הסיפור שלי - אל תוותרו.

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

daniel1312
הודעות: 17
הצטרף: 13 אוגוסט 2012 00:26
יצירת קשר:

הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי daniel1312 » 16 אוקטובר 2014 14:01

אני אתחיל בתודה ענקית לאנשים שהקימו את הפורום הזה, בלעדיכם, כנראה הייתי צועק שמאל ימין שמאל עכשיו, במקום לשבת בחוף באילת ולכתוב את השורות האלה :D
כמו שאתם יכולים לראות, המשתמש הזה קיים מ2012, זאת השנה שבא החלטתי שאני לא הולך להתגייס, וכדי להכניס אותכם לקצת פרופורציה, קיבלתי תפטור שלי לפני חודש.
אני ראיתי ושמעתי על אנשים שלקח להם יומיים לצאת, חודש, וגם שבוע, אצלי זה לקח שנתיים. לא משנה מה יקרה, אל תוותרו.
הלכתי בדרך קצת לא רגילה, לא הבאתי שום חוות דעת מפסיכולוג, בצו ראשון אמרתי "שהייתי" אצל אחד.
חשבתי שזין אני הולך לשלם כסף על חתיכת נייר, שבתכלס, לקבן לא אכפת ממנה בכלל. הגעתי לשם וכל פעם התנהגתי בהכי דאון שיש :
לפני שנכנסתי ללשכת גיוס, הייתי מכבה את הפלאפון, ומתחיל להכניס לעצמי לראש מחשבות דכאוניות, כשישבתי בתור, לא הזזתי את העיניים מהרצפה, גם לא ישנתי יום לפני, נזכרתי בשואה, חשבתי על כלבים בכלביה, נזכרתי בחבר שמת, כל דבר שהכניס אותי לדאון.
אחרי יותר מ10 פגישות עם הטמבלים האלה, הם החליטו שאני לא מתאים להם, וקיבלתי תפטור.
אין יותר שמח ממני, כשאני יודע שאני חופשי, ואני רק אהיה בן 19. כל החברים שלי בצבא, כולם רוצים להיות במקום שלי עכשיו - יש אנשים שהולכים אחרי מה שהם רוצים, ויש את אלה שיזרמו עם הזרם.

נקודות שאני חושב שיעזרו לכם :
שאלות כלליות :

עם מי אתה גר ?
אמא אבא ואחותי.

ואיך היחסים איתם, בסדר ?
אמא עובדת, אבא עובד .. זהו .. הם חיים בעולם משלהם .. לא אכפתם להם ממני


מה אתה עושה בשעות הפנאי ?
כלום כזה … ישן הרבה … אני תמיד עייף ... משחק במחשב קצת לבד ( NFS ) רואה סרטים.

פעם אהבתי לשחק כדורסל .. עכשיו פשוט לא באלי ..
אני לא ישן בלילות. היום לא ישנתי כל הלילה, ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי ..
אין לי תאבון, אני בקושי אוכל משהו כל היום. אולי פעם ביום ..
אני לא סובל איך שהגוף לי נראה.
אין לי חברים.
אף אחד לא מבין אותי.

מתי זה התחיל ?
חצי שנה, שנה.

מה קרה, למה זה התחיל ?
דיי התרחקתי מהאנשים האלה ..

מה תעשה בעתיד ?
אני לא יודע, מה זה משנה .. אני לא חושב על העתיד.

לא חשבת על ללמוד משהו בעתיד ? לעשות משהו ?
גם ככה אני נכשל בכל דבר שאני נוגע, למה לנסות בכלל ..


נקודות חשובות :
לשחק עם הציפורניים.
לא להסתכל לקבן בעיינים.
דיבור חלש.
שפת גוף סגורה.
לכבות את הפלאפון.


סיכום :
לכל אחד יש את הסיפור שלו, אל תלכו פשוט לפי הטרגט, תקראו את הטרגט, תבינו את הדמות, ותתאימו לסיפור שלכם.
עוד פעם, לי לקח שנתיים לצאת, אז לא משנה עד כמה דאון אתם מרגישים, תזכרו שבסוף אתם תצאו.
תודה ענקית לפורום הזה, ולכל האנשים שעזרו לי בדרך, אני בן אדם חופשי, בזכותכם.
תודה.
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 16 אוקטובר 2014 14:59

daniel1312 כתב:אני אתחיל בתודה ענקית לאנשים שהקימו את הפורום הזה, בלעדיכם, כנראה הייתי צועק שמאל ימין שמאל עכשיו, במקום לשבת בחוף באילת ולכתוב את השורות האלה :D
כמו שאתם יכולים לראות, המשתמש הזה קיים מ2012, זאת השנה שבא החלטתי שאני לא הולך להתגייס, וכדי להכניס אותכם לקצת פרופורציה, קיבלתי תפטור שלי לפני חודש.
אני ראיתי ושמעתי על אנשים שלקח להם יומיים לצאת, חודש, וגם שבוע, אצלי זה לקח שנתיים. לא משנה מה יקרה, אל תוותרו.
הלכתי בדרך קצת לא רגילה, לא הבאתי שום חוות דעת מפסיכולוג, בצו ראשון אמרתי "שהייתי" אצל אחד.
חשבתי שזין אני הולך לשלם כסף על חתיכת נייר, שבתכלס, לקבן לא אכפת ממנה בכלל. הגעתי לשם וכל פעם התנהגתי בהכי דאון שיש :
לפני שנכנסתי ללשכת גיוס, הייתי מכבה את הפלאפון, ומתחיל להכניס לעצמי לראש מחשבות דכאוניות, כשישבתי בתור, לא הזזתי את העיניים מהרצפה, גם לא ישנתי יום לפני, נזכרתי בשואה, חשבתי על כלבים בכלביה, נזכרתי בחבר שמת, כל דבר שהכניס אותי לדאון.
אחרי יותר מ10 פגישות עם הטמבלים האלה, הם החליטו שאני לא מתאים להם, וקיבלתי תפטור.
אין יותר שמח ממני, כשאני יודע שאני חופשי, ואני רק אהיה בן 19. כל החברים שלי בצבא, כולם רוצים להיות במקום שלי עכשיו - יש אנשים שהולכים אחרי מה שהם רוצים, ויש את אלה שיזרמו עם הזרם.

נקודות שאני חושב שיעזרו לכם :
שאלות כלליות :

עם מי אתה גר ?
אמא אבא ואחותי.

ואיך היחסים איתם, בסדר ?
אמא עובדת, אבא עובד .. זהו .. הם חיים בעולם משלהם .. לא אכפתם להם ממני


מה אתה עושה בשעות הפנאי ?
כלום כזה … ישן הרבה … אני תמיד עייף ... משחק במחשב קצת לבד ( NFS ) רואה סרטים.

פעם אהבתי לשחק כדורסל .. עכשיו פשוט לא באלי ..
אני לא ישן בלילות. היום לא ישנתי כל הלילה, ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי ..
אין לי תאבון, אני בקושי אוכל משהו כל היום. אולי פעם ביום ..
אני לא סובל איך שהגוף לי נראה.
אין לי חברים.
אף אחד לא מבין אותי.

מתי זה התחיל ?
חצי שנה, שנה.

מה קרה, למה זה התחיל ?
דיי התרחקתי מהאנשים האלה ..

מה תעשה בעתיד ?
אני לא יודע, מה זה משנה .. אני לא חושב על העתיד.

לא חשבת על ללמוד משהו בעתיד ? לעשות משהו ?
גם ככה אני נכשל בכל דבר שאני נוגע, למה לנסות בכלל ..


נקודות חשובות :
לשחק עם הציפורניים.
לא להסתכל לקבן בעיינים.
דיבור חלש.
שפת גוף סגורה.
לכבות את הפלאפון.


סיכום :
לכל אחד יש את הסיפור שלו, אל תלכו פשוט לפי הטרגט, תקראו את הטרגט, תבינו את הדמות, ותתאימו לסיפור שלכם.
עוד פעם, לי לקח שנתיים לצאת, אז לא משנה עד כמה דאון אתם מרגישים, תזכרו שבסוף אתם תצאו.
תודה ענקית לפורום הזה, ולכל האנשים שעזרו לי בדרך, אני בן אדם חופשי, בזכותכם.
תודה.


כן, רק שאתה אחראי לתהליך שלך ולא אף אחד אחר. אתה החלטת כפי שהחלטת ופעלת.

למי שחושב שלחוות דעת אין משמעות - הינה דוגמא לתהליך ארוך.
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 16 אוקטובר 2014 16:30

יכולת לקבל חוות דעת מפסיכי של קופ"ח בחינם או במחיר של 50-200 ש"ח(תלוי באיזה קופ"ח אתה נמצא ואם יש לך ביטוח משודרג)
ממני.
מלש"ב שהשחרר תוך ארבעה חודשים(מהפגישה עם הפסיכי האזרחי עד שקיבלתי את הפטור בדואר).
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 16 אוקטובר 2014 16:32

וחוץ מזה אין מחיר לחופש
אורח קבע

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח קבע » 16 אוקטובר 2014 17:26

מזל טוב
היית מלשב או שהתחיילת? בכית והקצנת את ההתנהגות שלך בפני הקבן?
123123daniel1312

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי 123123daniel1312 » 16 אוקטובר 2014 19:19

הייתי מלשב, הקצנתי והמון.
לגבי אורך התהליך, לא הפריע לי שזה לוקח זמן, זה היה שולי - כי ידעתי שבסופו של דבר אני אצא. המקרה שלי שונה מהרוב, ושנתיים זה הרבה מאוד זמן. מי שמחפש לצאת כמה שיותר מהר, כמובן שיצטרך להשקיע כמה שיותר משאבים, לי, אישית, זה לא הפריע.
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 16 אוקטובר 2014 22:54

המקרה שלך לא כל כך שונה משלי, אני כבר קרוב לשנה מנסה לצאת ולהבדיל ממך אני בתוך המערכת אחרי כליאות עריקויות שיחות אצל קבן ופסיכיאטר ולא מצליח לי כלום, מפחד לאבד את עצמי ולהתייאש בסוף.
שאלתי על ההקצנה כי אני באמת מרגיש דיכאוני אבל אומרים לי שבגלל שאני לא מביע את זה בדרכים כמו בכי לא מאמינים לי, נשמע הגיוני?
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 17 אוקטובר 2014 11:04

אורח כתב:המקרה שלך לא כל כך שונה משלי, אני כבר קרוב לשנה מנסה לצאת ולהבדיל ממך אני בתוך המערכת אחרי כליאות עריקויות שיחות אצל קבן ופסיכיאטר ולא מצליח לי כלום, מפחד לאבד את עצמי ולהתייאש בסוף.
שאלתי על ההקצנה כי אני באמת מרגיש דיכאוני אבל אומרים לי שבגלל שאני לא מביע את זה בדרכים כמו בכי לא מאמינים לי, נשמע הגיוני?

כי אתה מתפקד,אם לא הייתה מתפקד מזמן היו משחררים אותך.
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 17 אוקטובר 2014 11:45

אורח כתב:
אורח כתב:המקרה שלך לא כל כך שונה משלי, אני כבר קרוב לשנה מנסה לצאת ולהבדיל ממך אני בתוך המערכת אחרי כליאות עריקויות שיחות אצל קבן ופסיכיאטר ולא מצליח לי כלום, מפחד לאבד את עצמי ולהתייאש בסוף.
שאלתי על ההקצנה כי אני באמת מרגיש דיכאוני אבל אומרים לי שבגלל שאני לא מביע את זה בדרכים כמו בכי לא מאמינים לי, נשמע הגיוני?

כי אתה מתפקד,אם לא הייתה מתפקד מזמן היו משחררים אותך.


"לא התפקדתי״ הרבה פעמים ואפילו עליתי ועדת אי התאמה בשל כך, עדיין לא שחררו אותי.
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 17 אוקטובר 2014 13:11

אורח כתב:
אורח כתב:
אורח כתב:המקרה שלך לא כל כך שונה משלי, אני כבר קרוב לשנה מנסה לצאת ולהבדיל ממך אני בתוך המערכת אחרי כליאות עריקויות שיחות אצל קבן ופסיכיאטר ולא מצליח לי כלום, מפחד לאבד את עצמי ולהתייאש בסוף.
שאלתי על ההקצנה כי אני באמת מרגיש דיכאוני אבל אומרים לי שבגלל שאני לא מביע את זה בדרכים כמו בכי לא מאמינים לי, נשמע הגיוני?

כי אתה מתפקד,אם לא הייתה מתפקד מזמן היו משחררים אותך.


"לא התפקדתי״ הרבה פעמים ואפילו עליתי ועדת אי התאמה בשל כך, עדיין לא שחררו אותי.



מלשון תפקוד.

חלק מהרעיון זה להמשיך... ולהתלונן וליצור לחץ מלמעלה... ולעקוף קב"ן...
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 17 אוקטובר 2014 15:35

תתקשר לנציב קבילות חיילים ותתלונן שהמפקדים מתעללים בך
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 18 אוקטובר 2014 23:21

אורח כתב:מלשון תפקוד.

חלק מהרעיון זה להמשיך... ולהתלונן וליצור לחץ מלמעלה... ולעקוף קב"ן...


אה אוקיי הבנתי לא נכון.
בבסיס שלי יודעים שיש לי בעיות שינה ורואים אותי בבוקר חסר שינה כך שבמהלך היום אני פשוט מתמוטט, יודעים שקשה לי לאכול ואפילו מעירים לי בכעס על זה, המפקדים שלי הם אמנם רעים אבל גם הם התייאשו ממני והמליצו לראש ועדת אי התאמה לשחרר אותי, אבל הקבן הטיל וטו ופשוט לא מוכן לשחרר אותי. לא מתפקד ולא מסוגל לתפקד, נראה שזה פשוט לא מעניין אותם.
ולאורח שמעליי, גם את זה עשיתי, אמרו לי שאני מקבל טיפול הולם כי ראיתי את הקבן הרבה פעמים והוא אמר שאני בסדר ואין להם מה לעשות..
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 18 אוקטובר 2014 23:40

אורח כתב:
אורח כתב:מלשון תפקוד.

חלק מהרעיון זה להמשיך... ולהתלונן וליצור לחץ מלמעלה... ולעקוף קב"ן...


אה אוקיי הבנתי לא נכון.
בבסיס שלי יודעים שיש לי בעיות שינה ורואים אותי בבוקר חסר שינה כך שבמהלך היום אני פשוט מתמוטט, יודעים שקשה לי לאכול ואפילו מעירים לי בכעס על זה, המפקדים שלי הם אמנם רעים אבל גם הם התייאשו ממני והמליצו לראש ועדת אי התאמה לשחרר אותי, אבל הקבן הטיל וטו ופשוט לא מוכן לשחרר אותי. לא מתפקד ולא מסוגל לתפקד, נראה שזה פשוט לא מעניין אותם.
ולאורח שמעליי, גם את זה עשיתי, אמרו לי שאני מקבל טיפול הולם כי ראיתי את הקבן הרבה פעמים והוא אמר שאני בסדר ואין להם מה לעשות..


יש לך חוות דעת?

מה עם קצין רפואה ראשי? קצינת פניות ציבור? קצין העיר?
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 18 אוקטובר 2014 23:57

אורח כתב:
אורח כתב:
אורח כתב:מלשון תפקוד.

חלק מהרעיון זה להמשיך... ולהתלונן וליצור לחץ מלמעלה... ולעקוף קב"ן...


אה אוקיי הבנתי לא נכון.
בבסיס שלי יודעים שיש לי בעיות שינה ורואים אותי בבוקר חסר שינה כך שבמהלך היום אני פשוט מתמוטט, יודעים שקשה לי לאכול ואפילו מעירים לי בכעס על זה, המפקדים שלי הם אמנם רעים אבל גם הם התייאשו ממני והמליצו לראש ועדת אי התאמה לשחרר אותי, אבל הקבן הטיל וטו ופשוט לא מוכן לשחרר אותי. לא מתפקד ולא מסוגל לתפקד, נראה שזה פשוט לא מעניין אותם.
ולאורח שמעליי, גם את זה עשיתי, אמרו לי שאני מקבל טיפול הולם כי ראיתי את הקבן הרבה פעמים והוא אמר שאני בסדר ואין להם מה לעשות..


יש לך חוות דעת?

מה עם קצין רפואה ראשי? קצינת פניות ציבור? קצין העיר?


יש חוות דעת אזרחית מפסיכולוג, גם עם פסיכיאטר קבעתי.
פניתי למוקד פרח של חיל הרפואה, לנציב פניות הציבור, הלכתי לקצין העיר בתל אביב, כלום כלום כלוםם לא עזר.
נשמע מוזר, גם אני לא מבין, אבל מה אפשר לעשות עוד?
אורח

Re: הסיפור שלי - אל תוותרו.

הודעהעל ידי אורח » 19 אוקטובר 2014 05:47

uote="אורח"]
אורח כתב:מלשון תפקוד.

חלק מהרעיון זה להמשיך... ולהתלונן וליצור לחץ מלמעלה... ולעקוף קב"ן...


אה אוקיי הבנתי לא נכון.
בבסיס שלי יודעים שיש לי בעיות שינה ורואים אותי בבוקר חסר שינה כך שבמהלך היום אני פשוט מתמוטט, יודעים שקשה לי לאכול ואפילו מעירים לי בכעס על זה, המפקדים שלי הם אמנם רעים אבל גם הם התייאשו ממני והמליצו לראש ועדת אי התאמה לשחרר אותי, אבל הקבן הטיל וטו ופשוט לא מוכן לשחרר אותי. לא מתפקד ולא מסוגל לתפקד, נראה שזה פשוט לא מעניין אותם.
ולאורח שמעליי, גם את זה עשיתי, אמרו לי שאני מקבל טיפול הולם כי ראיתי את הקבן הרבה פעמים והוא אמר שאני בסדר ואין להם מה לעשות..[/quote]

יש לך חוות דעת?

מה עם קצין רפואה ראשי? קצינת פניות ציבור? קצין העיר?[/quote]

יש חוות דעת אזרחית מפסיכולוג, גם עם פסיכיאטר קבעתי.
פניתי למוקד פרח של חיל הרפואה, לנציב פניות הציבור, הלכתי לקצין העיר בתל אביב, כלום כלום כלוםם לא עזר.
נשמע מוזר, גם אני לא מבין, אבל מה אפשר לעשות עוד?[/quote]


המקרה שלך מורכב, פנה לרשת הליווי.

בברה"ן הראשי או במרפ"א ברה"ן הקרוב לאזור מגורייך היית?

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים