רצון לעסוק בטיפול נפשי

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

Anonymous

הודעהעל ידי Anonymous » 24 ספטמבר 2005 23:39

החלום הכי גדול שלי זה לעסוק בתחום הטיפול הנפשי...איך אחד כמוני יכול להרשות לעצמו לצאת על סעיף נפשי בעצמו?
אורח

הודעהעל ידי אורח » 25 ספטמבר 2005 04:03

זה לא משנה!!!
אורח

הודעהעל ידי אורח » 25 ספטמבר 2005 10:18

תשאל כל סטודנט בכל אוניברסיטה, והוא יגיד לך: "מי שהולכים ללמוד
פסיכולוגיה הם אנשים מתוסבכים נפשית". זה כבר חלק מהפולקלור וידוע לכל.



אז גם אני אגיד לך: זה לא משנה!!!
Anonymous

הודעהעל ידי Anonymous » 25 ספטמבר 2005 19:45

כנראה זה לא משנה מבחינת הלימודים...אבל זה ישנה ועוד איך כשארצה לעסוק בתחום במרפאות וכו'...נראה לי קצת מוזר שפסיכותרפיסט(זה החלום, כן...:) יהיה בעל סעיפים נפשיים בעצמו...איך בכלל יתנו לי לעבוד במקומות כאלה?
אורח

הודעהעל ידי אורח » 25 ספטמבר 2005 21:21

כנראה הפונט היה קטן מדי כדי להבין את התשובה, אז אני אחזור, בפונט גדול יותר, ובצבע:

זה לא משנה!!!


אם היית רואה את הסדרה "בטיפול" היית
רואה שאחד הפרקים הקבועים מציג את הפסיכולוג,אסי דיין, הולך לפסיכולוגית שלו, גילה אלמגור,
לטיפול. לא רק שלא מצפים ממך בתור תרפיסט להיות נטול בעיות נפשיות, מצפים
ממך שתהיה סופר מודע להן ותמשיך להתעסק איתן ושתלך לטיפול בעצמך. ההנחה
הבסיסית של פסיכולוגים היא שכולם, כולל ובעיקר המטפלים, צריכים טיפול, רק
שלא כולם מבינים את זה. בלימודים ובמיונים לתואר שני שמים דגש עצום על כך
שאתה בעצמך מאמין בשיטה והולך לטיפול. למעשה, אם הייתי צריך לתת לך המלצה
למה הדבר האחד שאתה יכול לעשות עכשיו שיסייע לך בעתיד להיות פסיכותרפיסט,
ההמלצה היתה ללכת באופן קבוע לטיפול.




במילא רגוע38620.9320833333
אורח

הודעהעל ידי אורח » 25 ספטמבר 2005 22:00

הי,



כתוספת לאמיר - מה נראה לך מוזר בדיאלוג הדמיוני הבא:



[Quote=דמיוני העשיר]

מטופל: יש לי בעיות קשות בחיים. אני זקוק לטיפול. אבל לפני שאני מתחיל בטיפול, יש לי אליך שאלה חשובה.



פסיכותרפיסט: כן?



מטופל: חשוב לי לדעת שאני נמצא בידיים טובות.



פסיכותרפיסט: ובכן, סיימתי את התואר השלישי שלי בפסיכולוגיה קלינית עם
התמחות בפסיכוטרפיה בהרווארד, בהצטיינות יתרה, ויש לי עשרים וחמש שנים של
ניסיון. כתבתי שלושה ספרים בנושא הפסיכותרפיה, ומטופלים שלי כל הזמן מפנים
אליי את כל החברים שלהם.



מטופל: כל זה מאוד מעניין, אבל מה שבאמת חשוב לי לדעת זה מה עשית בצבא



פסיכותרפיסט: סליחה?



מטופל: אתה מבין, אני לא יכול להפקיד את שלומי בידיו של מישהו שיש לו פרופיל 21.

[/quote]



לא יודע מה אתך, אבל לי זה נראה מה זה מוזר, הסיפור הזה. גם במרפאות,
במידה ותרצה לעבוד במרפאה, ולא פרטי, לא ממש נוטים לשאול שאלות על הצבא
בקבלה לעבודה. הדיפלומה שלך חשובה להם הרבה יותר.



וכמו שאמיר כתב, בפסיכותרפיה, אם אתה לא דפוק, אז משהו כנראה מאוד דפוק אצלך. בטח שלא מצפים ממך להיות מופת של בריאות נפשית.



דבר אחרון, וגם חשוב, למה בעצם שמישהו ידע על מה בדיוק יצאת מהצבא? אם אתה לא רוצה - אל תגיד להם. אין להם שום דרך בעולם לבדוק אותך.



בי,

סרגיי.



sergeiy38620.9593055556
Anonymous

הודעהעל ידי Anonymous » 26 ספטמבר 2005 10:38

נכון למטופלים זה לא ישנה כלום...אם עשיתי צבא או לא, אבל לא פה הבעיתיות...הבעיתיות מתחילה ונגמרת בנקודה שכשארצה להתקבל למרפאות, או למקומות שבהן צריך לטפל באנשים, אז כן יוכלו להכנס לי לתיקים הרפואיים הצבאיים, כי אלו מוסדות ממשלתיים...נכון, תמיד אפשר להגיד אז תמנע מזה, אבל הבעיה היא שחוץ מקליניקה פרטית, הכל זה ממשלתי...ומה לעשות, צריך להתחיל מאיפשהו...
ולגבי הפסיכיות של המטפלים, נכון זה ידוע שהרבה פסיכולוגים הם גפ קצת שורטים, כמו בבטיפול, שאני כמובן מאוד אוהב לראות, אבל אסור להתייחס לזה כאל משהו הכרחי. חוצמזה, עם סעיפים נפשיים מהצבא כמו קשיי הסתגלות חריפים, אני ממש לא אוכל לטפל בארץ הזאת יותר...אתם מבינים?
אני באמת מת לעוף מהצבא, אני רק סובל, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לחסל את הדבר היחידי שמחזיק אותי כרגע...את הידיעה שאף אחד אחרי הצבא לא יכול למנוע ממני לעסוק במקצוע שהכי חשוב לי בעולם הזה...
 
אורח

הודעהעל ידי אורח » 26 ספטמבר 2005 20:01

ומה עם המילואים?
תמשיך לתת חודש בשנה, כל שנה לחזור לצבא שאתה כ"כ אוהב ורק בשביל שתוכל להגיד שרתתי בצבא?
Anonymous

הודעהעל ידי Anonymous » 26 ספטמבר 2005 20:10

אתה מבין שזה לא זה...
 
מצידי לעוף מהצבא כבר אמרתי, אבל מה לעשות זה תחום עבודה ממשלתי לרוב...אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת...וחבל...
אורח

הודעהעל ידי אורח » 27 ספטמבר 2005 02:00

למרפאות ממשלתיות אין גישה לתיק הרפואי הצבאי שלך. התיק הזה חסוי. נקודה.
גם אם כן היתה להם גישה, אין שום מניעה לקבל ולהסמיך לטיפול אדם עם עבר של
מחלות נפש. לא התכוונתי לאנשים "קצת שרוטים" במובן של קצת מוזרים,
התכוונתי לאנשים עם בעיות נפשיות רציניות, משברים חמורים, ובעיות שנמשכות
עד היום. אני לא אומר שנותנים לאנשים עם הפרעות התנהגות קיצוניות לטפל,
אבל בוודאי שנותנים לאנשים עם בעיות נפשיות שהשתחררו מהצבא. תסביר לי
בבקשה למה זה ברור שאבחון של קשיי הסתגלות (לשירות צבאי, אל תשכח, האבחון
מתייחס ישירות לכשירותך לשרת בצבא, לא לכשירותך לחיים בכלל ולא לכשירותך
להיות מטפל) ימנע ממך להיות מטפל.



אני מקבל את הרושם שאתה די מחופר בתפיסות שלך, אתה כל כך בטוח שאתה צודק
עד שאתה לא ממש שומע מה שכתבנו, אתה מרדד את זה בצורה שמתאימה לאיך שאתה
בטוח שהדברים חייבים להיות. אז אני לא בטוח שההודעה הזו תשנה במשהו, אבל
גם אם אתה לא מאמין לי, תנסה לפתוח את הראש לאפשרות שהמצב שונה מאוד ממה
שנדמה לך, תנסה לברר עם עוד אנשים וכו.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים