מעשה קיצוני שהוא לא רק איום זאת האפשרות האחרונה שלך.זה טוב רק אם זה מוצא אחרון מלהיכנס לכלא.

בנוסף זה טוב בתור קלף שתמיד אפשר לשלוף מהשרוול.

חשבתי אולי בכיוון של מעשים גם ...
שמעתי על הרבה אנשים שהשתחררו מהצבא על זה שכיוונו נשק על המפקדים שלהם , כמעט ולא ישבו על זה גם בכלא...
אולי מעשים קיצוניים כלשהם או מעשים בכלל יוכלו לזרז את התהליך?

כל פעם שהקבן לא משתכנע ממך פשוט תעלה ל"לבל" הבא.הרי אין פה עניין של אם הקבן לא ישתכע ממך אז לא תראה יותר קבן.אתה תמיד יכול לראות.

אם הסיפור המתוכנן שבאת איתו לא הולך אז תנסה להיות יותר קיצוני עד שאתה רואה שהוא קלט את הבעיה.בלהיות קיצוני תתמקד בנושא של המוות,כמה שהוא קרוב וכמה הוא הדבר היחיד שיפתור את בעיותך.

תבין אף קבן בעולם ולא משנה כמה הוא קונה את הסיפור שלך או לא,לא יכול להתעלם מדיבורים כאלו.וזה מבחינה חוקית.

אוקיי אבל במידה ואני הולך לקבן ואני משכנע אותו שיש לי בעיה אבל לא בעיה שדורשת שיחרור מצה"ל , מה אני עושה אז כשהוא יגיד לי תחזור לקצין מיון במדור שיתן לך שיבוץ.
פשוט לעמוד על שלי ולחזור כל פעם ולומר שאני לא כשיר מבחינה נפשית לשירות ולא להשתבף לשוום דבר?
ובנוסף לדיכאון מה כדאי עוד לומר לקב"ן שמעתי דברים על שנאת המדינה והצבא ובכלל שנאה כלפיי הכל יכולה לעזור מאוד , להראות שאתה בן אדם מאוד פאסימי בנוסף לזה שאתה שרוי בדיכאון.
אם יש דברים קצוניים שיכולים לעזור לצאת מהצבא אשמח לשמוע גם אותם.
כי היו בעבר אנשים שדיברתי איתם והם אמרו לי זה לא בעיה לצאת מהצבא יש איזה 30 שיטות ובסופו של דבר גם ראיתי אותם בחוץ , אבל אני פשוט ממשיך לאכול סרטים עד כמה שזה קשה...

קופיקו כתב:אני אישית חושב שבבקום יותר קל לצאת מהצבא, זה הכל תלוי על איזה פסיכיאטר אתה נופל...
גם אם הקב''ן לא ממליץ על שחרור ולא ממליץ על פגישה עפ הפסיכאטר הצבאי אין ממה להבל !
אתה חייב להבין - קבלת הפטור משרות צבאי זה ת-ה-ל-י-ך.
זה לא דבר שקורה ביום יומיים, לכן גם אם הקבן לא מתייחס לבעיותיך תמשיך להיות נחוש.

דעה אישית: כאשר הקבן שואל אותך אם ברצונך להשתחרר מהצבא, התשובה הטובה ביותר היא : "לא יודע"
חייל שעונה לקבן: "כן, אני רוצה להשתחרר", בעצם מראה לקבן למה הוא הגיע וזה יכול לעכב את השחרור באופן משמעותי
אם תצליח לגרום לפסיכיאטר אזרחי לרשום לך חוות דעת הדבר יעזור לך ויזרז את שחרורך

הנושא הזה שנוי במחלוקת.
אם הוא יגיד לא יודע הוא עלול גם לתת תקווה לקב"ן, אם הוא יגיד אני כן רוצה להשתחרר הוא יצהיר על הכוונות שלו מלכחתילה ויפסול כל מיני ניסיונות עתידיים.
אבל כמו שאמרתי באשכול קודם (וחבל שאני לא מחובר למשתמש שלי כי "אורח" זה בעצם כל אחד) אולי זה נכון לענות ככה ואולי לא

אני אישית חושב שבבקום יותר קל לצאת מהצבא, זה הכל תלוי על איזה פסיכיאטר אתה נופל...
גם אם הקב''ן לא ממליץ על שחרור ולא ממליץ על פגישה עפ הפסיכאטר הצבאי אין ממה להבל !
אתה חייב להבין - קבלת הפטור משרות צבאי זה ת-ה-ל-י-ך.
זה לא דבר שקורה ביום יומיים, לכן גם אם הקבן לא מתייחס לבעיותיך תמשיך להיות נחוש.

דעה אישית: כאשר הקבן שואל אותך אם ברצונך להשתחרר מהצבא, התשובה הטובה ביותר היא : "לא יודע"
חייל שעונה לקבן: "כן, אני רוצה להשתחרר", בעצם מראה לקבן למה הוא הגיע וזה יכול לעכב את השחרור באופן משמעותי
אם תצליח לגרום לפסיכיאטר אזרחי לרשום לך חוות דעת הדבר יעזור לך ויזרז את שחרורך

וודאי אני מודה לזה , כל זה קרה בעבר .
העניין שהוא במידה ואני חוזר לבאקום ומצליח לראות קב"ן והוא לא ממליץ על שיחרור איך להמשיך כי אני לא רוצה להשתבץ עוד פעם איפשהו.
מצד שני אולי קשה יותר לצאת על 21 כאשר אתה בבאקום מאשר מהבסיס שלך?

אם המטרה שלך היא לצאת מהצבא... אתה מאוד מעכב את עצמך.
סירוב פקודה, נפקדות, כל אלה מאיטים את תהליך השחרור...
תנסה להראות יותר "מסכן", שהצבא עושה לך רע...
פגישות חוזרות ונשנות עם הקבן, ולאחר מכן פגישה עם הפסיכיאטר נראים לי צעדים יותר נכונים במצבך

אהלן,
טוב אני כחצי שנה בצבא , ואני לא מסוגל לסבול את ההתנהלות של המערכת הזו ולכן רוצה להיות בחוץ.
כמו שסיפרתי בנושא קודם אני הולך לפסול מצקוע כרגע על רפואי זה כבר מקצוע שני שאני הולך לפסול בנוסף לכך יש לי עבר של נפקדויות וסירובי פקודה , מעצר ומשפטים ופגישה עם הקב"ן.
שלא קנתה את הסיפור שלי לגמרי .
הפעם אחרי פסילת מצקוע אני שוב חוזר לבאקום לשיבוץ מחדש שם אני אדרוש שוב לראות קב"ן .
במידה והכל ילך טוב אז זה מצויין אבל במידה והקבנית לא תלך בכיוון של שיחרור אלא תעלה לי את הקה"ס או תתן פרופיל נפשי וכו'...
אומנם זה נק' לזכותי אבל הם שוב פעם ישבצו אותי איפה שהוא ובפעם השלישי תאני לא חושב שיהיה לי ת'מזל לפסול עוד מקצוע ולכן אני רוצה להשיאר בבאקום ולעמוד על שלי ז"א גם אם הקבנית לא תראה לנכון ללכת בכיוון של שיחרור , להמשיך לסרב להשתבץ ולעמוד על שלי שאני לא כשיר מבחינה נפשית לשירות, האם זה מעשה נכון?
אני באמת לא רוצה להגיע שוב ליחידה כלשהיא ועוד פעם להרגיש "חייל"...
אולי צריך לפעול איכשהו , לעשות משהו , אולי אפילו משהו קיצוני ?
זקוק לעצרתכם.

בנוסף אם יש פה מישהו שהשתחרר או בקיע בכל העניין ויכול לשוחח איתי בפרטי או בכל אמצעי קשר אחר זה מאוד יעזור.