הצילו

דיונים כלליים

מנהל: newprofile

מיואש

הצילו

הודעהעל ידי מיואש » 07 מאי 2009 11:42

אני משרת כבר שנה בצבא ואין לי אפילו חבר אחד, בבסיס כולם מתעלמים ממני.
אמא שלי סובלת ממחלת נפש ואבא שלי לא שפוי.
אני לא יודע איך לתקשר עם אנשים ואני תקוע בבסיס סגור, בשמירה האחרונה דרכתי את הנשק והכנסתי את הקנה לפה אבל ברגע האחרון התחרטתי.
מה לעשות? אין לי עתיד בעולם.
אורח

Re: הצילו

הודעהעל ידי אורח » 07 מאי 2009 17:42

מיואש כתב:אני משרת כבר שנה בצבא ואין לי אפילו חבר אחד, בבסיס כולם מתעלמים ממני.
אמא שלי סובלת ממחלת נפש ואבא שלי לא שפוי.
אני לא יודע איך לתקשר עם אנשים ואני תקוע בבסיס סגור, בשמירה האחרונה דרכתי את הנשק והכנסתי את הקנה לפה אבל ברגע האחרון התחרטתי.
מה לעשות? אין לי עתיד בעולם.


תסתכל על הצד החיובי....
ההורים שלך מקבלים קיצבאות מהביטוח הלאומי לכל החיים, ואף פעם לא יהיה חסר להם.
הם לא יהיו רעבים ללחם כמו רבים שפויים אחרים.

ואם לא טוב לך אין סיבה שלא תלך לקבן ותספר לו על הקשיים.
באזרחות יותר כיף מאשר בבסיס הסגור.

ותכתוב בפורום הנכון...
shual
הודעות: 120
הצטרף: 18 פברואר 2009 23:04
יצירת קשר:

Re: הצילו

הודעהעל ידי shual » 14 יוני 2009 14:29

אתה חייב להבין שהצבא זו סה"כ תקופה בחיים. תקופה הזוייה מאוד, להרבה אנשים מאוד מחורבנת, אבל אין בינה ובין מה שקורה אח"כ קשר כמעט.

אמרת שאין לך עתיד בעולם - מה אני אגיד לך.. קשה לי להאמין שזה ככה.
במצבים של דכאון הרבה פעמים קשה לנו לראות אם יש בכלל משהו "סביר" בעתיד.
בפועל הצבא הוא לא מדד לכלום - הרבה אנשים לא מצליחים להפיק שם משהו מהיכולות שלהם - לא מהיכולות הסוציאליות שלך שאני בטוח שקיימות אבל הצבא הוא פשוט מימד אחר - לא מהיכולות השכליות שלך, כלום! במקום זה הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך תקוע בין אנשים שאין לך מושג איך נפלת עליהם והם עלייך, בתפקיד שאתה לא ממצא בו כלום מעצמך, ואתה מרגיש שכל העולם נגדך. ואתה חייב להבין שזו תקופה. החיים מלאים בתקופות - ובתקופה מחורבנת כמו בצבא עדיין לא נתקלתי.

אני פשוט לא יכול לסבול את הרעיון שמישהו יסיים לעצמו את החיים בגלל דבר דפוק ונטול-ערך כמו הצבא. יש עוד כל כך הרבה כוונים לגלות על עצמך ולהתפתח בהם. זה נכון שהצבא מונע מרוב האנשים לגלות אותם, וגורם להם להרגיש כלואים, אבל זרום איתי עם המחשבה שיש עוד הרבה מה לעשות לפני שמרימים ידיים. גם אני לפני כמה שנים חשבתי לדפוק לעצמי כדור בראש ולסיים עם זה. כיום יש לי כוון בחיים, אני רואה עתיד, אני מגלה את היכולות שלי ולומד מה אני שווה, לא הכל דבש, גם אחרי הצבא יש תקופות נורא קשות, והאזרחות זה לא דבר קל. אבל מה שבטוח יש לי סיבות לחיות בשבילהם ויש לי ראייה לעתיד - גם לך יהיו אחרי שתעבור את התקופה הזאת.

אתה חייב לפנות לקב"ן. יש לך בעיות אמיתיות חביבי ואתה לא מסוגל לתפקד במע' צבאית. זה לא עלבון, רוב האנשים פה בפורום חוו דברים נורא דומים. תבקש עזרה. תפנה לקב"ן. תספר לו בדיוק כל מה שעובר עלייך, על המצב בבית, איך אתה מרגיש, ותספר לו גם על המחשבות האבדניות שלך. אני מקווה שיוציאו אותך מהצבא במהרה. תן עוד צ'אנס לחיים באזרחות, תלמד לעשות דברים שיותר מדברים אלייך - תראה שהרבה דברים משתנים.


הוקפץ לאחרונה על ידי Anonymous בתאריך 14 יוני 2009 14:29.
-------------------------------------------------

"There are no muralim in foxholes"

חזור אל “בין מיליטריזם לפמיניזם”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 18 אורחים