אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

Sasha8493
הודעות: 5
הצטרף: 23 פברואר 2013 10:44
יצירת קשר:

אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי Sasha8493 » 23 פברואר 2013 11:02

אוקיי אז מה שהאמת היא שהייתי מורעלת... מצטיינת טירונות ומצטיינת קורס וכרגע מועמדת לקורס קצינים. עכשיו אני הופכת את העולם בשביל להשתחרר.... לא מעניין אותי הקורס קצינים ולא מעניין אותי כלום אני משתחררת! (מה שצבא עושה לאנשים הא?)
יש לי כמה סיבות, העיקרית היא שיש לי בעיית בריאות שעליה לא משחררים מהצבא ואני ממש סובלת ממנה, מצד שני הם גם לא מצליחים למצוא את הגורם לכך וכל התרופות שהם מסממים אותי איתן ממש לא עוזרות לכלום!

החלטתי ללכת על דיכאון. פגישה ראשונה עם קבן הייתה סבבה לגמרי, אני משרתת במרפ״א והקבנים שם ממש סבלניים ויודעים להתנהג כמו בני אדם להבדיל משאר היחידות... אחרי הפגישה איתו הגעתי לאבחנה ״מצוקה נפשית בינונית״ כאשר מה שהרס לי זה החווד של המפקדת שלי שהבעצם לא יודעת כלום מהחיים שלה.
הם קבעו לי תור לעוד קבן ואז לפסיכיאטר אבל רק בעוד שבועיים, אמרתי אין מצב שאני מחכה שבועיים, הלכתי ביום למחרת לרופאת יחידה שלי (כןכן פשוט רופאת יחידה) והמשכתי לשדר את המצוקה, היא נתנה לי הפנייה דחופה לקבן (למחרתיים כבר ראיתי שוב קבן) ורשמה על ההפנייה ״שאלה לשיחרור״
חשוב לציין שפשוט היה לי מזל עם רופאת היחידה כי היא יודעת כמה היא סובלת ומבינה שמה שהצבא מציע לא עוזר לי אז היא ממש באה לקראתי ואפילו שאלה אותי ישירות אם אני רוצה להשתחרר....
הפגישה השניה עם הקבן: תיחקרה לי את החיים, בכיתי כל הפגישה, היא הציעה כדורים ואז הבנתי שבעצם לא לחצתי מספיק על זה שאני רוצה לצאת. היה ברור שהמבא גרם לי למצב הזה אבל לצערי נתתי את הרושם שאני מוכנה להתגבר על זה ולהמשיך הלאה בצבא. לשמחתי היא ביקשה להתקשר לאמא שלי ואמא שלי גם בכתה לה בטלפון ואמרה שהיא לא מסכימה שהבת שלה בגיל כזה תיקח כדורים כאלה והתחננה שישחררו אותי.
יום שני פגישה עם הפסיכיאטר, אני אנסה להכניס גם את אמא שלי.
השאלה היא: האם יש מקום לשכנע את הפסיכיאטר או שהוא יפעל לפי המלצת הקבנית ולא יסתכל עליי אפילו? אני בחיל הרפואה בעצמי ואני יודעת איך הכל שם עובד וזה מגעיל עד כמה שזה גוף שלא מתחשב אפילו לא קצת בבני אדם שהם מטפלים....
אם הוא ייתן כדורים אני לא יודעת האם כדאי להגיד נחרצות שאני לא אקח או לתת לו למרוח אותי קצת ולהסכים ולא לבלוע... מה דעתכם חברים?
אורח

Re: אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי אורח » 23 פברואר 2013 11:36

Sasha8493 כתב:אוקיי אז מה שהאמת היא שהייתי מורעלת... מצטיינת טירונות ומצטיינת קורס וכרגע מועמדת לקורס קצינים. עכשיו אני הופכת את העולם בשביל להשתחרר.... לא מעניין אותי הקורס קצינים ולא מעניין אותי כלום אני משתחררת! (מה שצבא עושה לאנשים הא?)
יש לי כמה סיבות, העיקרית היא שיש לי בעיית בריאות שעליה לא משחררים מהצבא ואני ממש סובלת ממנה, מצד שני הם גם לא מצליחים למצוא את הגורם לכך וכל התרופות שהם מסממים אותי איתן ממש לא עוזרות לכלום!

החלטתי ללכת על דיכאון. פגישה ראשונה עם קבן הייתה סבבה לגמרי, אני משרתת במרפ״א והקבנים שם ממש סבלניים ויודעים להתנהג כמו בני אדם להבדיל משאר היחידות... אחרי הפגישה איתו הגעתי לאבחנה ״מצוקה נפשית בינונית״ כאשר מה שהרס לי זה החווד של המפקדת שלי שהבעצם לא יודעת כלום מהחיים שלה.
הם קבעו לי תור לעוד קבן ואז לפסיכיאטר אבל רק בעוד שבועיים, אמרתי אין מצב שאני מחכה שבועיים, הלכתי ביום למחרת לרופאת יחידה שלי (כןכן פשוט רופאת יחידה) והמשכתי לשדר את המצוקה, היא נתנה לי הפנייה דחופה לקבן (למחרתיים כבר ראיתי שוב קבן) ורשמה על ההפנייה ״שאלה לשיחרור״
חשוב לציין שפשוט היה לי מזל עם רופאת היחידה כי היא יודעת כמה היא סובלת ומבינה שמה שהצבא מציע לא עוזר לי אז היא ממש באה לקראתי ואפילו שאלה אותי ישירות אם אני רוצה להשתחרר....
הפגישה השניה עם הקבן: תיחקרה לי את החיים, בכיתי כל הפגישה, היא הציעה כדורים ואז הבנתי שבעצם לא לחצתי מספיק על זה שאני רוצה לצאת. היה ברור שהמבא גרם לי למצב הזה אבל לצערי נתתי את הרושם שאני מוכנה להתגבר על זה ולהמשיך הלאה בצבא. לשמחתי היא ביקשה להתקשר לאמא שלי ואמא שלי גם בכתה לה בטלפון ואמרה שהיא לא מסכימה שהבת שלה בגיל כזה תיקח כדורים כאלה והתחננה שישחררו אותי.
יום שני פגישה עם הפסיכיאטר, אני אנסה להכניס גם את אמא שלי.
השאלה היא: האם יש מקום לשכנע את הפסיכיאטר או שהוא יפעל לפי המלצת הקבנית ולא יסתכל עליי אפילו? אני בחיל הרפואה בעצמי ואני יודעת איך הכל שם עובד וזה מגעיל עד כמה שזה גוף שלא מתחשב אפילו לא קצת בבני אדם שהם מטפלים....
אם הוא ייתן כדורים אני לא יודעת האם כדאי להגיד נחרצות שאני לא אקח או לתת לו למרוח אותי קצת ולהסכים ולא לבלוע... מה דעתכם חברים?


לא להסכים לכדורים. יש לך אפשרות להוציא חוו"ד מפסיכיאטר\פסיכולוג אזרחי?
לא להסכים לשום טיפול בצבא, להתעקש על שחרור בלבד. חפשי בפורום טרגט 21, יש בקישור בחתימה של SOLUS.
תצטרכי להחריף את המצוקה שאת משדרת, ולהחצין אותה, כלומר להשתמש בשפת גוף כדי לשדר שאת במצב קשה.
הכי חשוב להתמיד. בסוף ישחררו אותך.
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי vishskin » 23 פברואר 2013 13:24

להסכים לכדורים לא משתלב ביחד עם להשתחרר באותה פגישה, ברגע שאת מקבלת כדורים אוטומטי נקבעת פגישה נוספת לעוד חודש, לא נותנים לך כדורים ומשחררים אותך במקביל.
פשוט תמשיכי עם מה שאת עושה, את מתקדמת מהר וזה טוב, יש סיכוי גבוהה לשחרור בפגישה הזאת.

לידע כללי, לא יודע איך השפיע חוו"ד המפקד בפגישה הראשונה אבל אף אחד לא משתחרר בפגישה הראשונה או אצל קבן בכללי, משתחררים אצל פסיכיאטר בפגישה השנייה לפחות, בדרך כלל בשלישית/רביעית (אני סופר גם פגישות עם קבן)
אורח

Re: אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי אורח » 23 פברואר 2013 13:51

אוקיי, אז מהי האופציה הכי מהירה להשתחרר? האופציה הראשונה היא שאני מסכימה לכדורים, באה עוד חודש, לא עזר, משחררים. והאופציה השניה היא לא להסכים לכדורים, לא יודעת מה הם עושים חוץ מהנזיפה של ״את לא מסכימה לעזור לעצמך״ וכל החרטות, ואז בטח אחרי כמה פגישות משחררים כי אין להם כבר מה לעשות... אבל מהי האופציה המהירה יותר לדעתכם?
אני בדרך לשיחרור כי הקבנית בעצמה אמרה ששיחרור היא אחת האופציות, אבל אתם בטח מבינים כמה זה מייאש התהליך.... אני רוצה לגמור עם זה וללכת לעשות שירות לאומי ששם אני אתרום פי מיליון ממה שאני תורמת עכשיו....
אורח

Re: אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי אורח » 23 פברואר 2013 14:22

אורח כתב:אוקיי, אז מהי האופציה הכי מהירה להשתחרר? האופציה הראשונה היא שאני מסכימה לכדורים, באה עוד חודש, לא עזר, משחררים. והאופציה השניה היא לא להסכים לכדורים, לא יודעת מה הם עושים חוץ מהנזיפה של ״את לא מסכימה לעזור לעצמך״ וכל החרטות, ואז בטח אחרי כמה פגישות משחררים כי אין להם כבר מה לעשות... אבל מהי האופציה המהירה יותר לדעתכם?
אני בדרך לשיחרור כי הקבנית בעצמה אמרה ששיחרור היא אחת האופציות, אבל אתם בטח מבינים כמה זה מייאש התהליך.... אני רוצה לגמור עם זה וללכת לעשות שירות לאומי ששם אני אתרום פי מיליון ממה שאני תורמת עכשיו....


אל תהי בטוחה. אני בשירות לאומי, לא תורם ולא בטיח (אבל זה תלוי בהשקפה, במקום השירות וכו').

אין דרך להבטיח שחרור "מהיר", כלומר אחריי פגישה אחת, אבל דברים כמו הליכה לברה"ן(יש סכנה של ריתוק\מעצר\כלא), למיון, לביקורופא וכו' נחשבים לזרזים. גם לא לתפקד זה זרז חובה. נוהל התאבדות גם כן. חוות דעת חריפה יותר.
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: אני בחצי הדרך ל21. בבקשה עצות

הודעהעל ידי vishskin » 24 פברואר 2013 15:26

אורח כתב:אוקיי, אז מהי האופציה הכי מהירה להשתחרר? האופציה הראשונה היא שאני מסכימה לכדורים, באה עוד חודש, לא עזר, משחררים. והאופציה השניה היא לא להסכים לכדורים, לא יודעת מה הם עושים חוץ מהנזיפה של ״את לא מסכימה לעזור לעצמך״ וכל החרטות, ואז בטח אחרי כמה פגישות משחררים כי אין להם כבר מה לעשות... אבל מהי האופציה המהירה יותר לדעתכם?
אני בדרך לשיחרור כי הקבנית בעצמה אמרה ששיחרור היא אחת האופציות, אבל אתם בטח מבינים כמה זה מייאש התהליך.... אני רוצה לגמור עם זה וללכת לעשות שירות לאומי ששם אני אתרום פי מיליון ממה שאני תורמת עכשיו....


לא בדיוק
את חוזרת אחרי חודש ואת אומרת שלא עזר לך, "נו בסדר 4 שבועות זה לא מספיק, תמשיכי לקחת, אני אעלה לך את המינון ונראה עוד חודש איך זה משפיע"
זה אותו תירוץ גם אחרי חודשיים ד.א.

לגבי לא לקחת כדורים, זה תלוי בתשובה שלך, זה לא שחור ולבן (כן או לא), זה יכול "לא" שמגיע אחרי הרבה לבטים כאילו את באמת שוקלת את זה ברצינות ובסוף מחליטה שלא, זה יכול להיות התנגדות של גורם שלישי (אמא אבא חבר שסבל מהכדורים), או הסיבה שאני נתתי - אני לא מעוניין לעבור טיפול במערכת הצבאית, אני מאוד נפגעתי מהיחס שקיבלתי מהקב"ן הקודם ואני רוצה להתחיל טיפול באזרחות (ד.א. זה גם מה שעזר לשחרור שלי)
כי הרי סירוב לכדורים זה לא רק לכדורים, זה בכללי לכל מה שיגיע אחרי.

בכל מקרה תמשיכי בתהליך בלי כדורים, לא צריך לשקר לקבן כדי להשתחרר

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot] ו־ 12 אורחים