החלטתי ב 99.9% שאני רוצה לצאת באופן סופי. צריך עזרה!

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

Obeat
הודעות: 9
הצטרף: 17 דצמבר 2012 17:14
יצירת קשר:

החלטתי ב 99.9% שאני רוצה לצאת באופן סופי. צריך עזרה!

הודעהעל ידי Obeat » 20 ינואר 2013 21:03

שלום לכולם.

אז אחרי כמה וכמה פגישות יחסית תכופות עם הקב"ן שמטפל בי ופגישה עם פסיכיאטר, המערכת באופן מוחלט סירבה לתת לי את המענה הדרוש לי (שירות בתנאי יומיות), ולחלוטין מתעלמת מהבעיה שלי ומהתנאים שאני צריך לקבל על מנת להמשיך ולשרת במסגרת הצבאית. אני בחור שעבר מקרה לא קל בחיים בגיל 14, שכתוצאה ממנו טופלתי 4 שנים באזרחות והצלחתי להשתקם מהמקרה ולתת לו להיות לצידי, ולא מעליי. עכשיו זה הוצף שוב וכל הסיפור מתבטא בצורות אחרות- התסגלות למערכת הצבאית.
כשהגעתי למועד הגיוס באתי עם מוטיבציה רבה לגיוס, התחלתי כלוחם ויצאתי על אסטמה שבתכלס היא לא כזו רצינית, בשורה התחתונה הרגשתי לא שייך ושזהו לא המקום שלי בצבא. עברתי לחמ"ל של אותו הגדוד ששירתתי בו כלוחם, לאחר 3 שבועות עליתי למפקדת החטיבה ושם אחרי שבועיים בשלישות באיזו הנפצה של תפקיד ניהיתי נהג בוס למשך של כמעט 7 חודשים. אחלה של תנאים, אבל מפקדת מזוויעה ברמות קשות שאני לא מאחל לאויבים שלי. יצאתי ממנה, חזרתי למפקדת החטיבה. שם עברתי לתפקיד מונפץ אחר בשלישות, משם לאיזה שבוע ומשהו בלוגיסטיקה ומשם לאגף המבצעים. זה היה התפקיד האחרון שלי עד כה בשירות. הייתי סמב"ץ. בתכלס מעביר את הזמן בלא לעשות כמעט כלום ולהשתגע מחמ"לים ושמירות. לא תפקיד בעל משמעות באמת. אחרי כמעט 4 חודשים בתוך אגף המבצעים של החטיבה הבנתי בלב שלם שניסיתי בכל מאודי לנסות ולהשתלב בתוך המסגרת הצבאית, אבל אני לא יכול ולא מסוגל בלי התמיכה מהבית והשהייה בו. אני רוצה לסיים שירות, רק בתנאים שאני באמת מסוגל להם בהתאם לבעיה ההסתגלותית שלי- שירות של כל יום חזרה הבייתה (יומיות). לאחר 5 דחיות רצופות לעבור לחיל חינוך לתפקיד טוב ומשמעותי שרציתי ועם המלצות ממפקדים בכירים שכל פעם היחידה האטומה שלי רק דחתה מחדש, הגעתי למסקנה שאם לא אלך על זה דרך קב"ן זה לא יקרה. רציתי לקבל את הקב"ן כמה שיותר מהר, כי אני באמת סובל בצורה פסיכית בתוך המערכת ובלי השהות בבית ובשקט הנפשי שלי, ולכן פתחתי בנוהל התאבדות. הנוהל הוביל לשתי פגישות עם הקב"ן שבהן הצהרתי על כוונות אובדניות ולבסוף לפגישה עם פסיכיאטר. הפגישות קרו במהירות תכופה מאוד (יום אחרי יום פגישה עם הקב"ן וביום השלישי כבר ראיתי פסיכיאטר). הפסיכיאטר ראה אותי ואמר לי שהוא מבין את המצוקה ואת הבעיה שלי ושאני צריך שירות עם תנאים מאוד גמישים, ולכן הציע לי לצאת מהצבא ולחזור כמתנדב או שירות לאומי, שם אוכל גם לשרת ולהיות אזרח בעל אותן זכויות כמו כל אחד ששירת את המדינה וגם אוכל להסתגל ובאמת לטפל בבעיה. אמרתי לו ברוב השיחה שאני רוצה לסיים שירות אך אני לא יכול לסיים אותו בצורה של בסיס סגור ובצורה שלא מאפשרת לי טיפול מלא בבעיה שלי. הוא אמר לי שבסדר, שהקב"ן יתחיל לבדוק שיבוצים ושאני אמשיך איתו המשך פגישות, ומשם נתגלגל ליומיות המאוחלות. כמובן שרק מה שהוא "שכח" לעשות זה לרשום את כל הדברים שהוא אמר לי בגובה העיניים על הנייר. אחרי 3 פגישות רצופות לאחר השניים שבתוך נוהל ההתאבדות והפגישה עם הפסיכיאטר, הקב"ן גם שיחק איתי והיתל בו כמו פינג פונג ואמר לי שהגג שהוא שוקל לתת לי זה ת"ש 2, כשכמובן בפגישות הראשונות שלי איתו הוא אמר לי בפירוש שצריכים להשתנות תנאי השירות שלי. בפגישה האחרונה שלי איתו ההורים שלי באו איתי ונכנסו איתי לשיחה אחרי שאני דיברתי איתו, וכמו כן באו איתי לתוך הבסיס ונכנסו לשיחה עם מפקד האגף שלי. הם בחנו יחד את כל האפשרויות ולבסוף הגיעו למסקנה שלפחות בתור פתרון ראשוני אני אהיה מסופח לבסיס בעבודה על טנקים בתנאים של יומיות. מה שהם שוב "שכחו" לזכור זה שאני אסטמתי בעל פרופיל 64 ופטור חשיפה לאבק, ולא רק זה... אין לי מ-ק-צ-ו-ע. אני פסול מאז שיצאתי מהמסלול, ופסול מקצוע טנקאי לא יכול לעבוד על טנקים בשום צורה בלי שעבר הכשרה לכך. אפילו לא בדפיקת פינים של זחל. סיימתי רק חצי מהמסלול. הגעתי למסקנה שנמאס לי שמהתלים בי יום וליל כמו רק איך שבא להם וכמו איך "שהמערכת צריכה". הם שמים עליי אלף ואחד פסים ולא באמת אכפת להם מהבעיה האמיתית שלי, הם רק רוצים להשאיר אותי ביחידה ולהראות לי שאני מסוגל כשאני לא והם בעצמם יודעים זה ואפילו אמרו לי את זה. הם פשוט לא רוצים לשחרר אותי מהיחידה ובאמת להבין את צורך הבעיה. החלטתי שאני רוצה לצאת באופן סופי ב-99.9%. מחר אני צריך לחזור לבסיס ולהיקלט בו חזרה ובטח תיהיה לי שיחה עם המפקד של האגף או משהו.. נמאס לי מכל השיחות ומכל ההתשות האלו בשביל להשיג דבר שבאמת מגיע לי בתור חייל עם בעיה מסוימת. בפעם הקודמת הצלחתי להגיע לפסיכיאטר תוך 3 ימים שרצה לשחרר אותי מהצבא דרך נוהל התאבדות מתמשך- אני חושב לעשות את זה גם הפעם ופשוט לצאת. יש לי גם אליבי טוב עם כל הסיפור של זה שטופלתי באזרחות והכל ועם כל האי הסתגלות שלי באופן כללי. מה אתם אומרים? יש דרך מהירה אחרת לפעול? עצות שיזרזו את התהליך? תודה מראש לעוזרים...
אורח

Re: החלטתי ב 99.9% שאני רוצה לצאת באופן סופי. צריך עזרה!

הודעהעל ידי אורח » 20 ינואר 2013 21:27

Obeat כתב:שלום לכולם.

אז אחרי כמה וכמה פגישות יחסית תכופות עם הקב"ן שמטפל בי ופגישה עם פסיכיאטר, המערכת באופן מוחלט סירבה לתת לי את המענה הדרוש לי (שירות בתנאי יומיות), ולחלוטין מתעלמת מהבעיה שלי ומהתנאים שאני צריך לקבל על מנת להמשיך ולשרת במסגרת הצבאית. אני בחור שעבר מקרה לא קל בחיים בגיל 14, שכתוצאה ממנו טופלתי 4 שנים באזרחות והצלחתי להשתקם מהמקרה ולתת לו להיות לצידי, ולא מעליי. עכשיו זה הוצף שוב וכל הסיפור מתבטא בצורות אחרות- התסגלות למערכת הצבאית.
כשהגעתי למועד הגיוס באתי עם מוטיבציה רבה לגיוס, התחלתי כלוחם ויצאתי על אסטמה שבתכלס היא לא כזו רצינית, בשורה התחתונה הרגשתי לא שייך ושזהו לא המקום שלי בצבא. עברתי לחמ"ל של אותו הגדוד ששירתתי בו כלוחם, לאחר 3 שבועות עליתי למפקדת החטיבה ושם אחרי שבועיים בשלישות באיזו הנפצה של תפקיד ניהיתי נהג בוס למשך של כמעט 7 חודשים. אחלה של תנאים, אבל מפקדת מזוויעה ברמות קשות שאני לא מאחל לאויבים שלי. יצאתי ממנה, חזרתי למפקדת החטיבה. שם עברתי לתפקיד מונפץ אחר בשלישות, משם לאיזה שבוע ומשהו בלוגיסטיקה ומשם לאגף המבצעים. זה היה התפקיד האחרון שלי עד כה בשירות. הייתי סמב"ץ. בתכלס מעביר את הזמן בלא לעשות כמעט כלום ולהשתגע מחמ"לים ושמירות. לא תפקיד בעל משמעות באמת. אחרי כמעט 4 חודשים בתוך אגף המבצעים של החטיבה הבנתי בלב שלם שניסיתי בכל מאודי לנסות ולהשתלב בתוך המסגרת הצבאית, אבל אני לא יכול ולא מסוגל בלי התמיכה מהבית והשהייה בו. אני רוצה לסיים שירות, רק בתנאים שאני באמת מסוגל להם בהתאם לבעיה ההסתגלותית שלי- שירות של כל יום חזרה הבייתה (יומיות). לאחר 5 דחיות רצופות לעבור לחיל חינוך לתפקיד טוב ומשמעותי שרציתי ועם המלצות ממפקדים בכירים שכל פעם היחידה האטומה שלי רק דחתה מחדש, הגעתי למסקנה שאם לא אלך על זה דרך קב"ן זה לא יקרה. רציתי לקבל את הקב"ן כמה שיותר מהר, כי אני באמת סובל בצורה פסיכית בתוך המערכת ובלי השהות בבית ובשקט הנפשי שלי, ולכן פתחתי בנוהל התאבדות. הנוהל הוביל לשתי פגישות עם הקב"ן שבהן הצהרתי על כוונות אובדניות ולבסוף לפגישה עם פסיכיאטר. הפגישות קרו במהירות תכופה מאוד (יום אחרי יום פגישה עם הקב"ן וביום השלישי כבר ראיתי פסיכיאטר). הפסיכיאטר ראה אותי ואמר לי שהוא מבין את המצוקה ואת הבעיה שלי ושאני צריך שירות עם תנאים מאוד גמישים, ולכן הציע לי לצאת מהצבא ולחזור כמתנדב או שירות לאומי, שם אוכל גם לשרת ולהיות אזרח בעל אותן זכויות כמו כל אחד ששירת את המדינה וגם אוכל להסתגל ובאמת לטפל בבעיה. אמרתי לו ברוב השיחה שאני רוצה לסיים שירות אך אני לא יכול לסיים אותו בצורה של בסיס סגור ובצורה שלא מאפשרת לי טיפול מלא בבעיה שלי. הוא אמר לי שבסדר, שהקב"ן יתחיל לבדוק שיבוצים ושאני אמשיך איתו המשך פגישות, ומשם נתגלגל ליומיות המאוחלות. כמובן שרק מה שהוא "שכח" לעשות זה לרשום את כל הדברים שהוא אמר לי בגובה העיניים על הנייר. אחרי 3 פגישות רצופות לאחר השניים שבתוך נוהל ההתאבדות והפגישה עם הפסיכיאטר, הקב"ן גם שיחק איתי והיתל בו כמו פינג פונג ואמר לי שהגג שהוא שוקל לתת לי זה ת"ש 2, כשכמובן בפגישות הראשונות שלי איתו הוא אמר לי בפירוש שצריכים להשתנות תנאי השירות שלי. בפגישה האחרונה שלי איתו ההורים שלי באו איתי ונכנסו איתי לשיחה אחרי שאני דיברתי איתו, וכמו כן באו איתי לתוך הבסיס ונכנסו לשיחה עם מפקד האגף שלי. הם בחנו יחד את כל האפשרויות ולבסוף הגיעו למסקנה שלפחות בתור פתרון ראשוני אני אהיה מסופח לבסיס בעבודה על טנקים בתנאים של יומיות. מה שהם שוב "שכחו" לזכור זה שאני אסטמתי בעל פרופיל 64 ופטור חשיפה לאבק, ולא רק זה... אין לי מ-ק-צ-ו-ע. אני פסול מאז שיצאתי מהמסלול, ופסול מקצוע טנקאי לא יכול לעבוד על טנקים בשום צורה בלי שעבר הכשרה לכך. אפילו לא בדפיקת פינים של זחל. סיימתי רק חצי מהמסלול. הגעתי למסקנה שנמאס לי שמהתלים בי יום וליל כמו רק איך שבא להם וכמו איך "שהמערכת צריכה". הם שמים עליי אלף ואחד פסים ולא באמת אכפת להם מהבעיה האמיתית שלי, הם רק רוצים להשאיר אותי ביחידה ולהראות לי שאני מסוגל כשאני לא והם בעצמם יודעים זה ואפילו אמרו לי את זה. הם פשוט לא רוצים לשחרר אותי מהיחידה ובאמת להבין את צורך הבעיה. החלטתי שאני רוצה לצאת באופן סופי ב-99.9%. מחר אני צריך לחזור לבסיס ולהיקלט בו חזרה ובטח תיהיה לי שיחה עם המפקד של האגף או משהו.. נמאס לי מכל השיחות ומכל ההתשות האלו בשביל להשיג דבר שבאמת מגיע לי בתור חייל עם בעיה מסוימת. בפעם הקודמת הצלחתי להגיע לפסיכיאטר תוך 3 ימים שרצה לשחרר אותי מהצבא דרך נוהל התאבדות מתמשך- אני חושב לעשות את זה גם הפעם ופשוט לצאת. יש לי גם אליבי טוב עם כל הסיפור של זה שטופלתי באזרחות והכל ועם כל האי הסתגלות שלי באופן כללי. מה אתם אומרים? יש דרך מהירה אחרת לפעול? עצות שיזרזו את התהליך? תודה מראש לעוזרים...

לא ידעת שלצבא לא אכפת ושכחייל לא מגיע לך כלום? לא ידעת שקב"נים הם שקרנים?
טוב, למדת משהו.

זה האתר של רשת הליווי:
http://livuy.newprofile.org/

צור איתם קשר:
במייל (מומלץ)- info@newprofile.org
בהודעה קולית- 03-5160119

הם יכולים לתת לך ייעוץ מקצועי יותר, ויש להם גם ייעוץ משפטי.

עכשיו, מה אתה צריך לעשות כדי לצאת:
קודם כל, תקרא את השלבים האלה רק אחריי שאתה קורא את טרגט 21 (חפש בגוגל או בפורום, יש בחתימה של SOLUS) ומבין היטב מה עלייך להגיד וכיצד להתנהג אצל הקב"ן. זה שאתה מרגיש רע זו עילה לשחרור, אבל אתה צריך להראות את זה לקב"ן.

1. להוציא חוות דעת מפסיכולוג או פסיכיאטר. ניתן לעשות באופן פרטי, וזה יכול לעולת בין 300-2500 ש"ח, תלוי במטפל. ניתן לעשות זאת באמצעות פנייה למיון כללי בכל בית חולים ולבקש שם פסיכיאטר, בעלות של 760 ש"ח. ניתן לבקש הפניה למיון בחינם מביקורופא, אבל בשביל זה צריך להכנס לרופא - לשדר מצוקה חריפה ולא לצאת משם עד שאתה מקבל את ההפניה. יש אפשרות גם לבקש אחר כך אסמכתא לתשלום מרופא היחידה - אצלו תצטרך להסביר שהיה מדובר במקרה חירום. בכל מקרה זה לא מובטח שהוא ייתן, אבל 760 זה מחיר סביר לעומת מה שאתה עובר עכשיו. לא לפחד להגיד שאתה רוצה לצאת ושרע לך, לא אצל הפסיכיאטר במיון ולא אצל הקב"נים. אין דבר כזה שלא תקבל מיון - צריך להתעקש לקבל את זה, לשדר מצוקה אפילו חריפה יותר מאצל הקב"ן, והוא יישבר בסוף. את זה שיוזם פה את המהלך, אתה לא יכול לתת להם לא להפנות אותך למיון כי אחרת משהו ממש רע יקרה - ואתה צריך להעביר את זה לרופא.
2. ללכת לברה"ן ולהתלונן שאף אחד בבסיס וביחידה לא מטפל בך ברצינות ואתה חייב טיפול דחוף. לשדר מצוקה, לא לעזוב עד שמכניסים אותך לקב"ן. אפשר להתעקש על פסיכיאטר ושחרור אצל הקב"ן, אבל רוב הסיכויים שיפנו אותך לקב"ן ביחידה, כלומר, תיאלץ לחזור ליחידה כדי להשפט על הנפקדות או לפחות לקבל טיפול.
3. כמו שהסברתי לך באשכול הקודם, במידה ואתה מוחזר לבסיס ולא מקבל גימלים או מגיע לריתוק\מעצר\כלא בגלל הנפקדות - אל תתפקד. הסברתי לך את זה בפירוט באשכול הקודם:
מה שאומרים לך לעשות זה להראות למפקדים שאתה מנסה לעשות את הפקודות שלהם, אבל לא מצליח. קם והולך לעשות מה שהם אומרים לך, אבל פתאום באמצע הלו"ז נעלם. אם תתלונן כל הזמן שרע לך, שאתה לא יכול לישון\לאכול\לשתות\להתקלח\שאתה חייב קב"ן כל הזמן(בכי יוסיף מאוד), זה מעולה. נותנים לך פקודה, אתה מתחיל לעשות אבל משתדל למרוח את הזמן ולא לבצע אותה בזמן ולא לבצע אותה טוב ואם המפקד שואל אותך מה קורה, אתה עונה שאתה חייב קב"ן דחוף. אפשר גם להסתגר בחדר ולא לצאת לשום דבר חוץ ממשפט (מאוד מומלץ, זה משדר שאתה במצוקה מאוד חריפה, אבל בעקבות שבירת הלו"ז אתה תעלה למשפט שהעונש שלו הוא 21 או 28 יום ריתוק, שבמהלכם אתה אמור להמשיך לעשות את אותו דבר כלומר לא לתפקד, ולדרוש קב"ן עד שהוא נותן לך את מה שאתה רוצה). אפשר להתחיל נוהל (לא כזה מומלץ, אבל תלוי עד כמה אתה במבוי סתום).
4. אם קב"ן לא מפנה לפסיכיאטר - אתה מנסה שוב. אם פסיכיאטר לא משחרר, אתה מנסה שוב לפנות לקב"ן, ושוב ושוב ושוב. התמדה, זה כל הסיפור. בסוף תשוחרר. במידה ואתה מרגיש שאתה במבוי סתום, אתה יכול לחזור על אחד או יותר מהשלבים שתיארתי כאן.
תזכור שכולם בצבא ובמערכות שקשורות לצבא משקרים, כולם רוצים לנסות למרוח אותך ואתה צריך לחשוב רק על השחרור, לא לוותר, לא להבהל, לא לכעוס ולא להתייאש - אלא להתמיד.
התהליך יכול לקחת גג חצי שנה מהיום, בדרך כלל זה לוקח פחות. כל שלב שתיארתי מקצר את התהליך באופן משמעותי.
בהצלחה.
Solus
הודעות: 310
הצטרף: 02 דצמבר 2012 10:53
יצירת קשר:

Re: החלטתי ב 99.9% שאני רוצה לצאת באופן סופי. צריך עזרה!

הודעהעל ידי Solus » 21 ינואר 2013 07:09

טוב לעשות copy+paste אה? :) גם אני צריך להכין קובץ טקסט כזה, השורות שלי יותר מדי חוזרות על עצמן.

ל-OP, אני לא ממש בטוח מה לאמר לך לגבי הדרך "המהירה ביותר", מכיוון שאתה כבר תחת עיניהם; פסיכיאטר וקב"ן מספר ימים ברצף? יש אנשים שחולמים על מצב שכזה. על פי דעתי עליך להתמיד עם מה שאתה עושה כרגע ותיצא, המצוקה קיימת והדרך שלך נראית טובה.
נ.ב :
ולכן הציע לי לצאת מהצבא ולחזור כמתנדב או שירות לאומי, שם אוכל גם לשרת ולהיות אזרח בעל אותן זכויות כמו כל אחד ששירת את המדינה

אמא'לה רחמנא-ליצלן גוולד, איזה שקר מוניומינטלי... על עילו זכויות הוא דיבר? התלם החברתי שנוצר מ"שירות המדינה" לא נחשב לזכות, האם הוא מדבר על ההטבות של סיום השירות? על פי זכרוני, אין בכלל קשר בין ההטבות שמקבלים כמשוחרר 3 שנות שירות כנגד שירות לאומי (שכנראה תעשה רק שנה בכל מקרה)
ושנית, על פי זכרוני, הם בכלל שינו את תנאי קבלת המתנדבים! הם לא מכניסים יותר אנשים אובדניים, "בעייתים" לשורותיהם. משמע שאם הפסיכיאטר שיקר לך, הוא שיקר לך ברמה עמוקה שמשתווה לגרנד-קייניון.
אורח

Re: החלטתי ב 99.9% שאני רוצה לצאת באופן סופי. צריך עזרה!

הודעהעל ידי אורח » 21 ינואר 2013 10:33

Solus כתב:טוב לעשות copy+paste אה? :) גם אני צריך להכין קובץ טקסט כזה, השורות שלי יותר מדי חוזרות על עצמן.

ל-OP, אני לא ממש בטוח מה לאמר לך לגבי הדרך "המהירה ביותר", מכיוון שאתה כבר תחת עיניהם; פסיכיאטר וקב"ן מספר ימים ברצף? יש אנשים שחולמים על מצב שכזה. על פי דעתי עליך להתמיד עם מה שאתה עושה כרגע ותיצא, המצוקה קיימת והדרך שלך נראית טובה.
נ.ב :
ולכן הציע לי לצאת מהצבא ולחזור כמתנדב או שירות לאומי, שם אוכל גם לשרת ולהיות אזרח בעל אותן זכויות כמו כל אחד ששירת את המדינה

אמא'לה רחמנא-ליצלן גוולד, איזה שקר מוניומינטלי... על עילו זכויות הוא דיבר? התלם החברתי שנוצר מ"שירות המדינה" לא נחשב לזכות, האם הוא מדבר על ההטבות של סיום השירות? על פי זכרוני, אין בכלל קשר בין ההטבות שמקבלים כמשוחרר 3 שנות שירות כנגד שירות לאומי (שכנראה תעשה רק שנה בכל מקרה)
ושנית, על פי זכרוני, הם בכלל שינו את תנאי קבלת המתנדבים! הם לא מכניסים יותר אנשים אובדניים, "בעייתים" לשורותיהם. משמע שאם הפסיכיאטר שיקר לך, הוא שיקר לך ברמה עמוקה שמשתווה לגרנד-קייניון.


העתק הדבק בפורום הזה זה מעולה, למה שאכתוב את אותו הדבר שוב ושוב ושוב?

הוא לא שיקר בנוגע לשירות לאומי, מי שמסיים שנתיים מקבל כמעט את אותם הזכויות כמו חייל משוחרר אחריי 3 שנים, עם הבדל ממש קטן במענק, פקדון ומשכנתא. אבל העקרון נשאר ודברים כמו מלגות ללימודים וכו' = זהה לחלוטין.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים