היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

wheremylifeisgoin
הודעות: 6
הצטרף: 08 מרץ 2013 23:19
יצירת קשר:

היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי wheremylifeisgoin » 08 מרץ 2013 23:32

שלום חברים, יותר נכון "אנשים" כי אני נחשב פה צעיר ראיתי פוסטים של אנשים אשכרה מבוגרים (בעיניים שלי) בני 21-22 וכו'..

אז ככה:
אני צעיר, בן 17.
תלמיד י"א.
היה לנו צו ראשון לא מזמן, נחשו מה? באתי מוכן באתי שמח אני תלמיד מצטיין כזה תמיד הייתי, גם אינטיליגנציה טבעית וגם ביטוי שלה בציונים.
באתי בהרגשה של "אם בבונים וכל בן אדם שני שאני מכיר מוציא קבא 56 ונהיה קצין אני עובר את הדבר הזה ב2 שניות", כנל כל אדם ששאלתי אותו גם אבא שלי גם דוד שלי גם חברים שלי שעשו כבר את התהליך, כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי שאני סתם נלחץ וזה מבחנים שאנשים הרבה פחות מוכשרים ממני עוברים אותם בקלות ושזה בידיים שלי.

באתי בכזאת הרגשה מין נרקסיסט שהולך לזיין את המערכת הצבאית להשאיר אותם בהלם מהרמה שלי.

מסתבר - זה באמת היה ככה.
אימות נתונים - אני חושב שהצלחתי ב101% את השלמת המשפטים ופירוש מילות הפסיכומטרי בשפה גבוהה..
ראיון אישי - כשאני מסתכל על זה מהנקודה הנוכחית, אני מצטער שלא הפגנתי פה ושם יותר מוטיבציה ויותר אסרטיביות, אבל בסך הכל עבר בסדר פלוס.
רופא - עבר מצוין פרופיל 97
מבחנים פסיכוטכניים - הלך חרא, לא הספקתי במספר נושאים שאלות אחרונות לא ידעתי שיש עד כדי כך לחץ זמן או שכנראה יש לי לקויות למידה [שעד עכשיו לא ידעתי עליהן] או שפשוט סתם לקחתי את הזמן מרוב שהייתי בעננים במבחנים וניחשתי פשוט הרבה תשובות.

אבל שום דבר לא הכין אותי לדבר הנורא של הדפ"ר.
דפ"ר 60.
פאקינג 60.

אחר כך שעוד גיליתי על הדפרים האחרים של החברים שלי והאנשים בכיתה ובשכבה בכלל רציתי להתאבד, יש מספר לא קטן של אנשים שקיבלו דפר 90 אפילו אנשים שלא הייתי מנחש שיקבלו 70.
מספר גדול אולי אפילו כל החברים שלי קיבלו דפר 80.
מספר קטן קיבל 70.
אולי 3-4 אנשים שאני מכיר קיבלו 50.

מה פאקינג קורה איתי? כל טמבל מקבל 80 ויוכל ללכת לאן שהוא ירצה ואני אהיה תקוע עם דפר 60 וישלחו אותי ליחידה של מתאבדים סטייל גולני שהולכים לעזה ומקבלים כדור בראש ממחבל?

אני כיוונתי כל כך רחוק, 8200, תלפיות, כן חלומות של ילד קטן אבל באמת חשבתי שאני מסוגל. מה עכשיו? בבוץ לסחוב נשק בטח יגייסו אותי לקרבי כמו כל מפגר, וכל אלה שבכיתה שלי ילכו ליחידות מודיעין מובחרות ויצחקו עלי דרך המשרדים הממוזגים שלהם בקריה.

אמנם חשוב לי לתרום, וכן אני מוכן גם לקרבי, אבל לא ככה. לא קרבי עם אנשים חסרי השכלה ויכולת. לא קרבי של "מורעלים" שלא אכפת להם מהחיים שלהם ומסתערים על מחבלים ואז מקבלים נר זיכרון.
רציתי איכות. רציתי יכולת. רציתי קרבי איכותי, מסווג, או מודיעין.

קבא עדיין אין לי, וקראתי שהקבא אמנם יכול להגיע ל56 עם דפר 60 אבל הסיכויים לכך שואפים ל0% כנל קבא 55. רוב הסיכויים שהקבא שלי ייגמר ב53-54 שזה פשוט בושה, אני לא יודע איך אני אגיד לאבא שלי "אבא קיבלתי דפר 60 וקבא 53" שתבינו הוא לא מורעל . הוא הכי רחוק מזה.
ולא באמת אכפת לו מזה.
אבל כן אכפת לו שאני אתגייס כמו בבון ליחידה בוצית ונחותה, ולא למשהו איכותי שבאמת משקף את מה שאני רוצה ומה שאני יכול ואת הפוטנציאל.

מה זה? יש רגעים שאני חושב להשתמט ופה אתם נכנסים לתמונה אני רוצה לשמוע כמה שיותר עצות, דעות על המצב שלי.
החיים שלי תלויים בזה, אני ממש מדוכא לא יודע להסביר את זה. רק עכשיו עוד פעם שמעתי מחבר שלי שעשה הכי בסתלבט את המבחנים והכי רגוע והוא אומר לי באדישות "קיבלתי 80" וחבר אחר שלי "קיבלתי 70" הם בכלל לא מבינים מה יש להם בידים לעומתי, לעומת דפר 60 שזה דפר של ילדים חסרי יכולת ........

מקווה שתוכלו לייעץ לי,
אולי באמת הצבא זה לא המקום שלי. אני דוגל בעיקרון - תשרת, תן את החלק שלך, אם אתה באמת יכול לשנות משהו.
אם אתה תהיה עוד אחד מה1000 חיילים שיסתערו בבוץ ויאכלו חרא ממפקדים ולבסוף חצי מהם יתאבדו או ימותו בקרב ואף אחד לא ישים זין, זאת לא המטרה שלי
מטרה שלי זה קצין, זה יחידות מובחרות, איכותיות.
אם אני לא יכול להשיג אותה, אני מעדיף לנצל את ה3 שנים לעבודה, לימודים, אהבה, יש מספיק דברים תאמינו לי שאני אמצא לנצל את ה3 שנים האלה.

מה אתם אומרים? אם אני בסוף כן יישלח לקרבי ליחידה נחותה עם חסרי השכלה ויכולת, פשוט לוותר ?

תודה.

אני ממש מקווה שלא חפרתי, החיים שלי תלויים בזה תבינו את זה מהנקודה שלי. מקווה שהעברתי את האכזבה והדיכאון שאני מרגיש כרגע.
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 09:13

wheremylifeisgoin כתב:שלום חברים, יותר נכון "אנשים" כי אני נחשב פה צעיר ראיתי פוסטים של אנשים אשכרה מבוגרים (בעיניים שלי) בני 21-22 וכו'..

אז ככה:
אני צעיר, בן 17.
תלמיד י"א.
היה לנו צו ראשון לא מזמן, נחשו מה? באתי מוכן באתי שמח אני תלמיד מצטיין כזה תמיד הייתי, גם אינטיליגנציה טבעית וגם ביטוי שלה בציונים.
באתי בהרגשה של "אם בבונים וכל בן אדם שני שאני מכיר מוציא קבא 56 ונהיה קצין אני עובר את הדבר הזה ב2 שניות", כנל כל אדם ששאלתי אותו גם אבא שלי גם דוד שלי גם חברים שלי שעשו כבר את התהליך, כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי שאני סתם נלחץ וזה מבחנים שאנשים הרבה פחות מוכשרים ממני עוברים אותם בקלות ושזה בידיים שלי.

באתי בכזאת הרגשה מין נרקסיסט שהולך לזיין את המערכת הצבאית להשאיר אותם בהלם מהרמה שלי.

מסתבר - זה באמת היה ככה.
אימות נתונים - אני חושב שהצלחתי ב101% את השלמת המשפטים ופירוש מילות הפסיכומטרי בשפה גבוהה..
ראיון אישי - כשאני מסתכל על זה מהנקודה הנוכחית, אני מצטער שלא הפגנתי פה ושם יותר מוטיבציה ויותר אסרטיביות, אבל בסך הכל עבר בסדר פלוס.
רופא - עבר מצוין פרופיל 97
מבחנים פסיכוטכניים - הלך חרא, לא הספקתי במספר נושאים שאלות אחרונות לא ידעתי שיש עד כדי כך לחץ זמן או שכנראה יש לי לקויות למידה [שעד עכשיו לא ידעתי עליהן] או שפשוט סתם לקחתי את הזמן מרוב שהייתי בעננים במבחנים וניחשתי פשוט הרבה תשובות.

אבל שום דבר לא הכין אותי לדבר הנורא של הדפ"ר.
דפ"ר 60.
פאקינג 60.

אחר כך שעוד גיליתי על הדפרים האחרים של החברים שלי והאנשים בכיתה ובשכבה בכלל רציתי להתאבד, יש מספר לא קטן של אנשים שקיבלו דפר 90 אפילו אנשים שלא הייתי מנחש שיקבלו 70.
מספר גדול אולי אפילו כל החברים שלי קיבלו דפר 80.
מספר קטן קיבל 70.
אולי 3-4 אנשים שאני מכיר קיבלו 50.

מה פאקינג קורה איתי? כל טמבל מקבל 80 ויוכל ללכת לאן שהוא ירצה ואני אהיה תקוע עם דפר 60 וישלחו אותי ליחידה של מתאבדים סטייל גולני שהולכים לעזה ומקבלים כדור בראש ממחבל?

אני כיוונתי כל כך רחוק, 8200, תלפיות, כן חלומות של ילד קטן אבל באמת חשבתי שאני מסוגל. מה עכשיו? בבוץ לסחוב נשק בטח יגייסו אותי לקרבי כמו כל מפגר, וכל אלה שבכיתה שלי ילכו ליחידות מודיעין מובחרות ויצחקו עלי דרך המשרדים הממוזגים שלהם בקריה.

אמנם חשוב לי לתרום, וכן אני מוכן גם לקרבי, אבל לא ככה. לא קרבי עם אנשים חסרי השכלה ויכולת. לא קרבי של "מורעלים" שלא אכפת להם מהחיים שלהם ומסתערים על מחבלים ואז מקבלים נר זיכרון.
רציתי איכות. רציתי יכולת. רציתי קרבי איכותי, מסווג, או מודיעין.

קבא עדיין אין לי, וקראתי שהקבא אמנם יכול להגיע ל56 עם דפר 60 אבל הסיכויים לכך שואפים ל0% כנל קבא 55. רוב הסיכויים שהקבא שלי ייגמר ב53-54 שזה פשוט בושה, אני לא יודע איך אני אגיד לאבא שלי "אבא קיבלתי דפר 60 וקבא 53" שתבינו הוא לא מורעל . הוא הכי רחוק מזה.
ולא באמת אכפת לו מזה.
אבל כן אכפת לו שאני אתגייס כמו בבון ליחידה בוצית ונחותה, ולא למשהו איכותי שבאמת משקף את מה שאני רוצה ומה שאני יכול ואת הפוטנציאל.

מה זה? יש רגעים שאני חושב להשתמט ופה אתם נכנסים לתמונה אני רוצה לשמוע כמה שיותר עצות, דעות על המצב שלי.
החיים שלי תלויים בזה, אני ממש מדוכא לא יודע להסביר את זה. רק עכשיו עוד פעם שמעתי מחבר שלי שעשה הכי בסתלבט את המבחנים והכי רגוע והוא אומר לי באדישות "קיבלתי 80" וחבר אחר שלי "קיבלתי 70" הם בכלל לא מבינים מה יש להם בידים לעומתי, לעומת דפר 60 שזה דפר של ילדים חסרי יכולת ........

מקווה שתוכלו לייעץ לי,
אולי באמת הצבא זה לא המקום שלי. אני דוגל בעיקרון - תשרת, תן את החלק שלך, אם אתה באמת יכול לשנות משהו.
אם אתה תהיה עוד אחד מה1000 חיילים שיסתערו בבוץ ויאכלו חרא ממפקדים ולבסוף חצי מהם יתאבדו או ימותו בקרב ואף אחד לא ישים זין, זאת לא המטרה שלי
מטרה שלי זה קצין, זה יחידות מובחרות, איכותיות.
אם אני לא יכול להשיג אותה, אני מעדיף לנצל את ה3 שנים לעבודה, לימודים, אהבה, יש מספיק דברים תאמינו לי שאני אמצא לנצל את ה3 שנים האלה.

מה אתם אומרים? אם אני בסוף כן יישלח לקרבי ליחידה נחותה עם חסרי השכלה ויכולת, פשוט לוותר ?

תודה.

אני ממש מקווה שלא חפרתי, החיים שלי תלויים בזה תבינו את זה מהנקודה שלי. מקווה שהעברתי את האכזבה והדיכאון שאני מרגיש כרגע.


1. פרסמת את ההודעה בפורום הלא-נכון, אנחנו לא פורום צבא.
2. מה אתה רוצה בעצם? החלטת כבר?
3. אפשר לערער על ציוני המבחנים עד חצי שנה מיום הבחינה. תוציא אבחון ותערער שלא הרגשת טוב, שלא ידע על הליקוייים וכו' (תכתוב להם מכתב מרגש) ואולי יצא לך מזה להבחן שוב, הפעם תתכונן למבחנים פסיכוטכניים מהסוג הזה.
4. יש הרבה אנשים עם דפ"ר כזה, אתה לא חריג, אני קיבלתי פחות ממך ולא חשבתי שזה סוף העולם. המבחנים האלה הם לא מבחני IQ, הם מבחנים ישנים מאוד, שבודקים דברים מסוימים מאוד. זה לא אומר שאתה לא חכם, או שלא תגיע לתפקיד "מעניין" (על הקב"א משפיעים הרבה מאוד דברים שהם לא רק הדפ"ר), שהוא אולי לא האיכותי ביותר, אבל הוא יכול לעניין אותך.
5. אמנם אני לא אוהב את הצבא, אבל האופן בו דיברת על החיילים (שהם בני אדם כמוך) הגעיל אותי. בכלל, אופן הכתיבה שלך מתנשא מאוד.
חתול

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי חתול » 09 מרץ 2013 11:03

אל תדאג חבר, אני בטוח שאם תחליט שאתה לא רוצה לשרת, תספר לקב"ן את כל מה שכתבת כאן ואין ספק שתקבל פטור על הפרעת אישיות נרקיסיסטית. בכל מקרה, עם גישה וראיית עולם כמו שלך אתה בטח לא מתאים להיות קצין ובטח שלא לשרת במשהו "מובחר".
wheremylifeisgoin
הודעות: 6
הצטרף: 08 מרץ 2013 23:19
יצירת קשר:

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי wheremylifeisgoin » 09 מרץ 2013 13:44

קודם כל תודה על התגובות, זה לא מובן מאילו שאנשים כאן מגיבים לילד קטן עם בעיות שפרק את מה שהיה לו לפרוק.

דבר שני, אני מצטער אם הפוסט יצא בגישה מתנשאת, מגעילה, יהירה או כל דבר שמשדר לכם שאני חרא של בן אדם עם חרא של אופי.

אני פשוט מאוד אבל מאוד מאוכזב מעצמי, מאוכזב מההרגשה שההורים יתאכזבו, מאוכזב מכך שכל חבריי עקפו אותי כשרובם בכלל לא מכוונים למשהו מעשי בצבא, ככה שיצא שהם לא ישתמשו בכלל בנתונים הגבוהים שלהם הם לא מבינים מה יש להם בידיים.

אני רציתי לשדר לכם שאני לא חושב שזה מייצג את מי שאני באמת, את היכולות שלי.
הקבא שלי נקבע ל53. אני פאקינג כיוונתי ל55, אני חשבתי שהכיוון יהיה קרוב ל56 ולא "קרוב לאי-קצונה" שזה מתחת ל52.

למה פרסמתי פה את הפוסט? כי רציתי תמיכה.
אני עכשיו בהרגשה שהחיים שלי נהרסו, אין לי ראייה לעתיד אין לי מושג איך ייראה העתיד שלי כרגע עם הנתונים שקיבלתי.
קבא 53? דפר 60? אני אשלח לקרבי ומה אז? אמות? אצא מהצבא לאחר 3 שנים ללא השכלה או תואר או כל דבר אחר?

אתם אנשים שכבר אחרי צבא או כאלה שלא שירתו וחשוב לי להבין אם באמת זה ככה, או שיש לי עוד תקווה. בגלל זה פרסמתי פה.
מה אני כבר אוכל לעשות עם דפר 60? כלום. לא מודיעין, לא יחידות איכותיות מסווגות, פשוט כלום!
כנל קבא 53. אני פאקינג כיוונתי ל54-55 אתם יודעים כמה קשה לילד בן 17 שחי בבועה שהולכים להיות מבחנים קלים והוא הולך להוציא בהם את הציון המקסימלי פתאום לקבל ציון ממוצע מינוס? זה שובר אותך מבפנים.


אני לא יודע עדיין מה אני רוצה, אולי בכלל אני לא ארצה לבסוף לשרת? אולי בסוף אני אלך לעתודה? לא חושב שאני יכול בכלל עם הקבא והדפר הנוכחיים שלי..
תודה על התגובה של הערעור אני בהחלט אנסה..

ואני מצטער שוב חבר'ה, לא התכוונתי ללכלך ככה על ה"חיילים". הכוונה שלי הייתה שאני כרגע במצב שאני אתגייס ליחידה קרבית שתתאבד על מחבלים עם עוד 100 אנשים שאולי חצי מהם בכלל לא סיימו 12 שנות לימוד או לא השלימו בגרות מלאה, ואז בעצם מי אני?

בצבא מתחילים מ0.
אנשים איכותיים - ביחידות מודיעין או יחידות מובחרות.
אנשים לא איכותיים - קרביים בבוץ.

אין פה משהו מפורט, הכל שחור לבן.
ככה גם אם אני התלמיד הכי חכם בעולם, ואני עדיין עם דפר 60 וקבא 53, אני עדיין אהיה ביחידה עם אנשים לא בהכרח איכותיים ובגלל זה אני מאוכזב מעצמי, זה לא המקום שלי שם.
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 14:04

wheremylifeisgoin כתב:קודם כל תודה על התגובות, זה לא מובן מאילו שאנשים כאן מגיבים לילד קטן עם בעיות שפרק את מה שהיה לו לפרוק.

דבר שני, אני מצטער אם הפוסט יצא בגישה מתנשאת, מגעילה, יהירה או כל דבר שמשדר לכם שאני חרא של בן אדם עם חרא של אופי.

אני פשוט מאוד אבל מאוד מאוכזב מעצמי, מאוכזב מההרגשה שההורים יתאכזבו, מאוכזב מכך שכל חבריי עקפו אותי כשרובם בכלל לא מכוונים למשהו מעשי בצבא, ככה שיצא שהם לא ישתמשו בכלל בנתונים הגבוהים שלהם הם לא מבינים מה יש להם בידיים.

אני רציתי לשדר לכם שאני לא חושב שזה מייצג את מי שאני באמת, את היכולות שלי.
הקבא שלי נקבע ל53. אני פאקינג כיוונתי ל55, אני חשבתי שהכיוון יהיה קרוב ל56 ולא "קרוב לאי-קצונה" שזה מתחת ל52.

למה פרסמתי פה את הפוסט? כי רציתי תמיכה.
אני עכשיו בהרגשה שהחיים שלי נהרסו, אין לי ראייה לעתיד אין לי מושג איך ייראה העתיד שלי כרגע עם הנתונים שקיבלתי.
קבא 53? דפר 60? אני אשלח לקרבי ומה אז? אמות? אצא מהצבא לאחר 3 שנים ללא השכלה או תואר או כל דבר אחר?

אתם אנשים שכבר אחרי צבא או כאלה שלא שירתו וחשוב לי להבין אם באמת זה ככה, או שיש לי עוד תקווה. בגלל זה פרסמתי פה.
מה אני כבר אוכל לעשות עם דפר 60? כלום. לא מודיעין, לא יחידות איכותיות מסווגות, פשוט כלום!
כנל קבא 53. אני פאקינג כיוונתי ל54-55 אתם יודעים כמה קשה לילד בן 17 שחי בבועה שהולכים להיות מבחנים קלים והוא הולך להוציא בהם את הציון המקסימלי פתאום לקבל ציון ממוצע מינוס? זה שובר אותך מבפנים.


אני לא יודע עדיין מה אני רוצה, אולי בכלל אני לא ארצה לבסוף לשרת? אולי בסוף אני אלך לעתודה? לא חושב שאני יכול בכלל עם הקבא והדפר הנוכחיים שלי..
תודה על התגובה של הערעור אני בהחלט אנסה..

ואני מצטער שוב חבר'ה, לא התכוונתי ללכלך ככה על ה"חיילים". הכוונה שלי הייתה שאני כרגע במצב שאני אתגייס ליחידה קרבית שתתאבד על מחבלים עם עוד 100 אנשים שאולי חצי מהם בכלל לא סיימו 12 שנות לימוד או לא השלימו בגרות מלאה, ואז בעצם מי אני?

בצבא מתחילים מ0.
אנשים איכותיים - ביחידות מודיעין או יחידות מובחרות.
אנשים לא איכותיים - קרביים בבוץ.

אין פה משהו מפורט, הכל שחור לבן.
ככה גם אם אני התלמיד הכי חכם בעולם, ואני עדיין עם דפר 60 וקבא 53, אני עדיין אהיה ביחידה עם אנשים לא בהכרח איכותיים ובגלל זה אני מאוכזב מעצמי, זה לא המקום שלי שם.


הפורום הזה הוא פורום תמיכה לסרבנים ונמנעים, הוא לא פורום לטיפול נפשי.

אתה יהודי, משכיל, אל דאגה, מקום טוב בצבא הכיבוש מובטח לך.

"אנשים לא איכותיים" - פשוט אין לי מילים.
wheremylifeisgoin
הודעות: 6
הצטרף: 08 מרץ 2013 23:19
יצירת קשר:

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי wheremylifeisgoin » 09 מרץ 2013 14:32

כן תתפלא, אבל בשנת 2013 יש הבדלי רמות, הבדלי מעמדים.


מה קרה כבר שאמרתי אנשים לא איכותיים? אנשים שלא סיימו בגרות זה אנשים איכותיים? אנשים שיודעים רק לשתות ערק ולצפור בכביש זה אנשים איכותיים? אנשים שדוקרים אותך על 20 שקל זה אנשים איכותיים?
מה כבר אמרתי?

נכון שזה פורום סרבנים ונמנעים..
מה אם מה שכתבתי? אתה בכלל שמת לב? או שאתה תקוע בבועה שלך שאם אני יהודי משכיל יהיה לי מקום טוב בצבא?
אולי אני בכלל לא רוצה צבא?

בגלל זה באתי לפה, אולי אני רוצה בכלל להשתמט. לא להתגייס. לא לשרוף 3 שנים של בוץ בזמן שאני יכול להוציא בהם תואר..
חשבת על זה שגם אני חושב על דברים כאלה? ולא רק על "איך אני הורג כמה שיותר מחבלים", אתם מציגים אותי כנרקסיסט מורעל, אני ההפך מזה.

אני עוד ילד, יש לי שנה וחצי עד הגיוס.
אני מנסה לשאול אתכם, כאנשים שעברו את התהליך מה אני אמור לעשות במצב שכזה עם נתונים שכאלה.

אתם מציגים אותי כאחד שחושב שהוא הכי טוב, שמחשיב את השאר לנחותים, אחד שרוצה להתגייס לצבא לא משנה מה.
מיני היטלר מורעל שכזה.

יש אנשים שעובדים מול מחשב ומיירתים שיחות וצפנים ויש אנשים שאוכלים חרא בבוץ. זה ההבדל לדעתי בין איכות ללא איכות.
בגלל זה חשוב לי להיות באיכות, אבל החלום הזה התנפץ עם הקבא 53 והדפר 60, ובגלל זה באתי לפה כי אם אני לא אלך לאיכות אני מעדיף להשתמט ופה אתם נכנסים לתמונה. איך אני עושה את התהליך? מתעלם ממכתבי הגיוס? יושב בכלא? כמה זמן? אוכל לנצל את ה3 שנים למשהו אחר? האם זה יפגע לי בעתיד?

כל כך הרבה שאלות לא פתורות לילד בן 17 שחשבתי שתוכלו לעזור, אבל אתם מנסים להציג אותי רק בשליליות ולעשות את ההפך מלעזור לי.
פרופילניק
הודעות: 772
הצטרף: 04 מאי 2009 18:13

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי פרופילניק » 09 מרץ 2013 14:57

אני מבין את האכזבה, אבל בצבא יש אנשים שנופלים בין הכיסאות. מוכרים לי אנשים מוכשרים מאוד ששובצו בצורה מטומטמת. זה הצבא. אנחנו לא יכולים לעזור בעניין הזה או בענייני שיבוצים. אולי פורומים העוסקים בצבא יוכלו לעזור לך. כמו כן, כתבו לך כאן לגבי האפשרות של מבחנים חוזרים - אם תוכל להראות פער מהותי בין ציוני בית הספר שלך לדפ"ר, זו אופציה (נדירה אך קיימת). כאן זה גם לא פורום תמיכה בקשיים בשיבוץ, וממילא לא תוכל לגייס הרבה אהדה כאן. דבר אחד נוכל להגיד: אפילו אם תשובץ בצורה הגרועה ביותר האפשרית - זה לא סוף העולם, זה בסך הכל צבא ואין לו שום השפעה מהותית על האזרחות. לא אם תשרת, לא אם לא תשרת, לא אם תשרת באיזה מקום שלא יהיה.

אם לא תוכל לשרת בצבא בשל מצוקה נפשית או כל סיבה אחרת המאפשרת פטור מהצבא, אז תוכל לקבל עזרה כאן.
חתול

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה..

הודעהעל ידי חתול » 09 מרץ 2013 15:23

קודם כל, מצטער לנפץ לך את האשליה-הגשמה עצמית זה נחמד, אבל התפקיד של הצבא הוא לייצר ביטחון, אי אפשר להתאים את צה"ל לכל מיני השקפות פוסט-מודרניסטיות. כמו שאמרת, אתה בעצמך עוד ילד, אתה לא מכיר את הצבא וגם לא את החיים האמיתיים ככה שלרצונות שלך אין שום משמעות. ועל סמך מה בדיוק אתה קובע שאתה "איכותי" ומגיע לך לשרת במקומות מובחרים? אם הקביעה שלך מתבססת על ציוני בגרות וציוני בית ספר אז אין לה שום תוקף ומשמעות.
למעשה, אני באופן אישי מכיר אנשים שלא סיימו בגרות ואפילו לא 12 שנות לימוד אבל יש להם יותר שכל מהרבה מצטייני בגרות למיניהם.
לפי האופן שבו אתה כותב והשטויות שאתה פולט בקצב הסמבה אתה לא נשמע לי איכותי במיוחד. סמוך עליי, גם אם נתוני האיכות שלך היו גבוהים לא היית עובר שום מיון צה"לי וסביר להניח שבסופו של דבר בגלל הפרופיל היית מקבל שיבוץ קרבי. אולי עדיף לך להתגייס יכול להיות שזה יעזור לך להתבגר קצת ולהפסיק לחיות בעולם האשליות והפנטזיות שלך. הדברים שכתבת פה הם כל כך מגוחכים ומנותקים מהמציאות שאני אפילו לא אתחיל.
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 15:38

אתה כבר לא ילד, ההחלטה אם לצאת או לא צריכה להיות שלך, ואתה צריך להחליט מה בעצם אתה רוצה לפני שאתה פונה לרשת הליווי של התנועה או לפורום הזה. זו בדיוק הסיבה שאמרתי שזה לא נושא הפורום, כדי שתבין שאנחנו לא הכתובת. אנחנו לא נוכל לספק לך ייעוץ וטיפול.

אני לא רוצה לנהל איתך דיון על מעמד חברתי והבדלי מעמדות ולמה אני חושב שאסור לתייג אנשים לפי מעמדם, זה פשוט לא המקום.

שמתי לב לכל מה שכתבת, תודה רבה על הזלזול. אני יודע שבצבא מעריכים אנשים כמוך. מי שבטוח בעצמו וצועק יותר חזק ומתעקש - בסוף מגיע לאן שהוא רוצה. אתה רוצה איכותי? אתה תגיע קרוב מאוד לזה אם תתמיד. לעומת זאת, לפלסטיני בן גילך אין הרבה אפשרויות בחיים שאתה היית מגדיר כאיכותיות.

עוד דבר אחד שאתה חייב להבין הוא, שאין כאן כמעט אנשים "שעברו את התהליך" ועשו שירות מלא. יש כאן מעט מאוד מילואימניקים, ובדרך כלל מדובר במי שעשה דברים שאתה לא מגדיר כאיכותיים.

המילה "להשתמט" בוודאי לא במקום במקרה הזה. מידע על התהליך אתה תמצא באתר התנועה ובפורום הזה. חפש אותו בכוחות עצמך, (כמו שאנשים "ברמה" היו עושים).
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 17:45

וואו אתה כזה אידיוט שזה פשוט לא להאמין.

תפקיד קרבי:
מה שאתה חושב: חיילים בבוץ רצים כנגד אלף ערבים, עם פיצוצים וטילים מכל כיוון.
מה שבאמת קורה: אתה עומד כמו טמבל באיזה חור 8 שעות וסופר נמלים.

תפקיד מודיעין:
מה שאתה חושב: פורצים למחשבים של איראן ובונים טילי לייזר.
מה שבאמת קרה: תמיכה טכנית של 012. כל התפקידים שאתה שומע בתקשורת הם מיקור חוץ לחברות כמו אלביט.

הבועה שלך עוד לא התחילה להתפוצץ, בעוד שנתיים תגיד תודה על הדפר כשתבכה לקבן על הקלות.
wheremylifeisgoin
הודעות: 6
הצטרף: 08 מרץ 2013 23:19
יצירת קשר:

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי wheremylifeisgoin » 09 מרץ 2013 18:51

אני לא מבין למה אתם כל כך אנטי כלפיי אנשים?
אני בתור ילד, שלא בא מהסטוריה צבאית בלשון המעטה, בן לעולים חדשים, אין לי מושג מה זה בעצם צהל.
אם אני רוצה צהל, אם אני צריך צהל, מה אני מקבל בכלל אם בכלל מצהל.

אז כשאני בא ופורק פה את כל האכזבות שלי והדיכאון מהציפיות שהתנפצו, אתם אומרים לי שאני אידיוט כי אני חושב שקרבי זה אחד שמסתער?

כן. באמת חשבתי ככה. וכן חשבתי שמודיעין זה ניווט ויירוט שיחות וצפנים.

להגיד לך את האמת? לא מענין אותי התהליך בצהל. מעניין אותי התוצאה.
בגלל זה אני כל כך מאוכזב.

הרי אם הייתי הולך ליחידת מודיעין הייתי יוצא עם תואר מחשבים או כל דבר בסגנון, מה ייצא לי מקרבי שמתפשפש בבוץ ולוקח סיכון לחטוף כדור בראש? שום דבר חוץ מ"כבוד" כמו שהמורעלים קוראים לזה, או איך שאני אוהב לקרוא להם - האנשים שלא יכלו להתקבל לשום דבר אחר.
בגלל זה אני מאוכזב, כי אני כן יכלתי וכן יכול להתקבל למשהו אחר..

ואני פה האידיוט? אני אולי רק בן 17 אבל אתה משווה יחידה כמו 8200 או פרויקט תלפיות ל"תמיכה 012" ? אתה אמיתי?
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 19:00

wheremylifeisgoin כתב:אני לא מבין למה אתם כל כך אנטי כלפיי אנשים?
אני בתור ילד, שלא בא מהסטוריה צבאית בלשון המעטה, בן לעולים חדשים, אין לי מושג מה זה בעצם צהל.
אם אני רוצה צהל, אם אני צריך צהל, מה אני מקבל בכלל אם בכלל מצהל.

אז כשאני בא ופורק פה את כל האכזבות שלי והדיכאון מהציפיות שהתנפצו, אתם אומרים לי שאני אידיוט כי אני חושב שקרבי זה אחד שמסתער?

כן. באמת חשבתי ככה. וכן חשבתי שמודיעין זה ניווט ויירוט שיחות וצפנים.

להגיד לך את האמת? לא מענין אותי התהליך בצהל. מעניין אותי התוצאה.
בגלל זה אני כל כך מאוכזב.

הרי אם הייתי הולך ליחידת מודיעין הייתי יוצא עם תואר מחשבים או כל דבר בסגנון, מה ייצא לי מקרבי שמתפשפש בבוץ ולוקח סיכון לחטוף כדור בראש? שום דבר חוץ מ"כבוד" כמו שהמורעלים קוראים לזה, או איך שאני אוהב לקרוא להם - האנשים שלא יכלו להתקבל לשום דבר אחר.
בגלל זה אני מאוכזב, כי אני כן יכלתי וכן יכול להתקבל למשהו אחר..

ואני פה האידיוט? אני אולי רק בן 17 אבל אתה משווה יחידה כמו 8200 או פרויקט תלפיות ל"תמיכה 012" ? אתה אמיתי?


8200 ותלפיות הם באמת מקומות שמהם אתה יוצא, אם לא עם תואר, אז עם נסיון שהוא מאוד משמעותי באזרחות, ואתה עדיין יכול להגיע לזה או לעתודה במדעי המחשב \ כל דבר אחר שתרצה... אם זה מה שאתה רוצה, תעשה את זה, אבל לא כאן כי זה לא המקום.

מה זה צהל? אתה יכול ללמוד לבד, בעזרת גוגל, אנשים שאתה מכיר וכו'. אתה לא צריך אותנו בשביל להכריע בשאלה, אם אתה מתאים לשירות או לא ומה בעצם אתה רוצה לעשות.

דרך אגב, גם משירות צבאי קרבי יש דברים שאנשים "משיגים" - כמו משכורת צבאית, פנסיה וכו'( ככל שהחייל הקרבי הוא בעל דרגה גבוהה יותר, הוא "משיג" יותר, יש כאלו שמגיעים לדרגות מסוימות ולתפקידים מסוימים בהם הם מרוויחים סכומים לא רעים בכלל).
אורח

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח » 09 מרץ 2013 20:41

אני ילד שלא יודע כלום זה לא תירוץ, ואם תמשיך להאמין לכל מה שאומרים לך אתה הולך לאכול הרבה מאוד חרא, במיוחד בצבא. בסך הכל מנסים לעזור לך.

זה שיש יחידות עם שמות נוצצים, לא אומר כלום, 8200, תלפיות או חצילים.

זה האינטרס של הצבא לייצר מצג שווא של יוקרה ומעמד. המציאות הרבה פחות נוצצת.

ברוב היחידות בכלל לא תצא עם תואר, וגם באלו שכן יהיה לך קבע 7 שנים.

כל שנה יש לך 250 אלף סטודנטים שלומדים לתואר, וכל מה שצריך זה קורס פכיסומטרי של חודשיים.

אבל בתור אחד שלא יודע כלום מהחיים שלו, או מה הוא רוצה, ו"אני רק ילד תגידו לי לאן ללכת, לאיפה לכוון ומתי לירות" כנראה שהצבא זה בשבילך וקשה להאמין שתעשה מספיק בשביל לצאת מהתלם.
noman21
הודעות: 14
הצטרף: 07 ינואר 2013 10:40
יצירת קשר:

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי noman21 » 09 מרץ 2013 22:48

חתול כתב: הכוונה שלי הייתה שאני כרגע במצב שאני אתגייס ליחידה קרבית שתתאבד על מחבלים עם עוד 100 אנשים שאולי חצי מהם בכלל לא סיימו 12 שנות לימוד או לא השלימו בגרות מלאה, ואז בעצם מי אני?
...... אותם "אנשים" אלו האנשים שכדבריך "מתאבדים ואף אחד לא ישים זין" הם המגן של המדינה (המסריחה )הזאת אבל עדין היחידה שיש לנו ולך והם .. הם באמת מגינים עליך מאחורי קווי האויב והם -(אלה שסיימו מסלול ולא פרשו כמו זונות רק בישביל רובאי 05 באזרחות ) האיכותיים ביותר שתדע לך שזה לא מובן מאליו בכלל להיות לוחם .
כיאילו אני שונא תצבא בדם! ..אבל לוחמים אני מכבד באמת עם כל הצביעות בדבר.. והדיבור שלך מלוכלך ומגעיל ומעורר אנטיגוניזם אז כדאי שתשים לב לזה ו
נגב תגרבר מהשפתיים שלך! כי יש הרבה דברים בתוך המערכת הגועלית הזאת שאתה פשוט לא מבין ויודע - כמו חיילים ששותים אבקות כביסה בישביל לצאת מהכלא ו עדין ניתקעים שם..(בבידוד מוחלט) וחברים שחותכים לעצמם ורידים וזוכים ליחס קר מדרגים גבוהים , וכמו כן.... גם לוחמים "בורים חסרי שכל" שנפצעים בקרב ולא זוכים לשום פיצוי מהמדינה הזאת. אז בחייאת עשה לכולנו טובה ופשוט אל תיכנס אליה כי בכל מקרה אתה תסיים טכנאי של סלקום
או הוט אחרי ה"התלפיות" המחורטטות שלך לך תחייה את חייך ואל תהרוס לך תתמימות. למה בצהל התמימות והשמחה פשוט נהרסים ונשחקים.
אז שיהיה חיים יפים ובזה נסכם תנושא
להית.
ראובן

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי ראובן » 17 יולי 2017 00:01

עירערתי על הדפ"ר שלי וקיבלו את העירעור ונתנו לי הזדמנות נוספת לעשות מבחן פסיכוטכני שוב, אך בגלל ששלחתי ולא צירפתי את הגליון הציונים האחרון משום שהייתי צריך לחכות שיצא מהתיכון שאני לומד, הם ביטלו לי את העירעור בזמן ההמתנה ואמרו לי לשלוח שוב הכל מחדש. מאחר שקיבלתי את הגליון ציונים שלחתי הכל שוב והם אמרו שלי שיבדקו ויחזרו אלי,לאחר שבוע חזרו אלי עם תשובה ובתשובה הם שללו את העירעור שאינני רשאי לעשות מבחן חוזר. מה אני עושה?
אורח90

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי אורח90 » 05 אוגוסט 2017 20:01

עם הדרך שאתה מדבר כאן על חיילים ועם ההתנשאות שלך...הייתי נותן לך קב"א 41.ואני חושב שגם הצבא בעצמו היה חושב כמוני
aviv aronson

Re: היי, אני בן 17, לאחר צו ראשון, מדוכא - מבואס - מחכה לעזרה.

הודעהעל ידי aviv aronson » 10 ספטמבר 2017 17:49

נו, אחריי ששירתת בצבא כבר הבנת שזה שונה ממה שאתה חושב? ומקווה שלא פיקדת על אף אחד עם השקפת העולם שלך...

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 15 אורחים