% זיוני מוח?


לגבי התהליך שעברת. שוב, כל הכבוד. חשוב לראות את התמונה הגדולה ולא להיכנע.

בשביל אנשים אחרים שקוראים את זה - אני חושב שהלחץ בזמן שבו היית פחות קריטי לחלק מהאנשים, לא כולם יכולים להיפטר לגמרי מהביישנות ולהסתובב מוכתמים בבוץ. אל תוותרו כי אתם חושבים שזה לא מתאים לכם. תשקיעו בדרך שלכם ותשיגו את המטרה.
123needhelp
הודעות: 14
הצטרף: 21 פברואר 2016 16:07
יצירת קשר:

Re: הטיפים שלי לשחרור, מניסיון כואב וארוך

הודעהעל ידי 123needhelp » 16 יוני 2016 18:36

אורח כתב:קודם כל תודה שחלקת.

קראתי חלקי מהסיפור לפני שקראתי את כולו, מעורר השראה ממש.

מעניין אותי הקטע של הרשיון נהיגה, על איזה סעיף השתחררת? זה היה רלוונטי באיזושהי רמה או 100% זיוני מוח?


לגבי התהליך שעברת. שוב, כל הכבוד. חשוב לראות את התמונה הגדולה ולא להיכנע.

בשביל אנשים אחרים שקוראים את זה - אני חושב שהלחץ בזמן שבו היית פחות קריטי לחלק מהאנשים, לא כולם יכולים להיפטר לגמרי מהביישנות ולהסתובב מוכתמים בבוץ. אל תוותרו כי אתם חושבים שזה לא מתאים לכם. תשקיעו בדרך שלכם ותשיגו את המטרה.


תודה רבה חבר
לבסוף שוחררתי על קשיי הסתגלות
הם משתמשים בטיעון הזה בדרך כלל כניסיון אחרון לבדוק אם אתה מחרטט
כי אם אתה כן, אתה תגיד "מה ? למה שיפגע לי ברישיון ?" או משהו כזה
לאדם דיכאוני, הדבר האחרון שמעניין אותו זה הרישיון שלו

ושלא תבינו לא נכון, יש אנשים שמשתחררים על סעיפים אחרים כמו אובדנות או ניסיון התאבדות וכו', ולהם לעיתים יש מבחן ממשרד הרישוי על מנת לבדוק את כשירותם לנהיגה מאחר והם מסוכנים לעצמם ולסביבה.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים