סיפור קצר שיעזור להרבה חבר'ה פה - איך יצאתי ב3 ימים

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

marston144
הודעות: 6
הצטרף: 06 דצמבר 2013 13:59
יצירת קשר:

סיפור קצר שיעזור להרבה חבר'ה פה - איך יצאתי ב3 ימים

הודעהעל ידי marston144 » 19 פברואר 2014 06:44

אני שומע פה הרבה שאלות על איך ומתי להתחיל את תהליך השחרור.
החלטתי לעשות סיכום תולדות השחרור שלי פה כדי לעזור (וכי משעמם לי קצת) פה קצת כי הרבה אנשים פה אוכלים את הראש של עצמם, כמו שאני עשיתי, בשאלות מיותרות.
הכל קרה בסביבות דצמבר

רקע
צו ראשון הייתי "כראוי". קבא 54 דפר 70. באותו זמן לא חשבתי על שחרור אלא על ג'וב.
אחרי זמן קצר הבנתי שאני לא הולך לשרת, אבל בינתיים שמרתי על פרופיל נמוך. לא הלכתי לשום זימון, להורים אמרתי שאני רוצה ג'וב.
התאריך המקורי היה יולי. דחיתי לנוב' כדי לתכנן עם עצמי את המהלכים. לבסוף אחרי שהורדתי ל64 כדי לזרום עם הסיפור שסיפרתי להורים ("בטח שאני אשרת") התאריך עבר לדצמבר.
רק שבועיים בערך לפני תאריך הגיוס אמרתי לאמא שלי שאני לא מתגייס. בהתחלה קצת הייתה בשוק אבל אח"כ קיבלה את זה.. אין ספק שהיא עזרה לי בתהליך השחרור.

יום 1 - גיוס
מוינתי לחיל חימוש. הגעתי לגבעת התחמושת כמו ילד מוזנח ומסכן שהיה צעד רציני בפני עצמו כי אני לא בן אדם שיוצא ככה מהבית. בלי תיק בלי כלום. אפילו לפני העלייה לאוטובוס המרכזת שם של העלייה שאלה אותי "מה אתה עושה פה?". אחרי נסיעה זוועה באוטובוס של 4 שעות כיאה למערכת הצבאית, הגעתנו לבקו"ם.
שם, בשלב הראשון שמחלקים את המדבקות לתיקים, עשיתי את המהלך הראשון. פשוט עזבתי תקבוצה והלכתי לאיזה עובד רס"ר ואמרתי לו "אני צריך קב"ן". דבר שחזרתי עליו עם כל בן אדם בערך שראיתי לפני. הופנתי לתא חריגים.

שם כמעט עשיתי טעות פתאלית שלא יודע לאן הייתה מובילה אותי. כמעט שוכנעתי לתת את פרטי הבנק, שזה השלב הראשון של ההתחיילות. ברגע האחרון נפל לי האסימון וסירבתי. אמרו לי "אתה מסרב במקום הלא נכון", "מפה אתה הולך לכלא", וכמעט אכלתי תבולשיט הזה. מסתבר שהלכתי בדיוק בכיוון הנכון.
הופנתי לתא מאסר של הבקו"ם. לקחו לי תדברים וזרקו אותי בחדר עם 10 ערסים. מאופן מפתיע נהנתי לדבר איתם, רובם חיילים שהופנו לשם כי לא היה מקום בכלא.
אחרי בערך שעתיים (אני חשבתי שאני מינימום 48 שעות פה) בא המפקד ואומר "לכל החדר יש משפט עוד 10 דקות".
סבבה, לא נלחצתי..הבנתי שאני פחות או יותר על המסלול. השופט התעקש תחילה לתת לי קב"ן אחרי החיול. אמרתי לו שאני לא מסוגל, ובאמצע המשפט הוא קטע אותי ואמר "צא רגע". לדעתי מה שקרה זה שהם קיבלו שיחת טלפון מאמא שלי אחרי שכל היום היא קודחת להם "מה אתם עושים לבן שלי??" וזרמה עם העניין. נכנסתי שוב והוא אמר "טוב, תקבל קב"ן לפני ואם אתה מסרב שוב יש לך כלא". המשכתי עם המראה העצוב אבל בפנים שמחתי כמובן.
הוחזרתי הביתה כי היה ערב וזומנתי למחרת לקב"ן.
כדי להתכונן למחרת, בלילה הלכתי לפסיכיאטר מיון. לא קיבלתי הרבה ממנו חוץ מהמלצה לבחינת פרופיל. בכל מקרה לדעתי זה נתן נופך רציני לעניין.

יום 2 - קב"ן
הגעתי מוזנח ומסריח כיום קודם. אחרי שיובשתי כמה שעות נכנסתי לקב"ן. אצלו התנהגתי 100% כמו מדריך גונזו. חרשתי עליו בשבוע שקדם לזה והבנתי שרק ככה יוצאים, לא יעזור שום סיפורי סבתא - צריך דכאון קליני. הראתי כביכול התסמינים, מתובלים בקצת זיוני שכל על כמה אני מסכן. גם אמרתי שבלעתי כמה כדורים כדי להדליק אצלו נורה.
לבסוף הוא אמר שאני צריך להגיע למחרת כדי לראות פסיכיאטר עם אמא ( :D )
אחרי טרטורים מסריחים שרק צה"ל יודע לעשות שוחררתי הביתה בערב (כשהפגישה הייתה בכלל ב11). רק מזה הבנתי כמה זה לא מתאים לי. בירוקרטיה זה הדבר שאני הכי מתעב, ובטח בירוקרטיה חסרת היגיון כמו זאת.

יום 3 - פסיכיאטר וחופש
שוב הגעתי בבוקר, הפעם עם אמא. נכנסתי לפסיכיאטר תחילה לבד. הוא היה רוסי מפחיד וחששתי שפה אני אקבל בלוק בפנים וכל מה שעשיתי ילך לאבדון. הסתבר שהוא דווקא היה מאוד מקשיב ונחמד. חזרתי פחות או יותר על אותו סיפור כמו הקב"ן וכמובן הראיתי תסמינים של דיכאון. הוא ניסה להתקיל אותי פה ושם אבל לא יותר מזה. בסופו של דבר הוא קרא גם לאמא לשיחה. איתה הוא עימת את הדברים שאמרתי לה..לכן היה חשוב שתיאמנו גרסאות באותו בוקר. לא משהו FANCY - מדוכא, לא יוצא מהחדר, נדודי שינה, בעיות כלליות. הוא ניסה גם להציע 45 או בסיס קרוב לבית עם דחיית גיוס.. למזלי הוא ויתר כשפשוט לא עניתי לזה.
ואז אחרי כמה דקות הגיע המשפט המשמח. "טוב. אתם יודעים מה פרופיל 21 אומר?". באותו הרגע החופש הכה בה, הבנתי שהרווחתי את חיי. "לא תוכל לנהוג, לא תוכל ללמוד" ועוד שלל שקרים יצאו לו מהפה, כשבסופו של דבר הוא אמר שהוא ממליץ על פרופיל 21.
יצאנו משם..הגעתי לועדה רפואית של שנייה וחצי ומשם למדור שחרורים. נשמע קצר אבל כמובן איך לא, בצבא הכל לוקח שעות על גבי שעות. 7 בערב יצאתי משם עם פטור חתום.

בלי שלבשתי מדים, בלי שהחזקתי נשק, בלי צעקות ובלי בלאגנים. פשוט ללכת מילה במילה אחרי המדריכים המעולים שיש פה. וכמובן שלא להגיע לטירונות בשום אופן.

דגשים למעוניינים
-תסמיני דכאון
-להגיב באיחור או לא להגיב בכלל
-תמיכה מההורים פשוט עושה הכל יותר קל, תעבדו על זה
-לא לוותר. באותו מידה אני מבין שגם יכולתי להירקב שבועיים בכלא. אבל זה החיים וככה מרוויחים חופש.
-לא לאכול תראש במה יקרה ומה אם ככה ומה אם ככה. תשננו מדריכים ותזרמו.


בהצלחה לכולם
alex gerenshtein
הודעות: 328
הצטרף: 15 ינואר 2012 17:19

קראתי את הסיפור ולגבי זה שאמרו לך שלא תוכל לנהוג ללמוד והשאר

הודעהעל ידי alex gerenshtein » 19 פברואר 2014 12:18

זה הכל כדי להפחיד אותך יעני אשכרה לנסות לשכנע אותך שלא לצאת זה לכולם כמעט עושים את זה ככה גם לי היה כשאני יצאתי מפסיכיאטר הוא גם אמר לי את זה ואותי זה די ברור לא היה מעניין ככה שאין מה להתרגש העיקר זה שאתה לא בידי צה"ל יותר זהו בהצלחה בחיים האזרחיים ראש שקט רק שיהיה לך והמון בריאות זה הכי חשוב
אורח

Re: סיפור קצר שיעזור להרבה חבר'ה פה - איך יצאתי ב3 ימים

הודעהעל ידי אורח » 23 פברואר 2014 16:58

סיפור יפה והכל, לא לכולם זה ככה.
הכל עניין של מזל.
בהצלחה באזרחות.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 11 אורחים