לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

sushi
הודעות: 2
הצטרף: 04 מרץ 2010 14:30
יצירת קשר:

לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי sushi » 05 מרץ 2010 13:24

היי,
החלטתי שזה ממקומי להביע את עמדתי בעניין שסובב סביב הפורום הזה, ועליו הוא נבנה והוא "השתמטות".
מן הסתם שישנן שתי דעות קיצוניות על הספקטרום של גיוס לצה"ל ודילמה זו איננה פשוטה עבור רבים. אך מניסיוני האישי ומתוך סוג של שליחות אם תרצו, החלטתי שדעתי צריכה להישמע. וכאן יותר טוב מכל מקום אחר.
אז אולי הפתיח שלי נשמע נייטרלי אך עמדתי בסוגיה זו הינה רחוקה מלהיות ככה.

בצבא, הייתי. אז כל שונאי החינם שביניכם שמנסים וינסו להוכיח את דבריי כשגויים, תנסו. ממילא זכות הדיבור שלכם נלקחה ממזמן ולא הרגשתם בכך. ופה צצה השאלה "איך". אז אני אנחה אתכם לחזור ולהיזכר בכל תקופת הילדות שלכם, מהגן ועד התיכון. מוסדות שבדיעבד אמורים להקנות חינוך שיוויוני ועקרוני, הנחילו "ערכים" לאומניים במסווה של שמות מפוצצים כמו "מורשת" ו"תנ"ך" וכולי וכולי. אכן, אמנם אנו חיים במדינה מיוחדת במינה, ישראל, והציביון שלה כיהודי יעבור מדור לדור כמו ששטיפת המוח תעבור בהתאמה. אוקיי, בשלב זה רובכם תזעקו מגרונכם "שמאלנית !!" ואולי כך אני. ואולם אני מעדיפה שלא לתייג את עצמי באף שם, מלבד השם אותו אישר משרד הפנים אז לפני שני עשורים.

אז בואו תנסו להיזכר איתי ביחד, בשיעורי התנ"ך שבהם תוארנו כעם "הסגולה". כן, אנחנו נבחרנו. אנחנו ה"נבחרים". אז מה זה אומר ? שדמינו אדום יותר מדמו שלו, של ה"נוכרי" ? cut the crap. כולנו שווים ואנחנו לא שונים מאף "עם" אחר שחי בפלנטה הזו. כולנו עדר אחרי רועה, כולנו מנסים להתבודד ולהתייחד ולהיות "הטובים ביותר". אבל ישראל שלנו, עושה מעבר לזאת, ומחוקקת חוקים שלאו דווקא איך אומר זאת בלשון עדינה.. תורמים לנו ולשאר העולם.
יש המון להרחיב בנושא זה ומה שמובא אליכם כאן הוא מתומצת ונוגע על קצה הלשון כשהלכה למעשה אפשר לכתוב על כל זה נובלה.

אוקיי אז עכשיו יקפצו החבר'ה האחרים ויגידו שמתקיפים אותנו, ולכן אנחנו צריכים הגנה. אה כן, ושאני כפויית טובה.
והאמת היא, שאתם צודקים. לפחות ב50% מהטענה לעיל. אנחנו צריכים צבא, ואין ספק בכך. אבל, הדרך להשגת צבא והגנה כאן אינה מהחכמות והנדרשות מבין שלל הדרכים שבהם ניתן לנקוט.

"אנחנו במצב של מלחמה מאז הקמתנו". ואיך אנחנו מתמודדים עם זה ? מגייסים כל מי שאפשר בהגיעם לגיל 18, ממיינים אותם למקצועות שגובלים בחוסר ייעול בלתי יתואר (כן, אני הייתי בצבא וראיתי מספיק) בעיקר כעובדי ניקיון. וכאן אני יכולה להוסיף ולהרחיב על כל דרכי ההתנהלות הבורים באופן גרוטסקי לפיהם הצבא שלנו פועל. ישנם דרכים אחרות, כמו גיוס מתוך בחירה, גיוס שבו מי שמתאים ורוצה הרי שזה המסלול שמתאים לו. גמול הוגן לחייל, זכויות רבות יותר ועוד הרבה מאוד אפשרויות שאם היום אחוז המתגייסים עומד על בערך 55%, ואלה מתגייסים מתוך מגוון רחב של סיבות, ניתן לשמר אותו מבלי לאבד יותר מדי מתגייסים שממילא יהפכו לפקידים שמכינים קפה...

אני ראיתי, ואני סבלתי. ומכיוון שעד לרגע זה דיברתי יותר לקבוצה של אלה שמתנגדים לדעותיי, הרי שזוהי לא מטרת מאמר זה. אני בוחרת לפנות לאלה שמבינים אותי, ושהיו \ עדיין נמצאים באותו מצב.

הצבא פתח לכם את העיניים ? זה בדיוק מה שהוא עשה לי. כך, אחרי שלושה חודשים לתוך השירות הצבאי שלי ראיתי את פרצופה האמיתי של המדינה שלנו. ושלא תבינו לא נכון. אני לא סתם מישהי שלא רצתה להתגייס מלכתחילה. התגייסתי במטרה לתרום מעצמי. לתרום למדינה שלי, להשיב מה שהיא "נתנה לי". (וגם זה התנפץ לי בפנים). רציתי להיות טייסת. אבל הפסיכולוגית בירפא לא אהבה אותי במיוחד. אני לא מאשימה אותה. אבל היא רק עשתה לי טובה. אני לא כפויית טובה. אני לא מחפשת טובות הנאה וזכויות יתר. אבל אני חושבת שלחיילים מגיע יותר, ושהמדינה שלנו נצלנית.

אז אם אתם סובלים מקשיי הסתגלות, דכאון, כל דבר נפשי שהורס אתכם מבפנים כל דקה שעוברת ככל שהפזם מתקתק, תדעו שאתם לא לבד. ואין בכם שום דבר רע או לא נורמלי. ההפך הוא הנכון. אולי אתם דווקא האישויות הרציונליות ביותר בצבא, שלא מוכנות להתפשר על עצמן ועל הערכים והסטנדרטים האישיים שלהן. אולי תהיתם למה אחוז ההתאבדיויות בצבא הוא הגבוה ביותר מבין שאר האוכלוסייה, וחשבתם להיכנס לסטטיסטיקה. אז אני רוצה שתדעו שיש דרך אחרת. כאב הוא זמני ומוות הוא קבוע. תמיד יש תקווה לשינוי, ואם עכשיו לא טוב לכם, זה אומר שזה עדיין לא הסוף. כי בסוף יהיה טוב. קחו את עצמכם בידיים, תשתלטו מחדש אל הגורל שלכם ותצעדו אליו, ואם הצבא לוקח לכם מהחופש והשליטה שלכם, אתם מרגישים כלואים ומתים, אין לכם יותר כוחות להמשיך, להתמודד עם אנשים, לדרוך רגל בבסיס, תגשו לקב"ן, תגשו לקפ"ס, תשתחררו מהשלשלאות. כי התפקיד שלכם עוד לא התחיל. הוא יתחיל כשאתם חופשיים וכבר מעבר לגדרות הבסיס.
thatothersoul
הודעות: 137
הצטרף: 10 ינואר 2010 11:44
יצירת קשר:

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי thatothersoul » 05 מרץ 2010 15:57

מישהי עם השקפת עולם דומה לשלי..
דונגל
הודעות: 864
הצטרף: 26 נובמבר 2009 19:07
יצירת קשר:

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי דונגל » 05 מרץ 2010 16:08

התבלבלת, זה שייך לפורום השני.
כאן זה סיוע בטווח זמן קצר למי שצריך ליווי בנוגע לצבא.
bobla
הודעות: 21
הצטרף: 11 מרץ 2010 23:57
יצירת קשר:

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי bobla » 15 מרץ 2010 14:22

לא ירדתי לסוף דעתך. כל הרושם הראשוני שנתת לי זה שלמרות שהקשיים והדיכאון וכו' את ממליצה להישאר בצבא כי צריך צבא וכו', ואז בסוף את מדברת על לצאת ולהשתחרר מהשלשלאות. לא לגמרי מובן
taniush
הודעות: 49
הצטרף: 11 דצמבר 2009 22:42
יצירת קשר:

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי taniush » 15 מרץ 2010 14:47

bobla כתב:לא ירדתי לסוף דעתך. כל הרושם הראשוני שנתת לי זה שלמרות שהקשיים והדיכאון וכו' את ממליצה להישאר בצבא כי צריך צבא וכו', ואז בסוף את מדברת על לצאת ולהשתחרר מהשלשלאות. לא לגמרי מובן


בידיוק! היא לא ממש מובנת.
המשוגע
הודעות: 109
הצטרף: 25 פברואר 2010 22:43
יצירת קשר:

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי המשוגע » 15 מרץ 2010 14:56

מה נראה לך שאנחנו הולכים לקרוא את מגילת העצמאות הזאת :lol:
GAGA OH LA LA

Re: לכל אלה שסובלים מקשיי הסתגלות/ דכאון

הודעהעל ידי GAGA OH LA LA » 15 מרץ 2010 21:59

sushi כתב:אז אם אתם סובלים מקשיי הסתגלות, דכאון, כל דבר נפשי שהורס אתכם מבפנים כל דקה שעוברת ככל שהפזם מתקתק, תדעו שאתם לא לבד. ואין בכם שום דבר רע או לא נורמלי. ההפך הוא הנכון. אולי אתם דווקא האישויות הרציונליות ביותר בצבא, שלא מוכנות להתפשר על עצמן ועל הערכים והסטנדרטים האישיים שלהן. אולי תהיתם למה אחוז ההתאבדיויות בצבא הוא הגבוה ביותר מבין שאר האוכלוסייה, וחשבתם להיכנס לסטטיסטיקה. אז אני רוצה שתדעו שיש דרך אחרת. כאב הוא זמני ומוות הוא קבוע. תמיד יש תקווה לשינוי, ואם עכשיו לא טוב לכם, זה אומר שזה עדיין לא הסוף. כי בסוף יהיה טוב. קחו את עצמכם בידיים, תשתלטו מחדש אל הגורל שלכם ותצעדו אליו, ואם הצבא לוקח לכם מהחופש והשליטה שלכם, אתם מרגישים כלואים ומתים, אין לכם יותר כוחות להמשיך, להתמודד עם אנשים, לדרוך רגל בבסיס, תגשו לקב"ן, תגשו לקפ"ס, תשתחררו מהשלשלאות. כי התפקיד שלכם עוד לא התחיל. הוא יתחיל כשאתם חופשיים וכבר מעבר לגדרות הבסיס.


היי גם לך שושי.
אהבתי מאוד את מה שכתבת ולדעתי הקטע המודגש הזכיר למה כ''כ שנאתי את הצבא.
אני לא חושב שלשום בן אדם שרע לו בצבא צריך להישאר שם למרות הסבל רק בשביל להוכיח למשפחה/חברים משהו.
חבל מאוד שאנשים מפחדים ממה ששכן/חבר/כלב יגידו עליהם ולכן ממשיכים לסבול גם אם עוד שנייה הם מתאבדים בבסיס.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים