מה הסיכוי שלי להשתחרר על נפשי?

פרסם תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: מה הסיכוי שלי להשתחרר על נפשי?

Re: מה הסיכוי שלי להשתחרר על נפשי?

הודעה על ידי Sunshine » 08 אוקטובר 2018 16:37

היי,

אני מציע לך לפנות לרשת הליווי של פרופיל חדש לליווי אישי בתהליך. הפרטים בחתימה שלי.

מה הסיכוי שלי להשתחרר על נפשי?

הודעה על ידי yonatan123 » 07 אוקטובר 2018 00:26

זה הולך להיות טיפה ארוך וחופר.

אני בן 17 ובעוד מספר חודשים יש לי צו ראשון (כיתה י"א). חשבתי על זה הרבה, והגעתי למסקנה שאני לא מתאים לשרת בצבא. אין לי בעיה בריאותית מלבד משקפיים, אבל הבנתי שזה רק סעיף משום שהמספר נמוך. אני בן אדם נורמטיבי סך הכל, מתפקד. אבל היו תקופות אפלות יותר. אני יודע שעם הפרופיל הזה אני מיועד לתפקיד קרבי, אבל אני ממש לא מעוניין להתגייס לקרבי. אני חושב שאני בן אדם איכותי, תלמיד מצטיין, איש שיחה. אני מכוון למודיעין, אבל אני יודע שעם הפרופיל הזה הסיכוי שלי להתקבל נמוך מאוד. אם להתגייס, אני מעדיף לעשות שירות משמעותי. לא להפעיל ממטרות ולהתעסק בטופסולוגיה (במקרה הטוב).

המחשבה על הצבא מעוררת בי חששות רבים. תמיד היה לי קשה חברתית. הסיבה לכך היא כנראה כי אני די שונה מילדים אחרים. בעיקר משאר הבנים. אני לא נופל לסטריאוטיפ הגברי. קשה לי להסתדר עם בנים. למצוא איתם מכנה משותף. יש לי גם חוויות לא נעימות עם בנים כשיצאתי מהארון. אני חושש גם שלא אצליח להסתגל. המעבר לתיכון היה מאוד קשה. סבלתי מהתקפי חרדה ולקח לי המון זמן למצוא חברים. הייתי יושב לבד בהפסקות במשך חודשיים.

כשהייתי בן 8 ההורים שלי התגרשו. בגיל 12 אבא שלי ניתק איתי קשר. סבלתי ממנו מאוד במשך השנים. אמא שלי שלחה אותי לפסיכולוגית מטעם בית הספר, אבל לאחר כמה חודשים הטיפול הופסק כי אבא שלי לא הסכים. המצב הכלכלי בבית לא טוב ולא הייתה לאמא שלי אפשרות לשלוח אותי לפסיכולוג פרטי. מכאן העניינים מתחילים להדרדר. הייתי ילד מאוד חסר ביטחון. היו לי הרבה תסביכים עם הגוף שלי. ההתבגרות שלי הייתה חוויה די טראומטית בשבילי. שנאתי את עצמי ורק רציתי להעלם. התחלתי להיות יותר דיכאוני ומסוגר. בגיל 15 התחלתי לפתח הפרעות אכילה. הייתי מרעיב את עצמי וסופר קלוריות באובססיביות. זה נפתר על ידי התערבות של אחד החברים. היו לי ימים מאוד קשים. ימים של בכי ודיכאון. ימים שלא נרדמתי בלילה. ימים של התפרצויות בכי בבית הספר. לא יכולתי אפילו לדבר על זה עם מישהו. המצב עם אבא שלי החריף וזה גרר אחריו הליכים משפטיים שלא אפרט כאן.

אני מתכוון לפנות לקב"ן ולדבר איתו על זה. הבעיה היא שאין לי אפשרות להביא המלצה מפסיכולוג. אני לא מאובחן כי נבצרה ממני האפשרות הזאת. האם אתם חושבים שיש לי סיכוי טוב לצאת מהצבא?

חזור למעלה