הודעה על ידי vishskin » 01 מרץ 2013 11:01
הי,
אני אנסה לעזור לך לחשוב על הדרך הכי מהירה לשחרור, בכל דרך שבה תמשיך עכשיו אתה תשתחרר ובכל הדרכים זה יקרה בקרוב, אבל בשביל ההבדל של הכמה ימים אני אתן לך טיפים איך לייעל את המשך התהליך.
קודם כל אם נתעלם מהמקרה שלך ונסתכל באופן כללי על בריאות הנפש בצהל הם משחררים כאשר חייל אובחן על בעיה נפשית שמצדיקה הורדת פרופיל בצורה משמעותית ל21. בתכלס ביום יום הם משחררים לפי כמות פגישות והתנהלות החייל בשירות (קשיי הסתגלות, בעיות משמעת, דברים דומים), כמו כן גם חיילים כפי שתיארתי למעלה (בעיה נפשית אמיתית).
כמו שתיארת את הבעיות שלך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות שבין השאר משפיעה על מצבי הרוח שלך. בפגישות האחרונות הפגנת את כל המאפיינים הנדרשים לאבחון חמור של בעיות נפשיות (דיכאון וקה"ס/אישיות), כמו שהפסיכיאטר אמר לך אתה כבר מאובחן לבעיה נפשית ואתה תשתחרר בהמשך. אני לא מצליח להבין כל כך למה יש נתיב חוזר של להציע לך כדורים, זה מאוד מוזר שזה עולה כל כך הרבה ושרק ככה הפסיכיאטר והקבנית רוצים להמשיך בתהליך אבל זה בסדר נפתור את זה.
לדעתי מה שצריך לקרות זה פגישה נוספת עם פסיכיאטר (זה או אחר זה לא משנה) ואולי עם פגישה באמצע עם קבן. לדעתי הדרך הכי טובה לזה יהיה להעלות את הנושאים שאתה מפחד לעלות, פחד זה הגורם שהכי תוקע את תהליכי השחרור של חיילים. יש מרחק מאוד גדול מהצהרה על מחשבות אובדניות לאשפוז או בכללי מעשה דרמטי בנושא.
במידה ותעלה את הנושא אצל הקבנית הנושא יהיה יותר שקט ובעל שליטה, מאותו רגע שתעלה את זה יהיו הרבה שאלות FOLLOW UP בנושא ובסופו של דבר הפנייה מהירה לפסיכיאטר. שם תוכל להמשיך להבהיר לו שאתה לא יכול בשום מקרה שהוא לשרוד עוד יום בצבא, ושאתה לא מתכוון לעבור טיפול תרופתי או קוגנטיבי בצבא ואז כנראה יגיע השחרור.
קשה לי לראות איך בפגישה כזאת לא תשתחרר אלא אם כן הפסיכיאטר ממש החליט ללכת נגדך.
הצהרות אובדניות בפני מפקד לדוגמת המפקדת שאמרה לך שאתה חופשי לעבוד במשרד?! - לא תספיק לסיים את המשפט ואתה כבר תכנס לנוהל התאבדות, זה די רעשני וכולם ידעו (שוב פעם אין צורך לפחד, הם לא חברים שלך הם חיילים בקריה ואתה אזרח שעדיין לא שוחרר) ואולי יהיה לך כמה שיחות עם מפקדים וליווי של מפקדים במהלך היום כדי שלא תהיה לבד ובסופו של דבר אתה תראה קבן (עד 24 שעות מרגע הכניסה לנוהל) ואז מה שתיארתי בשיטה הראשונה.
בעקרון ההבדל בין השניים לא כזה גדול לכן אם האופציה של הנוהל לא נשמעת טוב לך על לספר לקבן בפגישה.
יש דרגות חומרה של מחשבות אובדניות שהחל מדרגה מסוימת כן יעלה הנושא של אשפוז.
במידה ומדובר במחשבות אובדניות שקורות אחת ל... או אפילו בתכיפות גבוהה בתקופה קצרה אז זה בסדר (זה מה שאני גם ממליץ לספר)
סתם לדוגמה, במידה ותשלב בזה גם ממש סיפורי אימה של איך אתה הורג את עצמך ועל מה אתה רוצה שיהיה כתוב במכתב התאבדות אז זה כבר מראה על רציניות רבה של המחשבות וכנראה ישלח אותך למיון.
לכן תשאיר את זה קליל, מחשבות בלבד בלי תכנון כלשהו (לא של מיקום, לא של מכתב, לא של דרך) במידה והיה לך נסיונות בעבר (עדיף רחוק) זה מצויין לספר על זה גם. בנוסף תרחיב גם על סבתא, התאבדויות במשפחה ובטח כזה מפתיע זה שופך אור על המצב הנפשי שלך, יש לדברים כאלה הרבה השפעה.
תכתוב לנו לגבי התקדמויות בתהליך ונמשיך לענות לך.
הי,
אני אנסה לעזור לך לחשוב על הדרך הכי מהירה לשחרור, בכל דרך שבה תמשיך עכשיו אתה תשתחרר ובכל הדרכים זה יקרה בקרוב, אבל בשביל ההבדל של הכמה ימים אני אתן לך טיפים איך לייעל את המשך התהליך.
קודם כל אם נתעלם מהמקרה שלך ונסתכל באופן כללי על בריאות הנפש בצהל הם משחררים כאשר חייל אובחן על בעיה נפשית שמצדיקה הורדת פרופיל בצורה משמעותית ל21. בתכלס ביום יום הם משחררים לפי כמות פגישות והתנהלות החייל בשירות (קשיי הסתגלות, בעיות משמעת, דברים דומים), כמו כן גם חיילים כפי שתיארתי למעלה (בעיה נפשית אמיתית).
כמו שתיארת את הבעיות שלך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות שבין השאר משפיעה על מצבי הרוח שלך. בפגישות האחרונות הפגנת את כל המאפיינים הנדרשים לאבחון חמור של בעיות נפשיות (דיכאון וקה"ס/אישיות), כמו שהפסיכיאטר אמר לך אתה כבר מאובחן לבעיה נפשית ואתה תשתחרר בהמשך. אני לא מצליח להבין כל כך למה יש נתיב חוזר של להציע לך כדורים, זה מאוד מוזר שזה עולה כל כך הרבה ושרק ככה הפסיכיאטר והקבנית רוצים להמשיך בתהליך אבל זה בסדר נפתור את זה.
לדעתי מה שצריך לקרות זה פגישה נוספת עם פסיכיאטר (זה או אחר זה לא משנה) ואולי עם פגישה באמצע עם קבן. לדעתי הדרך הכי טובה לזה יהיה להעלות את הנושאים שאתה מפחד לעלות, פחד זה הגורם שהכי תוקע את תהליכי השחרור של חיילים. יש מרחק מאוד גדול מהצהרה על מחשבות אובדניות לאשפוז או בכללי מעשה דרמטי בנושא.
במידה ותעלה את הנושא אצל הקבנית הנושא יהיה יותר שקט ובעל שליטה, מאותו רגע שתעלה את זה יהיו הרבה שאלות FOLLOW UP בנושא ובסופו של דבר הפנייה מהירה לפסיכיאטר. שם תוכל להמשיך להבהיר לו שאתה לא יכול בשום מקרה שהוא לשרוד עוד יום בצבא, ושאתה לא מתכוון לעבור טיפול תרופתי או קוגנטיבי בצבא ואז כנראה יגיע השחרור.
קשה לי לראות איך בפגישה כזאת לא תשתחרר אלא אם כן הפסיכיאטר ממש החליט ללכת נגדך.
הצהרות אובדניות בפני מפקד לדוגמת המפקדת שאמרה לך שאתה חופשי לעבוד במשרד?! - לא תספיק לסיים את המשפט ואתה כבר תכנס לנוהל התאבדות, זה די רעשני וכולם ידעו (שוב פעם אין צורך לפחד, הם לא חברים שלך הם חיילים בקריה ואתה אזרח שעדיין לא שוחרר) ואולי יהיה לך כמה שיחות עם מפקדים וליווי של מפקדים במהלך היום כדי שלא תהיה לבד ובסופו של דבר אתה תראה קבן (עד 24 שעות מרגע הכניסה לנוהל) ואז מה שתיארתי בשיטה הראשונה.
בעקרון ההבדל בין השניים לא כזה גדול לכן אם האופציה של הנוהל לא נשמעת טוב לך על לספר לקבן בפגישה.
יש דרגות חומרה של מחשבות אובדניות שהחל מדרגה מסוימת כן יעלה הנושא של אשפוז.
במידה ומדובר במחשבות אובדניות שקורות אחת ל... או אפילו בתכיפות גבוהה בתקופה קצרה אז זה בסדר (זה מה שאני גם ממליץ לספר)
סתם לדוגמה, במידה ותשלב בזה גם ממש סיפורי אימה של איך אתה הורג את עצמך ועל מה אתה רוצה שיהיה כתוב במכתב התאבדות אז זה כבר מראה על רציניות רבה של המחשבות וכנראה ישלח אותך למיון.
לכן תשאיר את זה קליל, מחשבות בלבד בלי תכנון כלשהו (לא של מיקום, לא של מכתב, לא של דרך) במידה והיה לך נסיונות בעבר (עדיף רחוק) זה מצויין לספר על זה גם. בנוסף תרחיב גם על סבתא, התאבדויות במשפחה ובטח כזה מפתיע זה שופך אור על המצב הנפשי שלך, יש לדברים כאלה הרבה השפעה.
תכתוב לנו לגבי התקדמויות בתהליך ונמשיך לענות לך.
