בעיה נפשית

[Hybrid Irony]

שלום לכולם!
קודם כל רציתי להגיד שאני ממש שמחה שיש קהילה כזאת..
הודות לפורום אני יצאתי מהצבא וזה היה הפתרון הכי הגיוני אליו יכולתי להגיע לאורך השירות הקצר שלי.
יצאתי על סעיף ליקוי 32747 – דיכאון חרדות וחוסר תיפקוד. היה לי ממש קשה לצאת. כדי לצאת הייתי צריכה לעשות הצגות לאורך חודשיים…הצגות של החיים שלי..
ממש סבלתי בטירונות, אבל אתם יודעים, כולם סובלים בטירונות ועכשיו אפשר להגיד שזאת הייתה חוויה, אבל אחרי הטירונות הבנתי שיש לי בעיה עם המסגרת (למרות שעם מסגרת ביה"ס הסתדרתי מצויין אבל אי אפשר להשוות אפילו..)
גיליתי שאיני יכולה לציית לפקודות ולשים מדים ובגלל זה החודשיים האלה (כן, שירתתי חודשיים וכמה ימים) היו גהנום. אי אפשר לקרוא לזה אחרת.
עכשיו אני חופשיה, עברתי לא מזמן ועדה רפואית, עשיתי טופס טיולים, ובקו"ם..
אני בן אדם נורמלי, באמת.. רק שעכשיו יש לי טראומה מהצבא, ולא ציפיתי שכך זה יהיה כי אני בן אדם חזק ואני יודעת אתזה. כל יום אני טופסת את עצמי לפעמים יושבת ופשוט שוקעת לגהנום הזה, נזכרת במה שקרה וזה מטריף אותי.. אני יודעת שזה עבר אבל זה לא עוזב אותי.. ממש זיכרונות שלא נותנים לי לחיות בשקט. אני הולכת לעבוד עוד שבוע בחברה ידועה, וזה גם לא משפר את הרגשתי.. כאילו שנתקעתי שם באוהלים לנצח… ראיתי דברים שלא הייתי צריכה לראות וזה פשוט שינה לי תמציאות בה הייתי בן אדם שמח ומאושר מהחיים…
אני פניתי אלייכם כי אני בטוחה שאתם מסוג האנשים שיבינו את הבעיה, הרי אנחנו באותה סירה איתכם..
אולי זה יעבור?
(אם יש לכם סיפור דומה או דעה כלשהי אני מאוד אשמח לשמוע, כל מילה פה תעזור)

[במילא רגוע]

אני חושב שרובנו לא מודעים לעד כמה קל יחסית לשבור כל אחד, אפילו אנשים חזקים (תלוי גם איזה סוג של חזקים, יש חזקים שנשברים הכי מהר). ומה שעושים לנו בבקום ובטירונות זה לשבור אותנו, במידה מסוימת, כדי שיהיה למפקדים נוח לעצב אותנו מחדש כמו שהם רוצים. אני לא ממציא את זה, זה לא איזה תיאורית קונספירציה, זה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי רוב הדברים שעושים לאנשים בתחילת הטירונות. הטרטור הבלתי פוסק, הצעקות, העונשים על כל שטות, המדים, כן המפקדת, לא המפקדת, החוסר שינה, הניתוק מהבית ומהחברים, זה שאין לך דקה לעצמך, אלה לא דברים שנועדו להתעלל גרידא או כי זה כיף להם, אלו אמצעים לשבירת הזהות והאישיות שלך בדרגה שתהפוך אותך למישהי שמצייתת במהירות לפקודות בלי לעשות את הדבר המעצבן הזה שנהגת לעשות בעבר של קודם כל לחשוב מה את רוצה ומוכנה לעשות. אני חושב שככל שהאדם פחות אינטיליגנטי ועצמאי במחשבתו כך יותר קל לו במסגרת כמו טירונות כי זה פחות מאתגר ומערער אותו. את באמת לא יכולה להשוות בין בצפר לטירונות (הגם שיש להם מאפיינים דומים) ולהתפלא שבבצפר לא הפריע לך המסגרת ובטירונות כן – זה בכלל לא על אותה רמה.

בסוציולוגיה קוראים לזה מוסדות כוללניים. מוסדות שאחראים על כל אספקט של החיים שלך, ולרוב כדי להביא אותך לציית להם מפעילים טקטיקות של ערעור האישיות. בתי כלא, בתי חולים (בעבר זה היה הרבה יותר מורגש), בתי אבות, פנימיות, מחנה קיץ. לכולם יש מערכות שמנסות להכפיף אותך לנוחיות המערכת, וזה מדהים איך שזה עובד.

אניווי, מספיק עם ההרצאה במבוא לסוציולוגיה. אני חושב שיש רק שתי דרכים להתמודד עם חוויה טראומטית כמו הטירונות – הדחקה או החצנה. את צריכה להיות שמחה שאת יחסית מודעת לזה שזאת היתה חוויה איומה, זה הדרך הכי טובה להתמודד עם הטראומה.
כמובן שיש אנשים שהם לא פורסט גאמפ שעוברת להם הטירונות יחסית בקלות או לפחות זה מה שהם חושבים. זה מורכב, מה משפיע על מי ובאיזה מידה, אין פה כלל אחד לכולם. מה שבטוח זה שאין שום בושה בלחוות טירונות כחוויה טראומטית, זה ממש לא נדיר, וזה ממש לא מוזר כי זה בדיוק מה שהם מנסים לעשות.

[Jack_Flash]

כל מילה חקוקה עמוק עמוק בסלע.

[Anonymous]

גם אני חש את ההרגשות האלה כול הזמן מחשבות וחששות לצאת על 21 ומה יהיה זה לא עוזב אותי כימעט 24 שעות אני רק חושב על זה
😳

[miyfks]

שלומלום!

אני למעלה משלוש שנים בשירות צבאי (נפקדות, כלא ודפוק)… לא מצטער לרגע על מה שעברתי…
טירונות: מה שלא הורג מחשל…
נהג טנק: מי לא רוצה? כמובן, חוץ מלנקות אחרי הנהיגה…
אימון מתקדם: כל החבר'ה הטובים נמצאים שם…
קשר לוחם: לוחם עם יציאות של ג'ובניק…
נפקדות: כמה אפשר לסבול יחס מגעיל…
כלא 6: יחידת העילית של צה"ל…
דפוק: אני לא מכיר את המפקד שלי…
אבל, עדיין… במחשבה לאחור – לא הייתי מתגייס…

בברכה,
מנשה נחמיאס.

[מאת]

תגובות