פורום פרופיל חדש › פורומים › רשת הליווי לסרבנים ונמנעים › לעתודאית21
- This topic has 14 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 18 שנים by
Anonymous.
-
מאתתגובות
-
Anonymous
חברהשתחררת??? איך הלך? שלחו אותך למדור עתודה? ספרי קצת חוויות,דאגתי לך.
חברהיי, תודה חמודה ניסיתי לשלוח לך מסר אישי, אבל לא הצלחתי כי את לא רשומה.
השתחררתי, כן, יום רביעי שעבר הרומן שלי עם צה"ל נגמר. האמת שהיה לי המון מזל, כי בסופו של דבר כל העסק לקח שבוע ברוטו, ושלושה ימים נטו.
ביום חמישי הגעתי למדור, ומרוב שהכנתי את עצמי טוב, ממש פחדתי להכנס לשם. אז פשוט אמרתי שאני אשב בחוץ, ובטח מישהו יגש אלי, וכשיגשו – אגיד את מה שהיה לי להגיד (שאני מפחדת, ורוצה קב"ן). זאת כמובן הייתה הטעות הראשונה שלי, אף אחד לא ניגש, וזה נגמר בכך שישבתי שם 5 שעות בלי כלום. כבר באתי ללכת הביתה, ואז אמרתי שאסור לי לוותר, ופשוט מרוב תסכול התחלתי לבכות. ובדיוק אז ניגשה אלי מישהי, ולקחה אותי אליה למשרד, ואמרה לי לא לדאוג, ושהכל יהיה בסדר, והיא תתן לי לראות קב"ן. זה באמת היה מזל, כי להבדיל מבדרך כלל, היא לא התחילה לספר לי סיפורים על זה שכאן אין קב"ן, ושקב"ן יש רק ביחידה ושטויות כאלו. פשוט ריחמה עלי (5 שעות של ישיבה על ספסל עושות לך את המראה הדרוש), ואמרה שאני אלך הביתה, ושהיא תתקשר אלי ותקבע לי תור עם קב"ן.
הלכתי הביתה, עד יום ראשון היא לא התקשרה, אז גם החלטתי שאין לי מה להגיע (לא גייסו אותי, השאירו אותי עם הדח"ש). באותו יום אחרי הצהריים היא התקשרה, ואמרה לבוא ביום למחרת, ושיהיה לי קב"ן.
באתי יום שני, כולי בהרגשה שעם המזל שלי, אין מצב שהכל ילך כל כך חלק כמו שזה נראה עכשיו. ואז באמת דברים החלו להתפקשקש, בהתחלה אמרה לי שתכף יבואו לקחת אותי לקב"ן, ואז אחרי כמה דקות קראה לי בחזרה למשרד שלה והתחילה להגיד שאני שקרנית. אני מצידי כמובן פשוט בכיתי ואמרתי שאף אחד לא מאמין לי, ועכשיו גם היא לא מאמינה לי, ושאני כזאת מסכנה, ואיכשהו היא לא ממש השתכנעה, אבל בכל מקרה אמרה שתיתן לי לראות קב"ן (כנראה בתקווה שהוא יצליח לפצח אותי). באתי לקב"ן, כולי בהרגשה שזהו, אין מצב שישחררו אותי עכשיו (היא גם כתבה בטופס הפנייה שיש חשש שאני שקרנית). ישבתי בהמתנה קרוב לשעתיים (הייתי הראשונה להגיע והאחרונה לעזוב…), ואז במקום קב"ן, ניגש אלי הפסיכיאטר (גיליתי זאת אח"כ). הוא היה ממש נחמד אלי, כמובן שגם אצלו בכיתי כמו מטורפת (אני מתחילה לחשוב שממש לא הייתי צריכה להתאמץ בשביל זה, היה באמת עצוב מאוד), וזהו, הוא המליץ על 21.
ביום רביעי בבוקר נסעתי לוועדה רפואית בצריפין, ובצהריים השתחררתי.
זה המקום להודות לכולכם, ממש עזרתם לי, בכל העצות והמידע, לא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיכם! אתם עושים פה עבודת קודש, ישר כוח וכל הכבוד!
ואני מצטערת שלא עידכנתי קודם, פשוט איכשהו אני חיה בהרגשה שכל הצבא קורא פה את הפורום הזה (אפילו שברור לי שלכולם שם יש דברים הרבה יותר טובים לעשות…), ופשוט לא היה לי נעים בפני כל האנשים (מהצבא, כוונתי) שבצורה כזאת או אחרת כן עזרו לי, בין אם רצו בכך, ובין אם לא. אבל לא משנה, זה הסיפור שלי, שוב, המון תודה לכולכם!חברחבראת תצטרכי לשלם עכשיו את שכר הלימוד במלואו?
חברתודה אמיר
ובקשר לשכר הלימוד, עד כמה שידוע לי לא, כי זה יוצא שלא אני לא רציתי את הצבא, אלא הוא זה אשר לא רצה בי. אני אמצא דרכים אחרות להחזיר את החוב שלי כלפי החברה.חברמזל טוב!!!
וסתם, מעניין אותי איך הזונה מהשרד אמרה לך שאת שקרנית, כאילו, איך זה הלך, על מה היא ביססה את עצמה..
חברטוב, נו, לא זונה, תחלס למרות שבסוף הייתה נגדי, היא זו שעזרה לי להגיע אל הקב"ן מלכתחילה…
העניין היה שאני, עוד לפני כמה חודשים, רציתי איכשהו להגיע לקב"ן דרך מדור העתודה שלי (יש שלושה תאים – צפון, מרכז ודרום. אני שייכת לתא צפון, והתא של הבקו"ם הוא תא מרכז). אז הייתי הולכת אליהם לתא צפון, ולא ביקשתי קב"ן, אלא סתם שיגעתי להם את השכל. הלכתי בערך איזה חודש, וכבר הייתי מאוד קרובה לקב"ן, ובסוף יצאה פאשלה, ואחת מהבנות שמשרתות שם ראתה אותי במקרה בקניון, עם חבר שלי, ויצא לה להתבונן בי כמה דקות טובות לפני שאני שמתי לב אליה. אחרי זה הם דפקו לי את הקטע של "איך זה ששם את בסדר ופה לא…", ואמרתי שכבר אין טעם ללכת לשם יותר.
הייתי בטוחה שכבר שכחו שם ממני, אבל לא. ביום שני כשבאתי כבר לראות את הקב"ן, אז דיברתי עם הבחורה שעזרה לי, והיא אמרה סבבה, עוד 10 דקות יבוא מישהו ויקח אותך לקב"ן. ואז אחרי 10 דקות באמת בא מישהו, אבל מה – לא לקח אותי לקב"ן, אלא חזרה אליה למשרד. ואז היא התחילה לצרוח עלי שהיא דיברה עם החבר'ה בתא צפון, והם סיפרו לה את כל האמת, שאני שקרנית וכל זה. למזלי די ציפיתי שזה יבוא (אמנם לא באותו הרגע, כי כבר הכל נראה סגור עם הקב"ן, אבל באופן כללי ידעתי שזה יכול לעלות), אז לא נבהלתי, אלא פשוט התחלתי לבכות שכולם שונאים אותי, וגם שם שונאים אותי, ועכשיו גם את שונאת אותי… אז היא כבר לא ידעה מה לעשות, אמרה שתתן לי לראות קב"ן בכל מקרה, והוסיפה כמה שורות טקסט להפניה שלי אליו. בגלל זה כשהלכתי לקב"ן, הייתי בטוחה שהוא פשוט יגיד לי שאני שקרנית, וישלח אותי רחוק. אבל לא, דווקא היה לי מזל, והוא יצא ממש סבבה איתי. שיזכה לחיים יפים, בריאות, אושר, ואריכות ימים. איש קדוש
זאת גם הסיבה שעל ההתחלה ציינתי שהיה לי ה-מ-ו-ן מ-ז-ל!חבררק כדי להסיק ספר (או להףכ) אנשים שיש להם בעיות נפשיות זה לא אומר שהם לא
מסוגלים אפפעם בכלל לחלוטין לתפקד ואפילו להיות מאושרים לזמן קצר. זה שבתא
עתודה החליטו על סמך תצפית רנדומלית של כמה דקות שאת בעצם בריאה ומשקרת
להם זה חסר אחריות ומסוכן. רק להמחיש, אחת הצורות הכי נפוצות של דיכאון זה
מניה-דיפרסיה, שזה אומר שרוב הזמן אותו אדם בדיכאון אבל לתקופות קצרות
(לרוב כמה ימים) הוא במצב מאני, מלא אנרגיה ושמחת חיים, פעלתני ומאושר,
אבל בסוף הפרק המאני באה שוב הנפילה לדיפרסיה שהיא המצב שבו אותו אדם נמצא
רוב הזמן. הרבה פעמים עצם ההגעה לצבא ולקבן היא טריגר להחמרה במצב ואו
לשקיעה בדיכאון, זה לגמרי הגיוני שכשבאים לפגישה עם הקבן מרגישים פחות
טוב, ולעומת זאת כשאת עם חבר שלך בקניון ייתכן שזה השיא שלך. בשביל זה לא
אני ולא את ובטח לא הן מחליטות לגבי כשירות, רק הקבן מוסמך לעשות זאת,
ובניגוד למה שנדמה לרובנו, יש לו מגוון כלים להערכה והוא לא סתם טמבל
שבאים, עושים לו קצת הצגות והוא קונה הכל וזהו. לא שהם גאונים גדולים, ולא
שהם באמת מנסים להכיר את הבעיות שלך לעומק, אבל זה כבר בעיה שלהם שהם
מאבחנים על סמך פגישה של חצי שעה.חברעתודאית אני מאושרת בשבילך!!!
כל הכבוד שהצלחת לבכות (אמרת שזה מאוד קשה לך, ואני עניתי לך שאם לא תבכי עכשיו, תבכי כל השירות… האמת שגם אצלי הבכי פשוט התפרץ), אני בטוחה שלא היה קל שם, אבל זה שווה את המאמץ.
עכשיו מתחילים החיים, תהני מהאזרחות…חברתודה תודה, אני גם מאושרת בטירוף! הייתי בטוחה שכל העסק יגרר ויגרר ויגרר… ובסוף נגמר כל כך מהר.
ולאמיר, כן, גם אני קראתי את זה במחקרים שלי על דכאון לתופעותיו, אבל לצערי הן לא, וזה לא שיכלתי לבוא ולהסביר להן ש"תשמע, ככה זה, גם בדכאון יש עליות ומורדות". פשוט ישבתי ובכיתי ואמרתי שאני מסכנה-מסכנה-מסכנה. עכשיו כבר כל כך לא מזיז לי, שזה מדהיםחבררק דבר אחד – לעולם אל תשכחי ואל תמעיטי מרקבונו של צה"ל ושל מדינת ישראל. תמיד תזכרי כמה חרא הצבא
חברמזל טוב!!!
חברשלום אני רוצה להשתחרר מהצבא כי אני פשוט לא מסוגלת להמשיך בשירות..הייתי אצל קבנית והיא אמרה שבהחלט יש לי בעיה וקבעה לי פגישה לאבחון פסיכאטרי מחר וכמובן גם אמרה לי לבוא עם אבא שלי…אני מתה מפחד אמרו לי שהפסיכיאטר שואל שאלות מסבכות …מה עושים מישהו יכול לעזור לי ולהסביר מה אני אמורה להגיד לו בשביל שישחרר אותי????????. בבבקשהה!
חבר?????????????
חברהי,דווקא נראה שאת בכיוון הנכון. הפגישה עם פסיכיאטר היא השלב הבא אחרי שיחה עם קב"ן. אם הזמינו גם הורים, זה אומר כנראה שיש המלצה לשחרר אותך מהצבא.אז, מה שאת צריכה לעשות אצל הפסיכיאטר זה בדיוק מה שעשית אצל הקב"נית. את יכולה לעבור על הודעות הפתיחה של הפורום הזה ועל המסמך של טרגט21 (יש אליו לינקים משם) אם את רוצה מידע נוסף. אבל הכי חשוב שלא במה שאת אומרת ולא באיך שאת מתנהגת ומגיבה לא יהיו סתירות עם מה שאמרת ועשית בפגישה עם הקב"נית.עניין אחד: יכול להיות שהפסיכיאטר ינסה לבחון אותך. הוא יכול להגיד לך באיזושהי צורה שהוא לא מאמין לך, וחושב שאת מרמה אותו. בעצם הוא אומר את זה כדי לראות מה תהיה התגובה שלך. אם את תיבהלי, ותגיבי במהירות ובקופצנות, אז כנראה שהמצב שלך לא עד כדי כך רע. אם פשוט תמשיכי כמו קודם – אז כנראה שהמצב באמת גרוע, וצריך לשחרר אותך.עוד משהו חשוב: עושה רושם שיש לך 90% סיכוי, אולי אפילו יותר, לצאת מהפגישה עם הפסיכיאטר עם המלצה לפטור משירות צבאי ביד (המלצה כזו תהפוך לפטור באופן כמעט אוטומטי, אחרי שתיפגשי עם וועדה רפואית שתאשר אותה). אבל במידה ויהיה לך מזל נאחס (קורה…), ותפלי על פסיכיאטר מניאק במיוחד (יש כמה כאלה, שממש לא מדברים אתך ולא כלום, אלא ישר זורקים אותך מהמשרד).אם היה לך מזל נאחס כזה – לא נורא. את פשוט צריכה לפנות שוב לקב"ן (גם אם הפסיכיאטר המניאק יגיד לך שתמיד תחזרי אליו, ואין לך שום טעם לפנות שוב. יש גם אחד כזה שאומר את זה לאנשים. הוא משקר, כמובן). מה שלא מצליח בפעם הראשונה – יצליח בפעם השנייה.אה, ודבר אחרון: תקראי את "מימ מפחד מפרופיל 21?" (אחת מהודעות הפתיחה). יש סיכוי שהפסיכיאטר יעשה לך ולאבא שלך את ההרצאה על כמה נורא לחיות עם פרופיל 21 בארץ. אם תקראי את "מי מפחד מפרופיל 21?", תדעי שכל ההרצאה הזו היא שקרים, והמטרה שלה לנסות להפחיד אנשים ולגרום להם להתחרט ברגע האחרון ולהישאר בצבא. אין מה להילחץ, וגם אבא שלך, אם ישמע את הסיפורים האלה, שלא ייקח ללב.בהצלחה,סרגיי.
-
מאתתגובות