טרגט 21

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

5468
הודעות: 108
הצטרף: 29 יוני 2011 18:14
יצירת קשר:

טרגט 21

הודעהעל ידי 5468 » 09 ינואר 2012 00:43

אז כמו שכנראה ראיתם מסמך טרגט 21 שכולנו מכירים עבר שינוי מאוד מוזר שבו אי אפשר לראות מה כתוב בו,
אז כמו שניתן לראות בנושא האחרון שפתחתי קיבלתי מאחד האורחים (תודה רבה לך ) לינק למסמך כשהוא בקובץ וורד, ואני אפרסם אותו כאן בתקווה שכשאנשים יקלידו בגוגל "טרגט 21" הם יגיעו לנושא הזה.
אז הנה.



פרופיל 21 – מידע למעונינים
http://www.target-21.tk
מה במסמך:
מידע כללי
הבהרה
פרופילים שונים
מה זה פרופיל 21?
ערך הפונה בעיני הצבא
תהליך קבלת הפטור
קביעת הפגישה עם הקב"ן
שיתוף פעולה עם ההורים
חוות דעת המפקד
הפגישה עם הקב"ן
פתרון סתירות
הצהרת כוונות ופתרונות ביניים
נטייה אובדנית
שאלות נפוצות בפגישה עם הקב"ן
התנהגות בפגישות עם הקב"ן ועם הפסיכיאטר
פגישות חוזרות עם הקב"ן
נספח – הגדרת הדכאון ע"פ ה-DSM
ההשלכות של פרופיל 21 בהמשך החיים
מה החוק אומר?
מה עדיף – פרופיל 21 או "אי-התאמה"?
האם אפשר למצוא עבודה עם פרופיל 21?
ומה לגבי לימודים?
מה יהיה עם רשיון נהיגה?
אפליה במתן הטבות מטעם המדינה:
ואם אני רוצה להיות ראש-הממשלה?
ומה עם ויזה לחו"ל?
מידע כללי
הבהרה
אין אדם שרצה לצאת מהצבא ולא יצא בסופו של דבר. העניין העיקרי הוא כמה זמן "מרחו" אותו עד שהשתחרר. המוטיבציה לצאת מהצבא חשובה לאורך כל תהליך היציאה ולכן חשוב לדעת, שלא משנה כמה זמן יארך התהליך, בסופו של דבר הפטור יינתן. ידוע לנו על מקרים של אדם שהיה בקורס טייס ומישהי ששירתה בממר"ם אשר יצאו מהצבא על פרופיל 21 וכל זאת, משום שהם התעקשו ולא נשברו לאורך כל התהליך.
פרופילים שונים
לצבא מספר סיווגים לפרופילים רפואיים. כל פרופיל יכול להינתן לאדם בגלל בעיות בריאותיות גופניות וגם בגלל בעיות בריאותיות נפשיות. אין הבחנה ביניהן בקביעת הפרופיל.
להלן הפרופילים השונים ותיאור קצר לגבי אופיים והשלכותיהם:
97: בריא לחלוטין – כשיר לשירות קרבי ביחידות שדה : חי"ר (חיל רגלים),שריון ותותחנים.
82: בעיה קלה – (יכול להיגרם עקב בעיית ראייה) עדיין כשיר לשירות קרבי ביחידות שדה.
72: בעיה בינונית – (לדוגמא: בעיות ברכיים או גב) לא כשיר לשירות בחי"ר אך עדיין כשיר לשירות ביחידות כמו שריון תותחנים ונ"מ.
64: בעיה רצינית - (לדוגמא: אסטמה מרמה מסוימת) לא כשיר לשירות ביחידות שדה.
45: בעיה חמורה – פטור מקורסים. פסילת מקצוע אם היה ותפקיד עורפי ללא מאמצים פיזיים בכלל. אפשרות של הצבה בבסיס קרוב לבית ללא לינה בבסיס.
31: רגע לפני – פרופיל נדיר , הנמוך ביותר שאדם יכול לקבל , ועדיין להיות בשירות פעיל. פטור כמעט מכל דבר אפשרי.
24: לא כשיר זמנית לשירות - (לדוגמא: רגישות חמורה לעקיצות דבורים) פטור זמני ומעקב אחת לכמה חודשים עם אפשרות שחרור קבוע לאחר תקופה מסוימת.
21: לא כשיר לחלוטין לשירות צבאי מסיבות בריאות (גופניות ו\או נפשיות).
הרשימה הזו נכונה ומדויקת לגבי בנים. אצל בנות המשמעויות של כל פרופיל הן קצת שונות עקב היעדר אפשרות מראש לשרת ברוב היחידות הקרביות.
מה זה פרופיל 21?
פרופיל 21 הוא פרופיל רפואי-צבאי אשר נותן פטור משירות צבאי (וכמובן גם ממילואים).כמו הפרופילים האחרים פרופיל 21 הינו פרופיל שיכול להיקבע גם לפני הגיוס. הוא יכול להיקבע עקב בעיה בריאותית פיזית (מחלה כרונית, נכות וכו'), או עקב בעיה בריאותית נפשית, שעליה יורחב בהמשך.
ערך הפונה בעיני הצבא
אחת הנקודות החשובות שיש לשים עליהן את הדגש היא ערך הפונה בעיני הצבא. לצבא מספר קריטריונים לקביעת ערכו של הפונה: פרופיל רפואי; תוצאות המבחנים הפסיכוטכניים; רקע סוציו-אקונומי; מוטיבציה; הכשרה. כל הורדה מאחד המרכיבים מגדילה את הסיכוי להשתחרר.
כך לדוגמא, הצהרה על כאבי גב/ראש תכופים יכולה להוריד פרופיל רפואי (דבר אשר קשה למערכת הצבאית לבדוק, במידה ואין כאבים כאלה באמת). סימון תשובות שגויות במבחנים הפסיכוטכניים מוריד בהחלט את ערך המלש"ב ("מיועד לשירות ביטחון" – כלומר אדם לפני גיוס) ויכול אף לשחרר אוטומטית.
בכדי לעשות זאת ניתן לנסות לנחש את התשובות השגויות בכל שאלה.
המבחנים נעשים מול מחשב שם צריך הנבחן להקיש את מספר התשובה הנכונה ואח"כ להקיש Enter . ע"פ מידע (ממקור פנימי) שבידינו ניתן להקיש Enter בלבד בכל שאלה (ללא מספר התשובה הנכונה) וכך נרשמת התשובה כטעות בעיני המחשב.
הצהרה בכל עת על מוטיבציה נמוכה מורידה מאוד את ערך הפונה בעיני הצבא ומהווה את אחד המרכיבים החשובים ביותר בקביעת ערכו של הפונה. את הנתונים שהמלש"ב ממלא הצבא לא מאמת כמעט אף פעם (עקב היעדר משאבים), וכך הצהרה על ציוני בי"ס נמוכים, עיסוק הורים צנוע ופרטים טכניים אחרים שמורידים את ערך המלש"ב בעיני הצבא מגדילים את הסיכוי להשתחרר מהצבא. אולם קחו בחשבון שבשלבים שונים של תהליך השחרור, גורמים צבאיים יכולים לראיין את הוריכם, ורצוי להימנע מסתירות בין מה שההורים מספרים למה שסיפרתם אתם בראיון.
בהקשר זה חשוב לציין שתי קבוצות עיקריות שערכן הראשוני בעיני הצבא הוא נמוך יותר, באופן כללי - בנות ומילואימניקים.
תהליך קבלת הפטור
מכאן ואילך נתמקד בסוג אחד של פטור משירות צבאי – הפטור מסיבות של בריאות נפשית, המכונה בציבור בשם "פרופיל 21 נפשי".
שלושה שלבים עיקריים יש בתהליך קבלת פרופיל 21 מטעמים נפשיים (כלומר יציאה מהצבא):
קב"ן; פסיכיאטר; ועדה רפואית.
הקב"ן (קצין בריאות הנפש) הוא בהכשרתו עובד סוציאלי או פסיכולוג. במידה והוא פסיכולוג, יש בסמכותו "לדלג" על הפסיכיאטר ולהפנות ישר לועדה רפואית.
פסיכיאטר הוא שלב נוסף בתהליך. הוא שייך למדור בריאות הנפש בחיל הרפואה בצבא, ותפקידו לאתר מקרים שבהם יש צורך בטיפול תרופתי. ברוב המקרים הצבא נמנע ממתן טיפול תרופתי-נפשי, וכך הפסיכיאטר הינו בדרך כלל עוד סמכות מקצועית גבוהה יותר, אשר תפקידיו דומים לאלו של הקב"ן.
הועדה הרפואית היא ועדה של רופאים צבאיים מכל תחומי הרפואה (בין השאר ממדור בריאות הנפש), ותפקידה לקבוע את הפרופיל הרפואי של הפונה. במקרה של בריאות הנפש מתייחסת הועדה בעיקר להמלצת המפנה (פסיכיאטר/קב"ן) ועל סמך זו קובעת את הפרופיל.
הועדה יכולה לקבוע פרופיל 21, וכן פרופילים אחרים (24, 45, 64) בגלל אותה הבעיה שאובחנה. לרוב הישיבה בועדה קצרה מאוד (כדקה) ונשאלות שם שאלות טכניות לחלוטין (שם ושם משפחה, שם האב וכו') כך שהועדה משמשת בעצם כ"חותמת גומי".
חשוב לזכור שהקב"ן והפסיכיאטר הם אנשי רפואה, והשפה היחידה שהם מבינים היא שפת הרפואה. הקב"ן יכול להמליץ על מתן פטור משירות צבאי אך ורק על-סמך אבחון של בעיות נפשיות אצל הפונה. לכן, לא יעזור אם תשמיעו טיעונים רציונליים באזני הקב"ן, שיוכיחו באותות ובמופתים שלצבא לא כדאי להחזיק בכם. כל עוד הקב"ן לא מוצא אצלכם סימפטומים של ליקוי נפשי שהוא יכול לזהות, הוא לא ירצה ולא יוכל לשחרר אתכם.
ידועים מקרים, אשר אירעו בעבר (והתפרסמו גם בתקשורת), בהם הגיעו חיילים אל הקב"ן עקב מצוקה אמיתית – לא טופלו והתאבדו לאחר מכן. מקרים אלה ממחישים אולי יותר מכל את העובדה שאדם הפונה למערכת בריאות הנפש בצבא צריך להיות מסווג לאחר מסעיפי הליקוי המשחררים מהצבא, שכן אם לא, גם אם מצוקתו אמיתית ומיידית, לא יוכל להשתחרר.
בין היתר, בגלל סיבה זו, נוטים אנשים רבים להגזים / לשקר לקב"ן במטרה לצאת מהצבא. אנשים כאלה מנסים לבנות דמות, עם סיפור מקרה מסוים, אשר תוצג לקב"ן ותוכל לענות על סעיף ליקוי אשר ישחרר מהצבא.
נשום ונדגיש: מערכת בריאות הנפש הצבאית אינה מסוגלת לגלות מספיק גמישות ומקצועיות כדי לזהות בעצמה חיילים הסובלים מבעיות נפשיות קשות. ישנם לא מעט מקרים בהם חיילים פגעו בעצמם בגלל האטימות של הממסד הרפואי בצבא. אנחנו מקווים שהמידע שמופיע כאן יעזור לפחות לכמה מאותם אנשים להציל את נפשם.
עפ"י רוב קל יותר לבנות דמות אשר מבוססת על פרטים אמיתיים (לפחות באופן חלקי), ולרוב לשיטה זו סיכוי טוב יותר להצליח בשחרור מהצבא מאשר הצגת המצוקות הקיימות (אם ישנן) כמות שהן.
ישנם הרבה סיפורים על דרכים מקוריות לצאת מהצבא (קופסה עם נמלים, התחזות לחיה… ) לסיפורי מקרה אלו סיכוי קטן להצליח ובמידה והם מצליחים הפרופיל ניתן בגלל סיבות אחרות (כמו ערך נמוך של החייל בעיני הצבא). נראה שדווקא סיפורי המקרה הפחות זוהרים עם דמויות מופנמות ודכאוניות הם בעלי פוטנציאל שחרור גבוה יותר.
ללא ספק, הליקוי הנפשי הנפוץ ביותר בין החיילים בצבא ובין הצעירים בגיל גיוס הוא הדיכאון. בהמשך נרחיב את הדיבור על הדיכאון. חלק גדול מהדברים שייאמרו בהמשך יוצאים מתוך נקודת הנחה שהפונה סובל מדיכאון. כמו-כן נמנה את הסימפטומים של מחלת הדיכאון, כפי שהם מופיעים בספרות המקצועית.
קביעת הפגישה עם הקב"ן
עפ"י החוק הצבאי חייל בשירות פעיל (ככל הידוע לנו, הדבר נכון גם לאנשי מילואים בשירות פעיל) הדורש לראות קב"ן זכאי לפגישה עמו תוך 48 שעות מרגע הבקשה. המפקדים מנסים בד"כ לעכב את הפגישה בנימוקים שונים, אך אם החייל מצהיר על כך שהמצב קריטי ושהוא דורש לראות קב"ן באופן מיידי, קיים סיכוי טוב שהמפקד יאשר זאת (ניתן בנוסף על כך, ליידע את המפקד שהוא עובר עבירה אם לא יאפשר לפגישה להתקיים תוך 48 שעות). במקרים קיצוניים ישנה אפשרות לפנות באחת מן החופשות לקצין העיר הקרוב בהצהרה על מצוקה נפשית מיידית ובמידה והדבר לא עוזר ניתן לערוק או לנקוט בצעדים אחרים בדומה לדברים המפורטים בפרק "פגישות חוזרות עם הקב"ן".
הדרך לקב"ן עוברת בד"כ דרך רופא היחידה, שם שואל הרופא לגבי אופי המקרה והסיבות לפניה. אין הכרח לספר לרופא אף פרט. ניתן להגיד שהבעיה היא אישית ושאינך מוכן לדבר עליה עם אף אחד פרט לקב"ן.
למלש"בים קביעת הפגישה נעשית דרך פניה למדור בריאות הנפש בלשכת הגיוס הרלוונטית, וכמו דברים רבים בצבא ישנה חשיבות להתעקשות ומעקב יומיום אחר מצב קביעת המועד לפגישה (קבלת זימון).
למילואימניקים, קביעת הפגישה נעשית דרך היחידה אליה הם שייכים , או בצורה דומה לזו של חיילים סדירים, בזמן שירות המילואים הפעיל.
דרך נוספת אשר רלוונטית למלש"בים ולאנשי מילואים היא לפנות לחדר מיון עקב מצוקה נפשית. ניתן לבוא עם חבר/ה אשר יעידו על אופי המצוקה. בהצהרה בחדר המיון חשוב לזכור שהצהרה על נסיון התאבדות עלולה לגרום לאשפוז כפוי. בכדי לעקוף זאת ניתן לרמוז על כך בדרכים שונות (הרחבה של נקודה זאת נמצאת בסעיף אחר של מסמך זה).
שיתוף פעולה עם ההורים
הצבא היום, יותר מבעבר נוטה לייחס חשיבות לדעת ההורים בנושאים שונים הקשורים לפונה (לגבי מילואימניקים לא ידוע לנו על אפשרות של מעורבות הורים, אם כי ניתן לנסות). הדבר נכון במיוחד בנושא בריאות הנפש. תמיכת ההורים בעמדת הפונה מול המוסדות הצבאיים היא בעלת ערך רב לתהליך השחרור מהצבא.
בד"כ לקראת סוף התהליך ההורים מוזמנים ביוזמת הצבא לפגישה שבה משולבת מעין שיחת נזיפה. שיחה מכינה עם ההורים לפני הפגישה עם הקב"ן, (רצוי לעשות זאת כמה חודשים מראש - בכדי לתת להורים זמן לעכל את הדברים) יכולה לסייע לשיתוף הפעולה. במידה וההורים מוכנים לשתף פעולה, הצהרה שלהם על חשש כבד לנטייה אובדנית של בנם או בתם היא מכרעת. היא גם מאמתת את הטענות של הפונה עד כה.
ברוב המקרים גם הורים שהתנגדו ליציאת בנם / בתם מהצבא לא סתרו את טענותיהם מול המוסדות הצבאיים. לפיכך יש טעם לדבר על השחרור עם ההורים גם אם הם מביעים התנגדות, שיחה שכזו יכולה להקטין את ההתנגדות.
במידה ודבר לא עוזר ניתן לבנות בסיפור המקרה המוצג בפני הקב"ן יחסים לקויים מאוד עם ההורים, עד כדי ניתוק מוחלט ("הם לא מבינים אותי", "הם רק רוצים שאשרת בצבא" , "אני לא מספר להם מה שבאמת קורה לי"...) וכך, קטנה השפעתם של הדברים אשר יגידו ההורים לקב"ן, ואפילו אם יאמין הקב"ן להורים אשר אומרים שיחסיהם עם בנם/בתם תקינים, עדיין נותרת תחושת הפונה – מוצדקת או לא – אשר מהווה בעיה.
חוות דעת המפקד
ברוב המקרים מקבל הקב"ן לידו את חוות הדעת של המפקד הישיר של החייל. לפיכך ישנה חשיבות להתנהגות שתואמת את אופי סיפור המקרה מול המפקד, תקופה קצרה לפני הפניה לקב"ן. אפשר להפגין תפקוד לקוי בתקופה שלפני הפגישה עם הקב"ן. מעבר לכך אין צורך לדבר עם המפקד על הבעיה (בדומה לרופא), ורצוי לשמור על דיסקרטיות בנושא (לא לרוץ לספר לחבר'ה).
הפגישה עם הקב"ן
הפגישה עם הקב"ן היא הנקודה המכרעת ביותר בתהליך השחרור מהצבא, שכן היא קובעת את הקווים הכלליים של האנליזה (קווי הניתוח הפסיכולוגיים) של הפונה. למדור בריאות הנפש בצבא ישנם מספר קריטריונים וסעיפי ליקוי אשר אדם המסווג לאחד מהם משתחרר מהצבא. ידועים מקרים, אשר אירעו בעבר (והתפרסמו גם בתקשורת), בהם הגיעו חיילים אל הקב"ן עקב מצוקה אמיתית – לא טופלו והתאבדו לאחר מכן. מקרים אלה ממחישים אולי יותר מכל את העובדה שאדם הפונה למערכת בריאות הנפש בצבא צריך להיות מסווג לאחר מסעיפי הליקוי המשחררים מהצבא, שכן אם לא, גם אם מצוקתו אמיתית ומיידית, לא יוכל להשתחרר.
בין היתר, בגלל סיבה זו, נוטים אנשים רבים להגזים / לשקר לקב"ן במטרה לצאת מהצבא. אנשים כאלה מנסים לבנות דמות אשר תוצג לקב"ן ותוכל לענות על סעיף ליקוי אשר ישחרר מהצבא.
עפ"י רוב קל יותר "לשחק" דמות אשר מבוססת על פרטים אמיתיים (לפחות באופן חלקי), ולרוב לשיטה זו סיכוי טוב יותר להצליח בשחרור מהצבא מאשר הצגת המצוקות הקיימות (אם ישנן) כמות שהן.
ישנם סעיפי ליקוי רבים אשר יכולים לשחרר מהצבא. חלק מהסעיפים מתייחסים למחלות נפש כרוניות (סכיזופרניה, מאניה-דפרסיה, וכו') אולם הסעיף הנפוץ ביותר הוא דיכאון עם נטייה אובדנית. דמות אשר סיכוייה טובים יותר היא דמות אשר קווי האופי והנסיבות השונות של סיפור המקרה שלה מובילים, בסופו של דבר, לנטייה אובדנית.
הקב"ן נמצא בקונפליקט מתמיד במקרים מהסוג הנ"ל. מצד אחד אין הוא רוצה לקחת אחריות על מקרים שבהם עלול הפונה לפגוע בעצמו, ומצד שני הוא אינו יכול להמליץ לשחרר כל אדם, שכן הדרגים הגבוהים ידרשו ממנו דין וחשבון על כך. לפיכך משחקת אמינות הסיפור תפקיד מכריע, וכל מרכיב שיכול להוסיף לאמינות חשוב.
בהקשר זה פניה לפסיכולוג / פסיכיאטר אזרחי לקבלת מכתב המלצה לשחרור מהצבא יכולה להועיל כחוות דעת נוספת. הצהרה על טיפולים קודמים באזרחות או עבר של מחלת נפש אצל אחד או יותר מבני המשפחה יכולה גם היא לעזור בכך שהיא מראה שהייתה קיימת מצוקה גם לפני הצבא או שיש עבר משפחתי למצוקה כזו.
כך, האפקט המרכזי של שיתוף פעולה עם ההורים, שהוזכר קודם לכן, הינו הגדלת האמינות של סיפור המקרה. שיטה נוספת שנוסתה בעבר (ועבדה!) הנה שליחת מכתב לחבר בתוך הצבא אשר מפרט את סיפור המקרה ואת המצוקות השונות אשר יוצגו לקב"ן. החבר מקבל את המכתב ובתור חייל "מודאג" פונה למפקדיו ומראה את המכתב בבקשה שיעבירו זאת לדרגים הגבוהים לטיפול.
בעבר היה הצבא נוהג לשחרר הומואים ולסביות באופן מיידי. היום אין הדבר כך, ואולם הצהרה על נטיות מיניות הומוסקסואליות יכולה להוות קרקע נוחה לבניית בעיות נפשיות. קשיי הסתגלות חברתית, בעיות במשפחה וסביבה עוינת בצבא הם רק חלק קטן מן הבעיות שניתן להוסיף לסיפור מקרה שכזה.
פתרון סתירות
החששות הגדולים בכל סיפור מקרה (דמות) הם סתירה פנימית במידע הניתן ע"י הפונה וחוסר אמינות. דרך טובה להתגבר על הסתירה הפנימית היא מסירת כמה שפחות אינפורמציה. תשובות קצרות (לא יותר ממשפט) והתחמקות משאלות שעלולות להיות מכשילות ע"י מתן תשובה לא קשורה כתשובה כללית (לדוגמא: "מה זה חשוב", "אני יוצא מהצבא; שום דבר לא חשוב יותר") יכולות להוות פתרון אפשרי לבעיה זו. משפטים כגון אלו יכולים לשמש תשובות מנטרה לכל השאלות הבעייתיות שמופיעות. הקב"ן מצידו ינסה לגרור את הפגישה לשיחה שבה יוכל לדובב את הפונה. חוסר שיתוף פעולה מצד הפונה יאריך את הפגישה אך לא יפסול את סיפור המקרה. לפיכך אין סכנה בנתינת תשובות מתחמקות או סתומות בפגישה עצמה.
למרות הדברים הללו ישנה חשיבות רבה למסירת האינפורמציה הרלוונטית לסיפור המקרה. בד"כ יעלו שאלות מצד הקב"ן לגבי הפרטים הללו, אך במידה ולא, ניתן "לדחוף" אותם כתשובה לא קשורה לאחת מהשאלות. כך לדוגמא אם לא עולה הנושא של נטייה אובדנית, ניתן לדחוף כתשובה לשאלה כלשהי את המשפט: "אני יוצא מהצבא, באתי אליך כדי לצאת בטוב". לצאת ב"רע" (אם יש טוב יש גם רע) במקרה זה מתפרש ע"י הקב"ן כנטייה אובדנית וכך נעשית העברת האינפורמציה.
מצד שני, אם ישמע קב"ן את אותו המשפט בסיפורי מקרה של אנשים שונים, הדבר לא יישמע אמין בעיניו. קצת יצירתיות לא תזיק.
ישנם הרבה סיפורים על דרכים מקוריות לצאת מהצבא (קופסה עם נמלים, התחזות לחיה… ) לסיפורי מקרה אלו סיכוי קטן להצליח ובמידה והם מצליחים הפרופיל ניתן בגלל סיבות אחרות (כמו ערך נמוך של החייל בעיני הצבא). נראה שדווקא סיפורי המקרה הפחות זוהרים עם דמויות מופנמות ודכאוניות הם בעלי פוטנציאל שחרור גבוה יותר.
נקודה נוספת שעלולה לעלות כשאלה מהקב"ן בווריאציות שונות, היא מה קרה עד עכשיו שאִפְשר לך להתמודד עם המצב ועכשיו השתנה (נקודה זו יכולה לעלות בעיקר אצל חיילים ששירתו תקופה מסוימת, אך גם אצל מלש"בים שעברו צו ראשון וזימונים שונים). כתשובה לכך ניתן לתאר את הבעיה כתהליך שנקודת השבירה שלו היא כעת. לדוגמא: חייל ששירת מספר חודשים בצבא יכול לספר על כך שכבר מלכתחילה לא רצה לשרת בצבא, אך עקב לחץ של הסביבה התגייס בכל זאת. הוא סבל מאוד אך המשיך למרות זאת ועכשיו הגיעה נקודת השבירה והוא אינו יכול לסבול זאת עוד.
שאלה מכשילה נוספת, שגם היא יכולה לבוא בווריאציות שונות היא: 'מה תעשה אחרי שתשתחרר?' בהקשר זה תשובה כגון: 'אעבוד, אטייל ואתחיל ללמוד' אינה משקפת בד"כ מקרה של נטייה אובדנית (גם לא בטון דכאוני). אדם במצב דכאוני יטה יותר להתמקד בהווה עם קושי רב לראות את העתיד. כך, תשובה המשקפת יותר אדם עם נטייה אובדנית תהייה: "אני לא יודע, כרגע אני רק חושב על לצאת מהצבא".
הצהרת כוונות ופתרונות ביניים
אין טעם ללכת סחור-סחור בהצהרת הכוונות. הקב"ן יודע שמטרת הפונה היא לצאת מהצבא. לפיכך ניתן להצהיר על הדרישה לצאת מהצבא כבר מהתחלה.
במקרים מסוימים עלול הקב"ן להציע פתרונות ביניים כגון הורדת פרופיל ל-24/45/64, העברה לבסיס קרוב לבית וכו'. פרופיל 24 הוא פתרון ביניים אשר מתיר לפונה דחייה של שלושה חודשים (עם אפשרות להארכה של עד שנה, כאשר לאחר שנה השחרור הוא כמעט אוטומטי) ולגבי הפרופילים האחרים,ישנו פירוט בתחילת המסמך.
בד"כ, פתרונות אלו מקרבים את השחרור אך קבלתם ע"י החייל באופן פורמלי בפגישה עצמה עלולה להתפרש כגישה פחות נחושה.
נטייה אובדנית
בנושא הנטייה האובדנית ישנה נקודה נוספת שמחייבת זהירות. הצהרה מפורשת על כוונה להתאבד עלולה להוביל לאשפוז כפוי, דבר אשר מזרז את תהליך השחרור אך עלול להירשם בתיקים הרפואיים כנתון בעייתי. בשביל להתגבר על כך ניתן לרמוז (אפשר גם רמזים עבים) על הנטייה האובדנית. דוגמא טובה לכך יכולה להיות: "אני לא יודע מה אעשה אם לא אצא מהצבא". הקב"ן מצדו יכול לשאול שאלות כגון: "האם חשבת איך לעשות זאת", "האם קבעת מועד?" ועוד שאלות דומות, אך תשובה מתחמקת כמו: "מה זה חשוב" / "אני לא יודע מה אעשה" יכולה להספיק.
חשוב מאוד: בשום פנים ואופן אל תנסו לביים ניסיון התאבדות כדי לשכנע את הצבא שאתם רציניים. ישנן דרכים דראסטיות פחות לצאת מהצבא. מי שמנסה להתאבד – יש סיכוי גם שיצליח (אפילו בטעות). הצבא לא שווה שתסכנו את החיים שלכם בשבילו!
אפשרות נוספת (אך לא שכיחה) שעלולה לעלות בתהליך השחרור היא טיפול תרופתי. בשביל להתחמק מכך (לטיפול שכזה השלכות שליליות רבות) יכול הפונה להגיד שאינו מאמין בתרופות ואינו מוכן לשום טיפול תרופתי (אם בכל זאת ניתנו תרופות אין לקחת אותן). גם כאן חשוב לשים את הדגש על יצירתיות. הקב"ן אינו טיפש ועלול להבחין בכך אם ייאמרו אותם משפטים בדיוק או שיוצגו אותם סימפטומים בדיוק אצל כמה אנשים שונים (הדבר רלוונטי גם לדוגמאות שבהמשך מסמך זה).
שאלות נפוצות בפגישה עם הקב"ן
ניתן להצביע על שאלות שחוזרות על עצמן בפגישה עם הקב"ן. ישנן שאלות טכניות שמוצגות כפורמליות (לא כחלק משיחה) כגון: "האם אתה משתמש בסמים?", "האם אתה חושב שמישהו בראשך אומר לך מה לעשות?", "האם היו בעיות נפשיות אצל אחד מקרובי המשפחה?" וכו'. אין צורך לתת תשובה חיובית על אחת מהשאלות הללו. למרות שהודאה בשימוש בסמים מזרזת את תהליך השחרור, נותרת בעיית הרישום שנשאר בתיקים הצבאיים ויש חשש גם לרישום פלילי. בנוסף ישנן שאלות החוזרות על עצמן גם-כן ועוסקות ברקע הכללי של סיפור המקרה בנושאים כגון: יחסים עם חברים בבי"ס, מספר החברים, יחסים עם בני המשפחה. דמות דכאונית תטה לא לפתח יחסים עם הרבה חברים וסביר שהיחסים עם בני המשפחה יהיו מעורערים. ניתן לתאר דמות מופנמת שמתבודדת ועוסקת בתחביבים לא קבוצתיים, כגון קריאת ספרים, ציור, מוזיקה וכו'.
התנהגות בפגישות עם הקב"ן ועם הפסיכיאטר
גם לאופן ההתנהגות בזמן הפגישה ישנה חשיבות. כך לדוגמא: מבט מושפל, טון דיבור חלש ומשחק אובססיבי עם הנשק האישי, שעון או שרשרת הם טיפוסיים לדמות הדכאונית. ישנה אפשרות שבזמן שהפונה ממתין לפגישה, הקב"ן יסתכל ויבחן אותו ולכן ניתן להשפיל מבט כבר בהמתנה (עיסוק מועיל כמו קריאת ספר או דיבור בטלפון עלולים להיות בעייתיים). גם מראה "מרושל" יכול להועיל. נעליים ובגדים לא נקיים (לא מומלץ לבוא יחף או עם סנדלים), פנים לא מאופרות לבנות וזיפים של יומיים שלושה לבנים (יש לזכור שהקצנה של המראה ה"מרושל" עלולה לפגוע באמינות).
ניתן לדבר בטון שקט או לגמגם כמו-גם לתאר תופעות פסיכוסומטיות כגון כאבי ראש, בטן וגב או בעיות בשינה בכל פעם שעולות מחשבות על הצבא.
פגישות חוזרות עם הקב"ן
לא תמיד תהליך השחרור ממשיך בצורה ישירה אחרי הפגישה הראשונה עם הקב"ן. לעיתים הקב"ן יבקש פגישה נוספת ולעיתים יחזיר את פני הפונה ריקם. הפתרון במקרים כאלו הוא לזמן פגישה חוזרת בה תתואר הקצנת הבעיה, באמצעות התנהגות חריגה, וחזרה על נושא הנטייה האובדנית הקשורה ברצון לצאת מהצבא.
חיילים יכולים גם לנקוט צעדים של ממש לפני הפגישה כגון נפקדות, סירוב פקודה, תפקוד לקוי ואי עמידה במשימות, בשביל להגביר את אמינות המצוקה. במקרים של סירוב פקודה ונפקדות ישנה אפשרות של כניסה לכלא צבאי, שם הקב"ן נוטה לשחרר ביתר קלות חיילים. וכמובן שאחרי שהות בכלא ערך החייל בעיני הצבא יורד פלאים (למשל פסילת מקצוע, שלילת סיווג בטחוני וכיו"ב).
מלש"בים ומילואימניקים יכולים לפתח את סיפור המקרה, להמשיך להתעקש על קביעת פגישה חוזרת ולא להתייצב לגיוס או לזימונים אחרים. כמו-כן, במידה ויש שיתוף פעולה טוב עם ההורים, ההורים יכולים לפנות לצבא לקיום פגישה חוזרת עקב התדרדרות במצבו של המלש"ב.
לעיתים, במהלך תהליך השחרור, מבקש הקב"ן/פסיכיאטר מהנבדק לעבור "מבחנים". מבחנים אלו הם סוג של מבחנים פסיכולוגיים שמטרתם לתת חוות דעת נוספת לגבי הנבדק. המבחנים כוללים בעיקר שאלות מופשטות המנסות להעיד על אופי הנבדק, שאלה כמו: מה אתה רואה בתמונה? או משחקי צבעים שונים אופייניות למבחנים אלו. אנשים רבים, נוטים להשרות על עצמם רוח דכאונית בזמן המבחנים בכדי לקבל תוצאות שיתאמו את אופי הדברים שנאמרו בפגישה עם הקב"ן.
נספח – הגדרת הדכאון ע"פ ה-DSM
ה-DSM הוא מסמך מקצועי אשר מפרט את מכלול הבעיות הנפשיות השונות ואת הסימפטומים הנפוצים שלהן. ככל הנראה מדור בריאות הנפש משתמש במסמך דומה מאוד בכדי לסווג את הבעיות הנפשיות השונות.
(את המסמך השלם והסברים עליו ניתן להשיג, באנגלית, באתר http://www.geocities.com/morrison94).
בחרנו להציג במסמך זה את פירוט "אפיזודת הדיכאון" אשר יכול לשמש אתכם להבנת התמונה הכללית.
"אפיזודת הדיכאון":
"אפיזודת הדיכאון" הנה בעיה נפשית אשר גורמיה אינם ברורים.
אין הכוונה למקרים בהם חווה אדם מוות של אדם קרוב לו או עבר טראומה נפשית קשה אלא למצב שנגרם ללא סיבות קיצוניות לסימפטומים השונים.
לאדם הלוקה באפיזודת הדיכאון יש את הסימפטומים של הבעיה במשך שבועיים לפחות בכל יום כמעט כל היום.
ידוע שקבוצת הגילאים 15-24 היא קבוצת סיכון. כמו-כן אדם אשר אחד או יותר מקרובי משפחתו התאבדו, נמצא גם הוא בקבוצת הסיכון.
סימפטומים אשר מופיעים תמיד (חובה):
1. הרגשת דיכאון.
2. אובדן עניין והנאה (לדוגמא: אובדן חשק מיני).
3. אנרגטיות מופחתת/עייפות.
4. האטה מוטורית.
סימפטומים אשר מופיעים לפעמים (בחירה – אצל כל אדם הסובל מדיכאון יופיעו לפחות שלושה או ארבעה מתוך התשעה):
1. ירידה בריכוז ובתשומת הלב.
2. הערכה עצמית נמוכה ובטחון עצמי ירוד.
3. תחושת אשמה/השפלה.
4. פסימיות.
5. מחשבות על פגיעה עצמית.
6. הפרעות שינה (לדוגמא: בעיות בהתעוררות בבוקר).
7. תגובה רגשית מופחתת לארועים שונים.
8. הרגשת חוסר אונים (לדוגמא: חזרה מספר פעמים על "אני לא יכול").
9. מחשבות על מוות (לדוגמא: הרהורים על משמעות החיים ועל מוות ביצירות ספרות ואומנות, סרטי קולנוע וכד').
זוהי תמצית הדברים בקשר ל-"אפיזודת הדיכאון". אנא, ראו אותה כתוספת לדברים שנאמרו במסמך כולו ולא כאוסף כללים נוקשים לעיצוב סיפור המקרה.
ההשלכות של פרופיל 21 בהמשך החיים
השמועות מספרות שפרופיל 21 גורר אחריו קשיים נוראים ואיומים בחיים.
הדבר רחוק מאוד מהמציאות. אמנם ישנה מידה מסוימת של אפליה כנגד מי שלא שירתו בצבא בישראל, אבל השמועות בעניין מוגזמות מאוד. בפרק הזה ננסה להסביר את המצב בתחום כפי שהוא באמת.
מה החוק אומר?
על פי חוק שנחקק לפני מספר שנים, הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי שמשמש רק לצרכים פנימיים של הצבא. אסור לצה"ל להעביר פרטים על הפרופיל לשום גוף אחר, כולל "בעל" הפרופיל עצמו (להוציא שני גופים יוצאים-מן-הכלל. על כך בהמשך). לכן, לפחות פורמלית, אסור לשום מקום עבודה, מסגרת לימודית וכד' לשאול או לקבל את פרטי הפרופיל.
החוק לא אוסר, מצד שני, לשאול פרטים על השרות הצבאי בשאלונים סטנדרטיים. אנשים רבים התעלמו משאלות אלה ולא נתקלו בבעיות. סביר להניח שמידת החשיבות שמייחסים לנושא תלויה במעסיק או במוסד האחר ששואל.
מכל מקום, לשום מקום עבודה או מוסד אחר אין שום דרך לגלות מה הייתה הסיבה לפטור משירות צבאי. בעלי אלרגיה ללחם וקב"ניסטים נמצאים מהבחינה הזו בסירה אחת.
אותו החוק אוסר על אפליה בקבלה למקומות עבודה על רקע השירות הצבאי. כמו כל חוק בתחום, יש מי שעוקפים אותו, אבל, כפי שנסביר בהמשך, עוקפים אותו לשני הכיוונים.
מה עדיף – פרופיל 21 או "אי-התאמה"?
משום-מה, רוב הסיפורים על תוצאותיו הנוראות של פטור משירות צבאי מתייחסים ספציפית לפרופיל 21 נפשי. למעשה, ישנם רק מוסדות מעטים שבהם מישהו בכלל שם לב להבדל בין סוגי הפטור השונים. ההשלכות השונות של פטור משירות צבאי, שמפורטות בהמשך, נוגעות באותה מידה לכל אדם שלא שירת בצבא, לא משנה מה היו מניעיו, מה היו הנימוקים למתן הפטור, וכד'.
ישנם רק שני הבדלים בין בעלי פרופיל 21 נפשי לבין בעלי פטור מחמת אי-התאמה: בעלי פרופיל 21 נפשי נדרשים לפעמים לעבור מבחנים מיוחדים בקבלה או חידוש של רשיון נהיגה (פרטים בהמשך). אם בעלי פרופיל 21 מעונינים ברשיון לנשיאת נשק (מאוד לא מומלץ – נשק זה דבר מסוכן), גם שם הם עלולים להיתקל בבעיות. מצד שני, בעלי פטור מחמת אי-התאמה, ורק הם, אינם זכאים לקבל דמי אבטלה כל עוד הם בני פחות מ-20.
האם אפשר למצוא עבודה עם פרופיל 21?
בהחלט כן. לרובם המכריע של המעסיקים לא באמת איכפת מה עשיתם בצבא, אם בכלל. כמובן, ישנו גם מיעוט של מי שאיכפת להם. הללו מתחלקים לשלוש קבוצות:
1. מורעלים – ישנם מעסיקים שיתעקשו לקבל לעבודה רק אנשים עם שירות צבאי מלא. מדי פעם (למשל בחברות אבטחה למיניהן) זו אפילו דרישה רלוונטית. פעמים אחרות (למשל בחלק מבתי-הספר ומקומות עבודה שמרניים אחרים) זו דרישה לגמרי לא רלוונטית, וגם בלתי-חוקית, אבל למורעלים כל זה לא משנה.
גם בין המורעלים יש דרגות שונות של עקשנות. הם יתעקשו לא לקבל לעבודה גברים שלא שירתו בצבא בכלל, אבל יהיו גמישים יותר לגבי נשים, וגם לגבי מי שהתחילו לשרת בצבא והשתחררו באמצע. לגברים ששירתו בסדיר והשיגו פטור ממילואים אפילו המורעלים כמעט לא עושים בעיות.
2. גזענים – המעסיק הגזען ישתמש בתירוץ של שירות צבאי כדי לא להעסיק ערבים. אם בא אליהם יהודי ללא שירות צבאי, הם יכולים לקבל אותו לעבודה בלי בעיות.
3. נצלנים – ככל הנראה הקבוצה הגדולה ביותר מבין השלוש. בקבוצה הזו בעלי פרופיל 21 מופלים דווקא לטובה. המעסיקים הנצלנים לא ששים להעסיק עובדים שנעלמים לחודש בשנה למילואים. הם מפסידים על-כך הרבה כסף, ובינתיים החוק אוסר עליהם לפטר את המילואימניקים. כל בעלי הפטורים מתקבלים אצל מעסיקים כאלה בזרועות פתוחות.
מעבר לזה, כאמור, רוב מקומות העבודה פתוחים בפני כל בעלי הכישורים המתאימים. ישנם לא-מעט בעלי פטור משירות צבאי שעבדו ועובדים במשרות ממשלתיות, במערכת החינוך ובעוד כל-מיני מקומות שכאלה. שוק ההי-טק במיוחד (למרות שיש בו כמה "מורעלים" פה ושם) מלא עד אפס-מקום בבעלי פטורים שונים.
ומה לגבי לימודים?
אחד מסיפורי הסבתא הנפוצים הוא שעם פרופיל 21 אי-אפשר ללמוד באוניברסיטה. שטויות במיץ עגבניות! אמנם בטופס ההרשמה הסטנדרטי לאוניברסיטה עדיין נשמר הסעיף של "שירות צבאי", אבל לאף אחד לא ממש איכפת מה רשום בו. הסעיפים היחידים שמסתכלים עליהם הם ציון הפסיכומטרי וציוני הבגרות. היו גם מקרים בהם בעלי פרופיל 21, ליתר ביטחון, שיקרו וכתבו בטופס שהם שירתו שירות צבאי מלא. אף אחד כמובן לא טרח לבדוק את הנושא, וגם אם היו טורחים, לא היה להם איך לעשות זאת.
היוצא-מן-הכלל היחיד שראוי להתייחס אליו כאן הוא לימודי רפואה, בפרט משום שבקבלה ללימודי רפואה ישנו לרוב ראיון קבלה. כאן נכונים הדברים שנאמרו לגבי מקומות עבודה. העבר הצבאי שלכם לא אמור בכלל לעניין את מי שעושה לכם את הראיון, אבל תמיד ישנו הסיכון הקל ליפול על "מורעל" בתור מראיין.
מה יהיה עם רשיון נהיגה?
משרד הרישוי הוא הגוף היחיד שזכאי לקבל דיווח על פרופיל צבאי מהצבא. עד כמה שידוע לנו, אחוז מסוים מבין האנשים שמשתחררים או פטורים מסיבות בריאות, ובמיוחד מסיבות שמסווגות כבריאות נפשית, נדרשים על ידי משרד התחבורה לעבור בחינות מיוחדות כדי לחדש את רשיון הנהיגה שלהם. ההצדקה לזה היא ההנחה שמי שלא כשיר מבחינה נפשית לשרת בצבא עלול להיות נהג מסוכן.
כל מי שמשתחררים או מקבלים פטור לפני שיש להם רשיון נדרשים כנראה לעבור את הבחינה, וכך גם חלק מאלה שכבר יש להם רשיון נהיגה.
הבחינה היא די מתישה וארוכה, ובעיקר, מכריחים את מי שעוברים אותה לשלם כ-500₪ עבור התענוג. מצד שני, לא ידוע לנו על רבים שנכשלו בבחינה, וגם מי שנכשל יכול לנסות שוב. בעיקרון, הבחינה הזו היא רק דרך של המדינה להעביר הרבה כסף לכיסם הפרטי של אי-אלו מקורבים ממכון האבחון המעביר אותה.
אפליה במתן הטבות מטעם המדינה:
כל ההטבות שהמדינה נותנת באופן רשמי עבור שירות צבאי ניתנות עבור שירות סדיר (לרוב אפילו לא שירות סדיר מלא) ולעתים גם עבור שירות בקבע. לכן, מי שמשיג פטור משירות מילואים ממשיך להיות זכאי לכל ההטבות שהמדינה מעניקה למשרתים בצבא.
מובן שמי שלא שירת שירות סדיר בצבא לא יזכה להטבות המוענקות לחיילים משוחררים (הכוללות את מענק השחרור המפורסם, אפשרות לקבל דמי אבטלה במשך מספר חודשים מבלי לעבוד קודם-לכן, ועוד כמה הטבות). מי ששירתו בשירות סדיר מקבלים נקודות זיכוי במס הכנסה. לעובדים במוסדות ממשלתיים נהוג לחשב את שנות השירות הצבאי כשנות ותק במקום העבודה (מה שמפלה לרעה לא רק את ערביי-ישראל אלא גם נשים). גם בחישוב "שכר סטודנט" בודקים את מספר שנות השירות הצבאי. לבסוף, בהלוואות משכנתא לזכאים של משרד השיכון, המדינה מוסיפה כאלף שקלים להלוואה עבור כל חודש של שירות צבאי של הלווה (אם מדובר בזוג, התוספת תלויה בסכום חודשי השירות הצבאי של שני בני-הזוג).
ואם אני רוצה להיות ראש-הממשלה?
פה באמת יש בעיה. רק מי שהגיע לדרגת תת-אלוף לפחות, או למצער יש לו עבר מפואר בסיירת מטכ"ל, יוכל להיבחר למשרה הפוליטית הרמה. גם כמה וכמה משרות מנכ"ל בחברות פרטיות וציבוריות גדולות חסומות בפני בעלי פרופיל 21 ושאר בני-תמותה רגילים מאותה הסיבה.
ומה עם ויזה לחו"ל?
ואם תרצו לנסות את מזלכם בבחירות לנשיאות ארה"ב, למשל? ובכן, מאז נפילת מגדלי התאומים רשויות ההגירה האמריקאיות עושות הרבה בעיות לכל מיני יוצאי יחידות מובחרות, בגלל אימוני הנשק שהם עברו. לבעלי פרופיל 21 אין ממה לחשוש, ואף להפך. בכלל, הפרה הקדושה של שירות בצבא לא מעניינת אף אחד מחוץ לישראל.
"עצות" למתגייס
קודם-כל, אם יש לך הזמן והאפשרות, לא יזיק לך להצטייד באישורים רפואיים או מכתבי המלצה מרופא רלוונטי, שיעידו שאתה אכן סובל מבעיה נפשית. טכנית, מה שאתה צריך לעשות זה לבקש פגישה עם קב"ן בלשכת הגיוס. אם ההורים שלך תומכים בך, אז עוד יותר טוב יהיה אם הם יבקשו את הפגישה. אגב, כדאי לך לוודא שההורים אכן תומכים, או לפחות מוכנים לקבל את הצעד שלך. זה מאוד מקל על המשך התהליך. בלשכת הגיוס, ככל הנראה, יצפו לך ביורוקרטים לרוב, שאף אחד מהם לא יו מה צריך לעשות, או לא רוצה לגלות לך. זה נורמאלי. אם מסבנים אותך פעם אחת, תתקש שוב. הם חייבים לאפשר לך לראות קב"ן אם אתה מבקש. שלח להם את האישור הרפואי שלך בפקס. תעמוד על שלך. אגב, תשתדל לא להתנהג בשיחות הטלפון בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הבעיה הנפשית שתאובחן אצלך. לא כדאי לעורר אצלם חשדות.



הבעיה הנפשית הנפוצה ביותר שבגללה הצבא נותן פרופיל 21 לחיילים, צעירים לפני גיוס ומילואימניקים היא הדיכאון. הסיבה לכך היא שאחד הסממנים האופייניים של דיכאון הוא נטייה להתאבדות. נושא ההתאבדויות בצבא הוא נושא רגיש, והצבא לא יכול להרשות לעצמו להחזיק בשורותיו מתאבדים פוטנציאליים לאורך זמן.
קווים לדמותו של הדכאוני
קיימות מספר קבוצות סיכון ללקות בדיכאון, ביניהן צעירים בני 15-24, אנשים שקרובי משפחה שלהם התאבדו או סובלים מדיכאון כרוני. אפיזודה של דיכאון אמורה להימשך לפחות שבועיים, אם-כי, כאשר הדיכאון הוא חמור במיוחד, מספיק גם פרק זמן קצר יותר כדי לקבוע שאדם נמצא בדיכאון. מצב הדיכאון נמשך ברציפות לכל אורך התקופה. הסימנים שנפרט לגביהם בהמשך (לא בהכרח כולם) אמורים להתגלות אצל האדם המדוכא כמעט כל יום, רוב שעות היום. ולבסוף, הדיכאון פוגע בתפקוד היומיומי של האדם הסובל ממנו. דיכאון קשה יפגע בתפקוד קשות.
הסימן הברור ביותר של דיכאון הוא שהאדם מרגיש מדוכא. כל אדם מרגיש "בדיכּי" מדי פעם, אבל במצב של דיכאון קליני, מצב-הרוח הגרוע נמשך ברציפות (כאמור, רוב שעות היום, כמעט כל יום) למשך זמן (כאמור, לפחות שבועיים).
סימן נוסף, המופיע תמיד בכל מצב של דיכאון הוא אובדן עניין והנאה. האדם המדוכא אינו מוצא עניין בשום דבר, גם לא בפעילויות שבדרך-כלל היו מעניינות אותו. הוא אינו חש הנאה מדברים שהיה מוצא מהנים בעבר, וגם לא משום דבר אחר. טיפוסי שאדם בדיכאון יאבד את החשק המיני, יאכל הרבה פחות מהרגיל וכד'.
מאותה הסיבה, לאדם המדוכא אין שום תוכניות לעתיד. בכלל, המדוכא מתקשה מאוד לחשוב על העתיד ולא מצליח לתאר לעצמו איך חייו יראו בתוך כך-וכך זמן ("ובכלל, למי איכפת..." הוא בטח יגיד לעצמו).
אחד הדברים שבהם אדם מדוכא מאבד לרוב עניין הוא קשר עם אנשים אחרים. טיפוסי שלאדם מדוכא לא יהיו חברים או קשרים טובים עם בני-משפחה. או, לפחות, כך יתאר האדם המדוכא את מצבו. גם אם יש אנשים שרואים בעצמם ידידים שלו, וגם אם קרובי משפחה ואחרים חושבים שהם קרובים אליו, האדם המדוכא יחוש לא-פעם בודד. הוא יחוש שאין מי שמבין ללבו.
עוד סימן שמופיע תמיד אצל אנשים בדיכאון הוא עייפות כללית ואנרגטיות מופחתת. טיפוסי שאדם מדוכא ינוע באיטיות וירגיש עייף גם אחרי מאמץ קטן. לפעמים המצב הפוך – המדוכא נע במהירות מופרזת. ההאטה בתנועות הגופניות צריכה להיות מורגשת, כלומר, זוהי האטה שאנשים המתבוננים באדם המדוכא ישימו אליה לב. המדוכא עצמו אינו בהכרח מודע לכך שתנועותיו איטיות מהרגיל.
עד כה פירטנו את הסימנים העיקריים של דיכאון קליני. הדברים שכתבנו עד כאן נכונים לגבי כל אדם שסובל מדיכאון. אבל, נוסף לסימנים העיקריים, ישנם סימנים נוספים, שחלקם הגדול מופיע גם הוא אצל כל הסובלים מדיכאון, אבל לאו דוקא כולם. אדם שנמצא במצב של דיכאון יגלה לפחות ארבעה מבין הסימנים הנוספים האלה ברציפות למשך כל תקופת הדיכאון.
אחד מהסימנים הנוספים הוא ירידה בריכוז ובתשומת-לב. אדם בדיכאון לא כל-כך שם לב למה שקורה סביבו. הוא מרוכז בעצמו – בעולמו הפנימי שחרב עליו. עיניו בוהות להן בנקודה אחת אי-שם ברצפה. הוא לא תמיד מקשיב למה שאומרים לו, והרבה פעמים עונה תשובות לא לעניין לשאלות ששואלים אותו.
עוד סימן של דיכאון הוא הערכה עצמית ירודה וביטחון עצמי נמוך. אדם שנמצא בדיכאון מרגיש חסר-ערך. הרבה פעמים הוא מרגיש מיותר וחסר-תועלת בעולם הזה. הוא מכונס בתוך עצמו ומפגין חוסר-ביטחון וחשש מפני צעדים גדולים, וגם קטנים, בחיים. האדם המדוכא נמנע מלתקשר עם אנשים אחרים ביוזמתו. הוא חושש שיחשבו עליו דברים רעים, ולא מרגיש שיש לאנשים אחרים מה להרוויח ממגע עמו.
סממן אפשרי נוסף של דיכאון הוא תחושה של אשמה או של השפלה. לא ברור אם התחושות הללו הן חלק מהגורמים לדיכאון במקרים מסוימים, או שהן נוצרות רק כדי לתרץ את הדיכאון, אבל אנשים רבים במצב של דיכאון מרגישים מושפלים בגלל משהו שקרה או אשמים במשהו שקרה (הכל בהתאם לנסיבות). תחושת ההשפלה או האשמה קשורות להרגשת חוסר הערך (ההערכה העצמית הירודה שעליה דיברנו בפסקה הקודמת). אם אני מרגיש אשם במשהו רע שקרה או אם אני מרגיש מושפל בגלל משהו שעשו או אמרו לי, אני מרגיש חסר-ערך ולא חשוב.
כמובן, התחושות הללו לא אמורות להיות רציונאליות. אדם שגרם ישירות לפציעה של חבר, למשל, אמור להרגיש אשם בכך. תחושת אשמה כזו אינה סימן של דיכאון. לעומת זאת, אם החבר נפגע מכל מיני סיבות אחרות שאינן קשורות אלי, ואני בכל-זאת מרגיש אשם – זו תחושת אשמה שיכולה להיות קשורה לדיכאון. כנ"ל לגבי תחושה של השפלה – אם באמת משפילים אותי, יותר מהממוצע, ואני מרגיש מושפל, אז זה טבעי ומובן. לעומת זאת, אם אני מרגיש מושפל מכל-מיני שטויות, זה כבר סיפור אחר.
לגבי חיילים בשירות סדיר – להרגיש מושפל מאוד מהיחס של מפקדים ושל חברים ליחידה, או להרגיש אשם בגלל דברים שקורים ביחידה, זה דווקא סימן די טיפוסי לדיכאון, כיוון ששאר החיילים ביחידה נמצאים באותם התנאים ולא בהכרח מרגישים אותו הדבר.
סימן מאוד טיפוסי של דיכאון הוא פסימיות. במידה והאדם המדוכא בכלל מסוגל לחשוב על העתיד, הוא רואה שחורות. האדם הפסימי, כידוע, רואה בכל דבר את "חצי הכוס הריקה", ואינו מקווה לשום דבר טוב. האדם המדוכא חושב שמצבו גרוע במידה בלתי-נסבלת, ובעתיד ייעשה רק עוד יותר רע.
אחת התוצאות המתבקשות של מצב הדיכאון, וללא ספק התוצאה שמדאיגה במיוחד את הצבא, היא מחשבות על פגיעה עצמית. אנשים בדיכאון באופן כללי אינם נוטים לעשות סצנות. אדם שמכריז באופן תיאטרלי שהנה הנה הוא הולך להתאבד הוא כנראה מתחזה. בכלל, מחשבות על פגיעה עצמית לא חייבות להגיע לרמה של מחשבות על התאבדות; הן יכולות להתמקד בפגיעה עצמית מסוגים אחרים. אבל בכל-זאת, הרצון של אדם מדוכא לפגוע בעצמו באיזשהו אופן ניכר עליו.
אדם מדוכא מרגיש הרבה פעמים צורך לפגוע בעצמו כדי להעניש את עצמו על משהו שהוא מרגיש אשם בו (כאמור, הרגשת אשמה היא אחד מסימני הדיכאון). אדם מדוכא עלול גם לרצות לפגוע בעצמו על-מנת לשים קץ לייסוריו – ייסורים שמהם הוא לא מצליח לראות שום מוצא. הצורך בפגיעה עצמית יכול גם להיות תוצאה של רצון למצוא איזשהו פורקן להרגשת המועקה שרק הולכת ומצטברת בנפשו של האדם המדוכא.
הרצון לפגוע בעצמו יכול להביא את האדם המדוכא לניסיון של ממש לפגוע בעצמו, ובמקרים קיצוניים גם להתאבדות. ישנם מתחזים שביימו נסיון התאבדות כדי שיוציאו אותם מהצבא. אין דרך מטופשת יותר מזו לזכות בפטור מהצבא. קודם כל, מי שמנסה להתאבד עוד עלול בטעות להצליח, ושום דבר לא שווה לאבד את החיים בשבילו. מעבר לזה, אחד התפקידים של הקב"ן ושל כל מערך בריאות הנפש בצבא הוא למנוע התאבדויות לפני שהן מתרחשות. לכל הפחות, תפקידו של הקב"ן הוא לדאוג שאנשים שעלולים להתאבד לא יעשו את זה בצבא, אלא ירבצו על מצפונו ותקציבו של מישהו אחר. אם אתם שוקלים להתאבד בגלל הצבא, אל תעשו את זה. דרשו פגישה עם הקב"ן, ותתעקשו גם אם לא נותנים לכם להיפגש אתו בהתחלה. במקרה הגרוע, פשוט קחו את הרגליים ותלכו הביתה לכמה ימים. במקסימום ישלחו אתכם לשבועיים או חודש בכלא הצבאי. הכלא הוא מקום לא נעים אבל בהחלט לא נורא, והגישה לקב"ן שם היא חופשית. בסוף הכל יסתדר. הצבא לא שווה שתסכנו את החיים שלכם בשבילו!
בכלל, בהחלט לא צריך לחתוך ורידים כדי שיראו שאתה חושב על פגיעה בעצמך. חיילים בשירות סדיר, למשל, עלולים להתעסק התעסקות אובססיבית בנשק האישי שלהם. שוב, בלי להגזים – הם לא מכוונים אל עצמם את הרובה בפרצי היסטריה תיאטרלית, וגם לא לוחצים כל שתי דקות על ההדק. אבל פעולות מכניות כמו הוצאה והכנסה חוזרות ונשנות של המחסנית או התעסקות בחלק נייד אחר כלשהו של הנשק בהחלט עשויות להעיד על מחשבות בכיוון של פגיעה עצמית.
בכלל, המחשבות על פגיעה עצמית באות לידי ביטוי, הרבה פעמים, בדרך מרומזת. הן 'מתגנבות' לתוך משפטים שאומר האדם בדיכאון, מבלי שהוא עצמו שם לב לכך. הן יכולות לצוף אל-פני השטח כאשר המדוכא מדבר על כאב פיזי כהתנסות שמביאה הקלה. הן יכולות להתגלות בדמות מחשבות פילוסופיות כלליות על המוות ועל משמעות החיים (כמובן, אדם מדוכא נוטה שלא למצוא משמעות בחיים – לפחות לא בחייו שלו). הן יכולות להתבטא בתוך משפטי ייאוש כלליים – בתהיות כמו "למה להמשיך?" או באמירות כמו "שום דבר טוב כבר לא ייצא מהחיים האלה". כמובן, כל מדוכא משתמש באוצר מלים וביטויים שונה – מה שהבאנו כאן אלה רק כמה דוגמאות.
לדיכאון ישנם גם סימנים גופניים. כבר הזכרנו את התיאבון המופחת של רבים מהמדוכאים. סימן נוסף כזה הוא הפרעות שינה. לרוב אדם בדיכאון לא מצליח לישון טוב בלילה. הרבה פעמים הוא קם בבוקר משהו כמו שעתיים לפני הזמן. אולי בגלל זה כל סימני הדיכאון חזקים יותר בדרך-כלל בשעות הבוקר.
כאמור, אדם בדיכאון הוא אדם שמכונס בתוך עצמו, הוא אדם ששום דבר לא מעניין אותו בעולם. כל דבר הוא תופס במין עמימות. משום כך טיפוסי שאדם בדיכאון יגלה תגובה רגשית מופחתת לארועים שונים. זה לא כל-כך משנה אם הדברים שקורים בחוץ הם משמחים או מעציבים, מצחיקים או מכעיסים – האדם המדוכא לא שם לב. "מה זה כבר משנה", הוא אומר לעצמו. הוא לא נעשה שמח, וגם לא עצוב. הוא לא צוחק מכל הלב ולא כועס בחמת זעם. התגובות הרגשיות שלו לדברים שמתרחשים בעולם החיצון הן עמומות ומטושטשות.
אולי אחת הסיבות לכך היא שאדם בדיכאון מרגיש חסר-אונים. הוא לא מרגיש שהוא יכול לשנות משהו לא בעולם החיצוני, וגם לא בעולמו הפנימי. כמו תלמיד בית-ספר שמנסה להתחמק מעשיית שיעורי-בית, הוא חוזר ואומר "אני לא יכול" על כל דבר. גם השאלה הרטורית "מה אני כבר יכול לעשות" אינה משה מבין שפתיו.
סממן אחרון של דיכאון, במיוחד דיכאון קשה, הוא מחשבות על מוות. שוב, לא מדובר בהכרח במוות של האדם המדוכא עצמו. לא צריך לאיים בהתאבדות כדי שיבינו שאתה חושב על מוות. המחשבות על מוות יכולות לשאת אופי של הרהורים פילוסופיים על משמעות החיים (כמובן בטונים קודרים). התעסקות בלתי-פוסקת במוות באופן כללי, במוות של בני משפחה או חברים, במוות של אנשים מפורסמים, במוות של דמויות בספרות או בקולנוע, במוות המופיע בדיווחי העיתונות וכד'.
לסיכום, אנחנו מביאים רשימה מרוכזת של הסימפטומים המוכרים של דיכאון. רשימה מרוכזת זו היא בעצם ההגדרה המדעית הרשמית של דיכאון קליני, אבל צריך תמיד לזכור שכל הסימפטומים המפורטים כאן הם בעצם ביטויים שונים של אותו המצב, של אותה הדמות הדכאונית. מאחורי כל הסימפטומים עומד היגיון פנימי שמקשר אותם זה עם זה. אדם בדיכאון לא סתם משלב מצב-רוח דכאוני עם חוסר עניין בדברים הקורים בחוץ, עם עייפות, תחושת אשמה ומחשבות על פגיעה עצמית. כל התיאורים האלה הם תוצאה של אותו מצב נפשי מורכב. הם קשורים זה אל זה. הם כולם ביטויים טבעיים ומתבקשים של אותו מצב פנימי של האדם המדוכא.
אם כך, אדם הסובל מדיכאון מגלה את כל הסימפטומים הבאים במהלך תקופה של שבועיים לפחות, במשך רוב שעות היום כמעט כל יום, במידה הפוגעת בתִפקודו היומיומי:
– מצב-רוח דיכאוני.
– אובדן עניין והנאה (לדוגמא: אובדן חשק מיני).
– אנרגטיות מופחתת/עייפות (עד כדי האטה מורגשת של פעילות מוטורית).
בנוסף לכך, אותו אדם מציג לכל אורך התקופה, גם כן-במשך רוב שעות היום כמעט כל יום, לפחות ארבעה (אך לא בהכרח כולם) מבין הסימפטומים הבאים:
– ירידה בריכוז ובתשומת הלב.
– הערכה עצמית נמוכה ובטחון עצמי ירוד.
– תחושת אשמה/השפלה.
– פסימיות.
– מחשבות על פגיעה עצמית.
– הפרעות שינה (לדוגמא: בעיות בהתעוררות בבוקר).
– תגובה רגשית מופחתת לארועים שונים.
– הרגשת חוסר אונים (לדוגמא: חזרה מספר פעמים על "אני לא יכול").
– מחשבות על מוות (לדוגמא: הרהורים על משמעות החיים).
איך נראה אדם בדיכאון?
אדם בדיכאון הוא אדם שמתקשה לתפקד תפקוד יומיומי רגיל. לכן מבחינת המראה החיצוני, אדם בדיכאון אינו נראה מטופח. הלבוש שלו מרושל – הוא לא ממש שם לב מה הוא לבש. ניכר עליו שהוא לא מבצע באורח סדיר כל-מיני פעולות יומיומיות כמו גילוח (לגברים בדיכאון יש בדרך-כלל זיפים בני כמה ימים) או איפור, סירוק השיער או צחצוח שיניים. אדם שמגיע למשרד הקב"ן לבוש בבגדים נקיים ומגוהצים, נקי ומטופח עם מגפיים מצוחצחות היטב, ומתלונן על דיכאון, הוא כנראה מתחזה. מצד שני, מי שמגיע לקב"ן בבלויי סחבות, יחף ועם זקן בן חודשיים הוא כנראה גם מתחזה. רואים שהוא מגזים בכוונה. מראה מרושל, אבל לא באופן קיצוני, הולם יותר מכול את מצב הדיכאון הקליני.
איך מתנהג אדם בדיכאון?
אדם בדיכאון הוא אדם המכונס בתוך עצמו. הוא לא מישיר מבט אל מי שמדבר אתו. במקום זאת הוא מרבה לבהות באיזו נקודה ברצפה. הרבה פעמים האדם המדוכא מעסיק את עצמו באיזושהי פעילות מוטורית מונוטונית (כגון 'לשחק' עם שעון או איזשהו עצם אחר. חיילים מרבים להניע חזור-ושוב חלקים של הנשק האישי שלהם).
כל התגובות של האדם הדכאוני לדברים שקורים מסביבו איטיות וחלשות. הוא נראה 'לא ממוקד', 'מרוח', 'לא מאופס'. כל שפת הגוף שלו מבטאת חוסר-ביטחון וסגירות. תנועותיו איטיות, נוטות להיות סגורות ומכונסות בסביבות הגוף, עם נטיה כלפי מטה.
הבעת הפנים של האדם הדכאוני היא עצובה, אבל זהו בדרך-כלל עצב שקט ומיואש. רואים עליו שהוא בדיכאון. יש לו נטיה לבכות לעיתים קרובות יחסית, אבל הבכי שלו הוא שקט ועצוּר, ולא בכי היסטרי. בכלל, הבכי הוא לא אלמנט הכרחי של מצב הדכאון – אצל אנשים בעלי אופי מסוים, המופנמות וההימנעות מהבעת רגשות מוחצנת, מביאות לכך שהבכי נעלם כליל.
לאדם דכאוני יש בעיות בקשרים עם אנשים אחרים (כולל בני-משפחה, בני או בנות זוג וחברים). אדם כזה לא מתרועע עם אנשים אחרים. הרבה פעמים הוא יגיד שהוא מרגיש בודד ומרוחק מכל סביבתו (גם אם חבריו ובני משפחתו חושבים אחרת). מערכות יחסים בהן מעורב אדם בדיכאון נוטות להתערער. הרבה פעמים הוא יספר שהוא בדיוק נפרד מהחברה, רב עם ההורים, הפסיק להיפגש עם חברים. לא יוצא מהבית.
בכלל, אדם בדיכאון הוא אדם שאיבד עניין בכל הנאות החיים. שום דבר לא מעניין אותו ושום דבר לא נעים לו. הוא לא יוצא לבלות, לא משחק, לא נפגש עם אנשים כל עוד הוא לא חייב, לא קורא ספרים, לא צוחק ולא מחייך, לא מחזר אחרי בני המין הנגדי ולא משוחח בנעימים עם ידידים. גם דברים שהוא כן עושה – הוא לא עושה מתוך עניין ולא נהנה מהם. אפילו פעולות בסיסיות כמו אכילה ושינה משתבשות אצלו. הוא בדרך-כלל אוכל וישן הרבה פחות מהרגיל, משום שהוא איבד את ההנאה מן האוכל והשינה (לפעמים אובדן ההנאה מביא לתוצאה הפוכה של אכילת-יתר – האכילה הופכת למין פעולה מכנית וחד-גונית שהאדם בדיכאון חוזר עליה שוב ושוב, ללא הנאה).
באופן כללי, תיאור הסימפטומים של הדיכאון הקליני (שמובא למעלה) הוא גם תיאור טוב להתנהגותו של האדם המדוכא.
איך מדבר אדם בדיכאון?
אדם בדיכאון בדרך-כלל לא מדבר לעניין. הוא לא תמיד מצליח לענות תשובה ישירה לשאלות ששואלים אותו. הוא מדבר בקול שקט, לפעמים כל-כך שקט שקשה לשמוע מה הוא אומר. לא פעם הוא ממלמל משהו לא ברור לעצמו מתחת לאף במקום לענות לשאלה ששואלים אותו.
כאשר הקב"ן או הפסיכיאטר בוחנים אדם בדיכאון הם שמים לב לא רק לדברים שהוא אומר אלא גם (ובעיקר) לדברים שעולים במרומז ממה שהוא אומר. כאשר חייל אומר לקב"ן משפט כמו: "אני יוצא מהצבא, באתי אליך לצאת בטוב", הקב"ן מבין שהחייל שוקל בינו לבין עצמו גם דרכים אחרות לצאת מהצבא (לא בטוב). מכאן הקב"ן מסיק שלחייל עלולה להיות כוונה לפגוע בעצמו, מבלי שהחייל הכריז על נטייה כזו באופן מפורש. כמובן, קב"ן שכבר שמע את המשפט הזה בדיוק משניים-שלושה אנשים יתחיל לחשוד שהגיע אליו מתחזה – גם זה משהו שעולה במרומז מהדברים שאמר החייל.
אם יבוא אדם אל קב"ן ויודיע לו בצורה מסודרת והגיונית שהוא סובל מסימפטומים אלה ואלה ולכן סובל מדיכאון קליני, הקב"ן יבין מיד שמדובר במתחזה. קודם כל, אדם במצב אמיתי של דיכאון מתקשה לדבר בצורה מסודרת והגיונית. חוץ מזה, להגיד, לדוגמא, "אני מרגיש חוסר-אונים כל הזמן" זה דבר אחד. להגיד "אני לא יכול", "קשה לי" או "מה אתם רוצים ממני? מה אני כבר יכול לעשות?" בהזדמנויות מרובות – זה כבר עניין אחר לגמרי. אדם שנמצא בדיכאון אמיתי מראה שהוא מרגיש חסר-אונים. הוא בהחלט לא תמיד אומר את זה בבירור. אותו הדבר נכון גם לגבי רוב הסימפטומים האחרים של דיכאון.
הצורה שבה מדבר אדם בדיכאון מבטאת צירוף של פיזור ויאוש. כאשר שואלים אותו שאלה שקשה לו לענות עליה, הוא יכול להגיד "מה זה כבר משנה?" או "זה לא חשוב", או למלמל משהו לא ברור לעצמו. הוא ידבר בשקט, כך שבקושי ישמעו אותו, מרוכז בעצמו ובוהה ברצפה.



table>
*אין בכתוב שלהלן כוונה להסתה להשתמטות או כוונה לעודד מסירת דברי כזב למוסדות הצבאיים.
בכל מקום בו נעשה השימוש במילים: "לך", "תעשה", "כדאי", "מומלץ " וכיו"ב ההתיחסות היא למצב אפשרי שאליו אדם יכול להיקלע, ואם היה רוצה להשיג את המטרה המצוינת היה נוהג כך. אין בזאת כוונה , משום צורה, להמליץ לקוראי המסמך לנקוט במעשים כלשהם ובפרט מעשים שהנם בגדר עבירה על החוק.
הכתוב מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות והינו מיועד לשני המינים.
למידע נוסף -> mailto:target21@speedy.co.il

תקנות שרות הביטחון
תקנות שירות בטחון תשכ ז-1967 תיקון אחרון 24 8 03.htm [87 KB]


Top
פטור
הודעות: 122
הצטרף: 23 אוקטובר 2011 13:46
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי פטור » 09 ינואר 2012 02:31

כל הכבוד תודה!!
אורח

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי אורח » 09 ינואר 2012 14:14

תודה רבה!!!
5468
הודעות: 108
הצטרף: 29 יוני 2011 18:14
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי 5468 » 09 ינואר 2012 14:18

את המדריך של גונזו עוד לא קראתי, אבל זה מצויין שהוא יהיה פה בנוסף לטרגט 21!
אין בעד מה.
אני ממש מקווה שהדורות הבאים של סרבני הגיוס יוכל למצוא את הנושא הזה בגוגל :P

אני דיי בטוח שכמה שיהיו יותר תגובות ככה הנושא יופיע יותר למעלה בגוגל
אורח

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי אורח » 09 ינואר 2012 15:18

אורח כתב:http://www.notimportant.co.il/wp-content/uploads/itamar/gonzo-nispakh-for-kabanists.pdf

אני יודע שהאתר הזה קיים, מן הסתם זה הורד משם,
פשוט העדפתי שיהיה העתק נוסף לזה, מאשר שפתאום יפסק האתר ולא יהיה אפשר לגשת למסמך הזה.
תראו למשל את טרגט, הוא לא ברור ואי אפשר להבין מילה, ואין מקור אחר באינטרנט.
אורח

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי אורח » 09 ינואר 2012 18:53

אורח כתב:
אורח כתב:http://www.notimportant.co.il/wp-content/uploads/itamar/gonzo-nispakh-for-kabanists.pdf

אני יודע שהאתר הזה קיים, מן הסתם זה הורד משם,
פשוט העדפתי שיהיה העתק נוסף לזה, מאשר שפתאום יפסק האתר ולא יהיה אפשר לגשת למסמך הזה.
תראו למשל את טרגט, הוא לא ברור ואי אפשר להבין מילה, ואין מקור אחר באינטרנט.

אתה יכול להוריד את הקובץ למחשב.
בקשר לטרגט, גם אצלי הוא היה לא ברור, פשוט צריך להחליף קידוד והוא עובד יופי.
יוני5860247

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי יוני5860247 » 13 נובמבר 2012 23:28

תודה לכולכם,
נעזר בזה כעת.
ניצן
הודעות: 4
הצטרף: 18 נובמבר 2012 10:39
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי ניצן » 18 דצמבר 2012 11:47

שלום:) יש אפשרות לשלוח לי במייל את הקובץ וורד? ממש קשה לקרוא אותו מכאן..
ניצן
הודעות: 4
הצטרף: 18 נובמבר 2012 10:39
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי ניצן » 18 דצמבר 2012 11:47

שלום:) יש אפשרות לשלוח לי במייל את הקובץ וורד? ממש קשה לקרוא אותו מכאן..
vishskin
הודעות: 375
הצטרף: 04 יולי 2012 13:24
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי vishskin » 18 דצמבר 2012 15:08

ניצן כתב:שלום:) יש אפשרות לשלוח לי במייל את הקובץ וורד? ממש קשה לקרוא אותו מכאן..

תסמן עם העכבר את המילה האחרונה תעלה למעלה, תלחץ SHIFT ותסמן את המילה הראשונה
CNTRL C ואז תפתח קובץ וורד חדש, CNTRL V, ואז תשמור את הקובץ, שלח לעצמך למייל, חכה שנייה אחת עד שהוא יגיע, תפתח את המייל, תוריד את הקובץ והרי יש לך את מבוקשך.
epk
הודעות: 32
הצטרף: 02 מאי 2009 01:35
יצירת קשר:

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי epk » 12 יוני 2013 15:59

נראה שהאתר notimportant.co.il כבר לא קיים.
scorpione

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי scorpione » 14 מאי 2014 21:16

שלום רציתי לדעת אם משהו יכול בבקשה לעזור לי לחזור להיות לוחם לתת לי טיפים אוו משהו
fm21kk

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי fm21kk » 02 דצמבר 2014 21:28

הוציאו אותי מהצבא על סעיף פסיכי ולא על דיכאון.. מה שממש לא המצב (ברוך השם)
אז עד כמה יש הבדל בין זה לבין לצאת על סעיף של דיכאןן?
אורח נוסף

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי אורח נוסף » 03 דצמבר 2014 00:59

היי! עוד מישהו העלה מן המתים את האשכול מ-2012.
לא ציינת איזה סעיף, אז אף אחד לא יכול לענות לך. ¯/( :d)\¯
Tzahalll

Re: טרגט 21

הודעהעל ידי Tzahalll » 23 אפריל 2018 10:23

חייבת לצאת מהצבא בדחיפות המצב הרפואי שלי מושפע מהמצב הנפשי והרגשי שלי, אני מתפרקת ונמצאת בדכאון עמוק מאוד. חייבת עזרה איך ומה לעשות?? :cry:

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot] ו־ 16 אורחים