עמוד 1 מתוך 1

נמאס לי לסבול

פורסם: 20 אוקטובר 2013 00:58
על ידי hush33
שלום לכולם.
אני אביב ואני משרת בצבא כבר שבעה חודשים.
התחלתי מספר חודשים בודדים בחטיבת גבעתי, ואחרי סבל רב ומחשבות להתאבד נפגשתי עם פסיכיאטר שהוציא אותי משם מהר מאוד כבר בפגישה הראשונה בליווי פרופיל נפשי ומספר סעיפי ליקוי נפשיים (אישיות המנעותית, דכאון מאג'ורי,קשיי הסתגלות).
העבירו אותי ליחידה פתוחה והתחלתי לשרת על בסיס יומיות, בהתחלה היה סביר וחזרתי לחיים נורמלים אך עם הזמן גם שם התעוררו קשיים ופניתי שוב לקב"ן שמיד העביר אותי לפסיכיאטר עם המלצה לשחרור, ומאז אני נפגש איתו אחת לשבועיים כשבין פגישה לפגישה אני מקבל גימלים נפשיים כדי להחליט אם לצאת או לא, ואז בתום הגימלים אחד ההורים מגיע וכופה עליי שלא להשתחרר (הם מנסים לעזור, אבל מקשים עליי..).
לאחרונה החלטתי להתחיל בהמלצה חמה מהפסיכיאטר טיפול תרופתי, אני נוטל כדור וחצי של אסטו (עברתי מציפרלקס) אם אני לא טועה זה 30MG, בנוסף אני נוטל Stilnox מפני שהכדורים נוגדי חרדה ודכאון גורמים לי לנדודי שינה (אני על כדורים כחודש וקצת).
וכל זה פשוט לא עוזר!
בקיצור המצב הוא כזה, אני משרת שבעה חודשים,נשאר לי שנתיים ו5 נמצא במצוקה קשה ודכאון שפשוט לא מניח לי,לא מצליח להסתגל למערכת!,מחשבות אובדניות בלי סוף, אני יותר מאשמח אם האוטובוס של הבוקר יתהפך או שיגלו אצלי ליקוי רפואי שיוציא אותי,אני מעשן המון, מרבה להתבטל וחסר כל שמחת חיים, לפעמים ממש מתחשק לי לשבת בתחנה מרכזית ולהזריק לעצמי הרואין כדי לשכוח לכמה דקות מהמציאות שלי, החלום שלי הוא להשתחרר אבל יש התנגדות זועמת מצד ההורים שקצת לא מבינים אותי.
אני רק רוצה לציין שלנוכח המצב נפגע לי הבטחון העצמי ואני מאוד מפחד שאכשל בחיים ויהיה קורבן לקיפוח ובדידות מצד החברה, ושגם לא אמצא אישה שתרצה אותי (אם כי עליי לציין שיש לי המון תחומי עניין ושאיפות, ומגיל ינקות לא היה לי ספק שארכוש תואר יוקרתי בעתיד לאור העובדה שתמיד אהבתי להשכיל וללמוד,אבל בכל זאת ..).
*לא היו לי בעיות בהתפחות ומעולם לא נזקקתי לטיפול פסיכיאטרי, הדכאונות האלו תקפו אותי רק מאז הצבא (ובגדנ"ע, למספר ימים כי היה לי קשה רחוק מהבית)
*אני משרת עם חיילים מהחיל הכללי (טבחים,חימוש,אפסנאות) וזה חבר'ה פחות חדים וזה ממש שובר אותי שאין לי עם מי להתחבר.
אני רוצה לשאול את דעתכם בנושא:
1) מה עליי לעשות? ו
2)חשוב לי לדעת איזה השלכות יש לפרופיל נפשי? כי בכל מקום באינטרנט אומרים משהו אחר, אני רוצה לשמוע מנסיונכם (ולא ציטוטים יבשים, אלא עודות בשטח מאנשים פה) אוכל להיות מהנדס? רופא? אח בבה"ח? מורה? (הרי זה ממשלתי ואי אפשר)ומה לעזעזל לעשות כדי שההורים יבינו אותי?
תודה רבה לכל מי שיעזור באמת שאני חוסר אונים אין לי למי לפנות :(

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 20 אוקטובר 2013 10:29
על ידי במילא רגוע
1) אני לא יודע איך, אבל אתה צריך להסביר להורים שלך, ולעצמך, שהעדיפות הראשונה שלך עכשיו זה לדאוג לבריאות הנפש שלך, לא לכל מיני מסלולי חיים עתידיים. בריאות נפשית חשובה לא פחות מבריאות פיזית (גם מבריאות נפשית רעועה מתים, נפגעים עמוקות, נפגעים כרונית) - אני מניח שלא היו לוחצים עליך לחרוק שיניים ולמשוך הלאה אם עברת התקף לב, נכון? אז הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כדי להתמודד זה להתרחק ממקור המצוקה שלך, ונשמע שזה בוודאות השירוצ. כל פסיכולוג מתחיל יגיד לך שאם אתה לא משנה את הנסיבות שגורמות לך למצוקה, מצבך רק ילך ויחמיר, כי מצוקה נפשית מצטברת, וכי אתה יותר בסיכון לטריגר שישבור אותך. זה לא משנה מה בצבא גורם לך להרגיש ככה, זה לא משנה אם הצבא הוא "רק" טריגר, וגם במסגרות אחרות בחיים יהיו טריגרים, זה לא משנה אם יש סיכוי תיאורטי שתצא דווקא מחוזק מהחוויה, מה שמשנה זה קודם כל להתרחק מהגורם לבעיה.

2) אין שום בעיה להסתדר בחיים עם פטור נפשי מהצבא. נקודתית תיתכן בעיה פה או שם (יש אי בהירות למשל לגבי ההסמכה לרפואה, לא ברור אם ועד כמה פטור נפשי מהצבא נכנס לשיקולי ועדת ההסמכה), אבל אין מניעה שיטתית שתמנע ממך לחיות את החיים "הנורמליים" שאתה כל כך חרד לאבד - כולל משרות ממשלתיות. כמה מפטוריי הטובים ביותר עובדים כמורים, למשל. מניסיון של שנים של ליווי אנשים שיצאו מהצבא עם פטור נפשי, זה כמעט אף פעם לא עולה בחיים האזרחיים וגם אז זה עולה אולי יותר בתור נושא לויכוח, לא משהו שיפגע בך.

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 20 אוקטובר 2013 15:52
על ידי hush33
קודם כל תודה רבה לך.
אני רוצה לשאול האם אפשר לעבוד כאח סיעודי (בית ספר לאחיות) בביה"ח.
הרי אומרים שאי אפשר לעבוד בעבודות ממשלתיות ואתה אמרת שכן.
עוד דבר שחשוב לי לדעת זה מה לגבי מעבר לחו"ל? האם הרקורד והסעיפים שלי באים איתי?
ומה לגבי משכנתא וסיוע מהמדינה בקניית שטח לבניה?
דבר אחרון, הפסיכיאטר אמר לי שאם עושים אפילו שנת שירות אחת זה מכסה את חובת השירות שלי, מה אתם יכולים להרחיב לי בנושא?

תודה רבה חבר'ה סליחה על החפירות

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 20 אוקטובר 2013 22:32
על ידי פרופילניק
hush33 כתב:קודם כל תודה רבה לך.
אני רוצה לשאול האם אפשר לעבוד כאח סיעודי (בית ספר לאחיות) בביה"ח.
הרי אומרים שאי אפשר לעבוד בעבודות ממשלתיות ואתה אמרת שכן.
עוד דבר שחשוב לי לדעת זה מה לגבי מעבר לחו"ל? האם הרקורד והסעיפים שלי באים איתי?
ומה לגבי משכנתא וסיוע מהמדינה בקניית שטח לבניה?
דבר אחרון, הפסיכיאטר אמר לי שאם עושים אפילו שנת שירות אחת זה מכסה את חובת השירות שלי, מה אתם יכולים להרחיב לי בנושא?

תודה רבה חבר'ה סליחה על החפירות

כדאי שתקרא את הפרק המתאים בטרגט 21, וגם את המאמר "מי מפחד מפרופיל 21" כאן:
http://www.forum.newprofile.org/viewtopic.php?f=2&t=8
הם עונים על רבות מהשאלות שלך.

אשר לדברי הפסיכיאטר הצבאי: הוא מטעה. החוק קובע חובה של שירות צבאי לזמן מסוים (שלוש שנים/שנתיים), וניתן לקבל פטור ממנה (למשל, פרופיל 21). לכן, גם שירות בפועל וגם פטור משירות "מכסים" את חובת השירות. הוא התכוון כנראה לכך שרק מי שסיים שנה ומעלה מקבל פיקדון ומענק שחרור, שהן הטבות שניתנות למסיימי שירות צבאי (ולא לפטורים ממנו); אבל אין לכך קשר ל"כיסוי" חובת השירות או להטבות אחרות שתנאי הזכאות להן שונים (כלומר, זה משפיע על פיקדון ומענק אך לא מעבר לכך), ובנוסף, זה לא חל על מי שמשתחרר בשל קבלת פרופיל 21, שיקבל בכל מקרה פיקדון ומענק לפי מספר חודשי השירות. נראה שהוא מנסה לשכנע אותך להישאר למשך שנה בצבא, אבל אין לו סיבה אמיתית.

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 21 אוקטובר 2013 01:23
על ידי במילא רגוע
כן, תקראי את מי מפחד מפרופיל 21. מסביר שם, למשל, מי אלו אותן דמויות עלומות שממלאות לאנשים בראש את כל ה"הרי אומרים ש" שלך.

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 21 אוקטובר 2013 15:34
על ידי hush33
תודה רבה לכולם.
אני רק רוצה לציין שהפסיכיאטר והקבנית שלי הכי תומכים שרק אפשר,
המליצו וממליצים להשתחרר והדלת שלהם פתוחה בשבילי תמיד (סתם היה לי חשוב להגיד)

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 22 אוקטובר 2013 03:15
על ידי אורח
hush33 כתב:תודה רבה לכולם.
אני רק רוצה לציין שהפסיכיאטר והקבנית שלי הכי תומכים שרק אפשר,
המליצו וממליצים להשתחרר והדלת שלהם פתוחה בשבילי תמיד (סתם היה לי חשוב להגיד)


כן דיבורים דיבורים... אם תבוא אליהם באזרחות זה יהיה בתשלום, אתה כזה תמים פשששש

Re: נמאס לי לסבול

פורסם: 22 אוקטובר 2013 19:32
על ידי HourGlass
ההורים שלך דיברו עם הקב"ן/פסיכיאטר?
כשהורים שלי הגיעו לפגישה עם הקב"נית היא הסבירה להם שאין שום השלכות לפרופיל 21, אולי אני לא אוכל להיות שגרירה. באסה.
תן לי לנחש... אתה לא קטין. נובע מכך... להורים שלך אין זכות להחליט בשבילך. אני חושבת שזה די אבסורדי ששני אנשים חיצוניים לך, שלא חיים בתוך הגוף שלך ולא מרגישים את הרגשות שלך וחושבים את המחשבות שלך - יתערבו לך בחיים בכזאת גסות.
טיפ: בכל פעם שאתה נמצא בבית, תחשוב את המחשבות האובדניות שלך בקול רם (רצוי אפילו שתגזים), עד שההורים שלך יבינו שהמערכת הצבאית מאמללת אותך ויפסיקו לשגע לך את השכל.

ו...למען האמת, גם רוב האנשים שאני משרתת איתם הם לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר. ועוד היו לי תקוות להכיר אנשים חדשים בצבא... חה, כן בטח.