שחרור מהצבא

[Anonymous]

שלום אני בן 16 וחצי ויש לי כמה שאלות אם אפשר..
1.באיזה גיל מקבלים צו ראשון?
2. אני לא מעוניין לשרת בצבא מטעם מצפון ושנאה לכל דרך אלימה שיש
עכשיו רציתי לדעת מה הסיכויי שלי לצאת מהצבא(כי אני לא מבין בזה בגרוש) אם גם יש לי הסטוריה משפחתית של דופק מהר וגם האחים קיבלו מזה פרופיל 40 ומשהו(כן כן גם בזה אני לא מבין) והיו ג'ובניקים,וגם זה שאני הולך מידי שבוע לפסיכולוג בגלל הנושא הזה אז לדעתכם שילוב של שניי הדברים האלה יכולים להוציא אותי על 21? ולהזכיר עוד לא קיבלתי צו ראשון אז זה גם יותר אמין לא? 

[Anonymous]

היי,
דבר ראשון כדאי שתקרא את הודעות הפתיחה של הפורום. יש שם הרבה מיידע בנושא של המנעות מגיוס שאספנו וריכזנו.
דבר שני תחשוב טוב ותחליט האם חשוב לך להשתחרר מטעמי מצפון (שזה הרבה יותר מסובך וברוב המקרים מלווה בישיבה בכלא) או שאתה מעדיף ללכת על 21 ואז העובדה שאתה מטופל אצל פסיכ' יכולה מאוד לעזור לך.
בכל מקרה אם אתה הולך על הכיוון המצפוני עזוב את הבעיות בריאות ואת הטיפול הפסיכולוגי. אם אתה הולך על הכיוון הנפשי אזוב אותך מאידיאולוגיה. זה רק יכול להכשיל אותך.
 

[Anonymous]

קודם כל תודה לך אבל עוד משהו שאני צריך לדעת…
קודם כל זה באמת לא משנה לי אם אני יצא בפרופיל 21 זה ממש לא מפחיד אותי מה שאנשים אומרים על ההשלכות של פרופיל זה
ואני נמצא בטיפול פסכיאטרי רק בגלל שאני רוצה שהצבא יחשוב שיש לי בעיה נפשית(מה שאין לי חח) מלפני הצו הראשון כדי שיהיה יותר אמין ורציתי לדעת אם השילוב של נפשי ורפואי(לב) זה שילוב "מנצח" כדי לצאת מהצבא בקלות?
ויש לי גם אזרחות אמריקאית ואני עובר לגור שם ברגע סיום הלימודים וקבלת שחרור מצה"ל וממה שאני מבין בהשלכות של הפרופיל 21 אז שם בכלל לא יהיה לי שום בעיות עם זה באף דבר זה נכון?
תודה בן

[Anonymous]

היי,
הרעיון של ללכת לפסיכ' לפני הצו הראשון הוא מצויין, זה יכול להוסיף אמינות ולעזור לך להשתחרר.
לגבי השילוב של בעיות נפשיות עם בעיות לב, זה לא ממש קשור. ז"א, מספיק שתהייה לך בעית לב ברמת חומרה מספקת וישחררו אותך בדיוק כמו שמספיק בעיה נפשית חמורה וישחררו אותך.
קביעת הפרופיל לא מושפעת מצבירת סעיפים, ז"א אם יש לך שתי בעיות ברמת חומרה בינונית זה בדיוק אותו הפרופיל כמו ארבע בעיות בדרגת חומרה בינונית.
בארה"ב אף אחד לא יתעניין בפרופיל שלך.

[Anonymous]

בן, תגיד שאתה פציפיסט.
זה סעיף מצוין אם אתה רוצה לא להתגייס.
אתה אומר שאתה פציפיסט על הצו הראשון
שאתה לא מוכן לעבור שרשרת חיול, ואתה עובר וועדת מצפון שתקבע אם לשחרר או לא

[Anonymous]

חחח, למה שבארה"ב יעשו למישהו עם פרופיל 21 בעיות?

[Anonymous]

הי,

חיילת גלמודה – אני חייב לתקן אותך בעניין הזה.

להגיד שאתה פציפיסט עלול לגרום לך הרבה בעיות. בכלל לא בטוח שאתה תגיע כך
לוועדת המצפון, אבל אם תגיע, זה סיפור מאוד לא פשוט, ויש סיכוי טוב (אולי
לא ברוב המקרים נכון למצב כיום, אבל עדיין סיכוי טוב) שתגיע לכלא. בכל
מקרה זה סיפור שיימשך לפחות שנה וחצי-שנתיים, ואולי גם שלוש שנים או יותר,
שבהם אתה נמצא באי-וודאות לגבי מצבך.

כלומר, לסירוב מוצהר (להגיד שאתה פציפיסט), יש בכל מקרה מחיר, ואפילו
במקרים הפשוטים זה מחיר די כבד. ללא ספק, מבחינת מה שנוח וקל – פרופיל 21
עדיף. רק אנשים שנורא חשוב להם לשים דגש על הצד האידיאולוגי של הסירוב
שלהם – כדאי להם לפנות לוועדת המצפון. וכמובן, אם כבר אתה הולך על סירוב
מוצהר, אז כמו שצריך, ולא רק להגיד "אני פציפיסט" בלשכת הגיוס ולשכוח מזה.

עכשיו לגבי בעיות רפואיות גופניות ונפשיות. בעיקרון נקרו צודק – קובעים את
הפרופיל לפי הסעיף החמור, וסעיפים שונים לא מצטברים. מצד שני, במיוחד
כיוון שאתה עכשיו לפני צו ראשון, כל בעיה רפואית תעזור להוריד את ערכך
בעיני הצבא, ולכן תעשה את הליכי השחרור שלך קלים יותר.

לגבי מתי יהיה הצו הראשון – אי-שם בין עוד מעט לעוד 8-9 חודשים. הכל תלוי בתאריך הלידה שלך לפי הלוח העברי.

לגבי מה לעשות בצו הראשון:

קודם כל, זה יכול להיות רעיון טוב להבריז מזימון אחד או שניים, עד שישלחו צו אדום או משהו.

דבר שני, בצו הראשון יש לך ארבעה שלבים: אימות פרטים, ראיון אישי, מבחנים פסיכוטכניים וסדיקה רפואית (לאו דווקא בסדר הזה).

במבחנים הפסיכוטכניים אין לך שום סיבה לנסות להצליח. אפשר להיכשל בכוונה.
אפשר לחסוך לעצמך זמן בזה שפשוט תלחץ על המחשבים שלהם על אנטר בכל שאלה,
בלי לבחור מהי התשובה הנכונה.

בבדיקה הרפואית תספר להם (ואם יש – תביא להם מסמכים) על כל בעיותיך
הרפואיות, כולל הנפשיות. בכלל, תתלונן על כל מכאוב שאתה יכול להיזכר שהיה
לך. גישה היפוכונדרית לחיים גורמת לך להיראות חולה יותר…

באימות הנתונים פחות משנה מה תעשה (בתור גבר, לך בטוח יהיה גם ראיון אישי.
אצל נשים הרבה פעמים אין, ואז זה הופך להיות שלב יותר משמעותי). אולי כדאי
שתשים לב לא להתרברב בהישגיך הלימודיים המזהירים (אם יש לך כאלה), ובעושרם
והשכלתם של הוריך (שוב, במידה ויש). ליצור את הרושם שאתה תלמיד לא מי יודע
מה (ומוטב – גרוע, עם כל מיני בעיות במערכת החינוך) מרקע של שכונת מצוקה,
משפחה שבורה וכו' – בהחלט יעזור להם להחליט לשחרר אותך. כמובן, אתה לא
צריך להמציא לעצמך ביוגרפיה חלופית, אבל גם אל תנסה לייפות את זו שיש לך
בפועל.

בראיון האישי, חשוב מאוד שתזכיר את הטיפול הנפשי שאתה עברת\עובר. לא פחות
חשוב שתגיד שאין לך מוטיבציה לשרת בצבא (או במלים פשוטות יותר – שאתה לא
רוצה לשרת בצבא. עדיף שתשתמש אתם במלים פשוטות יותר). מצד שני, אם לחזור
למה שהתחלתי ממנו: אם אתה לא הולך על סירוב מוצהר, אז עזוב אותך מלדבר על
פציפיזם בצו הראשון.

בהצלחה,
סרגיי.

[מאת]

תגובות