התחושה הזאת עוברת עם הזמן?

[Anonymous]

היי,
כתבתי פה לא מזמן בקשר לדיכאון שנפלתי בו בטירונות וההתקפי חרדה שהובילו בסוף ליציאה שלי מהצבא על 21.
אז קודם כל הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לפורום ולאנשים שמרכיבים אותו, על המידע הרב פה (ואני לא מדבר על הטארגט או כל דבר שכזה כי יצאתי מהצבא על הבעיות שלי ספציפית) על ההשלכות של פרופיל 21 על החיים שהרגיעו אותי מאוד.

כרגע אני מתכנן לימודים לתואר ראשון בעוד פחות משנה או לדחות את הלימודים ולעשות שנת שירות לאומי לפני (גם בשביל התעודה בסוף אבל בעיקר בשביל השקט הנפשי שלי שאני ידע שעשיתי משהו).

בכל מקרה, עברו בערך 3 שבועות מאז השחרור ויש לי מעיין תחושה מוזרה כזאת של פספוס, של באסה.. אני זוכר טוב מאוד את המצב הנפשי שהייתי בו (שברוך השם אני חוזר לאט לאט למצב נורמלי) אבל לא יודע זה ישמע קצת ילדותי אבל כשפותחים את הפייסבוק ורואים תמונות של כל החברים בצבא, הוא בקרבי, היא מדריכת חיר, הוא סיים קורס מסווג ועוד זה קצת צובט בלב.
בקיצור רציתי קצת להתייעץ איתכם, בשלב מסוים זה עובר? לדוגמא אחרי גילאי הצבא בכלל חושבים על זה או מה?
אני מודע לזה שאני די כבשה שחורה בפורום הזה (הרבה פה בכלל נגד הרעיון היסודי של צבא), אבל בתור אחד שתמיד חלם על קרבי, שירות צבאי, קצונה ופשוט קיבל סטירה רצינית בגיוס חשבתי אולי רק אולי יש כאן מישהו שיודע על מה אני מדבר, עבר את זה ויכול לשתף.

[דונגל]

שלום

אתה מתאר תחושות ברורות ותן להרגיע אותך – תחושות מוכרות.
הסיבה שזה בעצם קצת צובט לך זה משום שאתה משייך את כל הדברים האלה לאיזה עולם מיוחד ומגניב, שהיית רוצה להשתייך אליו בעצמך.
כי מה אתה רוצה? אנשים מחייכים, סחבקים, חבר'ה שעושים דברים ביחד, חיים ביחד, "חברים" בלב ובנפש, וזאת התמונה שאתה מקבל.
ואז אתה מקנא.

אני יכול להבטיח לך שאם תחשוב שתי שניות תראה שאתה יכול לקנא ככה בהרבה דברים.
ואם תחשוב עוד שתי שניות תגלה שהסיבה שאתה מקנא זה משום שאין לך כנראה משהו שמעסיק אותך ואתה פשוט לא בטוח בעצמך – אתה לא בטוח בעצמך גם בעניין הצבא והחברים.
אין שום דבר מיוחד שם, למרות שככה מציגים את זה. אז אל תדאג.

יאללה, לך תהיה ראוי לחיים שלך. תעשה משהו איתם. תתחיל לימודים או עבודה או טיול או משהו מעניין. חפש. בצבא לא תמצא כלום

[Anonymous]

תודה בן אדם ! אין לך מושג כמה עזרה לי התגובה

[דונגל]

שמח לעזור

[Anonymous]

מכיר את התחושות.

אני, שתמיד רציתי ללכת לצבא, ולהיות בקרבי, ובסוף לא התגייסתי, (מסיבות אמיתיות)
הרגשתי כל כך אפס, כאילו זרקתי את כל מה שאני מאמין בו לפח.

התחושות יעברו, אבל הן צפות בחזרה כשרואים תמונות או סירטונים שקשורים לצבא,
כשזה קורה לך, תזכיר לעצמך שאתה לא מתאים למסגרת הצבאית, ושהיה לך קשה, וזה יעבור.
ותתנחם בזה שקיבלת 3 שנים, שאתה יכול לעשות בהן מה שאתה רק רוצה.

בהצלחה.

[דונגל]

נו, לך לטייל בעולם ותעשה "תמונות" עם אנשים מכל העולם.
אחרכך, תעשה משהו שאתה מרגיש שראוי לעשות ושעושה לך טוב, וכך גם תהיה גאה בעצמך.
יש אנשים שמתנדבים, יש אנשים שבונים, יש אנשים שמתכנתים, שלומדים, שמטיילים כל החיים, שפה וששם. תעשה את זה.

[מאת]

תגובות