פורום פרופיל חדש › פורומים › רשת הליווי לסרבנים ונמנעים › יציאה על פרופיל 21 וריתוק שאין באפשרותי לבצע
- This topic has 18 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 13 שנים, 10 חודשים by
mutterspache.
-
מאתתגובות
-
mutterspache
חבראחת הסיבות שנשארתי כל כך הרבה זמן בצבא (כחצי שנה משחרור) היא שבמהלך שהותי ניסיתי לשנות את הגישה של החיילים הסובבים אותי, לא לקבל עונשים מפגרים בגובה העיניים, להסתכל קצת מעבר למה שמבקשים מהם, ולגרום להם להבין "שאין לנו דרך אחרת" זה רק משפט מתוך שיר, ולא אמת.
סיבה נוספת, שהעלולה להיות מעט אנוכית אם נתחשב בעקרונות והשקפת העולם שלי, היא קוקטייל הנסיבות ותנאי השירות שרקחתי לעצמי במהלך השרות, המורכב בעיקר מהתחשבות המפקדים והקצונה הבכירה במצב המשפחתי הקשה שלי (אני גר עם אימי והוריה, חולי אלצהיימר וסרטן שדורשים השגחה מתמדת ועזרה מסביב לשעון), ובחלקו גם התפקיד היחסית מובחר שבו אני נמצא.
ביום חמישי, ה-20 למאי, אני נדפקתי מהמערכת שאני כל כך מתעב.
לאחר זיוף "חמור" של טופס 102 (שאפילו לא זוייף מטעמים אישיים, אלא בשביל חבר שבאמת נזקק לו, וחטאו היחיד הוא מפקדים הרבה פחות טובים משלי) – עשיתי טעות ונתפסתי.זה מצחיק לראות עד כמה המערכת הצבאית משומנת, אפקטיבית ומהירה כשזה נוגע בלדפוק מישהו. תוך חצי שעה, כל הבסיס שלי (כ-300 איש) היה מודע למעשה. הדרג הבכיר (וגם הרס"ר, שלקח את כל העניין נורא אישית) זנח מייד כל עבודה, והחל להתרוצץ עם דפי תלונה וזעקות קרב. כמובן ששפטו אותי, ולאחר הסבר מאוד משכנע מצידי, ביסוס הטענות שלי, מתן דוגמות למקרים דומים אחרים בהם החייל הנ"ל יצא חף מפשע, ולבסוף המוכנות לקבל את העונש, אך בבקשה להתחשב במצב הרגיש שלי בבית (חשוב לציין שכולם מודעים אליו, ולאף אחד זה לא בא בהפתעה כשאני צריך להעדר מהבסיס כאשר אחד מהם מאושפז, או הפטור הגורף מתורנויות הדורשות לינה בבסיס כיוון שאני צריך להיות בבית בערבים), קיבלתי 7 ימי ריתוק + מלמול שקט בנוסח "תגיד תודה שזה לא כלא".
אני לא רוצה להגיד תודה.
אני כותב כקורבן, ולא כאדם המודע למעשו ומקבל את עונשו, מכמה סיבות:
– דעותי בנוגע לצבא היו חלוקות עוד לפני שהתגייסתי, אך כל עוד הגישה והסלידה שלי למערכת הייתה חצוייה, התנהגתי כחייל למופת, וביססתי לעצמי תדמית של אדם אחראי ונעים. לעולם לא חיפשתי לדפוק רק לשם לדפוק. היחס הדוחה, המשפיל והמבזה שקיבלתי מוכיח לי שלא משנה איזה חייל טוב הייתי, אני זבל ברגע שאני טועה.
– את עונשי הייתי מוכן לרצות. פשוט לא בצורת ריתוק. הסברתי מספר פעמים שאין באפשרותי להעדר מהבית, אפילו לתקופות קצרות, ונלחמתי על זה מהרגע הראשון שדרכתי בבסיס. כשהגעתי, הסברתי למפקד, ולמפקד של המפקד, למש"קית ת"ש ולכל גורם אחר שהיה מוכן לשמוע, שאם הם מקבלים אותי, הם מקבלים אותי עם התנאי הזה. הבהרתי לכולם שעל המשפחה שלי אני לא מוותר, ולאורך כל השרות שלי, כל פעם שהנושא של לינה בבסיס, או חזרה מאוחרת עלו על הפרק – כך הם גם ירדו. חוסר ההתחשבות הגורף, המגעיל, והדרך שבה המערכת פשוט "עצמה את עיניה" לבעיות שלי בבת אחת בגלל עבירה אחת, כשרק לפני שבוע הייתי במיוחדת כיוון שסבא שלי אושפז, חידד אצלי עד כמה הסביבה שלי רקובה וצבועה.את הריתוק אני אמור להתחיל מחר. כמה דברים ברורים: מין הסתם שאני לא מוכן לרצות אותו. אין לי את האפשרות, אני באמת ובתמים צריך להיות בבית, ושאין לי שום דרך אחרת (עשרות מכתבים לגורמי ת"ש, ברה"ן וועדות פרט מצדיקים, מפרטים ומסבירים טענות אלו, ולכל אחד יש גישה אליהם). אני מתכוון לצאת מהצבא, כבר הייתי על פרופיל 24 נפשי בתחילת שירותי ויש לי תיק שמנמן אצל הקב"ן, שהציע לי בכל ביקור את ה-21 הנכסף.
הבעיה? קודם כל, עניין התור לקב"ן. פעם אחרונה שהתקשרתי לקבוע תור דחוף אצל הקב"ן האהוב עליי, יצרו איתי קשר לאחר שבועיים. אני יכול, תאורתית, להוציא גימלים עד אז (אני כבר היום מתכוון ללכת למיון), אך זה יהיה קשה, מסורבל, ועצם העובדה שאני אצטרך להעדר מהבית דיי נוגדת את צרכיי.
הרעיון להתפקד עלה לי לראש, אך לפי מה שקראתי הוא לא אחד הטובים.
ולבסוף התהיה של, האם, לאחר הפגישה עם הקב"ן (בתקווה שהיא תהיה מוצלחת), ולאחר קבלת ה-21, אני עדיין אצטרך לרצות את העונש שלי?אשמח להתייחסותכם,
בתודה רבה מראש,
mutterspache.דונגל
חבראהלן
כמובן שאפשר להבין את התסכול שלך מהצבא. אתה נפגש במה שהרבה כבר נפגשו בו, והתפקחו. גם אני פעם חשבתי שאפשר לדבר עם החבר'ה הגבוהים ולהסביר בצורה נחמדה, וזה לא הלך. אין פה מה להיות תמים, לרוב מדובר בלא יותר משיטת המקל והגזר בשבילם. לא מדובר באנשים.
בכלאופן, לשאלותיך. באופן כללי, הייתי אומר שאם אתה חושב באמת שאתה יכול לצאת על 21, אז תעצור את הנשימה לכמה ימים ותעשה את זה. כשאתה פונה לקב"ן, אתה צריך לפנות באופן דחוף ולהציג את זה ככה. עדיף שמישהו מטעמך יעשה את זה (למשל, אמא, אם זה בכלל אפשרי במקרה שלך. או חבר קרוב)
העניין הוא, שאני בכלל לא בטוח שזה יעבוד, כיוון שבפעם הראשונה שפנית, זה היה תחילת השירות. עכשיו, כשאתה חצי שנה לפני הסוף, כבר יודעים שאתה מסוגל לעבוד והמפקדים שלך גם ידווחו שאתה עובד טוב וכן הלאה.
זאת בעיה. כי הקב"ן ירצה לראות הדרדרות וחוסר יכולת. אם המפקדים שלך ירגישו צורך להגיד שזה בגלל הריתוק הקרב (והם כנראה ירגישו) אז זה עוד יותר יקשה עליך.לגבי מה קורה אם בכלזאת אתה מקבל 21 – ברגע ששחררו אותך כנראה שלא תצטרך לרצות את העונש (היו מקרים כאלה גם של עריקות). מצד שני, היו יותר מקרים של אנשים שהיו אמורים לעלות כבר ל21 ואמרו להם שאי אפשר לערוך להם את הועדה עד שהם לא מרצים את העונש (גם אם מאוד קצר וחסר משמעות).
איך הגעת לפרופיל 24? אתה יכול להגיע לזה שוב? זה ייתן לך מרווח נשימה וגם אפשרות טובה לקבל 21.
אולי כדאי לך לשקול להיעזר בבן משפחה כלשהו למשך זמן הריתוק רק כדי להסתבך פחות?Spor
חברמה זה טופס 102?
Anonymous
חבר@דונגל
אחרי שחזרתי לשרות הייתי במעקב פסיכיאטרי תקופה מסויימת, שבה הצגתי מצוקה בינונית (לפי הכתוב), וזאת, באותה התקופה, בנסיון להוציא פטור משמירות. הדבר עבד חלקית – המכתבים שהקב"נים הפנו למפקדים אולי עזרו להם לגבש את דעתם לגבי המצב שלי, אך לרוב פשוט נתקלתי בתשובות בנוסח "תראה, אם אתה לא יכול, אז אתה לא יכול, אין טעם להתפזר. אני יכול לשחרר אותך".
כמובן שהפעם האחרונה שניגשתי לקב"ן הייתה לפני בערך שנה, אבל הייתי רוצה להאמין שהתעוד של שאר הפגישות ישחק לטובתי.
בכל מקרה, אני אנסה את העניין עם ההורים או חבר. אתה צודק – אין לי זמן לבזבז.בנוגע לעניין העונש – כנראה שלא הבנתי אותך נכון, אבל עושה רושם שסתרת את עצמך קצת במשפט. איך אתה יכול לדעת שרוב הסיכויים שאני לא אצטרך לרצות את העונש, אם אתה טוען שהיו יותר מקרים שהמצב היה הפוך?
לפרופיל 24 הגעתי כשבכיתי למ"מ שלי במהלך ההכשרה, ושילוב של קב"נית מתחשבת מאוד ופסיכיאטרית שמאוד תומכת בהשתמטות (משתמטת בעצמה! אחת ההזויות 🙂 ). אני לא חושב שזה יעזור לי עכשיו, חצי שנה לפני השחרור.
לבסוף, איני יכול להעזר בבני משפחה, מכיוון שמלבד אימי, שעובדת משמרות על ימין ועל שמאל, אין מי שביכולתו לעזור. אנחנו לבד, וזה רק הופך את התסכול שלי מכל ההתנהלות לגדול יותר, ומתדלק את השנאה שלי כל פעם שאני מנסה לחשוב על איך בני אדם הגונים היו נוהגים.
@SPOR
טופס 102 זה פיסת נייר מקוללת שנועדה להפנות חייל יחיד למפגש עם רופא\חובש, ועליה בד"כ אפילו כלב יכול לחתום, חוץ מבבסיס שלי, מסתבר.
למעשה, באזרחות זה היה מקביל לאישור מאמא או אבא להתקשר למוקד ולקבוע תור. הזוי, לא?חבראנשים מתים ליפול על פסיכיאטרית כמו שלך. חבל שלא ניצלת את זה.
בכלאופן, מה שהתכוונתי לגבי העונש זה שיש ועדה שצריך לעבור, והיא החותמת הסופית לגבי ה21. ברגע שקיבלת חותמת כנראה שלא תצטרך לרצות.
אבל אם עוד לא קיבלת את החותמת (אפילו אם הפסיכיאטר רוצה לתת לך 21), אז יש סיכוי שתרצה את העונש בצורה זו או אחרת. יכול להיות עם התחשבות כלשהי.חברעדכון מצב:
אתמול, ביום חמישי, הפסיכיאטרית בברה"ן תל-השומר התרווחה בכסא שלה לצלילי הבכי שלי.
מסתבר שזה היחס היאה, כאשר אדם מציג מצוקה נפשית חריפה. והיחס שלה עוד היה מתקבל על הדעת, בדרך כזו או אחרת, אם זו הייתה הפנייה הראשונה שלי. התיק שלי לא יבייש אפילו את חולי הנפש המופרעים ביותר, וביחד עם הראיות לפרופיל 24 נפשי, טיפול פסיכיאטרי באזרחות, ואז במהלך הצבא (אני תוהה אם ההיסטוריה הנפשית שלי עניינה אותה בכלל – גם אחרי שדאגתי לציין קטעים נבחרים), הייתי מצפה ליחס טיפה יותר אנושי. במידה והמצב שאני מציג באמת היה המצב הנתון, היא לא הייתה מותירה לחייל שום אפשרות חוץ מפגיעה עצמית. להלחם בהשתמטות – דבר אחד. להתעלם מהחייל.. ובכן זו כבר הנזחה רפואית. אני יצאתי מהחדר שלה בהרגשה של האידיוט הכי גדול על גבי הפלנטה – איך לא הקלטתי את השיחה הזאת?היא קבעה לי פגישה לשמיני ליוני, "פגישת מעקב – ואז נראה אם אתה צריך טיפול תרופתי", וכששאלתי אותה מה לעזאזל אני עושה עד אז היא נשענה אחורה, צחקה ואמרה "אני לא אמורה לדעת מה אתה הולך לעשות. אתה ילד גדול, תעשה מה שבא לך"
אני הרגשתי שהיא שוטפת את הידיים שלה בצרות שלי, הרגשתי מושפל, ולאמא שלי אפילו לא ניתנה ההזדמנות להכנס לשיחה. היא התייבשה מחוץ לבסיס במשך שעתיים וחצי.ביום ראשון הגימלים שלי נגמרים. גימלים לשבוע וחצי זה חתיכת אתגר. אני מעט אובד עצות – מישהו יכול לספק לי כמה?
חברנשמע כמו העבודה של סגנית המחלקה שם – קרן, אבל בטח יש עוד כאלה.
תזכיר לי למה הגעת אליה דוקא? אתה צריך לנסות קב"ן אחרחבראני הגעתי למיון שלהם. מסתבר שאם לא הגעת לטיפול במהלך חצי שנה, אתה לא זכאי לראות את הקב"ן הקודם שלך, ואתה צריך לעבור מיון וקבלה מחדש כמו כולם :\
זו לא קרן הסגנית, למרות שגם איתה הייתה לי התנגשות בנוגע להכנסת אמא שלי. זו הייתה פסיכיאטרית רוסיה מבוגרת – מהסוג שגורם לי להתבייש להשתייך לעדה בעצמי.
ממחר אני אנסה להכנס למיון שלהם מחדש, בתקווה לקב"ן יותר רגיש. העזרה של אמא שלי היא קריטית פה – איך אני יכול לגרום לה להכנס? אם היא הזאת שמתקשרת למוקד ברה"ן בתל-השומר ומציגה את מצבי כקריטי, יתנו לה להתלוות אליי?חברואתה חושב שאתה יכול לקבל קב"ן אחר – אם כן, אז בהחלט, לך על זה.
אני לא יודע למה לא הכניסו את אמא שלך. צריך להכניס אותה לבסיס קודם. נס שהיא תתקשר ושיגרמו לה "להביא אותך" לשם.תבקש מההורים לחשוב אם יש מישהו במשפחה/חבר משפחה בדרגה גבוהה בצבא. זה יכול מאוד לעזור לכם אם תמצאו מישהו שמרים את הכל.
הצבא הוא שוויוני לגמרי כמו שאתה יודע, רק שיש אנשים עם ערך גבוה, ערך נמוך, ובלי ערך. אנשים עם דרגות גבוהות יכולים להשפיע (להתקשר, לצעוק, כאלה).מה שחשוב זה שלא תתייאש, ותמשיך עם הסיפור הזה. קח בחשבון שזה יכול להתעכב עוד.
חברquote אורח:אני הגעתי למיון שלהם. מסתבר שאם לא הגעת לטיפול במהלך חצי שנה, אתה לא זכאי לראות את הקב"ן הקודם שלך, ואתה צריך לעבור מיון וקבלה מחדש כמו כולם :\זו לא קרן הסגנית, למרות שגם איתה הייתה לי התנגשות בנוגע להכנסת אמא שלי. זו הייתה פסיכיאטרית רוסיה מבוגרת – מהסוג שגורם לי להתבייש להשתייך לעדה בעצמי.
ממחר אני אנסה להכנס למיון שלהם מחדש, בתקווה לקב"ן יותר רגיש. העזרה של אמא שלי היא קריטית פה – איך אני יכול לגרום לה להכנס? אם היא הזאת שמתקשרת למוקד ברה"ן בתל-השומר ומציגה את מצבי כקריטי, יתנו לה להתלוות אליי?אמא שלך לא תכנס, והיא לא אמורה להכנס, עפ"י התוכנית.
אם תשכנע את הקב"נ שיש צורך, ואמא שלך תהיה שם, והוא יחליט שכן, יש מקום לעוד דעה נוספת,
הוא יסכים להכניס אותה. אבל הוא לא חייב, אתה צריך להבין את זה.
ברוב המקרים הם אפילו לא טורחים לעשות את זה. לא יודע למה.
אולי הם פשוט מפחדים.
חברה שלי הגיעה לפסיכיאטר יחד עם אמה. אחרי הרבה טאקלים הוא הכניס את אמא שלה,
שמע אותה, ואמר לה בגלוי 'תשמעי, עד עכשיו אני הייתי לגמרי בטוח שהבת שלך משקרת'. אחרי שהיא הגיעה אחרי עם שיסוף ורידים.חברזה מאוד תלוי בקב"ן. אני גם מכיר סיפור כזה Spor ואני בטוח שיש עוד הרבה.
אנשים שהיו פשוט בדכאון (וגם שנים לפני ואחרי הצבא מטופלים) שביצעו ניסיון אובדני ע"י בליעת כדורים וכאלה, ואחרי מיון וייצוב וכאלה, פגשו קב"ן שאמר להם שהם סתם עושים הצגה. ממש ככה.
וזה ידוע שיש אנשים שהיו רוצים שכל "המדוכאים האלה" היו אפילו גומרים את עצמם בשקט.חברעדכון נוסף:
ביום שישי אמא התקשרה למפקד, והסבירה לו בבכי את המצב העגום שלי. שאני לא מדבר, לא שותה, לא מתקשר עם אף אחד, רק חושב ומדוכא מהצבא כל היום.
כל זה בבקשה לחו"ד לקב"ן. המפקד הקשיב, זרק משהו על זה שאני עדיין אהיה חייב לרצות את הריתוק, ולבסוף אמר שאני אבוא היום לבסיס בשביל החו"ד.הגעתי, והוא לא היה. התקשרתי והוא אמר לי לבקש מהקצינה הסתומה שלנו שתתקשר אליו. לאחר מכן היא העיפה אותי מהחדר, רשמה את החו"ד, קראה לי חזרה והדגישה שזה סגור ושאסור לי לקרוא את זה.
כמובן שפתחתי – וגיליתי שלא רק שהם לא התייחסו כמעט לשום דבר ממה שאימי תיארה, הם גם הוציאו אותי כפושע, מזייף גימלים בכל דרך אפשרית, רק בשביל לא לרצות את הריתוק על "הזיוף החמור" שביצעתי.
לאחר שאמא שלי התקשרה למפקד לשאול אותו מה בדיוק הוא חשב לעצמו כשהוא אמר לקצינה לרשום את זה, ואיך הוא מצפה שיתייחסו לבעיות שלי ברצינות עם מכתב כזה, הוא אמר לה שהיא חצופה וניתק לה בפנים.הנה הלכה לה האופציה של החו"ד. מן הסתם, אני לא יכול להופיע עם דף מלא בדברי נעצה בפני הקב"ן – הוא יצחק לי בפנים. השאלה היא כיצד אני נכנס לקב"ן בלי, הם כבר פעם שעברה אמרו לי ש"אם אין לך חוות דעת פעם הבאה אל תצפה להכנס".
הלילה אני הולך שוב למיון. בביקורופא הביאו לי 0 גימלים (אני חושב שזו פעם ראשונה).
אשמח לעצות, איך אני יכול להשיג קב"ן אחר, איך אני יכול לגרום להם להבין שהמצב נואש בהחלט, איך בכל זאת להכניס את אמא, וכו וכו וכו.חברקודם כל תתעודד. הסיפור הזה יגמר.
עכשיו, לא הבנתי – היית אצל קב"ן אחד? למה אתה רוצה מישהו "אחר" אם לא היית אצל אף אחד עדיין?
שנית, קיבלת 0 גימלים? זאת טעות או שהתכוונת שלא קיבלת?לגבי אמא וכאלה – זה חשוב שתצלח לפחות פגישה אחת עם קב"ן כלשהו. יכול להיות שתיפול על קב"ן לא טוב בהתחלה, ויכול להיות שההיפך.
זה חשוב שתהיה כן ותעשה משחק (או לא משחק) טוב.
ברגע שצלחת את זה פעם אחת, זה כמעט בטוח יגיע לשיחה עם ההורים, בטלפון או בזימון. אתה יכול גם לבקש תוך כדי השיחה שיתקשרו לאמא שלך (רק תכין אותה מראש, שלא יקפוץ לה הלב).אז שוב – תסביר לנו מה בדיוק המצב שלך כרגע כי לפחות אני לא הבנתי
חברהייתי אצל פסיכיאטרית אחת כשהגעתי למיון ביום חמישי שעבר. אותה האחת שצחקה לי בפנים, לא נתנה לאמא שלי להכנס והיא קבעה לי פגישה נוספת לשמיני ליוני (שלישי הבא).
אני רוצה להגיע לקבן אחר לפני התאריך הזה, גם בכדי להראות שהמצב באמת קריטי, וגם בגלל שממנה לא יצא שומדבר. לקבן כאחר אני אני ממש רוצה להגיע עם אמא. למעשה לכל קבן, העיקר שהיא תהיה שם לאשש את מצבי. איך אני עושה זאת? ובנספחים, עכשיו כשאני חמוש בחוות דעת משפילה מהמפקד, מה אני יכול לעשות? ביררתי ואין לי קרובים או מכרים בדרגות גבוהות בצבא. אז זה עף מהחלון. איזה עוד דרכים הייתם ממליצים לי לנסות?חברוהתכוונתי שלא הצלחתי להוציא. עכשיו ספציפית אני מאושפז בגלל כאבי ראש והתעלפות, אני לא יודע כמה זמן זה ירוויח לי.
-
מאתתגובות