כבר לא יודע מה לעשות.. :\

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

AllTheSame
הודעות: 2
הצטרף: 21 יוני 2013 23:24
יצירת קשר:

כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי AllTheSame » 21 יוני 2013 23:26

בזמן האחרון הצבא מאוד אכזב אותי, וזה מאוד הכניס אותי לדיכאון. אני כבר כמה חודשים בקושי אוכל, בקושי שותה, בקושי יוצא מהבית.
תמיד הייתה לי בראש תמונה של איך יראה השירות הצבאי שלי, אבל עם הזמן הבועה הזאת התפוצצה לי בפנים.
נתחיל מזה שתמיד לא רציתי קרבי, ואמרתי להם את זה. לפני כמה זמן קיבלתי שיבוץ - בקרבי. לא סתם יחידה קרבית, אלא יחידה ממש ממש לא טובה. שממש לא מתאימה לי.
היו לי מספר מיונים במודיעין, אך לצערי לא עברתי אותם. כל המיונים שהיו לי, שהם לא מודיעין, נשללו מכיוון שאני מיועד ללחימה.
ביקשתי דחיית שירות, כבר כ-5 פעמים. הם סירבו כל פעם.
ביקשתי לראות קב"ן, כבר כמה פעמים, גם לזה הם מסרבים. הם מבקשים המלצה מפסיכולוג חיצוני, אך אני לא רוצה ללכת לראות פסיכולוג חיצוני! אני רוצה הפסיכולוג צבאי. הוא זה שיכול לעזור לי בנושאים הללו. פסיכולוג חיצוני רק יעביר אותי לפסיכולוג צבאי ובנוסף לכך יעשה לי "צלקת" בתיק הרפואי.

זה לא שאני לא רוצה לשרת את המדינה שלי, זה פשוט שאני לא רוצה לשרת במסגרת של צבא. דבר ראשון אני פשוט כל כך התאכזבתי מאיך שעובדת המערכת ומאיך שהיא לא מנצלת פוטנציאל של אנשים. יש לי תעודה מצטיינת, נתונים מעולים(קב"א 55 ודפ"ר 80), אך לצערי הפרופיל שלי גבוה, ולכן הם עדיין מחייבים אותי ללכת לקרבי. בנוסף לכל זה, אני בכלל נגד מערכת מיליטריסטית, אני לא מאמין בכלל בפתירת בעיות על ידי אלימות.

בנוסף לכל זה, אני סובל מחרדה חברתית. זה משפיע עליי בהרבה צורות במסגרת הזאת - דבר ראשון קשה לי להביע את עמדתי בקול. אני פוחד וחושש מזה ואני בדרך כלל מעדיף פשוט לשתוק ולקבל ולעשות את מה שאומרים לי. הבעיה היא שיש גבול כלשהו, ולפי המצב שבו אני נמצא כרגע נדמה לי שהגעתי לגבול. אבל לצערי בצו ראשון ואצל הקצין מיון שהייתי אצלם, לא הצלחתי להוציא את עמדתי בקול.
דבר שני, כחלק מהחרדה החברתית שלי, אני סובל מחוסר יכולת ללכת לשירותים במקומות ציבוריים. אני תמיד מרגיש כאילו מישהו נמצא שם בחוץ וזה מלחיץ אותי ולא מאפשר לי ללכת לשירותים. אני מאוד חושש מהחלק הזה בצבא, מכיוון שביחידה שאליה אני משובץ כרגע, אצטרך להיות כשבועיים בבסיס סגור.
דבר שלישי, החרדה החברתית גורמת לי לחוסר ביטחון עצמי מוחלט. אינני יודע איך אסתדר עם המקלחות המשותפות, השירותים, החיים המשותפים, חוסר הפרטיות ודברים בסגנון. אני פשוט לא רואה את עצמי מצליח לחיות 3 שנים בצורה כזאת.
אלה רק חלק מההשפעות של החרדה החברתית שיש לי על השירות הצבאי.

אני מאוד חרד ומפחד מהשירות שלי בצה"ל, רק לחשוב על זה גורם לי לרעוד בכל גופי, להזיע ולדפיקות לב חזקות. אני זוכר בצו ראשון הייתי כל כך מפוחד שהלחץ דם שלי הגיע לכמעט 200 במדד הסיסטולי, ודופק של כ180 במנוחה. ורק לאחר בערך 8 מדידות הלב שלי נרגע קצת.

אני לא יודע מה לעשות כבר, ואני שקלתי ללכת לפסיכולוג חיצוני, אבל אני מפחד שזה יכנס לי לתיק הרפואי ואני מאוד מאוד לא רוצה את זה. בנוסף לכך אני מפחד שלא אצליח להפתח בפניו מכיוון שקשר מסוג כזה עם בן אדם כלשהו מאוד מלחיץ אותי מסיבות לא ברורות. אני מפחד לפתוח בשיחה על חיי האישיים ולספר למישהו על הבעיות שלי.

שלחתי לפני כמה ימים בקשה לראות קב"ן עם המלצה מרופא משפחה, אני מקווה שיקבלו אותה. אבל אני מפחד שאני אגיע לקב"ן ולא אצליח להוציא מילים מהפה, בגלל שקשה לי להביע את דעתי בקול, כמו שקרה בצו ראשון ואצל קצין המיון. כל זה כחלק מהחרדה החברתית. וכמו שכבר אמרתי קודם, אני מפחד לפתוח בשיחה על חיי האישיים ולספר למישהו על הבעיות שלי.

אני כבר מיואש, ולא יודע מה לעשות. האם יש דרך שבה אתם יכולים לעזור לי? לייעץ לי מה לעשות?
אשמח לכל דבר שיעזור.
Daeva
הודעות: 42
הצטרף: 20 יוני 2013 11:55
יצירת קשר:

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי Daeva » 22 יוני 2013 00:32

AllTheSame כתב:בזמן האחרון הצבא מאוד אכזב אותי, וזה מאוד הכניס אותי לדיכאון. אני כבר כמה חודשים בקושי אוכל, בקושי שותה, בקושי יוצא מהבית.
תמיד הייתה לי בראש תמונה של איך יראה השירות הצבאי שלי, אבל עם הזמן הבועה הזאת התפוצצה לי בפנים.
נתחיל מזה שתמיד לא רציתי קרבי, ואמרתי להם את זה. לפני כמה זמן קיבלתי שיבוץ - בקרבי. לא סתם יחידה קרבית, אלא יחידה ממש ממש לא טובה. שממש לא מתאימה לי.
היו לי מספר מיונים במודיעין, אך לצערי לא עברתי אותם. כל המיונים שהיו לי, שהם לא מודיעין, נשללו מכיוון שאני מיועד ללחימה.
ביקשתי דחיית שירות, כבר כ-5 פעמים. הם סירבו כל פעם.
ביקשתי לראות קב"ן, כבר כמה פעמים, גם לזה הם מסרבים. הם מבקשים המלצה מפסיכולוג חיצוני, אך אני לא רוצה ללכת לראות פסיכולוג חיצוני! אני רוצה הפסיכולוג צבאי. הוא זה שיכול לעזור לי בנושאים הללו. פסיכולוג חיצוני רק יעביר אותי לפסיכולוג צבאי ובנוסף לכך יעשה לי "צלקת" בתיק הרפואי.

זה לא שאני לא רוצה לשרת את המדינה שלי, זה פשוט שאני לא רוצה לשרת במסגרת של צבא. דבר ראשון אני פשוט כל כך התאכזבתי מאיך שעובדת המערכת ומאיך שהיא לא מנצלת פוטנציאל של אנשים. יש לי תעודה מצטיינת, נתונים מעולים(קב"א 55 ודפ"ר 80), אך לצערי הפרופיל שלי גבוה, ולכן הם עדיין מחייבים אותי ללכת לקרבי. בנוסף לכל זה, אני בכלל נגד מערכת מיליטריסטית, אני לא מאמין בכלל בפתירת בעיות על ידי אלימות.

בנוסף לכל זה, אני סובל מחרדה חברתית. זה משפיע עליי בהרבה צורות במסגרת הזאת - דבר ראשון קשה לי להביע את עמדתי בקול. אני פוחד וחושש מזה ואני בדרך כלל מעדיף פשוט לשתוק ולקבל ולעשות את מה שאומרים לי. הבעיה היא שיש גבול כלשהו, ולפי המצב שבו אני נמצא כרגע נדמה לי שהגעתי לגבול. אבל לצערי בצו ראשון ואצל הקצין מיון שהייתי אצלם, לא הצלחתי להוציא את עמדתי בקול.
דבר שני, כחלק מהחרדה החברתית שלי, אני סובל מחוסר יכולת ללכת לשירותים במקומות ציבוריים. אני תמיד מרגיש כאילו מישהו נמצא שם בחוץ וזה מלחיץ אותי ולא מאפשר לי ללכת לשירותים. אני מאוד חושש מהחלק הזה בצבא, מכיוון שביחידה שאליה אני משובץ כרגע, אצטרך להיות כשבועיים בבסיס סגור.
דבר שלישי, החרדה החברתית גורמת לי לחוסר ביטחון עצמי מוחלט. אינני יודע איך אסתדר עם המקלחות המשותפות, השירותים, החיים המשותפים, חוסר הפרטיות ודברים בסגנון. אני פשוט לא רואה את עצמי מצליח לחיות 3 שנים בצורה כזאת.
אלה רק חלק מההשפעות של החרדה החברתית שיש לי על השירות הצבאי.

אני מאוד חרד ומפחד מהשירות שלי בצה"ל, רק לחשוב על זה גורם לי לרעוד בכל גופי, להזיע ולדפיקות לב חזקות. אני זוכר בצו ראשון הייתי כל כך מפוחד שהלחץ דם שלי הגיע לכמעט 200 במדד הסיסטולי, ודופק של כ180 במנוחה. ורק לאחר בערך 8 מדידות הלב שלי נרגע קצת.

אני לא יודע מה לעשות כבר, ואני שקלתי ללכת לפסיכולוג חיצוני, אבל אני מפחד שזה יכנס לי לתיק הרפואי ואני מאוד מאוד לא רוצה את זה. בנוסף לכך אני מפחד שלא אצליח להפתח בפניו מכיוון שקשר מסוג כזה עם בן אדם כלשהו מאוד מלחיץ אותי מסיבות לא ברורות. אני מפחד לפתוח בשיחה על חיי האישיים ולספר למישהו על הבעיות שלי.

שלחתי לפני כמה ימים בקשה לראות קב"ן עם המלצה מרופא משפחה, אני מקווה שיקבלו אותה. אבל אני מפחד שאני אגיע לקב"ן ולא אצליח להוציא מילים מהפה, בגלל שקשה לי להביע את דעתי בקול, כמו שקרה בצו ראשון ואצל קצין המיון. כל זה כחלק מהחרדה החברתית. וכמו שכבר אמרתי קודם, אני מפחד לפתוח בשיחה על חיי האישיים ולספר למישהו על הבעיות שלי.

אני כבר מיואש, ולא יודע מה לעשות. האם יש דרך שבה אתם יכולים לעזור לי? לייעץ לי מה לעשות?
אשמח לכל דבר שיעזור.


אני גם כרגע מנסה להשתחרר מהצבא בשל חרדה מהשירות.
כדי לקבוע פגישה עם הקב"ן אכן צריך חוות דעת רפואית, אתה לא צריך לפחד משום צלקת בתיק הרפואי, פשוט תלך לפסיכולוג\פסיכיאטר של קופת חולים או אזרחי פרטי(יקר יותר) ותפסר להם את מה שאתה סיפרת לנו כאן, אני חושב שאפילו אם לא תשקר להם אתה תוכל להוציא פטור. ואל תפחד משום "צלקת" בתיק הרפואי, זה לא מעניין אף אחד, וגם אם ישאלו אותך על זה בעתיד כשתרצה להתקבל לעבודה(למרות שאני בספק), אתה תוכל להסביר שזה היה קשור לצבא או שכבר טיפלת בזה ואין לך יותר חרדה.
בהצלחה.
פרופילניק
הודעות: 772
הצטרף: 04 מאי 2009 18:13

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי פרופילניק » 22 יוני 2013 09:56

המידע וחוות הדעת של פסיכולוג/פסיכיאטר אזרחי פרטי אינם נכנסים לתיק הרפואי של קופת חולים.
לגבי פסיכולוג ופסיכיאטר דרך קופת חולים (שהם זולים יותר), ממה שאמרו כאן בפורום, במקרה של פסיכולוג אתה מופנה על ידי הקופה לפסיכולוג פרטי שעובד איתה ולכן המידע אינו מגיע לקופת חולים, ומאידך המידע של פסיכיאטר אליו מופנים מהקופה נכנס לתיק האזרחי (אבל גם אז, ספק אם זה באמת יזיק לך); אך אתה צריך לוודא את המידע הזה שציטטתי, כי הוא לא מידיעה אישית, וגם לבדוק שהוא נכון בקופת החולים שלך.

בכל מקרה, לאור החששות שהבעת, רצוי מאוד שתקבל חוות דעת אזרחית ותפנה לקב"ן. אפילו אם לא תשוחרר, ייתכן שייקבע לך קה"ס או פרופיל נמוך שיפטרו אותך משירות קרבי (ותוכל גם לנסות שוב להשתחרר, לפני הגיוס אם יהיה זמן, או אחריו); אם כי במקרה של פרופיל 45 בשל סעיף נפשי, כדאי שתהיה מודע לכך שהמחיר הוא פסילת קורסים - כך שלא תוכל לשרת ברוב גדול של התפקידים, אלא רק בתפקידים כמו טבח, מאבטח מתקנים, עובד כללי וכיוצא בהם.
אורח

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי אורח » 22 יוני 2013 11:22

אז ככה, קודם כל - עם חרדה חברתית, זה לא משנה אם תהיה פקיד או טבח, אתה לא כשיר לשירות צבאי, ואני אומר את זה כאחד ששרד 3 חודשים בצבא עם חרדה חברתית. אני קורא את ההודעה שלך והתחושה היא כאילו אני כתבתי את זה, כך שאני מאוד מבין אותך, ומאוד מאוד לא ממליץ להתחייל במצב הנפשי שבו אתה נמצא. חרדה חברתית, לצערי הרב, היא דבר שישפיע עלייך בכל חייך, ולא נמצא לה "מרפא מוחלט", אך עם זאת עדיף יהיה אם תטפל בעצמך באזרחות ולא בצבא, וכך תוכל ללמוד לתפקד במצבים חברתיים מסוימים, כמו למשל בעבודה. לקפוץ למים רק יחריף את המצב שלך, ולא יעזור בכלל, במצב שלך צריך להתקדם צעד-צעד (ויכול להיות שאת הצעד האחרון לעולם לא תוכל לעשות, כמוני).

אתה נשמע לי כמו אדם חכם שיצליח להסתדר בעתיד, ואם אתה מאוד דואג באשר לתוצאות, תמיד תוכל לעשות שירות אזרחי באווירה נינוחה (יש כל מיני תקנים) וכרגע אפשר גם שלא לעשות בכלל, אם כי המצב מורכב לאור הצעת חוק "זכויות התורמים למדינה".

אתה לא היחיד שהצבא מדכא אותו וגם לא היחיד שלא מאמין באלימות. בפורום משום מה בזמן האחרון זה פחות המצב, אבל בתנועה למשל - אם תפנה לרשת הליווי - יכול להיות שתחשף לכמה מתנדבים פציפיסטים, התנועה עצמה נושאת את דגל אי-האלימות ואנטי-מיליטריזם. כך שאין לך שום סיבה להרגיש לבד, כי אתה לא, ואתה גם לא מוזר והשקפת העולם שלך היא לא חריגה. אתה גם לא חייב לשרת את המדינה שלך, זה בסדר אם אתה רוצה, אבל אתה לא חייב.

יכול מאוד להיות שמכתב מרופא המשפחה לא יספיק(ויכול להיות שכן, תלוי בקצינה). אני מבין מה אתה אומר, אבל אצלם זה הנוהל - הם צריכים חוות דעת - אפילו מעובדת סוציאלית, אפילו מיועצת בית הספר, אולי אפילו מהמחנכת שלך? - כדי לקבוע תור לאחר צו ראשון לקב"ן (קצין בריאות נפש). כמו שאמרו לך כאן, פסיכולוג פרטי בוודאי לא ישאיר חותם על התיק הרפואי, וגם לא פסיכולוג שעובד עם קופ"ח. פסיכיאטר כן, אבל גם מזה אפשר לצאת וזו לא סיבה לא ללכת לפסיכיאטר בקופ"ח - המידע הזה גם כך סודי, ותמיד אפשר "לתקן אותו" על ידי פנייה לפסיכיאטר אחר והוצאת "חוות דעת מתקנת". יכול להיות מצב שבו אחריי הפגישה הראשונה עם הקב"ן הוא לא משחרר אותך, ואז לא תהיה ברירה אלא לפנות למטפל פרטי. יש עוד אפשרות והיא הוצאת חוות דעת דרך פסיכיאטר במיון (עולה 760 ש"ח, אבל המידע לא מקושר לתיק הרפואי שלך).

אני מבין את המצב שבו אתה נמצא, אבל מול הקב"ן אתה תיאלץ להתנהג באופן מסוים. מה שטוב שלדבר יותר מדי זה בדיוק מה שאתה לא צריך לעשות, כך שטוב שאתה מפחד מזה, זה ימנע ממך לטעות. אצל הקב"ן הדגש על כל מה שאתה אומר ו\או עושה חייב להיות על המצב הנפשי, ולא על סיפור חייך ועל כמה קשה לך בלי שום קשר לצבא. תחשוב כמה רע תרגיש אם יגייסו אותך - וזה ידרבן אותך לפעול, כי באמת שעדיף לסבול חצי שעה אצל הקב"ן ואחר כך לצאת לחופשי (או לשירות האזרחי כנראה במקרה שלך, אבל בשום אופן אל תזכיר את זה אצלו כי הדגש הוא על אי-הכשירות שלך לשרת). אתה לא חייב לספר על הבעיות שלך, אם הייתה חוות דעת היית נותן לה לדבר במקומך, אבל גם בלי אפשר לשדר לקב"ן את המצוקה בלי לדבר על זה. אל תאבחן את עצמך אצלו, אבל כן תתנהג כמו מישהו בחרדה ודכאון מתנהג - באשכול של SOLUS זה מפורט היטב מה צריך לעשות. על כל שאלה על חייך אתה יכול לענות ב "מה זה חשוב? שום דבר לא חשוב יותר" או "אני לא יודע" או "רע לי" או "אתה מפחיד אותי". אתה יכול להכריז שאתה מפחד להתגייס ושאתה לא יכול ולתאר תמונת מצב בה בגלל הגיוס אתה לא אוכל, לא ישן וכו' (במקרה שלך זה לומר את האמת). כמובן להתנהג בהתאם - לשבת מכווץ, לא ליצור קשר עין, לכסוס ציפורניים, להתכווץ, לבכות וכו'.

קרא את טרגט 21

http://tinyurl.com/anqlk69

מדריך גונזו לקבניסט הצעיר

http://web.archive.org/web/201108281810 ... ge_id=1061

המדריך של SOLUS
http://tinyurl.com/oc3ryzb

כאן מוסבר איך להתנהל מול הקב"ן. חשוב מאוד: לא להתייאש. אם קב"ן אחד לא משחרר, פשוט להמשיך להפגש עם קב"נים עד שמישהו ישחרר.

אתה יכול גם לפנות לרשת הליווי של התנועה
http://livuy.newprofile.org/
AllTheSame
הודעות: 2
הצטרף: 21 יוני 2013 23:24
יצירת קשר:

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי AllTheSame » 22 יוני 2013 23:39

אני פשוט ממש מפחד שאני אבוא לפסיכולוג או לקב"ן ופשוט אשב שם עם פוקר פייס ולא אצליח להוציא מילה מהפה...
וגם רוב הסיכויים שיהיה לי קשה להראות רגשות בפניהם.. פשוט כי למדתי לשמור הכול בפנים ולהוציא הכול כשאני לבד.. :\

אז אני לא יודע איך זה יסתדר אם לא אצליח לספר להם בכלל מה לא בסדר אצלי
אם הייתי יכול להגיש להם את זה כתוב, זה היה מאוד עוזר
אבל לצערי אי אפשר
Solus
הודעות: 310
הצטרף: 02 דצמבר 2012 10:53
יצירת קשר:

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי Solus » 23 יוני 2013 00:13

תחקור את האפשרויות בללכת לגורם פרטי עם הורה או קרוב משפחה שילווה אותך ביחד בעת הפגישה. אני מאמין שאפשר להיכנס לקב"ן ביחד עם הורה במקרה הצורך, אך אל תיקח את המילה שלי על החלק האחרון מכיוון שאני לא סגור על זה.
Daeva
הודעות: 42
הצטרף: 20 יוני 2013 11:55
יצירת קשר:

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי Daeva » 23 יוני 2013 01:20

AllTheSame כתב:אני פשוט ממש מפחד שאני אבוא לפסיכולוג או לקב"ן ופשוט אשב שם עם פוקר פייס ולא אצליח להוציא מילה מהפה...
וגם רוב הסיכויים שיהיה לי קשה להראות רגשות בפניהם.. פשוט כי למדתי לשמור הכול בפנים ולהוציא הכול כשאני לבד.. :\

אז אני לא יודע איך זה יסתדר אם לא אצליח לספר להם בכלל מה לא בסדר אצלי
אם הייתי יכול להגיש להם את זה כתוב, זה היה מאוד עוזר
אבל לצערי אי אפשר

שקט ותשובות קצרות לפעמים אומר יותר מאשר תשובות ארוכות בהן אתה מסביר את הרגשות. ככה גם כתוב בטרגט 21, אם אתה לא יודע מה להגיד תענה "לא יודע" או "מה זה חשוב", לא צריך לענות על הכל תשובות מורכבות.
אורח

Re: כבר לא יודע מה לעשות.. :\

הודעהעל ידי אורח » 23 יוני 2013 06:26

AllTheSame כתב:אני פשוט ממש מפחד שאני אבוא לפסיכולוג או לקב"ן ופשוט אשב שם עם פוקר פייס ולא אצליח להוציא מילה מהפה...
וגם רוב הסיכויים שיהיה לי קשה להראות רגשות בפניהם.. פשוט כי למדתי לשמור הכול בפנים ולהוציא הכול כשאני לבד.. :\

אז אני לא יודע איך זה יסתדר אם לא אצליח לספר להם בכלל מה לא בסדר אצלי
אם הייתי יכול להגיש להם את זה כתוב, זה היה מאוד עוזר
אבל לצערי אי אפשר


כמו שאמרו לפני, להגיע עם חוות דעת והורה יכול להיות מספיק, בטח במצב שלך, אתה מלש"ב.
מה שכן, גם אם ההורה וחוות הדעת עושים את העבודה בשבילך(וגם אז, צריך לעבוד על זה איתם, לתאם מה יגידו ואיך, לוודא שהם לא מתנגדים לתהליך ולא יחבלו בו) - עדיין יש צורך שתתנהג בהתאם, ותשדר בעזרת שפת הגוף שלך שמה שהם אומרים הוא נכון.

ושוב, ממה אתה מפחד יותר, 3 שנים שירות או חצי שעה אצל הקב"ן? גם בהבחנה בין פחדים צריך להיות חכם ולבחור בדרך שגורמת לך פחות סבל. מה יותר קשה, להראות שאתה פסיכי חצי שעה (אפילו לא רגשות אמיתיים, תייחס לזה כמו להצגה) או להתחייל?
למדת לשמור הכל בפנים? יופי, כי אצל הקב"ן צריך להיות מחושב ולא להגיד שטויות.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים